"שלום וברכה ד"ר יעל, רציתי לשאול למה כל כך קשה לכאורה לפעמים לעשות פעולות קטנות בעלות סיפוק גדול? עד שהם נדחקים הצידה ונעלמים. גם כשאני נוכח לראות שהדברים הקטנים האלו הם מקור כוח בעלי עוצמה אדירה, עדיין אני דוחה ולפעמים שוכח מהן בכוונה. מה פשר ההתנגדות הקשה כל כך לפעולה פשוטה ומספקת ביותר? " רועי. (לקריאת התשובות המלאות ותגובות ראו את התכתובת בפורום שלנו.
תשובה: בד"כ קשה להתחיל פעולה קטנה ומספקת כי כדי להתחיל אותה צריך להשקיע אנרגיה, והמוח
מעריך באופן לא מודע ואוטומאטי שהשכר שיתקבל לא עומד בסטנדרארט שהוא רגיל אליו., או שהמאמץ להתחיל את הפעולה דורש הרבה אנרגיה. או שניהם.
המוח פועל כמו בנקאי. בסיום כל פעולה הוא משחרר דופמין. יש במוח חלק שעובד כמו פינקסן (ה VTA) שרושם לכל פעולה: מה עשיתי. כמה דופמין קיבלתי וכמה זמן זה לקח. הוא גם מחשב ממוצע של צפי כללי לשכר.
מערכת ההחלטות של המוח מעריכה לפני הביצוע מה היא הולכת להרוויח מהביצוע: כמה אנרגיה מוחית צריכים להשקיע וכמה שכר כימי (דופמין) המוח צפוי לקבל בסיום הפעולה. למערכת ההחלטות של המוח בקשר להשקעת אנרגיה יש הרבה בקשות והיא משקללת הרבה גורמים. הרצון שלך הוא רק גורם אחד מהם. ראה איור במשך. לצפי להצלחה, ולסיכוי לקבל מספיק דופמין, יש משקל גבוה יותר...
אז אם אתה דוחה ביצוע זה או בגלל שהמוח שלך החליט באופן לא מודע, שההשקעה בלהתחיל את הפעולה גבוהה, או שהשכר שאתה מקבל מסיום הפעולה לא תואם את ציפיות השכר של המוח. זה לא לכאורה מאמץ אדיר. זה באמת מאמץ אדיר להתחיל פעולה כזו. כי המוח "לא רוצה" כמו אחד שהתרגל לקבל 1000 ש"ח לדקה בלי מאמץ (נניח בשימוש) ופתאום רוצים שיעבוד בשכר נמוך יחסית. הוא מתחיל לחסוך!
אז אם אתה מעדיף לנוח, או לצפות בנטפליקס, זה סימן שאתה כרגע באוברדראפט, או שהבטריה שלך די-מרוקנת, ואתה צריך לפרק את המשימות שלך לצעדים ממש קטנים וללכת צעד צעד, ובסבלנות, ולא ליפול ליאוש. זה לא יהייה תמיד ככה, הבטריה מתמלאת מעשייה. מרגע שהתחלת ליסוע, הדינמו ממלא אותה. לאט אבל בטוח. וככל שהיא מתמלאת יותר תוכל לעשות בהמשך פעולות ארוכות יותר וקצב מילוי הבטריה ועידכון דרישות השכר של המוח יגדל.
חשוב להבין שאתה קובע את המטרות, ולכן אתה קובע את ההצלחות. אם תקבע שהמטרה היא לעבור מסע של 1000 מייל בשעה, סביר להניח שאפילו לא תצא לדרך. אם תפרק ל"צעד אחד" הכי קטן שאתה יכול לחשוב עליו, ול"רק להיום",הסיכוי להצלחה ולקבלת דופמין גדל משמעותית. ועימו ההתקדמות לחיים מלאים יותר ויותר.
זה לא קל. זה דורש מודעות. אבל זה אפשרי.
תודה לרועי ששאל. הפוסט הזה והפוסט הנוסף למטה נכתבו כתוצאה משיחות איתו בפורום.
להרחבה ראו גם את הפוסט