• Npint

מה שחשוב לדעת על רגש

עודכן ב: לפני 6 ימים



שלושה דברים חשוב לדעת לגבי הרגש:


1. רגש במוח משפיע מאד על קביעת הערך של דברים. למי המוח יפנה יותר קשב, מה לזכור. ממה להתעלם. המערכת הריגשית (במרכזה חלק שנקרא האמיגדלה) משפיעים על שיחרור דופמין וחומרים כימיים מתגמלים אחרים שגורמים הנאה ועוזרים לחשיבה וזכירה. אברי הרגש מחוברים למנגנון המתח והם מגבירים אלה את אלה.


2. רגש מסנכרן בין אנשים. מאפשר לנו להרגיש כמו האחר, לראות את הדברים מנקודת מבטו, להזדהות איתו, לפעול כמוהו - להסתנכרן איתו ועם פעולותיו.


כשאתה מתחבר עם בני אדם אחרים רגשית קל לך להתחבר אליהם ולראות את נקודת מבטם, להזדהות איתם לא רק רגשית אלא מחשבתית. להפנות את הקשב שלך ולייחס חשיבות למה שחשוב להם ולהתעלם ממה שלא חשוב להם. לדבר יש יתרון אבולוציוני כי זה מאפשר לך לחזות את התנהגותם של האנשים הקרובים אליך. "כאיש אחד".


שופטים כועסים כשהנאשם או המאשים מנסים להפעיל אותם רגשית. הזדהות רגשית עם אחד מהצדדיםעלולה להטות את המשפט לטובתו.

כשמנסים לשכנע מישהו לתמוך בדעתך הדרך המהירה היא דרך הפעלה רגשית.

הדרך האיטית המשעממת אך המכבדת היא דרך טיעונים לוגים. פוליטיקאים מכירים את זה. ביבי וטראמפ הם דוגמאות לכך: הם מפעילים את הקהל באמצעות פחד מאיומים ביטחוניים, מגפות, שנאת זרים או "רודפים אחריי". או להבדיל להבדיל, כשמרטין לותר קינג סחף המונים גם הוא לא דיבר באופן שכלתני. הוא אמר: יש לי חלום... וסחף איתו המונים שהזדהו איתו.


בפוסט זה נתרכז בנקודה נוספת ופחות מוכרת


3. המוח בנוי בצורה פריקה. רגש הוא רכיב של מאורעות שונים,

הרגש שהרגשנו במאורע מסוים, לא נשמר באותו מקום פיזי במוח בו שמורים שאר פירטי המאורע שיצר אותו, אלא מחובר אליהם באופן פריק. .


למה זה חשוב? כי זה יכול לההסביר למה לעיתים אנחנו מחברים רגש אותנטי שלנו למאורעות שאינם קשורים... מייחסים את מקור הרגש למשהו שלא קשור אליו. מתחברים לסיפורים של אחרים ומזדהים איתם ללא הפעלה שיכלית לוגית, רק כי התחברנו אליהם ריגשית.

זה יכול גם להסביר איך נוצרים החלומות, ולאן נוסעות המחשבות בלילה.


בהרחבה

הייצוג במוח פריק.

רגש הוא רכיב מרכזי במאורעות שאנחנו חווים. מרכזי אבל רכיב. חלק מהתמונה. חלק מהמאורע.

כמו שיש חלקים מלגו לבניית מכונית, ויש הגה, וגלגלים, ואבני בניה, ככה במוח בתאור מאורעות שונים יש חלקים שונים: רגש, תמונות, קולות, יחסים בינאישיים, התנהגויות וכולי, והמוח מרכיב אותם למאורע שלם - לא על ידי זה שהוא מקרב אותם פיזית להיות באותו מקום במוח, אלא באמצעות הפעלת על חלקי המאורע בו נזכרים, בו זמנית. . ההיפוקמפוס מסנכרן את הפעילות של כל חלקי ה"תמונה", כך שהם יתקשרו בינהם ויפעלו ברגע מסוים יחד, באופן מסונכרן. כמו תיזמורת שמנגנת שיר מסוים ביחד, באותו זמן.


הנקודה החשובה להבנה כאן היא שכל החלקים של הזיכרונות השונים אינם נמצאים בסמוך פיזית אחד לשני. המידע במוח מבוזר. וניתן לחיבור והרכבה בואירציות שונות.


חישבו לדוגמה על קריאה: מערכת הראיה רואה את המילים, אזורי השפה מפענחים את משמעות המילים, המערכת הריגשית מגיבה למה שקראנו. וכל האינפורמציה הזו על חלקיה לא עוברת בשלמותה ממקום למקום כל פעם שאנחנו קוראים סיפור. היא מתחברת באמצעות גלי מוח לשלם אחד, מסתנכרנת ויוצרת את המאורע שחווים.


נסו בעצמכם: נסו להיזכר ביום הראשון שלכם בכיתה א, או בצבא. או בחתונה שלכם. או במאורע משמעותי אחר. שוטטו בזיכרון ונסו לאסוף את חלקי הארוע. מי היה שם? מה לבשו האנשים. מה היה הריח? האור, הצלילים שנשמעו? מה הרגשתם? האם הכל הרגיש כאילו הוא נמצא באותו מקום בזיכרון?



ספרית הרגשות במוח

רגש הוא רכיב ממאורעות שונים,

הוא לא מאוכסן ב"קופסה אחת" עם המאורע שבמסגרתו הוא נחווה.

לא נמצא באותו מקום פיזי במוח, יחד עם המאורע שיצר אותו אלא מחובר אליו באופן פריק. .

אותו רגש (פחד, שמחה, אכזבה, בדידות, רצון לקשר) יכול להגיע ממקורות שונים.

וכל רגש כזה מפעיל קבוצות גדולות של רשתות נוירונים שמיצגות אותו במוח.

זה היה יכול להיות מאד בזבזני אם המוח היה משכפל את ה"רגשות" האלה,

את רשתות הנוירונים שמבטאות אותם, כל פעם שאנחנו חווים אותם במהלך החיים שלנו.



למוח יש "ספרית רגשות". קבוצות נוירונים שמייצגים רגשות שונים. והוא מצמיד אותם לארוע לפי צורך.

כמו "ארגז מילים" שנותנים לנו בבית הספר כדי שנתאר את המאורע.


לכן, יש לנו יכולת לחלום חלומות שונים, לפרק רגשות מסיפור אחד, למאורע מעורר פחד אחר, לחבר עיניים בצבע מסוים מסיפור אחד, לפנים של איש אחר, וכולי.


מוח לא "משכפל" את "סיפריית הרגשות" המודעים והלא מודעים.

כדי להבין מה קורה כאן, חשוב מאד להבין ולא טריוואלי להפנים שהמוח בנוי בצורה פריקה. אין בו קופסאות.

חלקי התמונה שאנחנו רואים כמאורע אחד, בנויים מרכיבים שונים שנמצאים במוח במקומות שונים.



חלקי המאורע שאנחנו חווים מתואר במוח באזורים שונים, ומכיל רכיבים רבים ושונים באופן מבוזר.

רגש הוא אחד הרכיבים הדומיננטים. והוא מחובר באופן פריק, למאורע.


במוח יש יש איבר מוחי שנקרא היפוקמפוס - והוא מסנכרן בין כל חלקי הזיכרון שלנו לכדי מאורעות או סצנות בסרט החיים שלנו. מה שחשוב שהתכונות השונות לא נשמרות במוח בקופסה אחת ספציפית למאורע. לדוגמה, יש נוירונים שאחראיים במוח לתחושת הצבע האדום - וכל פעם שיש תמונה בצבע כזה, תחושת האדום, או המודעות שזה אדום עם הנוירונים האחראיים לתכונה זו - מתחברת לתמונה הכללית.


כך לפעמים, גם בחיים, כשאנחנו מרגישים רגש חזק כלשהו אנחנו מחברים אליו סיפור לא נכון...

לדוגמה, אנחנו מרגישים בדידות. או רצון לקשר עמוק יותר, ולא יודעים להגדיר אותו במדויק, אבל יודעים שיש לנו תחושה חזקה כלהיא, יודעים את ה"אזור" של סוג הרגש, (גם אם לא יודעים לתמלל את זה). אז כדי לתקשר את הרגש שלנו לאחרים אנחנו מחברים אליו סיפור שלא קשור במדויק לנושא הספציפי. לפעמים אנחנו אפילו לוקחים סיפור של מישהו אחר שחש בדידות וטען מולנו טענות כאלה ואחרות, ומעבירים את זה הלאה. זה יוצר בילבול אצלנו, ואצל הצד השומע. ככל שאנחנו במתח גבוה יותר, ככל שכמות הדופמין במוח שלנו גבוהה יותר, אנחנו יכולים לעשות חיבורים "יצירתיים" יותר.


החיבור הפריק מאפשר לנו לחלום חלומות שונים, לפרק רגשות מסיפור אחד, למאורע מעורר פחד אחר, לחבר עיניים בצבע מסוים מסיפור אחד, לפנים של איש אחר בסיפור אחר, וכולי.


התכונה הזו של הפריקות, מסבירה גם את עניין החלומות.

בספר איתמר ציד החלומות של דוד גרוסמן, איתמר מתאר את השד בחלומותיו: היו לו עיניים כמו לאיש אחד מאד כועס שאיתמר ראה פעם ברחוב וקרניים או שיניים כמו מפלצת שפעם ראה בטלביזיה, וקול כמו שיש לדלת החורקת במחסן....


ככה זה קורה גם בחיי היומיום שלנו ובתיקשורת בין אנשים.

סיפרה לי אמא: הילד שלי אמר לי: לא איכפת לכם ממני. אפילו, בטיול בית הספר לירושלים רציתי מים ולא שמתם לב ... ולא דאגתם לי בכלל. מאד התפלאתי אמרה האמא. דווקא היה לו בקבוק מלא מים באותו טיול, והוא אפילו שיבח אותי אחר כך שנתתי לו מים קרים, מה קרה פתאום? אבל אחרי שדיברנו הבנתי שהוא הרגיש מאד בודד בטיול, ושלחבר שלו ליד לא היו מים ... והחבר הרגיש בודד כי אף אחד לא רצה לשבת לידו - ורב איתו ולא רצה לדבר איתו כי הוא לא הציע לו מהמים הקרים שלו וכן הלאה. .


במקרים כאלה, חשוב להבין שמה שהאדם מולנו רצה לתקשר זה את ההרגשה שלו - את הרצון שלו לקשר כזה או אחר, את המחסור הריגשי, או אפילו את העובדה שהוא במתח גבוה ורוצה חיבוק. הדוגמה שהוא צימד לא בהכרח חשובה. ככל שהיא לא הגיונית יותר, סימן שרמת הלחץ שלו גבוהה יותר (מתח "מטפש" אותנו - ראו קסקדת השרידה בפוסטים קודמים) . מתח פוגע בזיכרון האפיזודי ובהיפוקמפוס. מתח משחרר הרבה דופמין, והרבה דופמין מאפשר יצירת חיבורי-רוחב רחבים וללא אינהיביציה של ההגיון).


אז מה שחשוב לדעת על רגש שהוא מסנכרן בין אנשים. מאפשר לנו להתחבר אליהם דרך אותו רגש. מאפשר לנו לראות את העולם דרך נקודת מבטם. ומצד שני, בגלל תכונות הפריקות,

רגש אותנטי שלנו יכול להתחבר לסיפור שלא שייך אלינו אלא לאדם אחר או לסיפור יצירתי משל עצמנו.










מתוך הידען, מכון וייצמן למדע, 15/08/2019

https://heb.wis-wander.weizmann.ac.il/life-sciences/n-10303

Norman, Y., Yeagle, E. M., Khuvis, S., Harel, M., Mehta, A. D., & Malach, R. (2019). Hippocampal sharp-wave ripples linked to visual episodic recollection in humans. Science, 365(6454), eaax1030. doi:10.1126/science.aax1030

מסע אל מסתרי המוח - ההיפוקמפוס - מכון ויצמן

https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%97-%E2%80%93-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A1



התמונה מתוך אטלס המוח = פרויקט שמובל על ידי אוניברסיטת תל אביב ופרופסור אסף יניב. מראה סיבים שונים של החומר הלבן (אקסונים). הצבעים משקפים מהירות שונה של תנועת מסרים.


9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

למידה במוח דורשת חזרות בהקשרים שונים - למה הכוונה? דוגמאות של מורים.

למידה במוח יוצרת ומחזקת קשרים בין הנוירונים במוח. למעט מקריי קיצון היא דורשת: חזרות, מרווחות בזמן לאורך זמן, בהקשרים שונים. אנחנו נוהגים להגיד: קשר חזר נבנה חז"ק (חזרות, זמן, קונטקסים שונים). למה הכוו