גישת הניירוטריט מנגישה מידע אודות המוח באמצעות אביזרים שונים ומטאפורות מושגיות. אנשים המשתמשים בפסיכו-אדיוקשן מרבים להשתמש בה.
סיפרה מטפלת ותיקה: אני משלבת את הניירוטריט בעבודתי כ סי.בי.טי.סטית.
התכונה של המוח שאני מדגישה היא הפלסטיות המוחית. למוח יש יכולת להשתנות באופן ביולוגי, בכל גיל וכמעט בכל מצב. יש לנו בחירה. האיבזר שאני עושה בו שימוש רב כדי להמחיש זאת הוא התמונה של המוח כרשת דרכים.
בתמונה - המוח כרשת דרכים - ניתן להדפיס, לניילן ולהדגים איך בנוי המוח.
התבוננו בתמונות - מי לדעתכם מתארת רשת נוירונים במוח ומי רשתות דרכים בעולמנו?
במרכז התמונה נראה צילום של רשתות נוירונים במוח. משמאל תמונה של לונדון בלילה ועליה רשת התחבורה של הרכבת התחתית. מימין מפת כבישים בעיר גדולה.
רשתות נוירונים במוח נראות ומתנהגות כמו רשתות דרכים. כל דרך פעולה היא מסלול שנבנה במוח, עצם השימוש במסלול התנהגות מסוים - גורמת לשינוי פיזי, לקישור ביו נוירונים, לסלילה של דרך חדשה ולהרחבת קימות. בהתחלה המסלול החדש איטי ומקרטע כמו בהליכה בשביל עיזים, אבל ככל שמשתמשים במסלול מסוים שוב ושוב הדרך המוחית הופכת לרחבה יותר, מהירה יותר ויעילה יותר. חזרות לאורך זמן במצבים שונים - סוללות דרכים במוח והופכות התנהדויות ליותר ויותר דומיננטיות ומשמעותיות. כמו אוטוסטרדות רחבות.
לאחרונה טופל אצלי בחור שמנסה להגמל. כרגיל, הוא מתמודד עם דודה. צורך דוחק ומכריע להשתמש .
במסגרת הפגישות שלנו שוחחנו על הסיבות שלו והרצון שלו להפסיק להשתמש. בהמשך, הסברתי לו על מבנה המוח, הראתי לו איך המוח בנוי: לא כמו קופסאות ולא גזירת גורל - המוח בנוי מרשתות נוירונים שנראות ומתחברות כמו רשת דרכים. המחשבות נוסעות בשבילי מוח באמצעות פולסים חשמליים שנעים על הרשת המקושרת שבמוח. . בכל צומת יכולה המחשבה והעשיה לבחור אחת מכמה אפשרויות ו"לסוע בשביליה".
בחירה בשימוש - קלה כי קימות במוח של מכור "אוטוסטרדות" המובילות למסלול שמסתיים בשימוש. אבל אם עוצרים, חושבים, מזכירים לעצמנו למה בחרנו להתנקות, - ניתן לבחור בדרך אחרת ולהתגבר על הרצון העז לשימוש.
השבוע הבחור התקשר אלי נרגש ושמח. הוא סיפר - הצלחתי לעצור את עצמי! פעמיים השבוע . הכסף כבר היה לי ביד... אבל עצרתי, יצאתי להליכה בטילת לאורך ים, ולהפתעתי, עבר לי. הלכתי שעה וחצי - וחזרתי הביתה שלו, אסוף ורגוע לגמרי.
במאמר מוסגר נגיד: פעמים רבות אנחנו לא מנסים אפילו לעשות פעולות שונות כי אנחנו בטוחים שניכשל. התמיכה בעזרת מידע קונקרטי מונגש מחקר המוח משכנעת את "דרקון הכשלון", זה, המונע מאיתנו לנסות אלטרנטיבות. לשחרר דופמין לעצירת פעולת השימוש ויציאה לדרך במסלול אלטרטיבי.
בנוסף, וחשוב לא פחות : פעילות גופנית משחררת במוח דופמין ובמקרה של עצימות גבוהה גם אדרנלין ואופיואידים - לכן היא מורידה את הדודה.
גילינו שהתמונה הממחישה, וההבנה שרשתות דרכים במוח נסללות בהדרגה - הולכות ומתבססות ומאפשרות אלטרנטיבה - עוזרת מאד בשיקום.
חשוב להדגיש - גם אנשים המתמודדים עם "דיאטה פשוטה" וחשים פתאם צורך דוחק בסוכר, שומן או לחמניה - השיטה הנ"ל עובדת. אל תריבו עם התשוקה הזו - בחרו מקום ללכת אליו (חנות הספרים המקומית : )), על הטילת, וכו. הבטיחו ל"תשוקה" שאם בסיום ההליכה עדין תירצו לאכול רוגלה או פיצה, המבורגר, פיצה (או להשתמש) - תעצרו לקנות - אבל לפני כן, צאו להליכה. אנשים מדווחים שאחרי הוצאת אנרגיה מספקת - בקצב שלא מכניס את הגוף לסטראס, ועם השלמת המשימה שהצבתם לעצמכם - הדודה עוברת.
בהצלחה לכולנו