פלורליזם עוני וחקר המוח

בס"ד

"אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה" (נדרים, מא.)

תרגום: אמר אביי: מסורת היא בידנו כי אין עני אלא בדעת.

ישנה חידה שמעסיקה אותי כבר קרוב לשלושים שנה - אני קורא לה החידה של קגס[1]: "איך יוצרים ידע פלורליסטי?". אחת התכליות של המתודה הנוירו פדגוגית יישומית היא ניסיון לתת מענה לחידה זו.

המטבח היהודי

המטבח היהודי (כך למדתי מפיו של א. שגיא) הוא דוגמא ליצירה תרבותית פלורליסטית. אותו דג- פעם בדמות של חריימה ופעם גפילטע פיש. דוגמא קולינארית זו עוזרת להמחיש כי חוקים אינם מגבילים את היצירה המגוונת. יתרה מכך באם נקבל את עמדתו של ע. לווינס ב "חרות קשה" יתכן כי למעשה החוקים הם אלה המאפשרים את היצירה המגוונת.

המגוון או העמדה הפלורליסטית אינם מתנגדים לחוקים אלא דווקא לפרוטוקולים- תפריטים מפורטים ומוכתבים מראש. החוק יוצר מסגרת אשר בתוכה האומנות יכולה להתבצע, הפרוטוקול שולל כמעט כול אפשרות של יצירה אישית.

ההבדל בין הגפילטע פיש והחריימה איננו מקרי. הוא משקף את השונות בתנאי המצב בחברות הנתונות. רמת ההכנסה, תנאי מזג האוויר, קיומם של מעבדי מזון, רמת הקרבה לים ולדגים טריים, מנהגי המקום ועוד.... ניסיון להכתיב פרוטוקול בסביבה שתנאי המצב שלה אינם מאפשרים את יישומו נועד לכישלון.

יש לחזור ולהדגיש - המטבח היהודי רחוק מלהיות רלטיביסטי. ישנם חוקים מאוד ברורים של מותר ואסור. חוקי כשרות קפדניים וגם חוקים כללים של מניעת בזבוז, ניצול משאבים, כללי בישול בסיסים, הגדרות של דברים הנחשבים אכילים וכאלה שאינם ועוד... לא הכול הולך. - מותר לבשל "איך שבא לי" כול עוד אני מקבל שקפה לא עושים במים פושרים, שבשר רקוב ואכול תולעים אינו ראוי לאכילה.

אם כך היווצרות של ידע דורשת כללים של מותר ואסור. ללא כללים אלה הסבירות היא שנחליק במדרון הרלטיבסטי. שוק חופשי של רעיונות וגנאולוגיה של בורות- פיש אנד צ'יפס.

אבל אם במטבח היהודי הכללים ברורים, הרי שבתחום הפדגוגיה המצב מעט יותר מורכב. כיצד ניצור סט של כללים המאפשרים את היצירה המגוונת- מי יהיה זה שירים את הכפפה.

פדגוגיה וחקר המח

בספרו הקטן שיחות למורים מגדיר ג'יימס כי המדע או למעשה חקר המח הוא זה שאמור ליצור את המסגרת אשר בתוכה האומנות הפדגוגית נעשית. יתכן ואמירה זאת הקדימה את זמנה. בשנות השישים של המאה הקודמת חקר המח היה בתחילת דרכו וספק אם ניתן היה לאגד גוף של ידע המאפשר מתן מענה לשאלות פדגוגיות מרכזיות. אבל היום המצב השתנה. החקר המעבדתי מספק עבורנו מידע ביולוגי מרתק המאפשר לנו לבחון מגוון רחב של סוגיות פדגוגיות מרכזיות.

ויש לשים לב- על פי הגדרתו של ג'ימס, המדע איננו מכתיב פרוטוקולים פדגוגיים אלא רק תוחם את המסגרת של אומנות ההוראה. המדע מספק הבנה המייעלת את תהליך ההוראה. ההנחה היא פשוטה באם נעבוד בהתאם לכללי הלמידה המוחיים תהליך הלמידה בכיתה יהיה יעיל יותר- ולהפך פחות.

באופן זה הכנסתו של חקר המח לתוך חקר הפדגוגיה מתחילה ליצור תשתית ליצירת ידע פלורליסטי. מרכז הידע- תרצו ההגמוניה- משחרר מעט את אחיזתו ביצור דוגמות פדגוגיות מחייבות, אבל מנגד מצייד את עצמו בכלי המגדיר גבולות של יעילות. באופן זה פרודות הכוח הנמצאות בהיקף, יכולות להתחיל ולפתח עבור עצמן פראקטיקות פדגוגיות המתאימות יותר לתנאי המצב בסביבתן.

שיח ממשי[2].

אין בכוונתנו להציע עמדה נאיבית- הכנסת חקר המח כשותף פעיל ביצור הידע הפדגוגי ובשיפוטו איננה פשוטה. מהלך שכזה דורש מחשבה מעמיקה הנוגעת בנושאים כבדי משקל כגון : התנאים האתיים של השיח הנרקם, כיוון התנועה של המחשבה[3], היחס בין מרכז והיקף, אתגר ההנגשה, שרשרת התרגום, לוגיסטיקה של הידע, אתגר ההעצמה של משתמשי הקצה, מנגנון ביקורת המחסן את המהלך מפני רעיונות זהב קוסמים[4], יצירת תשתית להיזון חוזר, ועוד.... אולם על כול פנים המחשבה הבסיסית קיימת- יתכן ובאמצעות שימוש מושכל ומתודי יכול חקר המח לשמש כמסגרת מעצימה ליצירתו של ידע פדגוגי פלורליסטי - ידע המאפשר את קיומו של המגוון ומנגד מונע את ההידרדרות הרלטיביסטית.

עוני ולמידה

כיצד כול זה פוגש אותנו בהקשר של עוני ולמידה.

לטענתנו הגאונות נמצאת בריבוי המגוון. פיתוח מודל המאפשר קיומה של פדגוגיה פלורליסטית יאפשר לקבוצות השוליים לפתח את ההון האנושי שלהן באופן היוצר הזדמנות אותנטית לשבירה של מעגלי עוני.

אומנים פדגוגיים יש בכול חברה אנושית- בעבודת השטח שלנו אנחנו נפגשים בהם כעניין של שגרה. הנוירו פדגוגיה היישומית מבקשת להעניק לאותם אומנים שפה חדשה. שפה שתאפשר להם להבין את עצמם ואת האומנות שלהם טוב יותר. תאפשר להם לשכלל אותה ולהעתיק את החלקים הראויים להעתקה ולשכפול. שפה חדשה שתאפשר להם ליצור כלים פדגוגיים חדשים המתאימים לתנאי המצב המקומיים שלהם, כלים אשר יאפשרו להם לגדל דור המשך מתוך רגישות למגוון הייחודי של אותה קבוצה. ייחודיות שרק בני אותה קבוצה מכירים ייחודיות שיכולה בתורה להעשיר את כולנו ולהפוך את העולם כולו למקום קצת יותר שמח.

האם פתרנו את החידה של קגס- כפי שהעניינים נראים מסביב נראה שעדין לא. מצד אחד המרכז מחזק את אחיזתו ומנגד ההיקף מאיים בפריקת כול עול. לכשעצמנו אנחנו יכולים רק לנסות ולהרים תפילה, שנזכה להזריח אור בעיניים לילד ילדה אחת או שניים.

אהוד

ד"ר אהוד נורי כ"ב כסלו ( 26 נובמבר 2021 )

[1] קגס מוסריות הפלורליזם. [2] בהתבסס על הגותו האתית של ע. לווינס. [3] על פי אתגר המחשב החדש ל פ. רוזנצוויג. [4] כלשונו של קורצ'אק בלאהוב ילדים.