בתיכון לא אהבתי שעורי ספרות.
מעט יצירות אני זוכרת מאלו שנלמדו. הבולטות שבהן (בעצם היחידות!) הן "יגון" של צכוב - מכמיר הלב, והסיפור "והיה העקוב למישור" עם התובנה שלו אודות אופיו של אדם.
קראתי הרבה בנעורי. אולם סגנון הקריאה שלי והנושאים בהם בחרתי לא היו חלק מהסילבוס.
חלפו השנים, בגרתי וכן הלאה,והנה - במסגרת חיפוש דוגמאות לניתוח נוירופדגוגי, נתקלתי בשאלה ממבחן הבגרות. השאלה נגעה לסיפורו של סמי ברדוגו: חיזו בטטה. השאלה היתה כתובה באופן ברור וזה היה לשונה:
האאה אמרתי לעצמי. ידידתי מלכי לימדה אותי שכאן צריך להשתמש בסכמה מהכללה לפרטים... : )
חיפשתי ומצאתי את הסיפור במטרה לבחון את הענין. והתחלתי לקרוא בו.
---
קראתי ונפעמתי. נשביתי בקסם המוחשי של התמונה שצוירה, יכולתי לחוש את רגשות המספר - כפי שהתפרשו אצלי. יכולתי לדמיין את הסיטואציה המסיימת את הסיפור, חשתי הזדהות וליבי היה עם גיבור הסיפור. (כן, עבורי הוא גיבור הסיפור ולא "המספר").
נזכרתי במטרה הראשית שלי וחזרתי לבחון את השאלה - ופתאם הבנתי את ההתנגדות העמוקה שלי לשעורי הספרות בבית הספר. לא רציתי לענות על השאלה הזו. רציתי לשהות בסיפור, לחשוב עליו, לספוג אותו בצורה לא מילולית. לא רציתי שיבינו אותו עבורי. שיקבעו עבורי מה קרה כאן. מה חשוב כאן. שיותירו לי רק את המלאכה הטכנית מהכללה (של אחרים) לפרטים...
האם הצורך לנתח את הסיפור, להתעכב על כך שהמספר מדחיק דברים... אינו מבין נכון את המציאות.... זה העיקר? דווקא בזה רוצים שאתרכז? בדיברי ביקורת? בניתוח קר ושכלתני? זוהי מטרתה של הספרות?
במפגשי נוירופדגוגיה אנחנו מדברים על המוח כרשת דרכים ועל הצורך והחשיבה מראש על השאלה מה אנחנו מלמדים ולאיזו תכלית. - לפני שמתחילים יש לחשוב על סוף תכלית. לאן רוצים להגיע? ולאיזה תכלית. לדבר יש חשיבות רבה. מה היתה מטרת השאלה? מה תכליתה? - בספרות, דווקא בספרות חשוב מאד לחשוב על תכלית ההוראה של הסיפורים הנבחרים. ובספרות, דוווקא בסיפורים מעין אלה - הייתי נמנעת לשאול שאלות שמשתמעת מהם בקורת והתנשאות על גיבור שהתלמידים וגם מבוגרים כמוני, יכולים להזדהות עם מאפיינים חשובים בדמותו.
בסיפרו 49 עצות של דאד לאמוב, מציע המחבר עצות מנסיונם של מורים אלופים, וכך הוא אומר: אל תגידו לעצמכם מחר אני הולך ללמד קטע מהסיפר אל תיגע בזמיר - בחרו תכלית כללית יותר, דברו עם התלמידים על צדק ואומץ לב, עוררו בהם השראה. תנו להם נקודות הזדהות.
תכליות רבות יש ללמוד ספרות. יש המעונינים להעניק חוויה, אמצעי לערור הנפש ולהעלאה של נושאים בצורה עדינה ומרומזת, עטופה במילים רמזים ותאורים, יש המעונינים בה כדי לבסס מצע תרבותי משותף, יש המעונינים להעביר את החומר כדי שידעו את הפרטים, ויש המנסים ללמד את התלמידים שיצירות סיפרותיות הן כלי לביטוי עצמי, שניתן ללמוד ולהשתמש באמצעים שונים ומגוונים שלו. - מהי המטרה שלכם? למה אתם אוהבים ספרות ומהי עבורכם? מחשבה על כך ויישום בהתאם יכולה לספק תכלית להוראה ונגיעה משמעותית בתלמידים.
Comments