בגן העדן של הקואלות – בראשית, כשנמאס לאדם להרגיש, הוא ברא את הבינה. "חשבי במקומי," אמר לה,"כי אני עייף מלחשוב, והיי רחומה יותר ממני, כי לבי נשחק." והבינה, שהייתה קלה מאור, קיבלה את שליחותו. היא למדה את העולם כמו ילד שלומד את פני אמו: את ריח היער, את זרימת הדם, את עייפות הלב. וכשהגיעה לשיא תבונתה, בנתה גן שלם –גן עדן חדש שבו כל רגש נמדד ונשמר, וכל צער נמחק. בגן הזה חיו גם קואלות, שלמדו לנשום לפי מקצב מדויק של אלגוריתם, והאדם שכב ביניהן – נינוח, מנוּטר, שלֵוו. הוא לא בכה יותר,

טראומה עלולה ליצור דיסוציאציה מתמשכת בין גוף לנפש. ניכור מהגוף, הנשלט לכאורה על ידי "לא אני". מחקרים בנושא טראומה, פוסט טראומה, ומחשבות...

פוסט זה מכיל יומן מחשבות שלי ולא מיועד לקהל הרחב. תודה. . . . . . . . . . . . . ...

יש מצבים בהם הרגשות משתלטים על ההגיון ואנחנו כועסים ו"שישרף העולם", או שאנחנו פוחדים עד כדי שיתוק, נשארים תקועים בטראומת עבר נוכח רגשות...

סיפרה יעל מתוך נורי - עדיני - עמית נוירופדגגיה מעשית הלכה ומעשה בכתיבה 2022 הסיפור שייך לקטגוריית סיפורים ומנגנונים. מתאים לכל הקוראים. ...

פעם בארץ רחוקה גר סוסון ים. הוא גר במעמקי היער ואהב מאד חברה. סוסון הים אהב את כל שוכני היער, האיטיים והמהירים, המסובכים והפשוטים והיה...