שלום וברכה ד"ר יעל, רציתי לשאול למה כל כך קשה לכאורה לפעמים לעשות פעולות קטנות בעלות סיפוק גדול?
עד שהם נדחקים הצידה ונעלמים. אני שואל בהקשר נירוטריט, גם כשאני נוכח לראות שהדברים הקטנים האלו הם מקור כוח בעלי עוצמה אדירה, עדיין אני דוחה ולפעמים שוכח מהן בכוונה. מה פשר ההתנגדות הקשה כל כך לפעולה פשוטה ומספקת ביותר?
תודה רבה.
היי רועי,
בנתיים אגיב באופן כללי. בכל מקרה, אם משהו שעניתי לא מספיק ברור תמשיך לשאול עד שהנקודה תהייה ברורה.
בד"כ קשה להתחיל פעולה קטנה ומספקת כי כדי להתחיל אותה צריך להשקיע אנרגיה, והמוח
מעריך באופן לא מודע ואוטומאטי שהשכר שיתקבל לא עומד בסטנדרארט שהוא רגיל אליו., או שהמאמץ להתחיל את הפעולה דורש הרבה אנרגיה. או שניהם.
המוח פועל כמו בנקאי. בסיום כל פעולה הוא משחרר דופמין.
יש במוח חלק שעובד כמו פינקסן (ה VTA) שרושם לכל פעולה: מה עשיתי. כמה דופמין קיבלתי וכמה זמן זה לקח. הוא גם מחשב ממוצע של צפי כללי לשכר.
מערכת ההחלטות של המוח מעריכה לפני הביצוע מה היא הולכת להרוויח מהביצוע: כמה אנרגיה מוחית צריכים להשקיע וכמה שכר כימי (דופמין) המוח צפוי לקבל בסיום הפעולה.
אז אם אתה דוחה ביצוע זה או בגלל שהמוח שלך החליט באופן לא מודע, שההשקעה בלהתחיל את הפעולה גבוהה, או שהשכר שאתה מקבל מסיום הפעולה לא תואם את ציפיות השכר של המוח. זה לא לכאורה מאמץ אדיר. זה באמת מאמץ אדיר להתחיל פעולה כזו. כי המוח "לא רוצה" כמו אחד שהתרגל לקבל 1000 ש"ח לדקה בלי מאמץ (נניח בשימוש) ופתאום רוצים שיעבוד בשכר נמוך יחסית.
החדשות הטובות: אפשר להרגיל את המוח לשנות את ציפיות השכר שלו.
בשביל זה צריך להתעקש לעשות דברים קטנים ברצף.
למה הרצף חשוב?
לדוגמה: נניח שהפעולה הקטנה בשבילי היא לשלם חשבון חודשי לביטוח לאומי. זה לא דורש הרבה זמן כשעושים את זה באינטרנט, זה מוריד מהראש מטלה שאחרת מטרידה, אבל אני באופן אישי דוחה את זה כל הזמן כי כדי לעשות את זה המוח שלי צריך להוריד אנרגיה ממחשבות אחרות שיש לי, ולהעלות את האזור במוח שדרוש כדי לבצע את הפעולה הזאת. בגלל שאני עושה את זה פעם בחודש אז המוח צריך להשקיע יותר מאמץ כדי לעורר את האזור הזה במוח שלא היה פעיל כבר חודש. הרבה מאמץ על שכר נמוך יחסית. אז אין לי "חשק" לעשות את זה.
לכן, ככל שתצליח לבצע ברצף את המשימות הקטנות, ההשקעה ההתחלתית בביצוע המשימה הקטנה - תהייה קטנה יותר, ואז הפער בין ההשקעה לתשלום הדופמין בסוף יהייה קטן יותר, ואז המוח יהייה מוכן יותר להשקיע במשימה... וככל שמתמידים בכך, הסטטיסטיקה של המוח תתאים את עצמה למציאות החדשה וציפיות השכר יתעדכנו.
האם זה עונה על מה ששאלת?
יעל
למי שמעונין - בבלוג השאלות והתושובת יש 2 פוסטים שנכתבו בעקבות הדיו הזה.
פאקטור R - קושי בעשיה והתמדה של פעולות קטנות
למה לא מספיק לרצות לעשות דברים כדי שבאמת נתחיל לעשות אותם? למה לפעמים הם פשוט מתפוגגים
יעל
אפשר שזה גם קשור לעניין נוסף. לפעמים כתולדה של מערכת יחסים של מטפלים מטופלים מורגל אדם כל שהוא להיות יותר פאסיבי. הפקטור יוזם מהלך פרו אקטיבי. יתכן ועצם המהלך של אקטיביות הוא הפוך לצאנק האדיר של שנות טיפול - כך שכול מהלך קטן אבל אקטיבי - דורש התמודדות עם הנחתה של רשת נוריונים ענקית שנמצאת במעטפת.
שלום רועי.
תודה על התשובה שלך. היא עוזרת לי להבין.