איפה אני על הקסקדה?

מתח ולחץ גבוהים מפעילים תוכנית שרידה מולדת שבנוייה על אוטומאטים (#הקסקדה.).

ככל שאנחנו גבוה יותר על הקסקדה קשה יותר לשלוט באוטומאטים האלה.

לכולנו מועיל לדעת איפה אנחנו על הקסקדה. זה עוזר להבין התנהגויות ומניעים בחיי היומיום ולחשוב אותם.

כשאנחנו כועסים ומשתוללים וש"ישרף העולם" אנחנו ב fight.

כשאנחנו נכנסים לבלאק אאוט במבחן ולא מסוגלים לחשוב, אנחנו בסוג של קפא.

למכורים ומשתקמים חשוב במיוחד לדעת איפה נמצאים על הקסקדה.

מתח => אוטומאטים => שימוש.

את המצבים לאורך הקסקדה אפשר לחלק למצבים אקטיביים ומצבים פאסיביים.

במצבים אקטיביים אני פועל על פי האוטומאטים שבניתי במהלך החיים, אין לי ממש שליטה על החשיבה הביקורתית, אבל יש לי שליטה על הגוף שלי כמו מצבים של הלחם וברח.

במצבים פאסיביים אין לי שליטה על הגוף שלי! לא יכול לזוז, לא יכול לצעוק, הנשימה לא מצליחה להכניס מספיק חמצן, מרגישים חנוקים, מבוהלים עד מוות, אחוזי אימה! עד שמתנתקים והגוף הופך לבובת סמרטוטים.ומאבדים אפילו את תחושת העצמי.

המצבים הפאסיביים מפחידים מאד. ובד"כ מי שהיה שם, ולא יודע איך להתכונן לכך, עושה ככל יכולתו לא להגיע לשם. להוריד מתח כדי לא לעבור את הקצה בד"כ ללא מודעות ושינוי פרושו של דבר - שימוש.

בקבוצות שונות של מתמודדים עם התמכרות שמענו אומרים:

1. אני חושב שאני באופן קבוע באמצע, ממש על הקצה לפני הקפא.

2. הסינוסים שלי כל הזמן סתומים. (לא יכול לנשום). (אופייני למצב /חוסר חמצן,כיווץ של שרירי הנשימה).סימן שמאד קרובים לקצה. למצבים של איבוד שליטה על הגוף והרצון. למצבי קפא והתנתק.

3. סיפר חבר ששמע על הקסקדה: עכשו אני מבין מה הקטע הגנטי פה. הרבה לפני ההתמכרות, בשנים בבית הספר, אני זוכר מצבים שהבנים בכיתה רודפים אחרי, ואני רץ ונתקע, רץ ולא יכול לזוז... בעצם תמיד הייתי על הקצה. בין ברח לקפא. השימוש בא בגלל הפחד לגלוש למטה בקסקדה.

4. עכשו אני מבין למה אני כל הזמן אוטוטו שם...

מכורים ומתמודדים - נמצאים פעמים רבות "אוטוטו שם" ... וזה לכשעצמו מלחיץ.

תובנות:

זה מנחם לדעת שזה לא איזה פגם מוסרי, אלא תוצר של קסקדה מהירה איתה נולדתי. משהו גנטי.

כדאי לזהות מצבים מעוררי מתח ולהורידם ככל האפשר כדי למנוע מצב בו "רצים על הקסקדה" וועוברים ללא שליטה לשימוש.

כדאי לבנות כלים אלטרנטיבים לשימוש להורדת לחץ ולהפעיל אותם באופן שוטף.