שלום וברכה ד"ר יעל, רציתי לשאול למה כל כך קשה לכאורה לפעמים לעשות פעולות קטנות בעלות סיפוק גדול?
עד שהם נדחקים הצידה ונעלמים. אני שואל בהקשר נירוטריט, גם כשאני נוכח לראות שהדברים הקטנים האלו הם מקור כוח בעלי עוצמה אדירה, עדיין אני דוחה ולפעמים שוכח מהן בכוונה. מה פשר ההתנגדות הקשה כל כך לפעולה פשוטה ומספקת ביותר?
תודה רבה.
היי רועי,
בנתיים אגיב באופן כללי. בכל מקרה, אם משהו שעניתי לא מספיק ברור תמשיך לשאול עד שהנקודה תהייה ברורה.
בד"כ קשה להתחיל פעולה קטנה ומספקת כי כדי להתחיל אותה צריך להשקיע אנרגיה, והמוח
מעריך באופן לא מודע ואוטומאטי שהשכר שיתקבל לא עומד בסטנדרארט שהוא רגיל אליו., או שהמאמץ להתחיל את הפעולה דורש הרבה אנרגיה. או שניהם.
המוח פועל כמו בנקאי. בסיום כל פעולה הוא משחרר דופמין.
יש במוח חלק שעובד כמו פינקסן (ה VTA) שרושם לכל פעולה: מה עשיתי. כמה דופמין קיבלתי וכמה זמן זה לקח. הוא גם מחשב ממוצע של צפי כללי לשכר.
מערכת ההחלטות של המוח מעריכה לפני הביצוע מה היא הולכת להרוויח מהביצוע: כמה אנרגיה מוחית צריכים להשקיע וכמה שכר כימי (דופמין) המוח צפוי לקבל בסיום הפעולה.
אז אם אתה דוחה ביצוע זה או בגלל שהמוח שלך החליט באופן לא מודע, שההשקעה בלהתחיל את הפעולה גבוהה, או שהשכר שאתה מקבל מסיום הפעולה לא תואם את ציפיות השכר של המוח. זה לא לכאורה מאמץ אדיר. זה באמת מאמץ אדיר להתחיל פעולה כזו. כי המוח "לא רוצה" כמו אחד שהתרגל לקבל 1000 ש"ח לדקה בלי מאמץ (נניח בשימוש) ופתאום רוצים שיעבוד בשכר נמוך יחסית.
החדשות הטובות: אפשר להרגיל את המוח לשנות את ציפיות השכר שלו.
בשביל זה צריך להתעקש לעשות דברים קטנים ברצף.
למה הרצף חשוב?
לדוגמה: נניח שהפעולה הקטנה בשבילי היא לשלם חשבון חודשי לביטוח לאומי. זה לא דורש הרבה זמן כשעושים את זה באינטרנט, זה מוריד מהראש מטלה שאחרת מטרידה, אבל אני באופן אישי דוחה את זה כל הזמן כי כדי לעשות את זה המוח שלי צריך להוריד אנרגיה ממחשבות אחרות שיש לי, ולהעלות את האזור במוח שדרוש כדי לבצע את הפעולה הזאת. בגלל שאני עושה את זה פעם בחודש אז המוח צריך להשקיע יותר מאמץ כדי לעורר את האזור הזה במוח שלא היה פעיל כבר חודש. הרבה מאמץ על שכר נמוך יחסית. אז אין לי "חשק" לעשות את זה.
לכן, ככל שתצליח לבצע ברצף את המשימות הקטנות, ההשקעה ההתחלתית בביצוע המשימה הקטנה - תהייה קטנה יותר, ואז הפער בין ההשקעה לתשלום הדופמין בסוף יהייה קטן יותר, ואז המוח יהייה מוכן יותר להשקיע במשימה... וככל שמתמידים בכך, הסטטיסטיקה של המוח תתאים את עצמה למציאות החדשה וציפיות השכר יתעדכנו.
האם זה עונה על מה ששאלת?
יעל
שלום יעל, תודה המענה וסליחה על התגובה המאוחרת, אוסיף את הקישור לאתר שיהיה זמין בכל זמן. אני הבנתי את העניין של ציפיות שכר באופן חלקי, הרי גם אין שכר גבוהה מאוד עדיף לקבל קצת שכר מבכלל לא, לא? בכל אופן אני מדבר על פעולות והתמדה שלהן כגון כמה דקות ספורט, כמה דקות מדיטציה, לקרוא עמוד מספר, לדבר כמה דקות עם חבר טוב, לסדר קצת את הבית, עשייה של אומנות גם אם קצרה (אומנות פלסטית עץ, מתכת, וגם מוזיקה). הרבה מאוד פעולות שיכולות לשפר לי את מצב הרוח אבל בכל זאת מוצא את עצמי דוחה אותן או שוכח מהן למען הנטפליקס או שינה במיטה. אני גם מאוד אוהב חקלאות אורבנית ויש לי גינה שאני משקיע בה, גם אם בתקופות שאין לי כוח\רצון להשקיע את מיטב יכולתי, אני עדיין משקיע וזה בא לי בקלות יחסית ובטבעיות, אני לא יודע מה עושה את ההבדל. ואם אוכל לחדד את המשאלה, הייתי רוצה לרצות לעשות יותר פעולות מיטיבות בהתמדה. בכלל ובמיוחד עכשיו, המוח שלי חווה מחסור עקב הפסקת עישון סיגריות והפסקת תרופות לריכוז המבוססות על אמפתמינים, אבל יוצא מצב של ביצה ותרנגולת, יש לי פחות כוח אינרציה להתחיל לעשות את הפעולות האלו שיספקו לי את הדופמין היקר והאהוב, ואני נשכב על הספה מול הנטפליקס, גם להיכנס ולהגיב כאן היה קשה, ודחיתי ודחיתי ושכחתי, ונראה שכבר עברו שבועיים למרות שזה מרגיש כמו יומיים.