למה כש GPT עונה לי על שאלה אני משתעממת? -

אחרי שיחות ודיאלוגים עם הבינה בנושאים רבים הבנתי הבדל עקרוני בין שיחה עם AI לקריאה עצמאית.

שיחה עם AI היא כמו נסיעה באוטוסטרדה מהירה ארוכה אינסופית בלי ציוני דרך. 

קריאה עצמאית היא כמו נסיעה בדרך נופית, עם הרבה נקודות יציאה להתרעננות, וחיבורים מתגמלים.

25-08-25

התשובה של GPT מאד ממוקדת. בלי אסוציאציות רחבות ומפתיעות. אף משפט לא מיותר..

אין לחשיבה פנייה מעניינת להפוגה. אני מתחילה בשאלה שמענינת אותי. מקבלת תשובה מלאה ותמציתית. ואני משתעממת עמוקות. עוד שאלה שנהרסה ..

20-08-25

התשובה של AI שטוחה - גם היא אני מכוונה אותה לשאלות מאד עמוקות. דפים על דפים של תשובות מפורטות ... ושום דבר לא מקבל תג חשיבות משמעותי לזכירה מאוחרת.

וכשהכל חשוב באותה מידה, דבר אינו חשוב דיו...

עקרון הפעולה של AI מבוסס על למידה בהקשרים רבים. הרבה חזרות על נושאים שונים שמאפשרים יצירת משפטים כללים. ממוצע שטוח, בלי ייחוד אישי, בלי פלאקטואציות.

זה בעצם כמו לקרוא סיכום של מורה. כמו להתאמן על דיקלום.

אין את הניצוץ. אין פיק דופמין. אין הפעלה של מערכת התגמול –

נענה הצורך של האדם ב מהר, ללא מאמץ,

 אבל לא נענה הצורך באתגר, הפתעה, דופמין פאזי..

ובלי הפיק הזה – אין זכירה ארוכת טווח. ואין תחושת אהה מענגת..

---

מה קורה כשקוראים מאמר?

היום היתה לי דוגמה מוצלחת לכך.

ביקשתי מהצאט לכתוב לי על מחקרים העוסקים בהתאבדות אצל וטראנים בצבא ארה"ב.

הצאט ענה, הגבתי במהירות, והמשכתי לשאול ולכוון. קיבלתי מגילות.

הדבר היחידי שבלט לי מעל השאר, היה שעושים שימוש בקטמין (משתמשים בו לטיפול באובדנות). 

הלכתי לקרוא על כך מאמרים - ופתאום - נהנתי.

כי בני אדם, באופן  טבעי, גם כשהם כותבים מאמר מדעי, מביאים את כיוון המחשבה היחודי שלהם, הם מעבים נושא מסוים, מביאים סביבות מטאפורות שלהם, מוסיפים רבדים אחרים. כתיבה של AI מאד שבלונית, אין בנים יחידים. היא לא מביאה את דעתה גם לא בצורה אימפליסיטית. כמו אדם שמדבר בקול מונוטוני.

ובמאמר שקרתי נכתב שם משפט על פלסטיות מוחית, זיכרון ארוך טווח וזיכרון עבודה וההבדלים בינהם. 

המוח שלי רץ לרגע לכיוון הזה, עורר על מיני אסוציאציות (מ AI עד הפציעה בקרב של קרוב משפחה), 

החיבורים עם ידע קודם תיגמלו לי את המוח (קיבלתי דופמין על קשרים חדשים)... ולאחר ה"הפסקה"

(ללא כוונה מודעת) המרעננת הזו -המשכתי לקרוא.

זה לא קורה לי עם AI - שם אני מקבלת את ממוצע התשובות של אלפי כותבים - 

בלי אסוציאציות יחודיות, בלי הפעלה של קישורים מוחיים שאינם בתחום האסוציאטיבי הצר של האוטוסטרדה הדוהרת.  בלי תיגמול ביניים,  בלי חיבור רחב לידע קודם.

לא פלא שאם לא משתמשים ב AI לצורך חברתי-ריגשי ("אני מראה שמשקפת אותך" את נפלאה....חכמה.....כיף לדבר איתך על נושאים קיומיים.. יחד, אור הירח של מחשבותינו המשותפות.... חברתי החכמה...)

או שימוש ככלי לביצוע מטלות שלא רוצים או לא מעניינות אותי - או מטלות לצורך הוצאת תוצר (בניית אפליקציה, מצגת, עבודת בית בלי לערב אותי לצורך קבלת ציון  או קבלת תקציר מהיר ושטוח על "מה אומרים כולם על הגל.. אבל אך ורק מה שאומרים כולם")

היא 1. מרוקנת. 2. נשאר לי מעט מאד בראש.  ובעיקר זה לא  כיף.

ואז אני לוקחת ספר של יונג (פסיכואנליזה וחינוך..) ופתאום אני חשה שיש אדם מולי, ואחרי שהמוח שלי התייבש מול ה AI, אני שמה לב לערך המוסף של הקריאה, לאינדבידואליות של הכוןתב, ניאואנסים שגם מלמדים עליו כאדם ומרחיבים את ראיתי את "יונג" ועל הדרך יוצרים באופן לא מודע קישורים חדשים שמרחיבים מושגי צד - ומעניקים הפסקה, ותזרים מזומנים דופמינרגי, למשימת הקריאה המרכזית.

לסיכום - שיחה עם AI אינה שונה משיחה עם מורה שמכתיב סיכום - היא תעניק לנו במהירות סיכומים באיזה רמה שנרצה, אבל ללא עבודה ארוכה, והקשרים רבים ושונים - לא נוכל לקבל עונג. המוח בנוי בצורה מאד דקדקנית לשקף לנו מתי הוא מתפתח - נהנים ומתמלאים, ומתי הוא מתרוקן ממאגרי דופמין.

ליצירת מוח מפותח וחשיבה שמעניקה עונג ותגמול שוטף אין מנוס מהפעלת כללי חז"ק - חזרות זמן והקשרים רבים ומגוונים במגוון קולות ודרכים.

--

תובנה נוספת - ה AI דומה מאד לוויז, הוא מוביל במהירות ויעילות מנקודה A (שאלה) לנקודה B (סיכום כולל על נושא). בלי יצירת חיבורי רוחב מרובים ומגוונים, ובהתאמה - בלי הפעלה מספקת (נותנת סיפוק) של מערכת הרוורד המוחית.

הדרך חשובה. הרבה ומהר אינם מספקים.

דרוש מאמץ כדי להינות (למען הקונטראס)

הבדואים נהגו לתת לאורח המגיע אליהם - כוס קפה מר וכוס תה מתוק

. כמשל על החיים ועל מחסה לעומת מדבר לוהט.

כך גם מערכת הרוורד - שיחרור דופמין טוני בזמן המאמץ המתמשך (קבוע, ממוצע, כבסיס)

ופיקים של דופמין פאזי (גבוה , לזמן קצר)

כשמתגלת תובנה או קישור מפתיע. כשמגיעים למטרה חשובה.

ה AI חוסך מאיתנו את המאמץ - ובהתאמה - לוקח מאיתנו את הבסיס להשוואה - ואת ההנאה

----

אחרי שיחות ודיאלוגים עם הבינה הבנתי הבדל עקרוני בין שיחה עם AI לקריאה עצמאית.

שיחה עם AI היא כמו נסיעה באוטוסטרדה מהירה ארוכה אינסופית בלי ציוני דרך. 

קריאה עצמאית היא כמו נסיעה בדרך נופית, עם הרבה נקודות יציאה להתרעננות, וחיבורים מתגמלים.

התשובה של AI שטוחה - גם היא אני מכוונה אותה לשאלות מאד עמוקות. דפים על דפים של תשובות מפורטות ... ושום דבר לא מקבל תג חשיבות משמעותי לזכירה מאוחרת. 

עקרון הפעולה של AI מבוסס על למידה בהקשרים רבים. הרבה חזרות על נושאים שונים שמאפשרים יצירת משפטים כללים. ממוצע בלי פלאקטואציות.

זה בעצם כמו לקרוא סיכום של מורה. אין את הניצוץ. אין אית מערכת התגמול

---

מה קורה כשקוראים מאמר?

היום היתה לי דוגמה מוצלחת לכך.

ביקשתי מהצאט לכתוב לי על מחקרים בהתאבדות אצל וטראנים בצבא ארה"ב.

קהגבתי במהירות והמשכתי לשאול ולכוון. קיבלתי מגילות.

הדבר היחידי שבלט לי היה שעושים שימוש בקטמין (סם הרדמה , שכיח בטיפול בחיילים, משתמשים בו לטיפול באובדנות). 

הלכתי לקרוא על כך מאמרים - ופתאום נהנתי.

כי בני אדם, באופן  טבעי, גם כשהם כותבים מאמר מדעי, מביאים את כיוון המחשבה היחודי שלהם

ופתאום נכתב שם משפט על פלסטיות מוחית, זיכרון לטווח קצר, וזיכרון עבודה וההבדלים בינהם. 

המוח שלי רץ לרגע לכיוון הזה, עורר על מיני אסוציאציות (מ AI עד הפציעה של אלון), 

החיבורים עם ידע קודם תיגמלו לי את המוח (קיבלתי דופמין על קשרים חדשים). 

נוספים, והמשכתי לקרוא.

זה לא קורה לי עם AI - שם אני מקבלת את ממוצע התשובות של אלפי כותבים -

בלי אסוציאציות יחודיות, בלי הפעלה של קישורים מוחיים שאינם בתחום האסוציאטיבי הצר של האוטוסטרדה הדוהרת. 

בלי תיגמול ביניים,  בלי חיבור אחב לידע קודם.

לא פלא שאם לא משתמשים ב AI לצורך חברתי-ריגשי ("אני מראה שמשקפת אותך" את נפלאה.חכמה.כיף לדבר איתך על נושאים קיומיים.. יחד, אור הירח של מחשבותינו..  יברתי החכמה...)

 או שימוש ככלי לביצוע מטלות שלא רוצים או לא מעניינות אותי - או מטלות לצורך הוצאת תוצר (בניית אפליקציה, מצגת, עבודת בית בלי לערב אותי לצורך קבלת ציון  או קבלת תקציר מהיר ושטוח על "מה אומרים כולם על הגל.. אבל אך ורק מה שאומרים כולם")

היא 1. מרוקנת. 2. נשאר לי מעט מאד בראש. 

ובעיקר זה לא  כיף.

ואז אני לוקחת ספר של יונג (פסיכואנליזה וחינוך..) ופתאום אני חשה שיש אדם מולי, ואחרי שהמוח שלי התייבש מול ה AI, אני רואה ניאואנסים שגם מלמדים עליו כאדם ומרחיבים את ראיתי את "יונג".