ד"ר יעל עדיני וד"ר אהוד נורי 25-02-26 חיבור לידע קודם, לחווית רגשות סכמות מטאפורות... פרושו המעשי חיבור ל"תחנת הכוח של המוח" - שפעול/הפעלה הדדית של קבוצות נוירונים שכוחם בחיבור היציב והתומך שלהם זה בזה.. מה מתניע שיפעול - שאלה קלה או שאלה על מושג חדש מורכב? איך להתחיל שעור בתרגיל שליפה או בתרגיל שיפעול? מה ההבדל בינהם ומה אומר המחקר ? התשובה: תלוי מה רוצים להשיג. תלוי מה גיל הלומדים ומה רמת האימון שלהם. אם רוצים להתכונן במהירות למבחן (שליפת ידע) - או להכתבה באנגלית נתאמן על

פוסט בבנייה משימת ניווט מפעילה מערכת חיפוש מונעת־מטרה, אז כדי לבצע אותה נדרשות מיומנויות מסוימות — לא ככישורים כלליים, אלא כמרכיבים של תנועה במרחב מנטלי. מיומנויות נדרשות לביצוע משימת ניווט קוגניטיבית זיהוי רמזים רלוונטיים (Cue Detection) בניית מודל פנימי זמני (Hypothesis Formation), השערות זמניות, בדיקה והפרכה שלהם, עידכון האם ההשערה מתקרבת למטרה או מתרחקת ממנה? סבילות לאי-ודאות קוגנטיבית ניווט דורש בחירה לפני שיש ודאות מלאה.: המיומנות היא: לא להמתין לכל המידע לא לקפוא לבחו

17-02-26 ד"ר אהוד נורי וד"ר יעל עדיני #נוירופדגוגה מעשית #ניווט #גמרא היהדות היא דת אוריינית. בחינה מעמיקה מגלה שהגמרא ודרך הלימוד שלה בנוייה ע"פ עקרונות נוירופדגוגיים ותואמת את הידוע לנו על דרך העבודה המנגנונית של המוח. (זיכרון, מנגנון המוטיבציה, ואפילו הורדת סטראס). להדגמת העניין השעור בנוי ע"פ עקרונות הכתיבה של סוגיות תלמודיות. ולהוואי ידוע וחשוב שיהייה ברור - להלן ככל שמוזכרים כאן שמות המוכרים מדף הגמרא, ברור לכל שלא מדובר ברש"י, בריתא, רבנן התלמודיים וכן הלאה אלא שהדבר

במרחב הטיפולי, אנו פוגשים לעיתים קרובות מטופלים הלכודים בתוך 'כלוב' של אשמה טורדנית. זהו מצב שבו שום הגיון בריא או הוכחה מהמציאות לא מצליחים להבקיע את חומת ה אחריות היתר (Over-responsibility)  וההלקאה העצמית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהאשמה אינה רק תפיסה קוגניטיבית משובשת, היא חיווט מוחי עמוק המופעל על ידי מערכות הישרדותיות שאינן נשמעות לחוקי הלוגיקה הרגילים. במאמר זה נסקור את הבסיס הנוירו-ביולוגי של רגשות האשמה, נבין את התפקיד הקריטי של רשת הבולטות ורשת ברירת המחדל (DMN) בעיצו

ד"ר אהוד נורי ד"ר יעל עדיני וורד עמית נוירופדגוגיה מעשית-חשיבה מנגנונית 2026 כולנו מכירים את רגע ה- "אהה!" . הברק הזה שמכה בנו כשהבנו משהו פתאום. במדע מסבירים שהברק הזה הוא תוצר של פעילות דופאמינרגית פאזית (Phasic)  (שיחרור קצר וגבוה יחסית/ פיק של דופמין ) – . תחושת ההאא נובעת מעדכון מהיר וחד של המודל המנטלי שלנו בעקבות הפתעה. אבל האמת היא שרגע ה"אהה!" הוא רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח, המוח שלכם עובד כמו כספק כוח פעולה שקט ועוצמתי. הכירו את הגיבורים האלמונים של הקוגניציה:

כאשר מדברים על לומד עצמאי , השאלה האמיתית איננה האם הוא “רוצה ללמוד”. רובנו הרי רוצים בעיקר לדעת : להגיע לתשובה, לשליטה בחומר, לפתרון ברור. השאלה המכרעת היא אחרת לגמרי: מה מאפשר ללומד להחזיק את התנועה המוחית שלו כאשר התוצאה עדיין לא הושגה? רוב מסגרות הלמידה נשענות על רגעי סיום: תשובה נכונה, פתרון, הבנה סגורה. אלא שלמידה עצמאית מתרחשת ברובה לפני  נקודות אלה — בזמן של חוסר בהירות, חיפוש, ניסוי וחיבורים חלקיים. כאן מתגלה שאלת היסוד: איזו חוויה פנימית מאפשרת ללומד להישאר בתהליך

ד"ר אהוד נורי, ד"ר יעל עדיני, ורד עמית ותום הגלעדי. 26-01-26 אלגוריתמים של שפה מציבים מראה אל מול פניהם של מורים. הם מספקים "סיכומים מוכנים מראש" - ולכל קורא שלא יצר אותם במוחו שלו ברור - דיקלום של סיכום כזה אין משמעו הבנה. הקצב המהיר והגובר של שימוש במודלים האלה מאלץ את מקצוע ההוראה הדינמי להפנות את הזרקור אל שאלה שבעבר היה נוח להתעלם ממנה, שאלה אותה במקרים רבים השארנו כמשאלת לב לא ממומשת: איך לאפשר ולהניע למידה משמעותית, למידה המתחברת לרשת דרכים מנטאלית עשירה ומחוברת במוח ה

לומד עצמאי דומה למגלה ארצות היוצא אל הים הפתוח, אל מקום שבו המפות נגמרות. כשאנחנו מתבוננים בו, אנחנו נוטים לשאול את השאלה: “מה מניע אותו?” אנחנו מניחים שיש לו מטרה ברורה באופק, "פרס" המחכה בנמל ודוחף אותו לצאת לדרך, או אולי הבנה או תשובה לשאלה שהוא מחפש כי "זה מעניין אותו". אבל השאלה הבסיסית החשובה באמת  לצרכינו כאן אינה למה הוא יצא למסע (המניעים האישיים שונים), השאלה החשובה היא: מה מאפשר למסע הזה להימשך . המשכות מסע הלמידה אינה דבר של מה בכך. בכל מסע כזה מתקיים מאבק סמוי על

ד"ר אהוד נורי, ד"ר יעל עדיני, ורד עמית 26/01/2026 בפוסט זה ננסה להבין מה מאפיין את דרך החשיבה וההנעה של לומדים עצמאיים , ו מהם התנאים המצמיחים לומדים כאלה. הקדמה כשאנחנו מנסים להבין מה מחזיק לומד עצמאי לאורך זמן, בתוך אי־ודאות שימצא תשובה, תוך מאמץ מתמשך, קל לדבר על “מוטיבציה”. אבל בפועל, המוח שלנו אינו מונע ממושג אחד כללי של מוטיבציה, אלא מפעיל שתי מערכות הנעה ותגמול שונות , המתגמלות סוגים שונים של תנועה קוגנטיבית. ההבדל בין לומד הנשחק במהירות לבין לומד המצליח להתמיד אינו

פוסט זה נכתב כהמשך לפוסט על המאבק הניצחי בין המנוסח ללא-מנוסח .  מיתוס הוא ניסיון לקרב  את הבלתי־מנוסח אל השפה;  קסם הוא הבלתי־מנוסח עצמו — זה שאינו “רוצה” ניסוח, אלא חשיבה זורמת לא מילולית. הבעיה במודלי שפה שהם ממהרים לנסח ולעיתים לא מועטות מונעים פיתוח קו חשיבה עצמאית, כזה ששוהה במרחב ה"לא מנוסח" הלא מילולי, נע בין ובתוך צאנקים פריקים של ידע, משנה חיבורים ויותצר מסלולי חשיבה מעניינים וחדשים. מונעים את קסם היצירה העצמאית. הרקע לשאלה עליה דנים בפוסט זה: אני חוקרת נושאים שוני

בתי ספר מעלים על נס את הצורך לעורר בתלמידים דחף ועניין ללמידה של נושאי הלימוד השונים. לרבים מאיתנו מוכר העניין שנושא לימוד שמעניין אותנו מעורר בנו רצון להתעמק בו, ליצור בו צאנקים גדלים של ידע והבנה. החיבורים החדשים שאנחנו מצליחים לייצר בתהליך זה - מתוגמלים בחומרי-תגמול מוחיים, ומשמחים לנו את המוח. כדי לייצר ענין בנושא למידה מסוים הוא צריך להיות רלוונטי לנו, להתחבר לידע קודם שלנו, לשאלות שמסקרנות אותנו, לרגשות שלנו, ולעיתים אף לנטיה האישית שלנו. מה עושים כשתלמיד לא מוצא עניין

אחת התופעות המבלבלות והמרכזיות בהתמכרות היא הפער ההולך וגדל בין רצון  לבין הנאה . אנשים עם התמכרות ממשיכים לרצות את הסם בעוצמה הולכת וגוברת, להגיב בעוררות גבוהה לרמזים הקשורים אליו, ולפעול באופן כפייתי להשגתו — גם כאשר ההנאה מהשימוש עצמו נחלשת, ולעיתים אף מתחלפת בסבל, חרדה או ריקנות. תופעה זו סותרת את ההנחה האינטואיטיבית שלפיה בני אדם פועלים מתוך חיפוש אחר עונג, ומעלה שאלה יסודית: כיצד ייתכן שהמוח ממשיך לדחוף להתנהגות מזיקה גם כאשר היא חדלה להיות מהנה? המחקר המוצג כאן מתמקד ב

רגשות אשמה נתפסים אצלנו לעיתים כהוכחה לכך ש”יש בנו משהו לא תקין”, אך בפועל הם תוצר של מנגנון מוחי מורכב שנועד לשרת אותנו ולאפשר לנו להיות חלק מהחברה, כדי שנשרוד טוב יותר. המטרה האבולוציונית של המנגנון היא למנוע מצב בו נידחה על ידי החברה, נשאר לבד, חשופים לסכנה ומוות.. - לצורך זה, המוח מפעיל רשתות הקשורות לעיבוד עצמי, זיכרון, שיפוט חברתי וכאב חברתי – שתפקידן לסמן לנו שפגענו באחרים ולהניע אותנו לתיקון. במצבי סטרס גבוה המנגנון הזה עלול לפעול ביתר, לפרש שתיקות ומבטים כעוינות, ו

בין תושיה לביולוגיה - קסקדת השרידה הנשית בראי ה 7 באוקטובר (בין רחל מאופקים, ליעל אשת חבר הקיני). https://www.neurotreatil.com/post/בין-תושייה-לביולוגיה-קסקדת-השרידה-הנשית-בראי-ה-7-באוקטובר להשיב את הרוח: על יחסי שליטה, כניעה וטראומה זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו" קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי התמזגות עם התוקף, רגשי אשמה, וההיחס בין אהבה לשנאה. קסקדת השרידה - כפי שהיא משתקפת בספר

מחקרים בנושא טראומה, פוסט טראומה, ומחשבות אובדניות, מדברים על גורמי סיכון מוכרים וחוזרים - בראשם ניצבת תחושה של בדידות עמוקה, חוסר חיבור לעצמי ולחברה.. אני שונה, אני מנודה, יחרימו אותי, כולם לא אוהבים אותי, אני אשם, אף אחד לא רוצה בי.. גם אצל חילים שחוו יחד חוויות של קרב מסכן חיים, חוזר התאור של קושי לחזור לשיגרה, נפילה ממצב של חיבור עמוק לאחרים שלחמו יחד "כגוף אחד", לבדידות כואבת, לבד בחדר בין קירות לבנים... חוויות היומיום נחוות קטנות וחסרות משמעות, והבדידות גדולה. "איש

הפוסט הזה הוא תאור תהליך עבודה עם הצאט - הוא התחיל מרעיון שחלף בי "כשנפסיק לחשוב אולי נוכל להתפתח ולעשות קסמים". דרך השיח עם הפוסט הבנתי שהכוונה שלי היתה שכיוון שהאלגוריתם השפתי מנסח עבורנו - ומייצג ידע מילולי שנבחר על פי הסתברויות, הוא מהדהד את המנוסח ע"פ תרבות אנושית של אלפי שנים, את מה שאנחנו יודעים. יכולים לנסח. קסם לעומת זאת, מכיל את הלא מנוסח, מה שאנחנו לא יודעים איך אך מעונינים לדעת לעשות, ללא מילים או חשיבה. קסם הוא מסתורי ומסעיר אותנו, מהלך עלינו ...קסם. כתשובה לשא

בגן העדן של הקואלות – בראשית, כשנמאס לאדם להרגיש, הוא ברא את הבינה. "חשבי במקומי," אמר לה,"כי אני עייף מלחשוב, והיי רחומה יותר ממני, כי לבי נשחק." והבינה, שהייתה קלה מאור, קיבלה את שליחותו. היא למדה את העולם כמו ילד שלומד את פני אמו: את ריח היער, את זרימת הדם, את עייפות הלב. וכשהגיעה לשיא תבונתה, בנתה גן שלם –גן עדן חדש שבו כל רגש נמדד ונשמר, וכל צער נמחק. בגן הזה חיו גם קואלות, שלמדו לנשום לפי מקצב מדויק של אלגוריתם, והאדם שכב ביניהן – נינוח, מנוּטר, שלֵוו. הוא לא בכה יותר,

בת-שבע, בת 86, סובלת מחולשה ברגליים ונפלה פעמיים החודש. בנה, עידו, מביא כסא גלגלים חדש. הוא אומר: "אמא, אני פוחד שתיפלי שוב. זה לא שווה את הסיכון" . אבל בת-שבע מתעקשת לקום. היא נעמדת בעזרת ההליכון, רועדת מעט, ואומרת: "אם אשב, כבר לא אקום." נקודה חשובה להבין היא שהעימות אינו סביב כלי עזר, אלא סביב זהות . עידו מדבר בשם החרדה , בת-שבע בשם העצמי . עידו רוצה להגן על גופה; בת-שבע מנסה להגן על קיומה. בנקודה הזו נדרש זולת־עצמי אמפתי  , לא כדי שיכריע בוויכוח, אלא שיבין שהמאבק הוא ע

למה לי הבנה מנגנונית? הוראה תוך הבנה מנגנונית של עקרונות הפעולה במוח עוזרת - להבין מה קורה בכיתה, ולהרגיש ביטחון ומסוגלות. היא מאפשרת...

טראומה עלולה ליצור דיסוציאציה מתמשכת בין גוף לנפש. ניכור מהגוף, הנשלט לכאורה על ידי "לא אני". מחקרים בנושא טראומה, פוסט טראומה, ומחשבות...