• Npint

למה לא מספיק לרצות לעשות דברים כדי שבאמת נתחיל לעשות אותם? למה לפעמים הם פשוט מתפוגגים ונעלמים?

האימרה "כוונות לחוד ומעשים לחוד" מוכרת וידועה ומציינת תופעה מוכרת . לפעמים קשה לנו להזיז את עצמנו ולעשות משהו, ובמקום זה "אנחנו לא עושים כלום". "סתם נחים".


הסיבה היא שהמוח שלנו תמיד עושה משהו. תמיד זז ופועל גם כשאנחנו נחים! וכדי לשנות את מה שאנחנו עושים עכשו ולעשות משהו שאנחנו רוצים באופן מודע: נניח ללכת למכון כושר, אנחנו צריכים לעצור את הפעילות שהמוח עושה עכשו, שנעימה לו, או מתגמלת אותו, או חשובה לו מאיזה שהיא סיבה, ולעבור לאזור אחר במוח ולבצע סט של פעולות אחרות שדורשות אנרגיה.

פעולת העצירה הזו דורשת הרבה אנרגיה מוחית.

בנוסף, מערכת הבחירה של המוח צריכה להשתכנע שזה משתלם. שהפעולה השנייה תהייה לא פחות מתגמלת מוחית מזו שאנחנו עושים עכשו וגם תיתן לנו בונוס, שיכסה את הוצאות ההחלפה של הפעילות הנוכחית.



כדי להדגים את פעולת העצירה, ומעבר לאזור אחר במוח, עם פרשנות או עשייה שונה הסתכלו בדוגמה הבאה: מה אתם רואים ארנב או ברווז? האם התמונה נשארת קבועה?




בד"כ כשמסתכלים על התמונה היא מתחלפת, פעם רואים ברווז, ופעם ארנב. כשהמוח מתרכז בפרשנות אחת הוא מנחית או מדכא, (עושה אינהיביציה) לשנייה ולהפך להפך. במקרה הזה הבחירה קלה, שתי הפעולות דומות בתיגמול שלהן. המעבר בינהן קל. המוח "משתעמם" מאחת מהן, מוריד אותה ומתרכז הפרשנות השנייה. המחשבות נוסעות על שבילי המוח למקום שונה ופרשנות שונה.


הנה עוד דוגמה: מה אתם רואים, זקנה או צעירה?




זקנה או צעירה, הקווים אותם קוים, התמונה המצוירת אותה תמונה, רק שהמוח מתרכז כל פעם בחלקים אחרים של התמונה, ונוסע אליהם במחשבות. כשרואים את הזקנה, מתפוגגת ונעלמת תמונת הצעירה, זה אומר שהמוח מפעיל על התמונה הזו אינהיביציה (מדכא אותה), כשמתרכזים בצעירה, נעלמת הזקנה.

אז ככה, כשמשחקים משחק מחשב מלהיב, או כשרואים סרט מרתק, או כשנחים ולכאורה "לא עושים כלום" או "חיים רק במחשבות", המוח עושה משהו. וקשה לו לוותר על זה. אין לו אנרגיה להנחית את הפעילות הזו. ולכן קשה לעבור מפעולה שלא דורשת מאמץ ואנרגיה לפעולה שדורשת אנרגיה מוחית, ולא בטוח שתהייה מתגמלת.


ובמיוחד כשמנסים להיגמל זה מאמץ מוחי אדיר! תהיו סבלניים עם עצמכם.

ככל שאתם מתבאסים שאתם לא עושים כלום, אתם מזינים את רשת ברירת המחדל שפועלת ברקע כשלכאורה לא עושים כלום.


הרשת הזו יכולה להסתובב סביב חוויות נחמדות או מרגשות שעשינו או דברים מעניינים שלמדנו וכו. או - להסתובב שוב ושוב סביב נושאים שמפעילים את מערכת הרגש, שיפוט עצמי, חשיבה על העבר והעתיד + רגש לא נעים, חלומות בהקיץ על תוכניות מסובכות לא ממומשות. וכו - .


אולי זו הסיבה שמדיטציה יכולה לעזור כשלא מאושרים. או כשמדוכאים.

מדיטציה מכוונת בדיוק להוריד את נדידת המחשבות הזו לרשת בררית המחדל. ולמחשבות על עצמי בעבר או בעתיד ולהתרכז בכאן ובעכשו.

אולי זו הסיבה שעזרה לזולת עוזרת. עזרה ומחשבה על הזולת מורידה את המחשבה הסובבת סביב עצמי בלבד תוך שיפוט עצמי שלילי. ומנחיתה את רשת ברירת המחדל. מפנה מקום לפעילות אחרת מתגמלת יותר.

התמונה של זקנה צעירה: מקור ויקיפדיה.

My Wife and My Mother-In-Law, by the cartoonist W. E. Hill, 1915 (adapted from a picture going back at least to a 1888





8 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

          ,    נירופדגוגיה ישראלית,   פדגוגיה עצמית,  חקר מוח יישומי,    התמכרות,    ניירוטריט 

 ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני 

 

 

כל הזכויות שמורות ©