• Npint

מה זו קסקדת השרידה והמתח ?

עודכן ב: ספט 12




בקצרה:

בני אדם נולדים עם תוכנית מוחית שמטרתה העליונה לשמור עלינו בחיים. התוכנית הזו התפתחה במשך אלפי שנות אבולוציה. חלקים ממנה קיימים גם אצל בעלי חיים.


הפעלת התוכנית לא רצונית. התוכנית מופעלת באופן אוטומטי בשילוב של גוף ונפש, פחד ואדרנלין, קורטיזול ודופמין. קסקדת השרידה והמתח הזו מופעלת כשהמוח מחליט שיש איום או סכנה לשרידה שלנו. האיום והסכנה יכולים להיות אמיתיים או מדומים.


קסקדת השרידה מופעלת בעצימות הולכת וגדלה, על פי רמת המתח והפחד שלנו. ועוברת באופו אוטומאטי, מולד, דרך 4 שלבים. מערנות מטיבה והרגשת חיות מוגברת, עד הגעה לסף המוות, פאסיביות מוחלטת, איבוד העצמי וחוויות מדווחות של הפרדה בין גוף לנפש. השלבים הם: דריכות, הלחם או ברח, קפא והתנתק.



ובהרחבה:


האבולוציה הורישה לכל בני האדם רצף התנהגויות הגנה מובנות (hard-wired ) שמופעלות ע"י המוח שלנו באופן אוטומאטי בעת סכנה. כשאנחנו במתח או כשהגוף-נפש שלנו מזהים סכנה, אנחנו עוברים מבחינה ביולוגית דרך ארבעה שלבים שהולכים ומתפתחים ככל שהמתח והפחד גוברים:

1. דריכות (עוררות), 2. תגובת הלחם-או ברח, 3. קפא, ו - 4. התנתק.


בכל אחד מהשלבים המוח שלנו דואג להקצות משאבים למה שדרוש באופן שיגביר את סיכויי השרידה שלנו, ולנתק את מה שיכול להפריע לסיכויי השרידה, או את מה שניתן לוותר עליו זמנית כדי לאפשר ריכוז משאביים במשימות החיוניות לשרידה. שני השלבים הראשונים מוכרים יותר מחיי היומיום שלנו. אלה שלבים אקטיביים בהם אנחנו פועלים. השלבים האחרים הם שלבים פאסיביים ומוכרים לרובנו פחות.


השלב הראשון: עוררות ודריכות: הופכים לערניים יותר, דרוכים יותר, לא מרגישים עיפות, לא רעבים, מרוכזים, הזיכרון במיטבו, השמיעה מתחדדת, הראיה מתחדדת, המוח רץ במהירות רבה יותר, השרירים נדרכים – תלוי במשימה שלפנינו. ביולוגית: משתחרר יותר דופמין שמאפשר עוררות גבוהה ופעולה מיטבית. מדענים אוהבים להגיע ל דד-ליין, לרגע האחרון לפני הגשת מטלה – שמעורר אותם ומאפשר להם להתרכז ולגמור את המאמר או ההגשה שלפניהם. ספורטאים אוהבים להיות במצב הזה של "מתח חיובי" בעת משחק או תחרות חשובה. וכו...


בשלב השני: הילחם או ברח. אריה תוקף אותי, מישהו זר תוקף את בני משפחתי. המוח מגביר את הקצאת המשאבים לשרירים הגדולים דוגמת שריריי הזרוע הגב והרגליים, ולאזורים שאחראיים לפעולות של הילחם או ברח. ולאזורים שתומכים ברפלקסים ובפעולות אוטומאטיות שמתבטאות במהירות וללא צורך בחשיבה, שיקול דעת שמטבעם מעכבים פעולות מהירות. כדי להימנע מחשיבה ביקורתית, תגובת הילחם או ברח כוללת הנחתה של פעילויות חשיבה גבוהות, וחוסמת פעילות אזורים דוגמת ה PFC האינסולה וה ACC שפעילים בעת חשיבה ביקורתית והערכה סוביקטיבית או אוביקטיבית של חומרת ארועים. פעילות מאזורים שיכולים להאט את התגובות כמו חשיבה רציונאלית ביקורתית. במצב של fight light אין זמן לחשיבה ושקילה של בעד ונגד. כל היסוס יכול לעלות לי בחיי. לכן, המוח עובר לעבודה ע"פ אוטומאטים ללא חשיבה. יוצאים להילחם באריה עם חנית, קופצים על רימון מתפוצץ כדי להציל את הקבוצה, בורחים כחץ מקשת כשיש היזדמנות. בנוסף, קצב הלב עולה, לחץ הדם עולה, זרימת הדם עם החמצן והסוכר שבו מופנת יותר לשרירים ופחות למערכת העיכול, למערכת החיסון או לאזורי חשיבה קוגנטיביים.


השלב הבא, שלב 3: המוח מזהה באופן אוטומאטי, על פי חישוביו הפנימיים, שאין סיכוי לברוח או להילחם, ומעביר אותנו לתגובת של דריכות קפואה. השרירים דרוכים אך ניטלת מהאורגניזם (אדם או חיה) היכולת לזוז ולהשמיע קול. ה "קפא".. האדם או החיה קופאים על עומדם פשוטו כמשמעו. לא יכולים לזוז, ולא יכולים להשמיע קול או לצעוק. האדם מבועת. יודע מה קורה לו אבל לא יכול לזוז או לצעוק. זה לא נתון בכלל לרצוננו. כמו ארנבת שנלכדת בפנסים של המכונית וקופאת מפחד. השרירים מנותקים משליטה רצונית, הגרון חנוק מפחד וכך גם נמנעת אפשרות הצעקה. אפשר לחשוב ולהבין מה ההגיון האבולוציוני שפיתח את המנגנון הזה. טורפים רבים מזהים את הטרף באמצעות תנועה או קול. אמצעי ההגנה הפאסיבי של קפא מונע מהאדם או החיה צעקה של פחד שתגלה לטורף איפה הוא נמצא, או תזוזה שתלכוד את עינו של הטורף שיחסל אותם. בשלב זה המוח מנסה למקסם שרידה במקום בו המתח והפחד מאותתים שהאדם לא יכול יותר להציל את עצמו בכוחות עצמו. בשלב זה, לצד האדרנלין והדופמין שמפעילים את המערכות במהירות רבה, מתחילה הזרמת אופיואידים לחסימת התנועה.


השלב הרביעי והאחרון, עליו ממעטים לדבר הוא שלב ההתנתק. שלב של חוסר אונים טוטאלי, השלב של סף המוות. הנמר לכד את האיילה. הטלפיים שלו מונחים על בטנה. השיניים שלו סוגרות על צווארה והיא שוכבת פעורת עיניים. חסרת יכולת להתנגד. חסרת אונים לחלוטין. רמת ה CO2 בדם עולה. יש חוסר חמצן. והכל מאותת, אנחנו על סף המוות. רק כוח חיצוני יכול להגיע ולהציל. המוח מגיב על מצב זה בהזרמה מאסיבית של אופיואידים לנקודות מפתח במוח ובמערכת העצבים, חסימת תחושת הגוף, הרפיה של השרירים, וסגירת ערוצים רבים ככל האפשר. הדבר יכול לשמש שתי פונקציות: 1. מניעת כאב, 2. מניעת ביזבוז משאבים: מניעת מאבק חסר תועלת שרק יגביר תוקפנות האויב וכו. לצד הורדה למינימום ההכרחי בלבד של השימוש בחמצן שהולך וכלה. זהו המצב של חוסר אונים מוחלט.


בחוסר אונים ביולוגי מתקיים ניתוק של חלקים רבים בגוף ובמוח. האורגניזם מאבד את תחושת הגוף . ואת רוב פעילוייות המוח. האדם נמצא מעבר לכאב, מעבר לפחד, מעבר לעצמי האינדבידואלי. קימת הזרמה מסיבית של אופיואידים להרגעה, מניעת כאב ושמירת משאבים לריפוי.






מצבים ההגנה של הקסקדה נחלקים לשניים:

מצבי ההגנה המופעלים בשלבים השונים של קסקדת השרידה מתחלקים לשניי סוגים :

מצבי הגנה אקטיביים: דריכות מוגברת, הלחם או ברח.

ומצבי הגנה פאסיביים: "קפא" והתנתק.


במצבים האקטיביים:

רמת החמצן עולה, הרגשות הם ערנות מוגברת (בשלב הדריכות), כעס, זעם או פחד (במצבי הילחם או ברח). אבל חשוב מאד: האדם יכול לנוע ולהזיז את הגוף שלו. אמנם יכולת החשיבה ההגיונית הולכת ופוחתת, אבל הפעולות שהאדם מבצע וההתנהגויות שהוא בוחר הן לפי פרוצדורות וסכמות פעולה שהוא עצמו בנה במהלך חייו. כך, אדם שהתאמן במהלך חייו באומויות לחימה שונות, יפעל במצבי לחץ ואיום שונים, ו באופן שונה מאדם שלא עשה כך. תלמיד שהתאמן על תבניות פתרון של סוגי שאלות שונות ובנה לעצמו סכמות פעולה ופיתרון, יוכל לתפקד במבחן גם אם הוא שרוי בלחץ. אמנם הוא לא יוכל לחשוב בצורה נינוחה על שאלות הבנה או עומק, אבל הוא יוכל לפעול על פי פרוצדורות הפתרון האוטומאטיות אליהן התכונן ( לדוגמה: מה נתון. מה צריך להוכיח. הוכחה). אדם שעבר סדנאת שבי בצבא, והתכונן לאפשרות של נפילה בשבי, ידע להפעיל סכמת פעולה אליה התאמן כשהתכונן למצב זה. אדם שהתאמן בהתבוננות מודעת במסגרת מיינדפולנאס, או אדם שרכש כלים במסגרת תוכנית 12 הצעדים, או אדם שתאמן בחשיבה מנגנונית מודעת במסגרת הניירוטריט, יוכלו כולם לפעול בעת צרה מצוקה ולחץ, לפי הכלים האוטומאטיים והמיומנויות שרכשו בעצמם במהלך חייהם.


במצבים הפאסיביים הההרגשה איומה. מצב של פחד משתק, אימה איומה וחוסר אונים. הגרון חנוק מפחד. הנשימה רדודה. רמת החמצן יורדת, רמת ה CO2 עולה. הגוף עובר ממצב של דריכות קפואה (השרירים מכווצים ודרוכים אבל אי אפשר להזיז אותם) למצב של בובת סמרטוטים. אבל בשיאה: במצב של חוסר אונים טוטאלי - כשנמצאים על סף המוות - נמצאים מעבר לפחד, ושם במפתיע יש מצב של איבוד העצמי ואנשים בדיעבד מספרים על חוויות אחרות.


לא מיותר לחזור ולהדגיש שבמצבים הפאסיביים, אין לאדם יכולת להפעיל את הגוף והמוח החושב. אין שליטה על הגוף, כך שאפילו פרוצדורות הפעולה האוטומאטיות שבנה לעצמו מראש, לא יכולות לבוא ליידי ביטוי. (לא יכולים להוציא קול, לא יכולים להוזיז את הגוף). זה יכול להיות מצב כל כך מפחיד שאנשים לעיתים בוחרים בשימוש כדי להוריד את רמת הלחץ והפחד ולהירגע כדי לא לגלוש למצב הזה.

איבוד השליטה על הגוף והמחשבות יכולה להיות חוויה מוחצת לאדם. בלי הסבר איך זה קרה, זה גורר תחושת השפלה, עליבות ואימה. אנשים סוחבים אותה איתם אחר כך שנים. (פוסט טראומה).











חשוב להבין את המצבים הפאסיביים: התוכנית האוטומאטית של המוח שהתפתחה באופן אבולוציוני מעבירה ברמת מתח מסוימת את השליטה ליידי המוח. לא לצעוק! לא לזכור! לא לחשוב באופן עצמאי! הגוף מוצף באופיואידיים ממקור פנימי להרגעה, ולחסימה של תיפקודים רבים... ואף לתחושה של התנתקות והפרדה בין גוף לנפש, והתמזגות עם הסביבה. וזו יכולה להיות חוויה מאד מבלבלת.


במצבים הפאסיביים

המוח מנתק את יכולת השליטה שלנו על הגוף, ועל יכולת הדיבור והחשיבה

לפי רמת החמצן וה CO2 במוח.

זה לא תלוי בנו!




למה חשוב להבין מה קורה כשנמצאים במצבי הגנה פאסיביים?


למה לא צעקתי? למה לא התנגדתי?


ואז מגיעה בחורה אחרי אונס, שהגיעה לנקודת קפא או התנתק ושואלים אותה:

למה לא צעקת? למה לא התנגדת?

.והיא לא יודעת מה לענות. היא עצמה הרי בחורה כל כך תקיפה ומהירה להגיב...

רגע של היסוס או חשיבה, והמנגנון האוטומאטי המהיר כל כך, משתלט, וזה כבר לא בידייה.

הגוף מוצף בחומרי הרגעה והנאה (אופיואידים), ולפעמים גם באוקסיטוצין (הורמון של התקשרות), והיא מגיעה למשטרה, רגע צוחקת (אופיואידים) ורגע בוכה (המודעות, הרצון החופשי והנפש שלה מתפלצת ובוכה). ולא זוכרת בדיוק מה היה. רק שיברי מידע. ואומרים שהיא לא אמינה...

כדאי לקרוא את המידע הביולוגי. הוא יכול לנקות הרבה רגשות אשמה, ותחושות השפלה.


***


מודעות והבנה לגורמים האוטומטיים שמפעילים אותנו עוזרים לקבלה עצמית ולהורדת הרגשת אשמה בושה וחוסר שליטה. ובכך מסייעים להורדת מתח, ולחזרה לשיווי משקל. חשוב לא פחות: הם עוזרים לנו לתכנן ולבנות מראש דרכי פעולה אוטומאטיות למקרה חרום. בנירוטריט אנחנו מנסים לפתח מודעות והבנה למה שקורה לנו במוח באופן ביולוגי כדי שנדע להתכונן ולא נרגיש חסרי שליטה אבודים ואשמים.

ההבנה מה הולך לקרות ולמה מאפשרת להתכונן מראש למקרי חרום. לדוגמה: חילים ביחידות עילית כמו בשייטת עוברים הכנה ואימונים למקרה שיפלו בשבי, למה לצפות, מה עושים, איך מתנהגים וכו. בהתקפה על המרמרה, אחד החילים נתפס על ידי נוסעי האוניה, הוכה, נשבה, והורד אל מתחת לסיפון. הוא סיפר שעשה שימוש בכלים אליהם התאמן דבר שעזר לו לשמור על קור רוח. אנשים שעוסקים באומנויות לחימה, מתאמנים שנים על גבי שנים בסטים של תרגילים שונים כמענה למגוון רחב מאד של התקפות צפויות. בעת צרה, כשהמוח מפעיל את התוכניות האוטומטיות האישיות שלנו, יש להם סט של התנהגויות יעילות אותו פיתחו מראש.

תוכנית 12 הצעדים מציעה מגוון כלים לעזרה למשתקמים מהתמכרות.

אימון ארוך וסבלני בכלים עוזר להפוך אותם לאוטומאטיים, לטבע שני, כך שגם כשהמוח מונע חשיבה רציונאלית והולך לאוטומאטים שלו, הוא יפעל במה שהפכנו לנו לטבע שני.


זה לוקח זמן רב ומאמץ לא פשוט אבל מנסיון של רבים: תמיכה של חברים, בחירה חוזרת בדרך, ושימוש בדרכי פעולה שנרכשים שוב ושוב ושוב בונים אלטרנטיבה. זה אפשרי!


***


במאמר מוסגר נדגיש ונפתח יותר בהמשך,

לפעמים איבוד תחושת הגוף בגלל החומרים האופיואידיים שהגוף מזרים במוח, וחסימה של אזורי החשיבה העצמאית, מובילים להזדהות עם התוקף, הפיכה לאחד איתו. חשוב להבין שזה זמני, ובחלוף הסכנה המוח משחרר אותנו לפעול כרצוננו, לתכנן ולבצע ...

ראו פוסטים בהמשך על

איי.איי. חוסר אונים והתמזגות עם העולם.

התמזגות עם התוקף והיחס בין אהבה לשנאה.

מ"אהבה" וטיפול לזעם ומלחמה - הסיפור של יעל וסיסרא

איפה אני על הקסקדה

בלי להבין שזו תוכנה אוטומאטית שלא בשליטתנו זו תחושה משפילה מאד ואיומה מאד! וגוררת רגשות אשמה ובושה ותגובות רעות נוספות. התבוננות בסירטון של האילה - יכול להמחיש את המקור הביולוגי של התופעה. חשיבה מחודשת על הסיפור התנכי של יעל וסיסרא יכול להדגים את הפתרון שמציע התנ"ך למצב כזה.


להרחבה ראו גם

איפה אני על הקסקדה

איך מרגיש חוסר אונים במצבי קיצון? (הדגמה)

איך פועלת מערכת המתח?

התמכרות מפעילה במוח התנהגויות אוטומאטיות. האם אפשר לשנות את זה בכוח הרצון?

למה טראומה וחוויות מתח לא נשלטות מעלים את הסיכון להתמכרות?








התרשים באיור המצביםהפאסיביים מתוך מאמר הרוויו המצוין והמומלץ של Kozlowska 2015

Fear and the Defense Cascade: Clinical Implications and Management. Kozlowska K, Walker P, McLean L, Carrive P Harvard Rev Psychiatry. 2015; 23(4):263–287.

“Freeze for action: neurobiological mechanisms in animal and human freezing.” Roelofs, Karin. Philosophical transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological sciences vol. 372,1718 (2017): 20160206. doi:10.1098/rstb.2016.0206

83 צפיות1 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

          ,    נירופדגוגיה ישראלית,   פדגוגיה עצמית,  חקר מוח יישומי,    התמכרות,    ניירוטריט 

 ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני 

 

 

כל הזכויות שמורות ©