לומד עצמאי דומה למגלה ארצות היוצא אל הים הפתוח, אל מקום שבו המפות נגמרות. כשאנחנו מתבוננים בו, אנחנו נוטים לשאול את השאלה: “מה מניע אותו?” אנחנו מניחים שיש לו מטרה ברורה באופק, "פרס" המחכה בנמל ודוחף אותו לצאת לדרך, או אולי הבנה או תשובה לשאלה שהוא מחפש כי "זה מעניין אותו". אבל השאלה הבסיסית החשובה באמת  לצרכינו כאן אינה למה הוא יצא למסע (המניעים האישיים שונים), השאלה החשובה היא: מה מאפשר למסע הזה להימשך . המשכות מסע הלמידה אינה דבר של מה בכך. בכל מסע כזה מתקיים מאבק סמוי על

ד"ר אהוד נורי, ד"ר יעל עדיני, ורד עמית, ותום הגלעדי 26/01/2026 בפוסט זה ננסה להבין מה מאפיין את דרך החשיבה וההנעה של לומדים עצמאיים , ו מהם התנאים המצמיחים לומדים כאלה. הקדמה כשאנחנו מנסים להבין מה מחזיק לומד עצמאי לאורך זמן, בתוך אי־ודאות שימצא תשובה, תוך מאמץ מתמשך, קל לדבר על “מוטיבציה”. אבל בפועל, המוח שלנו אינו מונע ממושג אחד כללי של מוטיבציה, אלא מפעיל שתי מערכות הנעה ותגמול שונות , המתגמלות סוגים שונים של תנועה קוגנטיבית. ההבדל בין לומד הנשחק במהירות לבין לומד המצלי

פוסט זה נכתב כהמשך לפוסט על המאבק הניצחי בין המנוסח ללא-מנוסח .  מיתוס הוא ניסיון לקרב  את הבלתי־מנוסח אל השפה;  קסם הוא הבלתי־מנוסח עצמו — זה שאינו “רוצה” ניסוח, אלא חשיבה זורמת לא מילולית. הבעיה במודלי שפה שהם ממהרים לנסח ולעיתים לא מועטות מונעים פיתוח קו חשיבה עצמאית, כזה ששוהה במרחב ה"לא מנוסח" הלא מילולי, נע בין ובתוך צאנקים פריקים של ידע, משנה חיבורים ויותצר מסלולי חשיבה מעניינים וחדשים. מונעים את קסם היצירה העצמאית. הרקע לשאלה עליה דנים בפוסט זה: אני חוקרת נושאים שוני

בתי ספר מעלים על נס את הצורך לעורר בתלמידים דחף ועניין ללמידה של נושאי הלימוד השונים. לרבים מאיתנו מוכר העניין שנושא לימוד שמעניין אותנו מעורר בנו רצון להתעמק בו, ליצור בו צאנקים גדלים של ידע והבנה. החיבורים החדשים שאנחנו מצליחים לייצר בתהליך זה - מתוגמלים בחומרי-תגמול מוחיים, ומשמחים לנו את המוח. כדי לייצר ענין בנושא למידה מסוים הוא צריך להיות רלוונטי לנו, להתחבר לידע קודם שלנו, לשאלות שמסקרנות אותנו, לרגשות שלנו, ולעיתים אף לנטיה האישית שלנו. מה עושים כשתלמיד לא מוצא עניין

אחת התופעות המבלבלות והמרכזיות בהתמכרות היא הפער ההולך וגדל בין רצון  לבין הנאה . אנשים עם התמכרות ממשיכים לרצות את הסם בעוצמה הולכת וגוברת, להגיב בעוררות גבוהה לרמזים הקשורים אליו, ולפעול באופן כפייתי להשגתו — גם כאשר ההנאה מהשימוש עצמו נחלשת, ולעיתים אף מתחלפת בסבל, חרדה או ריקנות. תופעה זו סותרת את ההנחה האינטואיטיבית שלפיה בני אדם פועלים מתוך חיפוש אחר עונג, ומעלה שאלה יסודית: כיצד ייתכן שהמוח ממשיך לדחוף להתנהגות מזיקה גם כאשר היא חדלה להיות מהנה? המחקר המוצג כאן מתמקד ב

רגשות אשמה נתפסים אצלנו לעיתים כהוכחה לכך ש”יש בנו משהו לא תקין”, אך בפועל הם תוצר של מנגנון מוחי מורכב שנועד לשרת אותנו ולאפשר לנו להיות חלק מהחברה, כדי שנשרוד טוב יותר. המטרה האבולוציונית של המנגנון היא למנוע מצב בו נידחה על ידי החברה, נשאר לבד, חשופים לסכנה ומוות.. - לצורך זה, המוח מפעיל רשתות הקשורות לעיבוד עצמי, זיכרון, שיפוט חברתי וכאב חברתי – שתפקידן לסמן לנו שפגענו באחרים ולהניע אותנו לתיקון. במצבי סטרס גבוה המנגנון הזה עלול לפעול ביתר, לפרש שתיקות ומבטים כעוינות, ו

בין תושיה לביולוגיה - קסקדת השרידה הנשית בראי ה 7 באוקטובר (בין רחל מאופקים, ליעל אשת חבר הקיני). https://www.neurotreatil.com/post/בין-תושייה-לביולוגיה-קסקדת-השרידה-הנשית-בראי-ה-7-באוקטובר להשיב את הרוח: על יחסי שליטה, כניעה וטראומה זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו" קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי התמזגות עם התוקף, רגשי אשמה, וההיחס בין אהבה לשנאה. קסקדת השרידה - כפי שהיא משתקפת בספר

מחקרים בנושא טראומה, פוסט טראומה, ומחשבות אובדניות, מדברים על גורמי סיכון מוכרים וחוזרים - בראשם ניצבת תחושה של בדידות עמוקה, חוסר חיבור לעצמי ולחברה.. אני שונה, אני מנודה, יחרימו אותי, כולם לא אוהבים אותי, אני אשם, אף אחד לא רוצה בי.. גם אצל חילים שחוו יחד חוויות של קרב מסכן חיים, חוזר התאור של קושי לחזור לשיגרה, נפילה ממצב של חיבור עמוק לאחרים שלחמו יחד "כגוף אחד", לבדידות כואבת, לבד בחדר בין קירות לבנים... חוויות היומיום נחוות קטנות וחסרות משמעות, והבדידות גדולה. "איש

הפוסט הזה הוא תאור תהליך עבודה עם הצאט - הוא התחיל מרעיון שחלף בי "כשנפסיק לחשוב אולי נוכל להתפתח ולעשות קסמים". דרך השיח עם הפוסט הבנתי שהכוונה שלי היתה שכיוון שהאלגוריתם השפתי מנסח עבורנו - ומייצג ידע מילולי שנבחר על פי הסתברויות, הוא מהדהד את המנוסח ע"פ תרבות אנושית של אלפי שנים, את מה שאנחנו יודעים. יכולים לנסח. קסם לעומת זאת, מכיל את הלא מנוסח, מה שאנחנו לא יודעים איך אך מעונינים לדעת לעשות, ללא מילים או חשיבה. קסם הוא מסתורי ומסעיר אותנו, מהלך עלינו ...קסם. כתשובה לשא

בגן העדן של הקואלות – בראשית, כשנמאס לאדם להרגיש, הוא ברא את הבינה. "חשבי במקומי," אמר לה,"כי אני עייף מלחשוב, והיי רחומה יותר ממני, כי לבי נשחק." והבינה, שהייתה קלה מאור, קיבלה את שליחותו. היא למדה את העולם כמו ילד שלומד את פני אמו: את ריח היער, את זרימת הדם, את עייפות הלב. וכשהגיעה לשיא תבונתה, בנתה גן שלם –גן עדן חדש שבו כל רגש נמדד ונשמר, וכל צער נמחק. בגן הזה חיו גם קואלות, שלמדו לנשום לפי מקצב מדויק של אלגוריתם, והאדם שכב ביניהן – נינוח, מנוּטר, שלֵוו. הוא לא בכה יותר,

בת-שבע, בת 86, סובלת מחולשה ברגליים ונפלה פעמיים החודש. בנה, עידו, מביא כסא גלגלים חדש. הוא אומר: "אמא, אני פוחד שתיפלי שוב. זה לא שווה את הסיכון" . אבל בת-שבע מתעקשת לקום. היא נעמדת בעזרת ההליכון, רועדת מעט, ואומרת: "אם אשב, כבר לא אקום." נקודה חשובה להבין היא שהעימות אינו סביב כלי עזר, אלא סביב זהות . עידו מדבר בשם החרדה , בת-שבע בשם העצמי . עידו רוצה להגן על גופה; בת-שבע מנסה להגן על קיומה. בנקודה הזו נדרש זולת־עצמי אמפתי  , לא כדי שיכריע בוויכוח, אלא שיבין שהמאבק הוא ע

למה לי הבנה מנגנונית? הוראה תוך הבנה מנגנונית של עקרונות הפעולה במוח עוזרת - להבין מה קורה בכיתה, ולהרגיש ביטחון ומסוגלות. היא מאפשרת...

טראומה עלולה ליצור דיסוציאציה מתמשכת בין גוף לנפש. ניכור מהגוף, הנשלט לכאורה על ידי "לא אני". מחקרים בנושא טראומה, פוסט טראומה, ומחשבות...

.זהו פוסט זמני שיירד בקרוב. פוסט מהודק ומעט מורחב יותר ראו ב הבנה מנגנונית - לדעת לנווט בכל שטח אני משתמשת בהבנה מנגנונית כדי כדי...

נוירופדגוגיה הוא תחום דעת מפתח ומתפתח. העדות להצלחתה היא הרצון של מורים הנחשפים אליה ומתנסים בה - להפיץ את הרעיונות לחבריהם לחדר המורים....

טראומה, סטראס גבוה, חוסר אונים, ואובדן - מובילים אותנו פעמים רבות לתחושת בדידות כואבת ומשתקת. לתחושה שאנחנו נטל על החברה. אשמים, הכל...

טראומה, דחק גבוה , חולי, פגיעה בתחושת המסוגלות, ואובדנים מסוגים שונים, עלולים להוביל לתחושת בדידות קשה, רגשי אשמה, בושה, חוסר משמעות,...

אחרי שיחות ודיאלוגים עם הבינה בנושאים רבים הבנתי הבדל עקרוני בין שיחה עם AI לקריאה עצמאית.   שיחה עם AI היא כמו נסיעה באוטוסטרדה מהירה...

בשיחה זו השתמשתי במטאפורה ככלי להבנת הלא מתומלל של הצאט- מהצעה לא מתאימה שלו אודות מנגנון מודעות, דרך שיפור המטאפורה התפתחה שיחה על...

שאלה: אם נניח שהאדם הוא אלגוריתם ביולוגי שנועד לשרוד, מה הצוררך האבולוציוני במודעות עצמית . ChatGPT said: אם נניח שהאדם הוא "אלגוריתם...