בקצרה:
בני אדם נולדים עם תוכנית מוחית שמטרתה העליונה לשמור עלינו בחיים. התוכנית הזו התפתחה במשך אלפי שנות אבולוציה. חלקים ממנה קיימים גם אצל בעלי חיים.
הפעלת התוכנית לא רצונית. התוכנית מופעלת באופן אוטומטי בשילוב של גוף ונפש, פחד ואדרנלין, קורטיזול ודופמין. קסקדת השרידה והמתח הזו מופעלת כשהמוח מחליט שיש איום או סכנה לשרידה שלנו. האיום והסכנה יכולים להיות אמיתיים או מדומים.
קסקדת השרידה מופעלת בעצימות הולכת וגדלה, על פי רמת המתח והפחד שלנו. ועוברת באופו אוטומאטי, מולד, דרך 4 שלבים. מערנות מטיבה והרגשת חיות מוגברת, עד הגעה לסף המוות, פאסיביות מוחלטת, איבוד העצמי וחוויות מדווחות של הפרדה בין גוף לנפש. השלבים הם: דריכות, הלחם או ברח, קפא והתנתק.
אצל נשים וילדים צעירים, ואצל אנשים מבודדים בשבי - מופעל לעיתים מוד מיוחד של הקסקדה. ניתן לקרוא עליו בנפרד -בפוסט קסקדת השרידה אצל נשים.
ובהרחבה:
האבולוציה הורישה לכל בני האדם רצף התנהגויות הגנה מובנות (hard-wired ) שמופעלות ע"י המוח שלנו באופן אוטומאטי בעת סכנה. כשאנחנו במתח או כשהגוף-נפש שלנו מזהים סכנה, אנחנו עוברים מבחינה ביולוגית דרך ארבעה שלבים שהולכים ומתפתחים ככל שהמתח והפחד גוברים:
1. דריכות (עוררות), 2. תגובת הלחם-או ברח, 3. קפא, ו - 4. התנתק.
בכל אחד מהשלבים המוח שלנו דואג להקצות משאבים למה שדרוש באופן שיגביר את סיכויי השרידה שלנו, ולנתק את מה שיכול להפריע לסיכויי השרידה, או את מה שניתן לוותר עליו זמנית כדי לאפשר ריכוז משאביים במשימות החיוניות לשרידה. שני השלבים הראשונים מוכרים יותר מחיי היומיום שלנו. אלה שלבים אקטיביים בהם אנחנו פועלים. השלבים האחרים הם שלבים פאסיביים ומוכרים לרובנו פחות.
השלב הראשון: עוררות ודריכות: הופכים לערניים יותר, דרוכים יותר, לא מרגישים עיפות, לא רעבים, מרוכזים, הזיכרון במיטבו, השמיעה מתחדדת, הראיה מתחדדת, המוח רץ במהירות רבה יותר, השרירים נדרכים – תלוי במשימה שלפנינו. ביולוגית: משתחרר יותר דופמין שמאפשר עוררות גבוהה ופעולה מיטבית. מדענים אוהבים להגיע ל דד-ליין, לרגע האחרון לפני הגשת מטלה – שמעורר אותם ומאפשר להם להתרכז ולגמור את המאמר או ההגשה שלפניהם. ספורטאים אוהבים להיות במצב הזה של "מתח חיובי" בעת משחק או תחרות חשובה. וכו... ) (בגוף ובמוח מופרשים - דופמין ואדרנדלין ברמה מעוררת).
בשלב השני: הילחם או ברח. אריה תוקף אותי, מישהו זר תוקף את בני משפחתי. המוח מגביר את הקצאת המשאבים לשרירים הגדולים דוגמת שריריי הזרוע הגב והרגליים, ולאזורים שאחראיים לפעולות של הילחם או ברח. ולאזורים שתומכים ברפלקסים ובפעולות אוטומאטיות שמתבטאות במהירות וללא צורך בחשיבה, שיקול דעת שמטבעם מעכבים פעולות מהירות. כדי להימנע מחשיבה ביקורתית, תגובת הילחם או ברח כוללת הנחתה של פעילויות חשיבה גבוהות, וחוסמת פעילות אזורים דוגמת ה PFC האינסולה וה ACC שפעילים בעת חשיבה ביקורתית והערכה סוביקטיבית או אוביקטיבית של חומרת ארועים. פעילות מאזורים שיכולים להאט את התגובות כמו חשיבה רציונאלית ביקורתית. במצב של fight light אין זמן לחשיבה ושקילה של בעד ונגד. כל היסוס יכול לעלות לי בחיי. לכן, המוח עובר לעבודה ע"פ אוטומאטים ללא חשיבה. יוצאים להילחם באריה עם חנית, קופצים על רימון מתפוצץ כדי להציל את הקבוצה, בורחים כחץ מקשת כשיש היזדמנות. בנוסף, קצב הלב עולה, לחץ הדם עולה, זרימת הדם עם החמצן והסוכר שבו מופנת יותר לשרירים ופחות למערכת העיכול, למערכת החיסון או לאזורי חשיבה קוגנטיביים. (כמות הדופמין, נוירואדרנלין ואדרנלין עולה עוד יותר).
השלב הבא, שלב 3: המוח מזהה באופן אוטומאטי, על פי חישוביו הפנימיים, שאין סיכוי לברוח או להילחם, ומעביר אותנו לתגובת של דריכות קפואה. השרירים דרוכים אך ניטלת מהאורגניזם (אדם או חיה) היכולת לזוז ולהשמיע קול. ה "קפא".. האדם או החיה קופאים על עומדם פשוטו כמשמעו. לא יכולים לזוז, ולא יכולים להשמיע קול או לצעוק. האדם מבועת. יודע מה קורה לו אבל לא יכול לזוז או לצעוק. זה לא נתון בכלל לרצוננו. כמו ארנבת שנלכדת בפנסים של המכונית וקופאת מפחד. השרירים מנותקים משליטה רצונית, הגרון חנוק מפחד וכך גם נמנעת אפשרות הצעקה.
אפשר לחשוב ולהבין מה ההגיון האבולוציוני שפיתח את המנגנון הזה. טורפים רבים מזהים את הטרף באמצעות תנועה או קול. אמצעי ההגנה הפאסיבי של קפא מונע מהאדם או החיה צעקה של פחד שתגלה לטורף איפה הוא נמצא, או תזוזה שתלכוד את עינו של הטורף שיחסל אותם. בשלב זה המוח מנסה למקסם שרידה במקום בו המתח והפחד מאותתים שהאדם לא יכול יותר להציל את עצמו בכוחות עצמו. בשלב זה, לצד האדרנלין והדופמין שמפעילים את המערכות במהירות רבה, מתחילה הזרמת אופיואידים לחסימת התנועה.
השלב הרביעי והאחרון, עליו ממעטים לדבר הוא שלב ההתנתק. שלב של חוסר אונים טוטאלי, השלב של סף המוות. הנמר לכד את האיילה. הטלפיים שלו מונחים על בטנה. השיניים שלו סוגרות על צווארה והיא שוכבת פעורת עיניים. חסרת יכולת להתנגד. חסרת אונים לחלוטין. רמת ה CO2 בדם עולה. יש חוסר חמצן. והכל מאותת, אנחנו על סף המוות. רק כוח חיצוני יכול להגיע ולהציל. המוח מגיב על מצב זה בהזרמה מאסיבית של אופיואידים לנקודות מפתח במוח ובמערכת העצבים, חסימת תחושת הגוף, הרפיה של השרירים, וסגירת ערוצים רבים ככל האפשר. הדבר יכול לשמש שתי פונקציות: 1. מניעת כאב, 2. מניעת ביזבוז משאבים: מניעת מאבק חסר תועלת שרק יגביר תוקפנות האויב וכו. לצד הורדה למינימום ההכרחי בלבד של השימוש בחמצן שהולך וכלה. זהו המצב של חוסר אונים מוחלט.
בחוסר אונים ביולוגי מתקיים ניתוק של חלקים רבים בגוף ובמוח. האורגניזם מאבד את תחושת הגוף . ואת רוב פעילוייות המוח. האדם נמצא מעבר לכאב, מעבר לפחד, מעבר לעצמי האינדבידואלי. קימת הזרמה מסיבית של אופיואידים להרגעה, מניעת כאב ושמירת משאבים לריפוי.
נרחיב ונאמר, שבגלישה לשלבים הפאסיביים, התחושה מבהילה מאד. כדי למנוע מצב של צעקה שרירי הצוואר מתכווצים, התחושה היא שהגוף שלנו חונק אותנו ללא יכולת שליטה שלנו, הפחד מגביר את המתח והריצה על הקסקדה, כמות החמצן יורדת, ה CO2 עולה, והמוח מתחיל להזרים אופיואידים. (ראו
"התנתק" ותחושת אחדות עם העולם
אבל על סף המוות, כמות האופיואידים גדלה מאד. חומרים אלה שמים ברקס (עושים אינהיביציה) לפחד ולמתח (חוסמים הפרשה וקליטה של דופמין, ואדרנלין על גבי אברים מוחיים שונים, וחוסמים חומרים נוספים שמאפשרים תקשורת בין הנוירונים בגוף כולו). לדוגמה הם משתיקים/חוסמים את תחושת הגוף. את הקוגניציה והחשיבה. הם חוסמים את פעילות אמיגדלה שמעורבת מאד בהפעלת מעגל הסטראס ותחושת הפחד, הכאב והאימה, וכך מעבירים אותנו למצב שהוא מעבר לפחד ומעבר לכאב. מעבר לגוף.
במצבי התנתק אנשים חווים לעיתים חוויות חוץ גופניות, לעיתים אף נעלמת תחושת העצמי ויש החווים התמזגות עם התוקף. אחרים חווים ניתוק מתחושת העצמי, מהנפרדות האינדבידואלית, ומתמזגים, הופכים לאחד עם היקום, חשים תחושה מפעימה של אחדות עם העולם. בהקשר זה גם את הפוסט
לעניין ההתמזגות במצבי התמכרות וטראומה או בזמן נטילת חומרים ראו גם הפניות בסוף הפוסט.
מצבים ההגנה של הקסקדה נחלקים לשניים:
מצבי ההגנה המופעלים בשלבים השונים של קסקדת השרידה מתחלקים לשניי סוגים :
מצבי הגנה אקטיביים: דריכות מוגברת, הלחם או ברח.
ומצבי הגנה פאסיביים: "קפא" והתנתק.
במצבים האקטיביים:
רמת החמצן עולה, הרגשות הם ערנות מוגברת (בשלב הדריכות), כעס, זעם או פחד (במצבי הילחם או ברח). אבל חשוב מאד: האדם יכול לנוע ולהזיז את הגוף שלו. אמנם יכולת החשיבה ההגיונית הולכת ופוחתת, אבל הפעולות שהאדם מבצע וההתנהגויות שהוא בוחר הן לפי פרוצדורות וסכמות פעולה שהוא עצמו בנה במהלך חייו. כך, אדם שהתאמן במהלך חייו באומויות לחימה שונות, יפעל במצבי לחץ ואיום שונים, ו באופן שונה מאדם שלא עשה כך. תלמיד שהתאמן על תבניות פתרון של סוגי שאלות שונות ובנה לעצמו סכמות פעולה ופיתרון, יוכל לתפקד במבחן גם אם הוא שרוי בלחץ. אמנם הוא לא יוכל לחשוב בצורה נינוחה על שאלות הבנה או עומק, אבל הוא יוכל לפעול על פי פרוצדורות הפתרון האוטומאטיות אליהן התכונן ( לדוגמה: מה נתון. מה צריך להוכיח. הוכחה). אדם שעבר סדנאת שבי בצבא, והתכונן לאפשרות של נפילה בשבי, ידע להפעיל סכמת פעולה אליה התאמן כשהתכונן למצב זה. אדם שהתאמן בהתבוננות מודעת במסגרת מיינדפולנאס, או אדם שרכש כלים במסגרת תוכנית 12 הצעדים, או אדם שתאמן בחשיבה מנגנונית מודעת במסגרת הניירוטריט, יוכלו כולם לפעול בעת צרה מצוקה ולחץ, לפי הכלים האוטומאטיים והמיומנויות שרכשו בעצמם במהלך חייהם.
במצבים הפאסיביים הההרגשה איומה. מצב של פחד משתק, אימה איומה וחוסר אונים. הגרון חנוק מפחד. הנשימה רדודה. רמת החמצן יורדת, רמת ה CO2 עולה. הגוף עובר ממצב של דריכות קפואה (השרירים מכווצים ודרוכים אבל אי אפשר להזיז אותם) למצב של בובת סמרטוטים. אבל בשיאה: במצב של חוסר אונים טוטאלי - כשנמצאים על סף המוות - נמצאים מעבר לפחד, ושם במפתיע יש מצב של איבוד העצמי ואנשים בדיעבד מספרים על חוויות אחרות.
לא מיותר לחזור ולהדגיש שבמצבים הפאסיביים, אין לאדם יכולת להפעיל את הגוף והמוח החושב. אין שליטה על הגוף, כך שאפילו פרוצדורות הפעולה האוטומאטיות שבנה לעצמו מראש, לא יכולות לבוא ליידי ביטוי. (לא יכולים להוציא קול, לא יכולים להוזיז את הגוף). זה יכול להיות מצב כל כך מפחיד שאנשים לעיתים בוחרים בשימוש כדי להוריד את רמת הלחץ והפחד ולהירגע כדי לא לגלוש למצב הזה.
איבוד השליטה על הגוף והמחשבות יכולה להיות חוויה מוחצת לאדם. בלי הסבר איך זה קרה, זה גורר תחושת השפלה, עליבות ואימה. אנשים סוחבים אותה איתם אחר כך שנים. (פוסט טראומה).
חשוב להבין את המצבים הפאסיביים: התוכנית האוטומאטית של המוח שהתפתחה באופן אבולוציוני מעבירה ברמת מתח מסוימת את השליטה ליידי המוח. לא לצעוק! לא לזכור! לא לחשוב באופן עצמאי! הגוף מוצף באופיואידיים ממקור פנימי להרגעה, ולחסימה של תיפקודים רבים... ואף לתחושה של התנתקות והפרדה בין גוף לנפש, והתמזגות עם הסביבה. וזו יכולה להיות חוויה מאד מבלבלת.
במצבים הפאסיביים
המוח מנתק את יכולת השליטה שלנו על הגוף, ועל יכולת הדיבור והחשיבה
לפי רמת החמצן וה CO2 במוח.
זה לא תלוי בנו!
---------
לקריאה נוספת לעניין ההתמזגות
במצבי שימוש בחומרים ובמצבים שרדידתיים וטראומטיים ראו גם הפוסטים הבאים
--
---------
מה עושים כדי להוריד מתח?
חשוב להבין: מערכת המתח סוכמת לחצים. אם אנחנו עיפים, רעבים, כועסים, חולים או בודדים - רמת המתח הבסיסית בה אנחנו נמצאים גבוהה. אם עברנו חוויות קשות של אלימות, ניכור, פגיעה או משפחה מפורקת - במוח שלנו נסללו אוטוסטרדות מהירות שמריצות אותנו על הקסקדה, מעבירות אותנו במהירות להתנהגות אוטומאטית ש"מטפשת" אותנו. מונעת מאיתנו באופן ביולוגי לחשוב ולהתנהג כמו "עצמנו" הרצוני.
גורם עיקרי לעליית מתח הוא הבדידות. בבעלי חיים ובבני אדם מתקיים: האיילה בשולי העדר - סיכוייה להיטרף גבוהים. האדם הבודד סיכויי שרידתו נמוכים יותר. המוח שלנו מחווט לחיבור עם אחרים (ראו הפוסט על נוירוני מראה). מנגנוני סינכרון בין בני אדם - מאפשרים חיקוי תנועות, הסתנכרנות בין מוחות באמצעות רגש, מנגנונים הגורמים לסינכרון ברמות הורמונים גורמים להשפעה הדדת בין בני אדם. חלקים נרחבים במוחם של בני האדם מוקדשים להבנת האחר, הבנת מניעיו, כוונתו ורצונותיו. מופעי מוסיקה - מסנכרנים בין מוחת בני האדם למקצבים דומים ויוצרים חוויות יחודיות ועוצמת רגש גבוהה. משחקי כדורגל באיצטדיון רב משתתפים הם חוויה יחודית. רגשות כמו בושה ואשמה מיוצגים במוח על ידי מעגלים ייחודיים הגורמים לנו להתכנס לכיוון התנהגויות שיאפשרו לנו להיות חלק מהחברה... . ואכן - האדם מחפש משמעות - גם כי המוח מכוון לשרידה.
דרך חשובה להוריד מתח אם כן היא אם כן היות משמעותי, שאחרים ישמעו אותי, יכירו אותי, יחבבו אותי. דרך חשובה היא להביא תועלת, ללמד, להיות באינטרקציה עם אחרים. דתות רבות ופרקטיקות שיקום שונות (ד. : שיטת 12 הצעדים. דרך החסד) מכוונות את מאמינהם לעזרה לזולת. יציאה מהריכוז העצמי המאפיין מצבי שרידה ופנייה לדרך של נתינה וחיבור עם האחר. דרך החסד היא רבת משמעות לתחושת ה well being של האדם.
במפגשים עם אנשים בהתמכרות ושיקום מהתמכרות שמענו את ראשי התיבות של גורמי הלחץ: עכ"בר
(עייף, כועס בודד, רעב). אנחנו מוסיפים: עכב"ר מ"ח ב"א (מ"ח: מיצוב חברתי, ב"א: בושה אשמה).
מכולם - ברוב רובם של המקרים הגורמים החברתיים: בדידות, הצורך במשמעות, ההיות יחד עם אנשים ונתינה לאחר - משמעותית וחשובה ביותר.
למה חשוב להבין מה קורה כשנמצאים במצבי הגנה פאסיביים?
למה לא צעקתי? למה לא התנגדתי?
ואז מגיעה בחורה אחרי אונס, שהגיעה לנקודת קפא או התנתק ושואלים אותה:
למה לא צעקת? למה לא התנגדת?
.והיא לא יודעת מה לענות. היא עצמה הרי בחורה כל כך תקיפה ומהירה להגיב...
רגע של היסוס או חשיבה, והמנגנון האוטומאטי המהיר כל כך, משתלט, וזה כבר לא בידייה.
הגוף מוצף בחומרי הרגעה והנאה (אופיואידים), ולפעמים גם באוקסיטוצין (הורמון של התקשרות), והיא מגיעה למשטרה, רגע צוחקת (אופיואידים) ורגע בוכה (המודעות, הרצון החופשי והנפש שלה מתפלצת ובוכה). ולא זוכרת בדיוק מה היה. רק שיברי מידע. ואומרים שהיא לא אמינה...
כדאי לקרוא את המידע הביולוגי. הוא יכול לנקות הרבה רגשות אשמה, ותחושות השפלה.
***
מודעות והבנה לגורמים האוטומטיים שמפעילים אותנו עוזרים לקבלה עצמית ולהורדת הרגשת אשמה בושה וחוסר שליטה. ובכך מסייעים להורדת מתח, ולחזרה לשיווי משקל. חשוב לא פחות: הם עוזרים לנו לתכנן ולבנות מראש דרכי פעולה אוטומאטיות למקרה חרום. בנירוטריט אנחנו מנסים לפתח מודעות והבנה למה שקורה לנו במוח באופן ביולוגי כדי שנדע להתכונן ולא נרגיש חסרי שליטה אבודים ואשמים.
ההבנה מה הולך לקרות ולמה מאפשרת להתכונן מראש למקרי חרום. לדוגמה: חילים ביחידות עילית כמו בשייטת עוברים הכנה ואימונים למקרה שיפלו בשבי, למה לצפות, מה עושים, איך מתנהגים וכו. בהתקפה על המרמרה, אחד החילים נתפס על ידי נוסעי האוניה, הוכה, נשבה, והורד אל מתחת לסיפון. הוא סיפר שעשה שימוש בכלים אליהם התאמן דבר שעזר לו לשמור על קור רוח. אנשים שעוסקים באומנויות לחימה, מתאמנים שנים על גבי שנים בסטים של תרגילים שונים כמענה למגוון רחב מאד של התקפות צפויות. בעת צרה, כשהמוח מפעיל את התוכניות האוטומטיות האישיות שלנו, יש להם סט של התנהגויות יעילות אותו פיתחו מראש.
תוכנית 12 הצעדים מציעה מגוון כלים לעזרה למשתקמים מהתמכרות.
אימון ארוך וסבלני בכלים עוזר להפוך אותם לאוטומאטיים, לטבע שני, כך שגם כשהמוח מונע חשיבה רציונאלית והולך לאוטומאטים שלו, הוא יפעל במה שהפכנו לנו לטבע שני.
זה לוקח זמן רב ומאמץ לא פשוט אבל מנסיון של רבים: תמיכה של חברים, בחירה חוזרת בדרך, ושימוש בדרכי פעולה שנרכשים שוב ושוב ושוב בונים אלטרנטיבה. זה אפשרי!
***
במאמר מוסגר נדגיש ונפתח יותר בהמשך,
לפעמים איבוד תחושת הגוף בגלל החומרים האופיואידיים שהגוף מזרים במוח, וחסימה של אזורי החשיבה העצמאית, מובילים להזדהות עם התוקף, הפיכה לאחד איתו. חשוב להבין שזה זמני, ובחלוף הסכנה המוח משחרר אותנו לפעול כרצוננו, לתכנן ולבצע ...
ראו פוסטים בהמשך על
בלי להבין שזו תוכנה אוטומאטית שלא בשליטתנו זו תחושה משפילה מאד ואיומה מאד! וגוררת רגשות אשמה ובושה ותגובות רעות נוספות. התבוננות בסירטון של האילה - יכול להמחיש את המקור הביולוגי של התופעה. חשיבה מחודשת על הסיפור התנכי של יעל וסיסרא יכול להדגים את הפתרון שמציע התנ"ך למצב כזה.
להרחבה ראו גם
התרשים באיור הנ"ל ובאיור המצבים הפאסיביים מובאים מתוך מתוך מאמר הרוויו המצוין והמומלץ של Kozlowska 2015
Fear and the Defense Cascade: Clinical Implications and Management. Kozlowska K, Walker P, McLean L, Carrive P Harvard Rev Psychiatry. 2015; 23(4):263–287.
“Freeze for action: neurobiological mechanisms in animal and human freezing.” Roelofs, Karin. Philosophical transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological sciences vol. 372,1718 (2017): 20160206. doi:10.1098/rstb.2016.0206
רפרנסים להרחבה
1. Fear and the Defense Cascade: Clinical Implications and Management. Kozlowska K, Walker P, McLean L, Carrive P Harvard Rev Psychiatry. 2015; 23(4):263–287.
“Freeze for action: neurobiological mechanisms in animal and human freezing.” Roelofs, Karin. Philosophical transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological sciences vol. 372,1718 (2017): 20160206. doi:10.1098/rstb.2016.0206
2. Williams, T. M., Peter‐Heide Jørgensen, M., Pagano, A. M., & Bryce, C. M. (2020). Hunters versus hunted: New perspectives on the energetic costs of survival at the top of the food chain. Functional Ecology, 34(10), 2015–2029. doi:10.1111/1365-2435.13649
url to share this paper: sci-hub.do/10.1111/1365-2435.13649
המאמר הנ"ל מתאר אתההבדלים בין היות טורף לנטרף. בין השאר מה קורה למסלול החמצן במצבי קפא למצבי הלחם1
לקריאה על מנגנון הפעולה שלאופיואידים ראו בלינק Opioids - mechanisms of action
-----
האיורים למטה לקוחים מתוך המילון הביולוגי. הכתבה במילון זה בהירה וברורה.
למתענינים בהבנה של מעגל הדחק ממליצים לקרוא במקור. כאן הבאנו כמה איורים ומעט כיתוב ממנו https://biologydictionary.net/hpa-axis/
הכתובת במילון להגעה להסבר על ציר ה HPA ראו ב: https://biologydictionary.net/hpa-axis/
he hypothalamic–pituitary–adrenal (HPA) axis describes a complex feedback system of neurohormones that are sent between the hypothalamus, pituitary gland, and adrenal glands. This negative and positive feedback system regulates the physiological mechanisms of stress reactions, immunity, and fertility.
Adrenaline (also released from the adrenal glands) is the immediate fight/flight response. To sustain this response if the potential danger does not pass quickly, cortisol is required.
