Npint
- 24 במאי
- זמן קריאה 23 דקות

"תחושת שייכות" מסייעת לרווחה נפשית ולהצלחה. מהי, איך היא נוצרת במוח, ואיך מטפחים אותה בכיתה

עודכן: לפני 11 שעות

בעקבות מפגש ושיחה שלנו עם חברי קבוצת הנוירופדגוגיה של מכון מופ"ת, שאל אותנו פיני ירחי, חבר לקבוצה, איש חינוך נלהב, מעורב, ורב עשיה, את השאלה הבאה: האם יש מחקרים המוכיחים את הקשר בין הצלחה לתחושת שייכות? ולהיפך - האם תחושת שיכות עוזרת להצליח בלימודים ובחיים בכלל? .

תחושת שייכות עוזרת מאד להצלחה לימודית.

הקריטריון הראשי שלנו לכך הוא דיווחים של מורים.

כלומר, אנחנו יודעים את זה כי מורים (במיוחד לנוער בסיכון) מדווחים על כך באופן קבוע.

אחראי על היומן, אחראי על הקישוט, אחראית על ציוד ההגברה,

או אפילו (וזה לא בצחוק) אחראי על המטאטא...

מאור פנים בבוקר, לחיצת יד, קשר עין, חיוך והנאה מהתשובות של התלמידים, התייחסות אישית – פעילויות משותפות, יצירת "גאוות יחידה" , ובניית ערכים משותפים - הם חלק מהדרכים המוצעות כדי לעורר תחושת שייכות.

מחקרים מראים שתחושת שייכת מורידה מתח, מאפשרת הצלחה, ומספקת תחושה של רווחה נפשית ורגיעה. ולהיפך, חוסר תחושת שייכות, חרם חברתי, בידוד - מובילים לדיכאון, חרדה ותחושת בדידות מכאיבה במקביל, תחושת חוסר שייכות מעלה מתח ומורידה השגים לימודיים ומקצועיים. מכניסה לבלאקאאוט [1-6]

איך נגדיר תחושת שייכות?

תחושת שייכות היא תחושה פנימית שלנו שאנחנו חלק מקבוצה. שיש לנו חברים. [1,6].

קבוצת שייכות יכולה להיות למשפחה, לבן-בת זוג, חבר או חברה קרובים.

נעים לנו להשתייך לחברי הכיתה, לתנועת הנוער, למשפחה, כמו גם שייכות לקבוצה החולקת מאפיינים תרבותיים, ספורטיביים, גופניים, תחומי עניין, תחומי עיסוק, תחביבים, אמונות, שפה משותפת, או ערכים. נעים לנו להשתייך.

חשוב לבני אדם להיות חלק ביותר מקבוצת השתייכות אחת.

זה מגביר את הבטחון שלנו, וגורם לנו להיות רגועים ומסופקים יותר.

קבוצות שונות מאפשרות לנו להביא לחבור לאנשים רבים יותר, תוך דגש על חלקים שונים באישיות שלנו. כך אנחנו מרגישים שלמים יותר. בטוחים יותר. ובעלי קשרים בינאישיים רבים יותר.

לדוגמה - בהפגנות השונות של שוחרי הדמוקרטיה - יש תחושה של שייכות לכלל החברים - המאוחדים סביב ערכים משותפים - לדוגמה, דמוקרטיה. ועדין יש קבוצות קבוצות קטנות יותר: ק. הסטודנטים. קבוצת אחים לנשק. קבוצת הנשים באדום. קבוצת היהדות הרפורמית. קבוצת הפסיכולוגים. קבוצת הסופרים. קבוצת המורים. קבוצות מתנועות נוער שונות ... וכו.

ממה נובע הרצון להשתייך? למה זה נעים לנו?

הצורך להשתייך הוא צורך בסיסי מולד של בני אדם.

צורך זה מושג באמצעות קשר עם בני אדם אחרים.

נעים לנו להיות חלק משלם שהוא גדול מאיתנו - נעים לנו להיות בקשר עם אחרים - כי המוח שלנו מתגמל אותנו בעזרת חומרים כימיים באזורי מוח המספקים לנו תחושת הנאה וחיות. (מערכת התגמול המוחית על חלקיה השונים).

למה המוח מתגמל אותנו על חיבור עם אחרים?

הרציונאל הביולוגי/אבולוציוני לצורך בקשר ובחיבור עם אחרים - כפול -

צורך שרידתי ישיר. כשאנחנו חלק מקבוצה הסיכויים שלנו לשרוד גבוהים יותר.
דחף מובנה להמשך הגנים שלנו - כשאנחנו חלק מקבוצה/באינטרקציות חיוביות עם אחרים דומים - הסיכויים שלנו למצוא בני זוג ולהתרבות גבוהים יותר.

אוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש טוב כשאנחנו בחברה, כשאנחנו שייכים, משמעותיים חלק משלם גדול יותר. אוסף נוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש רע כשאנחנו לא בקשר עם אנשים אחרים. לתחושות כמו בדידות, אשמה, בושה - יש מסלולים מוחיים מוכרים מחקרית - והן יכולות לגרום לנו כאב הדומה בעוצמתו לכאב גופני. מעלות את רמת המתח שלנו. דוחפות אותנו להסתגל לחברה - לחפש קשר.

מנגנונים שונים מאפשרים לנו להסתנכרן ביננו בתנועות, במקצבי התנועה, במסלולי החשיבה, ובקצב הרטיטות של הנוירונים במוח.

ככל שהמוחות שלנו פועלים יחד בסינכרון גבוה יותר אנחנו מרגישים טוב יותר, "חלק" יותר. חלק משלם מעצים אחד.

נוירוני מראה - מחקרים מראים שיש במוח נוירונים מיוחדים שנקראים נויירוני מראה. הנוירונים האלה מאפשרים חיקוי, אמפתיה, הזדהות עם אחרים, ואפילו זהות איתם בתנועה וברגש. הנוירונים האלה מגיבים כאשר אנחנו עושים תנועה כלשהיא. נניח, מושיטים יד לקחת תפוח, או בועטים בכדור במשחק כדורגל. מחייכים, או חושפים שיניים בזעם. מה שמעניין הוא שחלק מאותם נוירונים פועל גם שאנחנו רואים מישהו אחר עושה את הפעולות האלה, בלי שאנחנו עצמנו עשינו בפועל אף תנועה. ההפעלה ההדדית הזו שאנחנו מפעילים זה את המוח של השני, ע"י תנועות וגם ע"י ביטויים של רגש, מאפשרת סינכרון בין אנשים, חיקוי, אמפתיה, חיבור ריגשי, והזדהות.

ככל שאנחנו חשים זהים יותר לאחרים, דומים יותר לאחרים, פועלים ביחד באופן דומה - אנחנו חשים תחושת שייכות גדולה יותר. לכן, כאשר אנחנו מעוררים בקבוצה רגשות שונים, מחברים אותם למשימות משותפות, מאפשרים להם לפעול יחד במשחק, בריקוד, בפעילות גופנית, או באתגר משותף קוגנטיבי שמפעיל את כולם - אננחנו מאפשרים סינכרון בין המוחות שלהם, בקצב (בתדר) ובעוצמה (אמפליטודה של "גלי המוח"), ומגבירים את תחושת השייכות.

ראו להלן גם סינכרון באמצעות הפעלה ריגשית, יציאה לטבע, וסינכרון באמצעות מוסיקה.

סינכרון בין אישי - גופני, ריגשי, וקוגנטיבי מגבירים תחושת שייכות ומעניקים תחושה טובה:

דוגמאות - ריקוד, יצירה משותפת, או עידוד קבוצת הכדורגל האהובה.

סינכרון מוחי עם אחרים

רגש מסנכרן מוחות. רגש מסנכרן בין אנשים. מאפשר לנו להרגיש כמו האחר, לראות את הדברים מנקודת מבטו, להזדהות איתו, לפעול כמוהו - להסתנכרן איתו ועם פעולותיו. כשאתה מתחבר עם בני אדם אחרים רגשית קל לך להתחבר אליהם ולראות את נקודת מבטם, להזדהות איתם לא רק רגשית אלא מחשבתית. להפנות את הקשב שלך ולייחס חשיבות למה שחשוב להם ולהתעלם ממה שלא חשוב להם. לדבר יש יתרון אבולוציוני כי זה מאפשר לך לחזות את התנהגותם של האנשים הקרובים אליך. "כאיש אחד".

יציאה של הכיתה יחד לטיולים, חוויות משותפות, ארועי-תרבות מעצימים, השתתפות במשימות מאתגרות (לימודיות ולא לימודיות) - או סדנאות שמיועדות להפעיל אינטרקציות חברתיות מעוררות רגש - מפעילות את רגשות המשתתפים באופן מסונכרן, וגורמות לתחושת חיבור לחברי הקבוצה, ולתחושת שייכות.

נקודה למחשבה: פוליטיקאים ומנהיגים שונים מפעילים לעיתים את ההמונים באמצעות רגשות של פחד ותחושת איום וסכנה. ככל שאלה גוברים גובר הרצון להשתייך לקבוצה גדולה שמרגישה באופן דומה, ותספק הגנה. תקופת הקורונה והסגרים שבאו איתה גרמו למתח גבוה במיוחד כי לצד הפחד שלובה מפני המחלה מסכנת החיים - נמנעה מהאנשים היכולת להתנחם איש בחברת רעהו, הודגש שוב ושוב הצורך להזהר מהאחר, ותחושת השייכות והחיבור - נפגעה, ואיתה השלומות (well being) של כולנו.

מגע ונוכחות פיזית באותו מרחב כאמצעי הרגעה ונוחם. כאמצעי נוסך בטחון. קשר פיזי היוצר קשר נפשי.

לחוות יחד חוויות חדשות ולשחק יחד. לדוגמה: לצאת יחד למגרש משחקים חדש - ולאפשר לתלמידים בחלק מהזמן לשחק יחד באופן חופשי - לחקור יחד את המתקנים השונים. לכוון את הפעילות שלהם כך שיבצעו יחד משימות חדשות במקום. החידוש מעורר תגובה מוחית דומה אצל כולם (שיחרור דופמין, סקרנות ורצון להתנסות), ויוצרת מכנה משותף מסנכרן מאפשר בניית נדבך נוסף בתחושת היחד החשובה. או לחילופין: "טיול שנתי" שכולל לינה יחד במקום זר. משימות קבוצתיות שעל כולם לפתור יחד. החוויה הריגשית של התלמידים דומה, התמודדות משותפת במשימות חשובה ליצירת תחושה של שותפות ושל ההיות חלק משלם גדול יותר.

שירה בציבור, האזנה למוזיקה, עידוד קבוצת הכדורגל האהובה עלי..

ריקוד משותף מסנכרן תנועה, רגש ותדר מוחי.

פעילות משותפת למען אותה מטרה.

מאבק משותף למען אותה מטרה.

התגברות על אתגרים משותפים - כוחה של הקבוצה - דוגמה כפר הנוער נירים

בניית קבוצות ספורט.שחמט. השתתפות בתחרויות בין בית ספריות - יצירת "גאוות יחידה"

כולם חשובים

מדים משותפים.

טקסים דתיים חזרתיים - מנין, תפילה משותפת, חגים משותפים, ריקוד משותף.

בעיית המהגרים - תחושת חוסר שייכות וקושי. מחסור בשפה. ניכור מהתרבות.

יציאה לטבע או אפילו מראה עצים מהחלון -

מגבירים תחושת השייכות, הקשר, והשלומות (well-being ) שלנו. מחקרים מראים ששהות בטבע מרגיעה, משנה את פעילות המוח, מורידה את רמת הורמוני הסטראס, משקמת יכולות קוגנטיביות, מורידה את רמת המתח בשרירים ומשפרת את פעולת מערכת החיסון. מחקרים שנערכו באלפי אנשים הצליחו להראות קשר בין שהות ופעילות בטבע לתחושת השייכות והקשר בין בני אדם. גם בעיר, בני אדם מגיבים לשהות בפארקים או בגנים ירוקים באופן דומה. התחושות הדומות ביו בני האדם, של ירידה בסטראס והתרווחות, מסנכרנות בינהם - ויכולות להסביר את הממצאים המחקריים המראים עליה באינטרקציות החברתיות ובלכידות החברתית. עליה בפעילות המשותפת ובתחושת הלכידות, תחושת ה"ביחד" - מגבירה את תחושת השייכות, הקשר והזיקה בין חברי הקבוצה.

חלק מהאנשים מדווחים שבטבע הם חשים חיבור למטריצה הגדולה של היקום. בתרגיל באחת הסדנאות ביקשה המנחה מהמשתתפים לחשוב על דמות או דבר כלשהו אחר משמעותי, להשען עליו ולאפשר לו לתמוך בנו בחמלה. חלק מהמשתתפים בחרו בדמות כמו הורה, או אחר משמעותי, ואחרים בחרו בהרים נישאים - בהם טיילו בתקופות סוערות וקשות בחייהם. תארו שהם חשים שהם מתמזגים עם כוחם, ועם ה"קבלה" ללא שיפוטיות שלהם. מחקרים בודקים ומאששים את השפעת השהייה ביערות ושטחים ירוקים שונים על הבריאות והורדת המתח.

חשיבות הכרת סטראוטיפים ועידוד להתגבר עליהם - פורצי הדרך של קבוצה שמוכיחים לחבריה שגם הם יכולים.[ 5] (Ten simple rules for successfully supporting first-generation/low-income (FLI) students in STEM).

דוגמאות לצורך בקשר ולחשש לצאת דופן.

קניית מותגים

שימוש ברשתות חברתיות/וואטסאפ.לייקים וכו.

למה הרגשת שייכות עוזרת ללמידה.

התשובה נוגעת ל 2 מנגנונים ראשיים: מנגנון המתח ומנגנון ההנעה (צפי להצלחה).

מעל רמת מתח מסוימת מנגנון המתח חוסם באופן אקטיבי את יכולת החשיבה הביקורתית והמתכננת שלנו. כשמופעלת קסרדת המתח והשרידה ומגיעה לרמות גבוהות של מתח, המוח חוסם את יכולת החשיבה באמצעים ביולוגיים. שולח נוירוטרנסמיטורים שעושים אינהיביציה לאזורי מוח גבוהים: מקטין משאבים המגיעים לאזורי קוגניציה ושם דגש על אוטומאטים, לפעול מהר לפי דרכים מוכרות ומהירות. תלמיד ש"עולה על הקסקדה" יכול פתאום להרים כסא על מורה שהוא מעריך מאד, יכול לצעוק ולהתגונן, יכול להתכנס בעצמו ולהינעל. הוא אינו חושב, ובוודאי לא פתוח לקליטת מידע לא רלוונטי לעינינים הדחופים.

מורים לנוער בסיכון מדגישים את מה שמוכר גם למדע - בכל הקשור להקצאת משאבי המוח למוקדי עניין דחופים - נערים ונערות שחשים לחץ גבוה, חרדה ובדידות - אינם פנויים ללמידה. הקשב שלהם עסוק ב"שרידה". צריכים לרדת מתחת לרמת מתח מסוימת - שמאפשרת להפנות משאבים לדברים נוטספים חוץ מהישרדות מול מוקדי הלחץ.

הרגשת שייכות לקבוצה בה אני פועל, לומד, או עובד - מורידה מתח – אני משמעותי אני לא בשוליים, אני שייך... – והרי האילה בשולי העדר נטרפת, האילה שבמרכז העדר, בטוחה ומוגנת יותר. שייכות מורידה את תחושת המתח, את תחושת הסכנה. כשאנחנו נרגעים, כשאנחנו בקשר, המוח מתגמל אותנו. הורדת המתח מאפשרת חשיבה ביקורתית וחשיבה יצירתית, מאפשרת להקצות משאבים למשימה הלימודית, להפנות אליה קשב, ובעקבות כך - מעלה את הסיכויים להצליח בלימודים.

תחושת שייכות לקבוצה שמצליחה במשימה אליה אני ניגש (יש תקדימים בקבוצת השווים לי שהמשימה אפשרית) מעלה את הצפי הפנימי של המוח שלנו להצלחה במשימה, משחררת דופמין (מעלה מוטיבציה), ולפיכך מגבירה גם היא סיכויי ההצלחה. שייכות כזו יכולה להיווצר על סמך תכונות משותפות כמו מגדר, מוצא, אמונות, תחומי עניין, יכולות גופניות או שיכליות מוכרות, ערכים, מעמד חברתי, כסף ועוד. לדוגמה:

אם כל הגברים נוהגים במכונית ואני גבר אז זה כבר יש צפי שאצליח לנהוג. הפוך את המשפט לגבי נשים בישראל בשנות השישים... -

[לענין הצפי להצלחה - מזכירים את תכונת היסוד של מערכת התגמול המוחי שלנו - היא פועלת כבנקאי מיומן. היא מחשבת באופן שוטף יחסי עלות תועלת, ואת הסיכוי הסטטיסטי שנצליח במשימה מסוימת. כשיש צפי להצלחה במשימה מסוימת, המוח משחרר דופמין לצורכי המשימה. דופמין הוא מוליך עיצבי המעודד למידה, זכירה והבנה. כשאין די ממנו אין לנו "מוטיבציה" (כלומר די דופמין), וסיכויי הלמידה והזכירה שלנו קטנים].

לסיכום: בניית תחושת שייכות חיונית לרווחה הנפשית שלנו ומעניקה מוטיבציה ואמונה עצמית.

אלה משפרים את הלמידה - וחשוב יותר, בונים בנו בסיס טוב ויציב יותר.

והתחושה הזו כל כך בסיסית, כל כך יסודית - שלקח לנו מעל 15 שנה לזהות אותה ולשיים אותה, לבחון את המנגנונים המוחיים השונים שנועדו כדי לאפשר סינכרון בין בני אדם, לאפשר קשר עמוק ביננו.

השאלה הממקדת של איש החינוך פיני ירחי - "מה אומר המדע על זה" - גרמה לנו לחפש, לחשוב, ולהבין את מה שאמרו לנו מורים ומנהלים של בתי ספר ופנימיות לנוער בסיכון: "קודם כל אנחנו מגבירים את תחושת השייכות, ובכך יוצרים תחושת מסוגלות, ובכך משפרים את הציונים, ובכך מחברים את הנערים והנערות שלנו לחברה הכללית בה הם חיים ומשפרים מאד את חייהם"...

בעבר הדגשנו: האדם מחפש משמעות - כי המוח דורש שרידה.

עתה, דומה עלינו שתחושת שייכות היא מצע לבניית הנפש.

נפש שיכולה לנשום לרווחה.

ולמורים יש הכוח לעזור לבנות תחושה זו.

רפרנסים

Ruedas-Gracia N, Botham CM, Moore AR, Peña C. Ten simple rules for creating a sense of belonging in your research group. PLoS Comput Biol. 2022 Dec 8;18(12):e1010688. doi: 10.1371/journal.pcbi.1010688. PMID: 36480509; PMCID: PMC9731414.
Social-Belonging Intervention Improves Academic and Health Outcomes of Minority Students. Science. 2011 Mar 18; 331(6023):1447–51. https://doi.org/10.1126/ science.1198364 PMID: 21415354
Choenarom C, Williams RA, Hagerty BM. The Role of Sense of Belonging and Social Support on Stress and Depression in Individuals With Depression. Arch Psychiatr Nurs. 2005 Feb; 19(1):18–29. https:// doi.org/10.1016/j.apnu.2004.11.003 PMID: 15765368
Walton, G. M., Cohen, G. L., Cwir, D., & Spencer, S. J. (2012). Mere belonging: the power of social connections. Journal of personality and social psychology, 102(3), 513–532. https://doi.org/10.1037/a002573
Peña, C., Ruedas-Gracia, N., Cohen, J. R., Tran, N., & Stratton, M. B. (2022). Ten simple rules for successfully supporting first-generation/low-income (FLI) students in STEM. PLoS computational biology, 18(10), e1010499. https://doi.org/10.1371/journal.pcbi.1010499 Around 30% of undergraduate college and university students in the United States fall under the category of first-generation and/or low-income (FLI) [1]. Within science, technology, engineering, and mathematics (STEM), the number of FLI students is closer to 20% [2], indicating a disparity in support and accessibility for FLI students in STEM.This paper offers 10 simple rules for successfully supporting FLI STEM undergraduate students. The strategies below are informed by research as well as the authors’ experiences as education researchers, practitioners, and former FLI students. It will be most helpful for mentors, advisors, professors, or anyone in a supportive role for FLI undergraduate students in STEM fields.
Baumeister, R. F., & Leary, M. R. (1995). The need to belong: desire for interpersonal attachments as a fundamental human motivation. Psychological bulletin, 117(3), 497–529. A hypothesized need to form and maintain strong, stable interpersonal relationships is evaluated in light of the empirical literature. The need is for frequent, nonaversive interactions within an ongoing relational bond. Consistent with the belongingness hypothesis, people form social attachments readily under most conditions and resist the dissolution of existing bonds. Belongingness appears to have multiple and strong effects on emotional patterns and on cognitive processes. Lack of attachments is linked to a variety of ill effects on health, adjustment, and well-being. Other evidence, such as that concerning satiation, substitution, and behavioral consequences, is likewise consistent with the hypothesized motivation. Several seeming counterexamples turned out not to disconfirm the hypothesis. Existing evidence supports the hypothesis that the need to belong is a powerful, fundamental, and extremely pervasive motivation.

---

לקריאה נוספת:

מה יוצר קהילה? מבט ניירופדגוגי ושיח משותף.

נוירוני מראה: מאמפתיה, ועד כוח גדול ממני

רגש קשב וזיכרון, וספריית הרגשות של המוח + תכונת הפריקות

אופי ודופי- ומפתחות גן העדן - או איך פועלת מערכת ההנעה והתגמול המוחי

מה זו קסקדת השרידה והמתח

ביסוס תחושת ההצלחה - ירידה במפלס הלחץ, עליה בתחושה הטובה, ועליה בהשגים - דוגמאות של מורים

(רבפוסט הזה ראו "קובית הקסם". בדוגמה זו הגבירה המורה את תחושת השייכות של תלמיד שהיה בשוליים. והתוצאות מדברות בעד עצמן).

נירופדגוגיה: לא על המוטיבציה האינדבידואלית לבדה (ניתן למצוא אותו תחת הלשונית מאמרים באתר זה).

תודות

תודה לפיני ירחי ממכון מסיק, ששאל, איתגר, והציע. ביקש לדעת "מה למדע יש להגיד על זה"... ושלח מאמר ממנו למדנו מה מורים כבר יודעים על זה..

תודה לשבתאי קמינר, מאפשר - וסי-בי-טיסט בטבע - על שיחות עמוקות ודוגמאות שפותחות את החשיבה.

הוא בונה אצל הילדים "מצע בסיס" של תחושת השתייכות בטוחה וחמה ומאפשר להם לצמוח.

תודה לד"ר אילת טוקר חוקרת במרכז לניהול ידע מחקר ופיתוח של החינוך ההתיישבותי. אילת שאלה אותנו את שאלת הבסיס: מהי הצלחה במוח? איך מבססים את תחושת ההצלחה. היא העשירה אותנו בדוגמאות פדגוגיות ושיחות מרתקות.

תודה לעופר ירושלמי ולסגנית שלו - - על שיחה מעוררת השראה. עופר ירושלמי הוא מנהל ביה''ס בכפר הנוער הדתי, 'הודיות' שיוצר בימים אלו מודל חינוכי שנקרא 'למידה מבוססת שייכות'

---

הפוסט הזה עדין בבניה ויתכן שיורחב וישופר בהמשך.

בנתיים אפשר להסתכל למטה כדי לראות מראי מקום שונים , היילייטס ממאמרים שונים וכיוונים נוספים.

------

הפניות

סינכרון בין אישי - ראו ערך והפניות בויקיפדיה

Amazing Resonance Experiment! השפעת קול על חומר - איך צליל משפיע על התודעה

מערכת הרוורד ואינטרקציות חברתיות

Front. Behav. Neurosci., 28 May 2010

Sec. Motivation and Reward

Volume 4 - 2010 | https://doi.org/10.3389/fnbeh.2010.00022

The rewarding nature of social interactions

Sören Krach 1,2*, Frieder M. Paulus 1, Maren Bodden 2 and Tilo Kircher 1

Human societies form a dynamic and complex system, which requires frequent interaction between individuals. According to the “social brain hypothesis” (Dunbar, 1998 ; Adolphs, 2003 ) parts of the human neo-cortex have evolved to improve survival in dynamic groups and therefore to process social information. This enables us to successfully mate, raise children, manage relationships, communicate, and understand each other. The significance of social interactions in human behavior is also reflected in several psychiatric disorders where impairments in social interaction are either an integral part of the diagnosis (e.g. autism spectrum disorder, schizophrenia, social phobia etc.) or relevant for experienced psychological strain.

A Multidimensional View on Social and Non-Social Rewards

Front. Psychiatry, 19 August 2020

Sec. Social Neuroscience

Volume 11 - 2020 | https://doi.org/10.3389/fpsyt.2020.00818

Magdalena Matyjek1,2*†, Stefanie Meliss3*†, Isabel Dziobek1,2‡ and Kou Murayama3,4‡

nother line of research has indicated that social and non-social rewards may be processed in a similar manner. This is supported by economic theories proposing that behaviors stem from the desire to maximize the ratio of rewards to costs (12) and this applies to non-social as well as to social rewards [social exchange theory, Thibaut and Kelley (13)]. Indeed, many studies investigating the neural basis of reward processing found that social and non-social rewards are processed in the same brain areas of what is referred to as the reward network [i.e. a cortico-basal ganglia circuit, Haber and Knutson (14)], especially in the striatum, supporting the assumption of an “extended common currency schema” (15). However, researchers have also emphasized specific activity differences in line with the idea of “social-valuation-specific schema” (15), which assumes dedicated brain circuits for social rewards. For instance, a study comparing the rewarding properties of receiving money or positive social feedback found that both rewards activated the striatum, especially the left nucleus caudate, and that this region also showed a linear activity increase towards both reward values (7). A reanalysis of the same data using machine learning, however, yielded a fairly small correlation between classifier weights for social and monetary rewards, suggesting that only a subset of neurons in the caudate nucleus encodes both rewards, whereas also distinct populations of neurons are involved for social and for non-social rewards separately (16). Thus, although both types of rewards can be processed in similar structures of the reward network in the brain [e.g. Izuma et al. (7); Spreckelmeyer et al. (4); Wake and Izuma (16)]; Smith et al. (17); Levy and Glimcher (18); Lin et al. (19), there has also been accumulating evidence for differences in neural processing between social and non-social rewards [e.g. Izuma et al. (7); Smith et al. (17); Sescousse et al. (20); for a recent review of literature discussing overlaps and differences in neural processing of social and non-social rewards, see Ruff and Fehr (15)].

These studies suggest that there are both similarities and differences in neural processing between social and non-social rewards. However, we argue that research comparing social and non-social rewards often neglects important dimensions that can be conflated with the sociality dimension. For example, comparing brain responses to receiving a smile or money may potentially reveal a difference between social and non-social rewards as well as between intangible and tangible rewards. In this article, we propose a more comprehensive, multidimensional view on rewards in experimental settings, which allows more informed and better-controlled comparisons of social and non-social rewards.

Dimensions of Rewarding Stimuli

האפקט המרגיע של מגע

REVIEW article

Front. Psychiatry, 04 November 2020 Sec. Social Neuroscience Volume 11 - 2020 | https://doi.org/10.3389/fpsyt.2020.555058

Calming Effects of Touch in Human, Animal, and Robotic Interaction—Scientific State-of-the-Art and Technical Advances

Monika Eckstein1*, Ilshat Mamaev2, Beate Ditzen1 and Uta Sailer3

Small everyday gestures such as a tap on the shoulder can affect the way humans feel and act. Touch can have a calming effect and alter the way stress is handled, thereby promoting mental and physical health. Due to current technical advances and the growing role of intelligent robots in households and healthcare, recent research also addressed the potential of robotic touch for stress reduction. In addition, touch by non-human agents such as animals or inanimate objects may have a calming effect. This conceptual article will review a selection of the most relevant studies reporting the physiological, hormonal, neural, and subjective effects of touch on stress, arousal, and negative affect. Robotic systems capable of non-social touch will be assessed together with control strategies and sensor technologies. Parallels and differences of human-to-human touch and human-to-non-human touch will be discussed. We propose that, under appropriate conditions, touch can act as (social) signal for safety, even when the interaction partner is an animal or a machine. We will also outline potential directions for future research and clinical relevance. Thereby, this review can provide a foundation for further investigations into the beneficial contribution of touch by different agents to regulate negative affect and arousal in humans.

The tactile sense is one of the first that a human develops. A newborn child has the first contact with its environment, such as its clothes or its cradle. In particular, touch by the parents has been proposed to be important for development, e.g., feeling their touches on its skin, but also by feeling tactile input when it actively moves toward them, with an important impact on the child's development (1, 2).

FIGURE 1. Mechanisms of touch potentially acting as safety signal: In a dangerous environment, the amygdala is activated in order to allow for rapid reactions via the stress axes (e.g., fight or flight response). Tactile perception from different social and non-social contexts is processed in the insular cortex, which has a regulating influence on the amygdala and can therefore dampen the stress response. A calming or relaxing effect of touch might therefore be based on signaling safety (absence of danger) on a neurobiological level.

Introduction

Neural Mechanisms Underlying the Calming Effects of Touch

In the following paragraph, we will describe two possible neural circuitries which might mediate touch acting as safety signal: inhibition of the amygdalar fear response via the posterior insula and activation of the reward system for facilitating approach behavior. In the latter, stress dampening effects are assumed to be less dominant. Both the bottom-up processing of the tactile experience and the top-down regulation of the fear/stress response are displayed in Figure 1.

Beyond this, touch not only serves as a calming agent but can also communicate specific emotions (6) and thereby even serve to communicate anxiety or aggression (45). So far, we are not aware of systematic research on the effects of positive affective touch in comparison to aggressive touch or physical violence in intimate relationships. It could be assumed that touch might serve as an intensifying factor of both bonding and affiliative behavior on the one side and anxiety and stress on the other side, thereby acting either as a safety or a threat signal.

6. Hertenstein MJ, Keltner D, App B, Bulleit BA, Jaskolka AR. Touch communicates distinct emotions. Emotion. (2006) 6:528–33. doi: 10.1037/1528-3542.6.3.528

רגש ותחושת שייכות.

https://www.haaretz.co.il/science/2023-05-22/ty-article/.premium/00000188-3fd7-d7fa-a1dc-bfdf3b180000

"אין־ספור מלומדים מאז אריסטו ניסו להסביר את הפרדוקס של מוזיקה עצובה. למה בני אדם אוהבים מוזיקהשגורמת להם לחוש עצבות? ומה הופך שיר מסוים לעצוב?

פטריק ג'וסלין, פסיכולוג של מוזיקה מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה, טוען שיש מנגנונים קוגניטיביים שיכולים "לייצר" תחושת עצבות אצל מאזינים: רפלקסים תת־הכרתיים בגזע המוח; סינכרון של קצב השיר למקצב פנימי כלשהו, כגון קצב פעימות הלב; תגובות מותנות לצלילים מסוימים; העלאת זיכרונות; "הדבקה רגשית" — לכל אלה יש כנראה תפקיד. מכיוון שעצב הוא רגש עז, ייתכן שהוא יכול לעורר אצל המאזין תגובת הזדהות חיובית."אתם מרגישים שאתם בודדים", אמר ג'ושוע נובי, פילוסוף אקספרימנטלי ופסיכולוג מאוניברסיטת ייל, "ואז נוצרת החוויה שבה אתם מאזינים למוזיקה כלשהי או לוקחים ספר, ומרגישים שאתם כבר לא כל כך בודדים"."

מריו כדי לבדוק את ההנחה הזאת ערכו נובי ועמיתיו ניסוי בשנים חלקים. בחלקו הראשון הם נתנו ל-400 משתתפים ארבעה תיאורי שירים. באחד תואר שיר ש"מביע רגשות עמוקים ומורכבים אך פגום מאוד מבחינה טכנית". בשני תואר שיר "ללא דופי מבחינה טכנית אך לא מביע רגשות עמוקים או מורכבים". השיר השלישי תואר כרגשני מאוד וללא כל דופי מבחינה טכנית, והרביעי תואר כפגום וללא רגש.

המשתתפים התבקשו לציין, בסולם של 1–7 אם תיאור השיר "מגלם את מהות המוזיקה מבחינתם". רוב המשתתפים אמרו כי שירים מלאי רגש אך פגומים מבחינה טכנית הם אלה שמשקפים בצורה הטובה ביותר את מהות המוזיקה בעיניהם. ההבעה הרגשית היתה בעלת ערך ניכר יותר מאשר המצוינות הטכנית.

בחלק השני של הניסוי, שבו השתתפו 450 אנשים אחרים, נתנו המדענים לכל אחד 72 תיאורים של שירים רגשניים ובהם רגשות כמו "בוז", "נרקיסיזם", "השראה" ו"תאוותנות". בנוסף, קיבלו המשתתפים גם תיאורים של נושאי שיחה. למשל, "מכר משוחח איתך על השבוע שלו, ומביע עגמומיות". באופן כללי, הרגשות שהמשתתפים תיארו כי הם גורמים להם להתחבר למוזיקה מסוימת, היו גם אלה שגרמו להם להרגיש מחוברים יותר לבני אדם אחרים בשיחה: אהבה, שמחה, בדידות, עצב, אקסטזה, רוגע וצער.אטייה־פיקר, פילוסוף מאוניברסיטת לויולה בשיקגו, שהיה אחד מעורכי המחקר, הציע השערה כי בני אדם מאזינים למוזיקה לאו דווקא כדי לחוות חוויה רגשית אישית — רבים מהמשתתפים אמרו שמוזיקה עצובה, גם אם היא אמנותית, לא מהנה במיוחד — אלא למען תחושת החיבור לאחרים. ייתכן כי האהבה למוזיקה לא נובעת מהאדרה של העצב, אלא מהרצון בקשר. "אני כבר מאמין בזה", אמר תומס אירולה, מוזיקולוג מאוניברסיטת דרהם שבאנגליה.

אירולה גילה שאנשים אמפתיים במיוחד מתרגשים יותר ממוזיקה עצובה שאינה מוכרת להם. לדבריו, "הם מוכנים להיות מעורבים בעצב פיקטיבי מהסוג שהמוזיקה הזאת מייצרת כשהם מאזינים לה". אצל אנשים אלה גם נראים שינויים הורמונליים גדולים יותר בתגובה למוזיקה עצובה.

עם זאת, מוזיקה עצובה היא מורכבת ומגוונת, וההסבר הזה מעורר שאלות: עם מי אנחנו מתקשרים? עם האמן? עם מי שהיינו בעבר? עם דמות דמיונית? החוקרים הודו במורכבות הנושא ובמגבלות הידע הקיים. ואז הציע אטייה־פיקר טיעון פחות פילוסופי להשערותיהם: "זה פשוט מרגיש נכון".

סטראוטיפים גורמים לחוסר תחושת שייכות ומורידים השגים - גורמים לפערים

3. Master A, Meltzoff AN. Cultural Stereotypes and Sense of Belonging Contribute to Gender Gaps in STEM. Int J Gend Sci Technol. 2020. Apr;12(1):152–98. [Google Scholar]

5. Strayhorn TL. College students’ sense of belonging: a key to educational success for all students. 2nd ed. New York: Routledge; 2019. [Google Scholar]

ספר אמריקאי. דגש על גזע, מגדר, והכנה לקולג - תחושת שייכות מושפעת מגורמים רבים. תרומה חשובה לרווחה נפשית, שאיפה להשגים גבוהים (צפי להצלחה), וגורם משמעותי בהצלחה אקדמית.

רפרנס חשוב

Walton, G. M., Cohen, G. L., Cwir, D., & Spencer, S. J. (2012). Mere belonging: the power of social connections. Journal of personality and social psychology, 102(3), 513–532. https://doi.org/10.1037/a0025731 by GM Walton · 2012 · Cited by 757

progress, safety and comfort, and individual well-being.

מהמאמר של באומיסטר ואח. 2002

The present investigation was designed to investigate the possible link between social belongingness and intelligent thought. Specifically, we explored the impact of social exclusion on cognitive processes. We led participants to believe that they would be alone in later life, and we measured the impact of this message on cognitive functioning. Practical and ethical constraints prevented us from studying long-term deprivation and potentially permanent changes in intelligence, but we were able to study short-term effects of social exclusion on mental performance

מחקרים שונים טוענים שחרמות והוצאה מהקבוצה מוליכים למתח נפשי ולכן הם פוגעים באינטליגנציה. אבל החוקרים הנ"ך מצאו שבקבוצת המחקר שלהם החרמה והתלמות של הקבוצה הביאו לעליה באגרסיה, תוקפנות, התגוננות,

Despite the plausible hypothesis that emotional distress might mediate a reduction in intelligent thought as a result of social exclusion, the present investigation was actually stimulated by a rising skepticism about the role of emotion after social exclusion. In a series of studies, we found that social exclusion produced substantial increases in aggressive behavior (Twenge, Baumeister, Tice, & Stucke, 2001), decreases in prosocial behavior (Twenge, Ciarocco, & Baumeister, 2001), and increases in self-defeating behavior (Twenge, Catanese, & Baumeister, 2002). We had initially thought that being excluded from social groups would cause severe emotional distress, which in turn would lead to antisocial and self-defeating behavior and various other undesirable outcomes. The behavioral effects were clear and consistent, but the emotional processes failed to play the mediating role we had hypothesized. To be sure, we did usually find that there were some small increases in emotional distress among people who were rejected or excluded by others, but these effects were weak and inconsistent. Moreover, the emotional effects repeatedly failed to mediate the behavioral consequences, as tested by standard statistical tests of mediation (Baron & Kenny, 1986). Hence, we had to begin entertaining the view that many effects of social exclusion were mediated by something other than emotional distress. Cognitive impairments were a prime candidate.

הכניסו תלמידים למתח - מבחן אישיות עם משוב שיקרי שאומר שהאישיות שלהם מנבאת שהם יהיו לבד בחיים test enabled the researchers to predict with high likelihood that the participants were the sort of people who would end up alone in life

Our first experiment used a broad intelligence (IQ) test to investigate the possibility that social exclusion would alter cognitive functioning. We used the General Mental Abilities Test (Janda, 1996; Janda, Fulk, Janda, & Wallace, 1995), which was developed to provide a written, multiple-choice intelligence test suitable for administration to groups. It includes measures of verbal reasoning, mathematical ability, and spatial ability. To manipulate social exclusion, we used a procedure developed by Twenge, Baumeister, et al. (2001). Participants were given a personality inventory and then provided with false feedback. In the crucial future alone condition, they were told that the results of the 818 BAUMEISTER, TWENGE, AND NUSS test enabled the researchers to predict with high likelihood that the participants were the sort of people who would end up alone in life. Because this feedback was randomly assigned and would therefore be given to at least some people who presumably have rich networks of friends, several steps were taken to enhance credibility. First, each participant was given accurate feedback about his or her level of extraversion, on the basis of an accurate scoring of the trait scale. Second, the experimenter added that the participant may well have many friends and acquaintances at present, which is common among young people in university settings. The experimenter went on to say, however, that once the person is past the age at which people are constantly forming new friendships, the current friends will tend to drift apart and not be replaced, so that the individual will spend more and more time alone.

Four experiments examined the effect on achievement motivation of mere belonging, a minimal social connection to another person or group in a performance domain. Mere belonging was expected to increase motivation by creating socially shared goals around a performance task. Participants were led to believe that an endeavor provided opportunities for positive social interactions (Experiment 1), that they shared a birthday with a student majoring in an academic field (Experiment 2), that they belonged to a minimal group arbitrarily identified with a performance domain (Experiment 3), or that they had task-irrelevant preferences similar to a peer who pursued a series of goals (Experiment 4). Relative to control conditions that held constant other sources of motivation, each social-link manipulation raised motivation, including persistence on domain-relevant tasks (Experiments 1-3) and the accessibility of relevant goals (Experiment 4). The results suggest that even minimal cues of social connectedness affect important aspects of self.

רפרנסים

Ruedas-Gracia, N., Botham, C. M., Moore, A. R., & Peña, C. (2022). Ten simple rules for creating a sense of belonging in your research group. PLoS computational biology, 18(12), e1010688. https://doi.org/10.1371/journal.pcbi.1010688

מומלץ להתחיל במאמר הזה. המאמר עדכני (מ2022), ההקדמה שלו טובה ונותנת רקע על מהי מהי תחושת שייכות, איך חוקרים אותה מדעית, ומה תוצאותיה. יש בו הרבה רפרנסים. ההמשך נוגע לאיך לייצר אותה בקבוצת מחקר - אז ניתן לקרוא ולקבל רעיונות גם לגבי קבוצה - כיתה או קהילה נוירופדגוגית.

Across academic fields and disciplines, we’re hearing more and more buzz around the importance of sense of belonging. However, two important elements are missing from these conversations. First, we need to have a grounded understanding of what sense of belonging is, and how it can be cultivated. Secondly, these conversations tend to apply to a typical classroom context but what about the sense of belonging in research and lab spaces?

There are many benefits associated with developing a strong sense of belonging including improvements in academic performance, mental health, self-esteem, sense of purpose, and connectedness [4,5,6,7]. On the other hand, there are many significant consequences of having a low sense of belonging such as increased risk of stress, anxiety, depression, health problems, feelings of loneliness, rejection, and low self-esteem [2,5,8,9].

1. Walton GM, Cohen GL. A Brief Social-Belonging Intervention Improves Academic and Health Outcomes of Minority Students. Science. 2011. Mar 18;331(6023):1447–51. doi: 10.1126/science.1198364 [PubMed] [CrossRef] [Google Scholar] [Ref list]

8. Brower T. Missing Your People: Why Belonging Is So Important And How To Create It. Forbes [Internet]. 2021. Jan 10 [cited 2022 Apr 5]. Available from: https://www.forbes.com/sites/tracybrower/2021/01/10/missing-your-people-why-belonging-is-so-important-and-how-to-create-it/. [Google Scholar]

Groups often have rich value and belief systems, and when we identify with groups, these can provide a lens through which we see the world.” One of the reasons work is such a powerful source of belonging is because we typically share identity and goals with our team.

Belonging is a fundamental part of being human: We need people and this need is hardwired into our brains. A recent MIT study found we crave interactions in the same region of our brains where we crave food, and another study showed we experience social exclusion in the same region of our brain where we experience physical pain. Work at the University of British Columbia found when we experience ostracism at work, it can lead to job dissatisfaction and health problems. In a similar vein, a study at the University of Michigan found when people lack a sense of belonging, it is a strong predictor of depression. In fact, it is an even stronger predictor than feelings of loneliness or a lack of social support.

Separate research related to teams at work found when people felt a great level of cohesion with their colleagues, they performed better and the desire for acceptance from the group was a greater motivator than money. People have a clear need to identify with a group and be accepted as a vital member of a community.

Signal acceptance. When people lack a sense of belonging, they may feel threatened or alone, causing them to withdraw or hold back. On the other hand, Stewart points out, “When we are feeling a sense of comfort, we are in the best state physiologically to engage.” Colleagues can signal acceptance and help ensure the people around them feel safe, by asking questions, listening and demonstrating focused attention. The start of a meeting can be an opportunity according to Stewart, “Choose to take a moment, if you’re leading a meeting, to ask how people are doing and then really listen. Listening is the new super power,” she says. “If we can’t create belonging through physical closeness in the ways we used to, we can and must think about how we might create that through focused attention and listening.” Creating these kinds of conditions will contribute toward our collective willingness to invest ourselves.

Belonging is a necessary ingredient for our performance—individually, in teams and for our organizations—because we can more effectively engage and bring our best selves to work. And even more importantly, belonging is good for our wellbeing as humans. It’s important for individual physical, mental and emotional health and it’s critical to the health of our communities. The pandemic has brought belonging into sharpened focus and our opportunity is to find a way to create it for ourselves and others.

9. Sargent J, Williams RA, Hagerty B, Lynch-Sauer J, Hoyle K. Sense of Belonging as a Buffer Against Depressive Symptoms. J Am Psychiatr Nurses Assoc. 2002. Aug;8(4):120–9. [Google Scholar]

10. Belanger AL, Joshi MP, Fuesting MA, Weisgram ES, Claypool HM, Diekman AB. Putting Belonging in Context: Communal Affordances Signal Belonging in STEM. Pers Soc Psychol Bull. 2020. Aug;46(8):1186–204. doi: 10.1177/0146167219897181 [PMC free article] [PubMed] [CrossRef] [Google Scholar]

------

רפרנסים להרחבה בפוסט אחר - חברה היררכיה-הזדהות וערכים-צדק-אלטרואיזם

2. הנירוביולוגיה של הענישה: על הצורך גם האלטרואיסטי להעניש למען הצדק. וההיררכיה החברתית.

Seymour B, Singer T, Dolan R. The neurobiology of punishment. Nat Rev Neurosci. 2007;8(4):300-311. doi:10.1038/nrn2119

אחד הגורמים שגורם לנו ל"אהוב" אנשים, או מונע מאיתנו לכעוס עליהם, או לשנוא אותם, או להיפרד מהם, הוא המחשבה שאנחנו דומים להם [3, 5 ,4]. מחקרים מראים שאנשים אוהבים יותר אנשים שהם חושבים שהם דומים להם בערכים ותחומי העניין. דומים להם בגישה, בעמדה כלפי דברים. --

3. עומק השנאה כעומק ה"אהבה". ועל הקשר בין אהבה והזדהות, והערכה שיש דמיון ביננו...

Jin, W., Xiang, Y., & Lei, M. (2017). The Deeper the Love, the Deeper the Hate. Frontiers in psychology, 8, 1940. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2017.01940

4. דמיון בערכים ומשיכה/אהבה רומנטית

Buunk, B., & Bosman, J. (1986). Attitude Similarity and Attraction in Marital Relationships. The Journal of Social Psychology, 126(1), 133–134. doi:10.1080/00224545.1986.9713583

5. איך הראש משחרר את הלב.

Lemay, E. P., Jr, & Clark, M. S. (2008). How the head liberates the heart: projection of communal responsiveness guides relationship promotion. Journal of personality and social psychology, 94(4), 647–671. https://doi.org/10.1037/0022-3514.94.4.647

In 5 studies, the authors tested predictions that (a) people project their own felt communal responsiveness onto partners, perceiving partners to be just as caring and supportive as they are, and (b) projected perceptions guide perceivers' orientation toward further promotion of communal relationships.

In other words, when one cares for a partner and desires a communal relationship with a partner, he or she perceives that the partner harbors similar sentiments

Results suggest that those who care for partners often project that care and that this projection guides their relationship promotion

נירופדגוגיה ישראלית

פדגוגיה עצמית

וניירוטריט