תחושת השייכות חיונית לנו כבני אדם ותורמת לשלומות וללמידה. "לילד נחוץ כפר". פוסט מתומצת
עודכן: לפני 4 ימים
שאלה: האם יש מחקרים המוכיחים שתחושת שייכות עוזרת להצליח בלימודים ובחיים בכלל? - מה אומר המחקר? (שאל פיני ירחי).
תחושת שייכות עוזרת מאד להצלחה לימודית
הקריטריון הראשי שלנו לכך הוא דיווחים של מורים.
כלומר, אנחנו יודעים את זה כי מורים (במיוחד לנוער בסיכון) מדווחים על כך באופן קבוע.
אחראי על היומן, אחראי על הקישוט, אחראית על ציוד ההגברה,
או אפילו (וזה לא בצחוק) אחראי על המטאטא...
מאור פנים בבוקר, לחיצת יד, קשר עין, חיוך והנאה מהתשובות של התלמידים, התייחסות אישית – פעילויות משותפות, יצירת "גאוות יחידה" , ובניית ערכים משותפים - הם חלק מהדרכים המוצעות כדי לעורר תחושת שייכות.
מה אומר המחקר?
מחקרים מראים שתחושת שייכת מורידה מתח, מאפשרת הצלחה, ומספקת תחושה של רווחה נפשית ורגיעה. ולהיפך, חוסר תחושת שייכות, חרם חברתי, בידוד - מובילים לדיכאון, חרדה ותחושת בדידות מכאיבה במקביל, תחושת חוסר שייכות מעלה מתח ומורידה השגים לימודיים ומקצועיים. מכניסה לבלאקאאוט ולחוסר יכולת "לשלוף" מידע במבחן. [1-7] .
חוקרים לומדים על הקשר בין שייכות להשגים לימודיים ותחושת שְׁלוֹמוּת (well being) בעזרת פרמטרים רבים. לדוגמה: מדידה של פרמטרים גופניים כמו רמת הורמוני הסטראס, לחץ דם, קצב לב. מדידה של השגים לימודיים ושאלונים אודות תחושת השייכות ותחושת השלומות.
מה הקשר בין תחושת שיכות למתח?
תחושת שייכות מורידה מתח. הורדת מתח חיונית ללמידה והצלחה משני טעמים: 1. במצב מתח גבוה משתחררים במוח ובגוף קבוצה של חומרים (לדוגמה הורמוני סטראס) שמונעים חשיבה ביקורתית והפעלת קוגניציה, המאמצים מוקדשים אז, באופן אוטומאטי, לשרידה. המוח משתמש במצב כזה באוטמאטים שלו ולא עוסק בלמידה לשם הבנה וחשיבה למידה המסתמכת על עקרונות הלמידה הדורשים חז"ק). 2. אין פניות ללמידה. המוח מתרכז במושאי הלחץ ו"שם ברקס" על צרכים דחופים פחות (לדוגמה, למידה בכיתה).
הצורך המולד בשייכות
תחושת שייכות חיונית לנו כבני אדם צעירים בוגרים ומבוגרים כאחד (וכאחת : )).
זהו צורך מולד. מבחינה אבולוציונית, יש יתרונות רבים להיות חלק מקבוצה שחבריה תומכים אלה באלה. אבולוציונית, האילה שנמצאת בשולי העדר נטרפת. כשאנחנו במרכז הסיכויים לשרוד גבוהים יותר.
שימו לב: אנשים המשתקמים מהתמכרות או אנשים בנקודות משבר שונות חוזרים ואומרים שהבעיה המרכזית שלהם אחרי שנגמלו מהצורך הפיזי הדוחק בסם - היא מחסור בתחושת שייכות. מחסור במשמעות, כלומר מחסור באנשים ש"ישמעו אותי" שאני חשוב או בעל ערך עבורם. אנשים אחרי ניתוח או אנשים באבל - זקוקים שיבואו לבקר אותם, זקוקים לקשר. ילדים ובני נוער במצבי סיכון - זקוקים ל"כפר" , לקהילה, שיספקו מעטפת תומכת רחבה ותחושת שייכות. פיטורים ממקום עבודה משמעותי מכניסים למצוקה - לצד הפאן הכספי, חסרה מסגרת ההשתייכו הקבועה.
במאמר מוסגר נתייחס לתופעה מענינת בעלת בסיס ביולוגי שכדאי להכיר: במצבי לחץ ואובדן (נניח כשפיטרו אותי מהעבודה, או כשאני במצב אבל, או במחלה, או בעקבות אונס/טראומה/מלחמה - כשלא חשים שייכות מופעלים במוח מעגלים של אשמה ..(. "הכל בגללי, בטח הם חושבים עלי כך וכך ולכן לא מקבלים אותי, אני אשם/אשמה, בטח לא מאמינים לי שהאבל שלי כנה , בגללי החברים שלי נהרגו ורק אני נשארתי בחיים) . המעגלים הביולוגיים-מוחיים שגורמים לנו לחוש "אשמה" או "בושה" בצרוף תחושה לא נעימה - נועדו בעיקרון להגמיש את התנהגותנו, ולאפשר חיברות, אבל במקרים של לחץ כבד ואובדן רכיבי משמעות ושייכות מרכזיים הם מבודדים אותנו וגורמים לנו להתכנס בעצמנו.
דוגמה מהמקורות:
ביהדות - המצווה להתפלל 3 פעמים ביום במסגרת מניין של עשרה אנשם לפחות - עוזרת לבנות ולספק את הצורך בשייכות ברמה היומיומית. גם בתקופות אבל - המנהג היהודי הייחודי של 7 ימי אבל בהם מצווה לבוא ולבקר את האבלים, לעטוף אותם בחברי קהילה ומשפחה - באו כדי להקל על אובדן חריף לפחות בימים הראשונים של האבל החריף והצער המבודד.
----------
איך נגדיר תחושת שייכות?
תחושת שייכות היא תחושה פנימית שלנו שאנחנו חלק מקבוצה. שיש לנו חברים.
שאנחנו מחוברים לבני אדם ואו לטבע.
קבוצת שייכות יכולה להיות למשפחה, לבן-בת זוג, חבר או חברה קרובים. מקום העבודה, שותפות לתחביבים, לערכים, וגם השתייכות לעולם, לעולם, לטבע. נעים לנו להשתייך לחברי הכיתה, לתנועת הנוער, למשפחה, לחברנו לכיתה, לבית-הכנסת, ל"נינגה ישראל", לאנשים החולקים איתנו דעות וערכים ליבראליים או אחרים, או לחברינו ממקום העבודה. . נעים לנו להשתייך.
חשוב לבני אדם להיות חלק ביותר מקבוצת השתייכות אחת.
זה מגביר את הבטחון שלנו, וגורם לנו להיות רגועים ומסופקים יותר.
קבוצות שונות מאפשרות לנו להביא לחבור לאנשים רבים יותר, תוך דגש על חלקים שונים באישיות שלנו. כך אנחנו מרגישים שלמים יותר. בטוחים יותר. ובעלי קשרים בינאישיים רבים יותר.
להורים העוברים לגור בארץ אחרת (וגם להורי ילדים הנטועים בנוף מולדתם) חשוב במיוחד להבין
ש"דרוש כפר לגדל ילד", ושיותר מכך -
לילד דרוש "כפר".
נפשם של ילדים צעירים נבנית בהדרגה, ומתרחבת, ובגילאים צעירים יש להם צורך במעגלים רבים ורחבים יותר מקבוצת המשפחה הישירה (הורים ואחים). לעיתים הורים חשים שאם הם משקיעים הכל בילדים - זה מספיק אבל לא כך הדבר. לילד המתגבש יש צורך ביולוגי בתחושת שייכות והדגשת הערכים המשותפים על ידי קבוצה רחבה יותר מהמשפחה הגרעינית. בהעדר משפחה רחבה הגרה בסמיכות מקום, הורים יכולים לנסות למצוא אנשים עם רקע תרבותי דומה, או עם ערכים דומים, או תחביבים דומים, ולחבור אליהם כמשפחה. כקהילה. הדבר חשוב בעיקר בעת מעבר לארץ ותרבות אחרת. שכן תחושת השייכות והשְׁלוֹמוּת, ומספקת תחושת בטחון - מורידה מתח. ובמילה "כפר" אנחנו מתכוונים לקהילה מעורבת של ילדים, הוריהם ומשפחות נוספות - מבוגרים וילדים גם יחד. שכונה או קבוצת משפחות של חברים. משפחה מורחבת. קבוצה בה ההורים נותנים בטחון בעצם נוכחותם - אך יש עוד אנשים בסביבה חברים בגילאים שונים, מרחב בטוח משותף.
==
ככלל טוב להיחשף למעגלי שייכות מגוונים אם כי לא תמיד זה אפשרי וניתן להעשות. בית הספר מספק מקום מפגש והזדמנות לאינטרקציות בין אישיות מגוונות. מודעות לכך יכולה לכוון את המורה לחשיבה והבנה של ילדים שונים הנמצאים במתח מתמיד עקב תחושה פנימית שאינם שייכים..
ברמה המערכתית - כדאי אולי לחשוב איך לנצל את ההזדמנות שמספק בית הספר - כדי לייצר באופן מודע ומכוון תחושת שייכות מיטיבה של התלמידים.
(ראו להלן נקודות המתארות איך ניתן לייצר תחושת שייכות).
תחושת שייכות וסינכרון בין בני אדם
מנגנונים מוחיים שונים מאפשרים לנו להסתנכרן ביננו בתנועות, במקצבי התנועה, במסלולי החשיבה, ובקצב הרטיטות של הנוירונים במוח. ככל שהמוחות שלנו פועלים יחד בסינכרון גבוה יותר אנחנו מרגישים טוב יותר, "חלק" יותר. חלק משלם מעצים אחד. נוירוני מראה מהווים את אחד האמצעים המוחיים הייעודיים המאפשרים לנו להסתנכרן, פיזית ומוחית, לבני אדם אחרים. לחקות את התנועות של אחרים - כאמצי תקשורת בסיסי, להרגיש/ואף לחשוב כמו אחרים, ליצור קשר, גם ללא מילים, עם אחרים.
בקבוצה, ככל שאנחנו מזדהים יותר עם אחרים, דומים יותר לאחרים, פועלים ביחד באופן דומה, (מרגישים משמעותיים בקבוצה) - אנחנו חשים תחושת שייכות גדולה יותר. לכן, כאשר אנחנו מעוררים בקבוצה רגשות שונים, מחברים אותם למשימות משותפות, מאפשרים להם לפעול יחד במשחק, בריקוד, בפעילות גופנית, או באתגר משותף קוגנטיבי שמפעיל את כולם יחד - אנחנו מאפשרים סינכרון בין המוחות שלהם, בקצב (בתדר) ובעוצמה (אמפליטודה של "גלי המוח"), ומגבירים את תחושת השייכות. סינכרון בין אישי - גופני, ריגשי, וקוגנטיבי מגבירים תחושת שייכות ומעניקים תחושה טובה.
ממה נובע הרצון להשתייך? למה זה נעים לנו?
הצורך להשתייך הוא צורך בסיסי מולד של בני אדם.
צורך זה מושג באמצעות קשר עם בני אדם אחרים.
נעים לנו להיות חלק משלם שהוא גדול מאיתנו - נעים לנו להיות בקשר עם אחרים - כי המוח שלנו מתגמל אותנו בעזרת חומרים כימיים באזורי מוח המספקים לנו תחושת הנאה וחיות. (מערכת התגמול המוחית על חלקיה השונים). [ויש גם את ה"מקל" - אם אנחנו מבודדים מאחרים - מופרדים מאחרים הסבל קשה מנשוא - לדוגמה, אנשים הנמצאים ב"הפרדה" בכלא - מגיעים להזיות, למצבים פסיכיאטריים, חווים טראומה קשה - ראו ציטוטים בסוף הפוסט].
למה המוח מתגמל אותנו על חיבור עם אחרים?
הרציונאל הביולוגי/אבולוציוני לצורך בקשר ובחיבור עם אחרים - כפול -
צורך שרידתי ישיר. כשאנחנו חלק מקבוצה הסיכויים שלנו לשרוד גבוהים יותר.
דחף מובנה להמשך הגנים שלנו - כשאנחנו חלק מקבוצה/באינטרקציות חיוביות עם אחרים דומים - הסיכויים שלנו למצוא בני זוג ולהתרבות גבוהים יותר.
אוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש טוב כשאנחנו בחברה, כשאנחנו שייכים, משמעותיים חלק משלם גדול יותר. אוסף נוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש רע כשאנחנו לא בקשר עם אנשים אחרים. לתחושות כמו בדידות, אשמה, בושה - יש מסלולים מוחיים מוכרים מחקרית - תחושות אלה יכולות לגרום לנו לעיתים כאב הדומה בעוצמתו לכאב גופני גבוה. הן מעלות את רמת המתח שלנו. דוחפות אותנו להסתגל לחברה - לחפש קשר.
תחושת שייכות והיררכיה בקבוצה
תחושת שייכות ותחושת היות משמעותי בקבוצה הם שני כוחות חזקים המתבססים על אותם צרכים אנושיים מוכווני שרידה, הקימים אצל כולנו. לעיתים אתה מרגיש "שייך" , או, בהיפוכו של כיוון לעיתים אתה רוצה להרגיש ש"הכל שייך לי"...
ניטשה כתב: הרצון הגדול ביותר הוא הרצון לעוצמה. הרצון שהאחר יחשוב כמוני, יפעל כמו שאני מצפה ורוצה. הרצון לעוצמה, הרצון להיות משמעותי בחברה, הרצון שישמעו ויעשו את מה שאני רוצה, שכולם ידעו כמה אני הכי טוב והכי מוצלח.. כמה אני חיוני. נושא ההיררכיה הוא מורכב ובעל משמעויות ביולוגיות ואבולוציוניות נוספות, משל עצמו, לדוגמה כאלה הקשורות למציאת במציאת בני זוג והתרבות. נרחיב על כך בפוסט נפרד. בכל מקרה, בבתי ספר מעודדים במקרים מסוימים תחרות בין תלמידים, השוואת ציונים תחרויות ריצה וכו - אבל למען השלומות של כולם, כדאי אולי לדאוג גם לשעורים בהם ניתן לשים את הדגש על שיתוף פעולה כערך העליון להצלחה בשעור. לתת משימות משותפות ולעודד עזרה הדדית בתחומים שונים, לא רק לימודיים - להגברת הרווחה הנפשית של כולם.
דוגמאות לדרכים המשפיעות על תחושת השייכות
סינכרון בין אישי - גופני, ריגשי, וקוגנטיבי מגבירים תחושת שייכות ומעניקים תחושה טובה:
דוגמאות - ריקוד, יצירה משותפת, או עידוד קבוצת הכדורגל האהובה.סינכרון
סינכרון בפעילות וברגש. ככל שאנחנו חשים זהים יותר לאחרים, דומים יותר לאחרים, פועלים ביחד באופן דומה - אנחנו חשים תחושת שייכות גדולה יותר. לכן, כאשר אנחנו מעוררים בקבוצה רגשות שונים, מחברים אותם למשימות משותפות, מאפשרים להם לפעול יחד במשחק, בריקוד, בפעילות גופנית, או באתגר משותף קוגנטיבי שמפעיל את כולם - אננחנו מאפשרים סינכרון בין המוחות שלהם, בקצב (בתדר) ובעוצמה (אמפליטודה של "גלי המוח"), ומגבירים את תחושת השייכות.
לחוות יחד חוויות חדשות ולשחק יחד. לדוגמה: לצאת יחד למגרש משחקים חדש - ולאפשר לתלמידים בחלק מהזמן לשחק יחד באופן חופשי - לחקור יחד את המתקנים השונים. לכוון את הפעילות שלהם כך שיבצעו יחד משימות חדשות במקום. החידוש מעורר תגובה מוחית דומה אצל כולם (שיחרור דופמין, סקרנות ורצון להתנסות), ויוצרת מכנה משותף מסנכרן מאפשר בניית נדבך נוסף בתחושת היחד החשובה. או לחילופין: "טיול שנתי" שכולל לינה יחד במקום זר. משימות קבוצתיות שעל כולם לפתור יחד. החוויה הריגשית של התלמידים דומה, התמודדות משותפת במשימות חשובה ליצירת תחושה של שותפות ושל ההיות חלק משלם גדול יותר.
שירה בציבור, האזנה למוזיקה, עידוד קבוצת הכדורגל האהובה עלי..
ריקוד משותף מסנכרן תנועה, רגש ותדר מוחי.
פעילות משותפת למען אותה מטרה.
מאבק משותף למען אותה מטרה.
התגברות על אתגרים משותפים - כוחה של הקבוצה - דוגמה כפר הנוער נירים - בין השאר, יוצאים לטיולים מאתגרים בטבע למספר ימים - העמידה באתגרים דורשת שיתוף פעולה, וחיבור בין חברי הקבוצה, יוצרת תחושת שייכות ויחד - חיוניים.
דוגמה - אימונים בנינגה ישראל: מראש יוצרים המאמנים תחושה של שיתתוף ופירגון בין המשתתפים ושמים על כך דגש. הפעילות הספורטיבית המשותפת, המלווה באתגרים משחררי דופמין ואנדנלין מסנכרים ביםן המשתתפים. העניין הציבורי במשתתפים יותר משמעות חברתית חיונית.
בבית הספר או בכפר נוער: בניית קבוצות ספורט. שחמט. תזמורת בית ספר. מקהלה. השתתפות בתחרויות בין בית ספריות - יצירת "גאוות יחידה" - ראו דוגמאות מ"מודל השיייכות" של כפר הנוער הדתי הודיות שרבים מתלמידיו עולים חדשים, חלקם ללא עורף משפחתי איתן.
כולם חשובים - . לדוגמה הדרישה ביהדות למנין של עשרה אנשים לפחות, מעודדת את חברי הקבוצה לפנות החוצה, אל השכן המתקשה לקום מהמיטה, מנקה הרחוב ששקוף לגבי רבים מהדיירים בסביבה, ולבקש מהם לעזור ולהצטרף - בלעדיהם לא ניתן לקיים את המצווה.... מצווה זו מייצרת קבוצת שייכות של עשרה אנשים לפחות, העוסקים באותה פעילות, פעמיים או שלוש פעמים ביום, כל יום.
לכל אחד יש תפקיד מורים לנוער בסיכון מגבירים תחושת שייכות על ידי מתן תפקידים: אחראי על ציוד ההגברה, על היומן, אפילו אחראי על המטאטא. וועדת קישוט וועדת חברה, וועדת ...., - כל תפקיד, המותאם לילד.ה - מסייע ליצירת תחושת שייכות.
מדים משותפים. בגדים דומים. לעיתים אנשים מרגישים שייכות לחברים אחרים בעקבות דמיון בנקודות פשוטות כמו - חולצה דומה שבחרנו בעצמנו (לא תלבושת אחידה שנכפתה עלינו), סיגנון לבוש דומה, יום הולדת באותו תאריך וכו. [9]. כאשר אנחנו בוחרים מרצוננו להשתייך למוסד כלשהו - רופאים, אנשי משטרה, אוהדים של קבוצת כדוררגל - לבישת ה"מדים", התלבושת המשותפת מגבירה את תחושת השייכות.
טקסים דתיים חזרתיים - מנין, תפילה משותפת, חגים משותפים, שירים ביחד, ריקוד משותף. "עליה לרגל" (מסע ארוך ומשמעותי ביחד + חיבור למטרה כללית משותפת או מצווה) בחברה הדתית - הטקסים והמצוות השונות היומיומיות הקבועות מייצרות תחושת שייכות באופן מובנה, שיטתי. כולם מתפללים יחד, טקסט קבוע ואחיד, בכל בתי הכנסת - 3 פעמים ביום. זה אומר מפגש קבוע עם קבוצת אנשים. יש דרישה לקיום המצווה בחברה- לפחות עשרה אנשים. מפגש פנים אל פנים, לא דרך זום. כולם לא נוסעים בשבת, מה שאומר שהבילוי של לחברי אותה שכונה מחייב אותם להיות סמוכים אלה לאלה ומטבע הדברים מאפשר ליחדים להפגש באופן קבוע עם ילדי השכנים למשחק משותף (אי אפשר להשתמש במכשירים חשמליים כך שהמשחקים מעשים בצוותא, משחקי חברה וחוץ). מכינים את ארוחת השאוכלים מאכלים מסוג מסוים בלבד. יכולים למצוא בית כנסת בכל עיר או ישוב עם אותם מנהגים וטקסטים. כל אלה יוצרים תחושת שייכות חזקה - אולם הדבר בא על חשבון ערכים של תחושת חופש אישי, אינדבידואליות, תחושת עצמאות, וחופש לקבוע את סולם הערכים שלי בעצמי. הציפיה לאמונה באל וכו. לא לכולם מתאימה המסגרת הזו - אבל ניתן להבין את המצע שהיא מספקת לחברים בה. מורים יכולים לקחת את האלמנטים המייצרים שייכות ולאמץ אותם - טקסים קבועים יומיומיים בכניסה לכיתה (שיר קבוע?, הקראת סיפור בהמשכים כל שישי בשעור חברה? מנהגים קבועים לאורך כל שנת הלימודים. טיול שנתי מאתגר. אף פעם לא שוחחנו על כך עם קבוצת מורים-אנשי חינוך - מחכים לשמוע מהם רעיונות ותובנות).
יציאה לטבע או אפילו מראה עצים מהחלון -מגבירים תחושת השייכות, הקשר, והשלומות (well-being ) שלנו. מחקרים מראים ששהות בטבע מרגיעה, משנה את פעילות המוח, מורידה את רמת הורמוני הסטראס, משקמת יכולות קוגנטיביות, מורידה את רמת המתח בשרירים ומשפרת את פעולת מערכת החיסון. חלק מהאנשים מדווחים שבטבע הם חשים חיבור למטריצה הגדולה של היקום. שייכים לעולם. . מחקרים בודקים ומאששים את השפעת השהייה ביערות ושטחים ירוקים שונים על הבריאות והורדת המתח. מחקרים שנערכו באלפי אנשים הצליחו להראות קשר בין שהות ופעילות בטבע לתחושת השייכות והקשר בין בני אדם.
טיפול בבעלי חיים, קשר עם בעלי חיים - "או כמה שרציתי כלב"- כלב נאמן, חתול מתרפק ומגרגר, ארנב ואפילו דג זהב, מעלים תחושת החיבור לחיים ולעולם. מפיגים מעט את הבדידות. מאפשרים תחושת קשר ושייכות לעולם. יש בתי ספר שיש בהם "פינת חי", וילדים שמעונינים בכך משתתפים בטיפול בהם דרך קבע.
בעיית המהגרים - תחושת חוסר שייכות וקושי. מחסור בשפה. ניכור מהתרבות.ניכור מהמנהגים, הנופים, צימחי הבר, ולעיתים אף האקלים...
חשיבות הכרת סטראוטיפים ועידוד להתגבר עליהם - פורצי הדרך של קבוצה שמוכיחים לחבריה שגם הם יכולים.[ 5] (Ten simple rules for successfully supporting first-generation/low-income (FLI) students in STEM).
דוגמאות לצורך בקשר ולחשש לצאת דופן קניית מותגים. שימוש ברשתות חברתיות/ וואטסאפ/ אינסטגרם/לייקים וכו.
ברית הלא שייכים - המקופחים - הדחויים: בהעדר תחושת שייכות לחברה יש סכנה של חבירה לקבוצות שליליות המוכנות לקבל אותי "כמו שאני". דוגמה ארגון הפשע היפני - היאקוזה- בנויה על תחושת שייכות לקבוצה, במקור מהגרים ביפן, שהעולם העליון לא מוכן לקבל.. (ראו סיפרו של יעקב רז "'אחי, היאקוזה'" (2000)). יש מנהיגים פוליטיים המטפחים רגשות שליליים - נגד החברה הממוסדת והמצליחה, נגד מהגרים, נגד... וכו במטרה להשיג כוח פוליטי. תחושת שייכות של תושבי מדינה לחברה בה הם חיים ותחושה של שוויון - לא רק כלכלי - אלא ערכי, רמת מכובדות והשכלה - חשובים לקיומה של חברה נורמטיבית והרמונית יותר.
לקריאה נוספת ולהרחבהמנגנונית ולהרחבה של כל אחת מהמקודות הנ"ל ראו גם הפוסט המורחב
"תחושת שייכות" מסייעת לרווחה נפשית ולהצלחה. מהי, איך היא נוצרת במוח, ואיך מטפחים אותה בכיתה
מה יוצר קהילה? מבט ניירופדגוגי ושיח משותף.
********
לסיכום: בניית תחושת שייכות חיונית לרווחה הנפשית שלנו ומעניקה מוטיבציה ואמונה עצמית.
אלה משפרים את הלמידה - וחשוב יותר, בונים בנו בסיס טוב ויציב יותר.
והתחושה הזו כל כך בסיסית, כל כך יסודית - שלקח לנו מעל 15 שנה לזהות אותה ולשיים אותה, לבחון את המנגנונים המוחיים השונים שנועדו כדי לאפשר סינכרון בין בני אדם, לאפשר קשר עמוק ביננו.
השאלה הממקדת של איש החינוך פיני ירחי - "מה אומר המדע על זה" - גרמה לנו לחפש, לחשוב, ולהבין את מה שאמרו לנו מורים ומנהלים של בתי ספר ופנימיות לנוער בסיכון: "קודם כל אנחנו מגבירים את תחושת השייכות, ובכך יוצרים תחושת מסוגלות, ובכך משפרים את הציונים, ובכך מחברים את הנערים והנערות שלנו לחברה הכללית בה הם חיים ומשפרים מאד את חייהם"...
בעבר הדגשנו: האדם מחפש משמעות - כי המוח דורש שרידה.
עתה, דומה עלינו שתחושת שייכות היא מצע לבניית הנפש.
נפש שיכולה לנשום לרווחה.
ולמורים יש הכוח והיכולת לעזור לבנות תחושה זו.