top of page
  • Npint

"רוב החיים שלנו סובבים סביב ארועים שלא בחרנו" - רבות מהתגובות שלנו אוטומאטיות ולא מודעות - ר.חופשי?

עודכן: 1 באוק׳ 2023

אמר לנו חבר לדרך, מדריך שנים רבות בתוכנית 12 הצעדים:


רוב החיים שלנו סובבים סביב ארועים שלא בחרנו.


כל בחירה שלנו, מהפשוטה ביותר - מובילה למסלול שאי-אפשר לדעת לאן יוביל.


במהלך היום אנחנו עושים בחירות פשוטות, טריאבליות, כאלה שלא נותנים עליהן את הדעת: מתעכבים דקה יותר או פחות ליד מקרר הארטיקים בקיוסק, מאחרים להגיע לצומת מסוימת, ונפגעים מרכב שעלה על המדרכה בדיוק בשנייה בה הגענו אל הכביש.


הבחירות הגורליות, אלה החורצות חיים ומוות, - פעמים רבות לא בידנו.


וכשמדובר במקרה קיצון - הנותרים בחיים מתבוססים בריגשי אשמה ובתחושה ש"הכל בגללי". אם הייתי מגיע מוקדם יותר הביתה, אם הייתי בוחרת מסלול אחר... הילד שלי לא היה נפגע, אישתי היתה נותרת בחיים..


ולכן צריך לזכור - "רוב החיים שלנו סובבים סביב ארועים שלא בחרנו" - רבות מהתגובות שלנו אוטומאטיות ולא מודעות. הבחירות הגורליות, אלה החורצות חיים ומוות, - פעמים רבות לא בידנו.רצף בנאלי, מיקרי של ארועים שפשוט קורים.


גם קורבנות טראומה מתבוססים עמוקות בריגשי אשמה לא פרופורציונאליים. "הכל באשמתי"!


תחושת האשמה הזו היא תגובה אוטומאטית שלנו שקוראת במצבים של מתח גבוה ופגיעה בתחושת העצמי. תפקידה הכללי של תחושת האשמה לחברת אותנו, לגרום לנו לפעול במסגרת כללי החברה והתרבות שלנו. אולם במקרי קיצון מעגל החיברות הזה משתק אותנו, מבודד אותנו, מציף אותנו ברגשות אשמה לא פרופורצונאליים וחסרי בסיס.


חשוב לדעת, במצבים טראומתיים ובמקרי אונס, מוות, ואסון יש רצון עז (אוטומאטי ומובנה ברשתות המוח) להשתייך ולהשען על החברה . לצורך הזה יש בסיס אבולוציוני (קל יותר לשרוד כשאנחנו חלק מקבוצה). גינוי מצד אחרים או אפילו התעלמות או חוסר חיבוק חם ותומך מאד - מחזקים ולעיתים מקבעים האשמה עצמית ואמונת שווא ש"הכל קרה בגללי".


רגשי אשמה ושאלת הרצון החופשי (ראו גם אחרי התמונה)


כדאי לשים לב לכך שרגשי אשמה נעוצים חזק בתחושה שלנו שיש לנו רצון חופשי ויכולת בחירה.


כי הרי אם יש יכולת בחירה ורצון חופשי אז גם - הכל באשמתי! אם הייתי עושה כך וכך הכל היה נגמר אחרת.


אז זהו, שזה לא ככה.


"רוב החיים שלנו סובבים סביב ארועים שלא בחרנו" - רבות מהתגובות שלנו אוטומאטיות ולא מודעות - והחלטות טריביאליות, יומיומיות יכולות להוביל למצבים שההסתברות לכך שהם יקרו מעטה מאד - ובכל זאת קורים.


לא הכל בידינו. לא הכל באשמתנו.

הבנה ומודעות לכך יכולים לעצור את יסורי הנפש הלא פרופורציוניים ולהפסיק את תגובת השרשרת שהתחוללה מבחירה אקראית , סתמית, ובחירות אקראיות, קטנות ולא משמעותיות, של אנשים, רמזורים, כלי רכב, רוח, גשם, וגורמים רבים אחרים.


לא נותר לנו אלא להשתדל לעשות כמיטב יכולתנו, ולהבין שפעמים רבות כשקורה לנו או לאהובנו אסון -

זה לא רק שזה לא באשמתנו - אלא להיפך.

אסונות קורים לנו

בניגוד מוחלט לרצון שלנו, ולבחירה החופשית שלנו.


כי רוב החיים שלנו אנחנו מגיבים לארועים שקורים לנו בלי שבחרנו בהם.



שאלת הרצון החופשי

למי שמעונין לקרוא על הנושא האם יש לנו באמת רצון חופשי או רק תחושת הרצון החופשי ולמה היא משתלמת אבולוציונית ראו



רבים טוענים שאין לנו רצון חופשי וטוענים שזוהי רק אשליה.

לעומתם רבים חשים בצורה חזקה מאד שיש לנו יכולת בחירה, לכל הפחות כשאוטומאטים לא משתלטים עלינו. גם אלה המאמינים שהכל צפוי אך הרשות נתונה - לא יכולים לשלול את הטעון שהעלה M. לא לכל פעולה אנחנו מקדישים תשומת לב, באינטרקציה עם העולם ואוסף ההסתברויות לפעולת שרשרת כמו שתאורה למעלה - יכולים לגרום לאסונות שלא תלויים בנו.


אבל בהינתן בחירה - האם יש במוח מעגלים המאפשרים בחירה/רצון חופשי?

למה זה משתלם אבולוציונית?


הדבר מאפשר יצירת חברה.


אם הפעולות באחריותך אז ניתן להוסיף למעגלי התגמול המוחיים גם מעגלים מוחיים של חיברות, אשמה ובושה. ולייצר מערכות מורכבות חברתית של תחושת מה הוגן ומה לא, מהו צדק ומהי רמאות. אחרת את לא יכול להאשים את עצמך אבל גם לא יכול להאשים (ולהעניש) אחרים. לא יכול לשבח נדיבים ולהוקיעה רמאים.


וככה כותב דניאל בפוסט שלו:

"But what about the feeling that we are performing these actions? Why would we evolve that? Why not just keep that analysis ability but not get the sensation of authorship?

I think the answer is that it offered a massive advantage in our ability to build complex societies. As soon as you begin dealing with groups of people, in a survival scenario (as every scenario was back then), it seems like the notion of “attribution of action” suddenly becomes key.

Where you have attribution you have blame and praise, and where you have blame and praise you have an innate incentive to take actions that will produce the best outcomes for yourself, your family, and your group."




45 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page