top of page
  • Npint

תרגילי היזכרות קלים - משחררים דופמין, מאפשרים התכווננות לשעור, הבנה, וזכירה. דוגמאות של מורים

עודכן: 7 באוג׳ 2023

ד"ר אהוד נורי וד"ר יעל עדיני (מתוך נורי-עדיני-עמית 2022 בהכנה)


רוויטל: איך להתחיל שעור? איך לחבר את מה שלמדנו בשעור הקודם - לשעור הנוכחי? לעיתים נדמה שרוב התלמידים לא זוכרים דבר מהשעור הקודם - ואני נאלצת לבזבז חצי שעור על "מה למדנו בשעור הקודם".

מה עושים?

אלה: תלמידים נכנסים לעיתים לכיתה סוערים מההפסקה, או שקועים בנושאים שמעסיקים אותם בבית או בחברה. "איך "להכניס אותם" לשעור?


התשובה לשתי השאלות: תרגילי היזכרות קלים. נפרט.

-----


מורים ותיקים מתחילים את השעור בשאלה כללית: מה למדנו בשעור הקודם. מסתבר שגם מורים צעירים יותר מתחילים באופן דומה: "בשעור שעבר אמרנו שבמאה השביעית לפנה"ס התפתחו קרוב ל 200 ערי מדינה שונות. ודיברנו על הפוליס אתונה." ספרו לי בקצרה על מאפייניה של אתונה ". (המורה חוזרת בעצמה על עיקרי העיקרים ומפנה שאלה מסובכת יותר לכיתה).


שיטה דומה היא שאילת שאלות ממוקדת יותר, הדורשת גם היא "שליפה" מהירה/דיקלום שברוב המקרים אינו מקושר היטב במוח התלמידים. לדוגמה בשעור תנ"ך נהגה המורה לשאול שאלות כמו - "בשעור הקודם למדנו על כרם נבות. מה היתה המילה המנחה בפרק"? (שאלת ביניים - למה שזה יהייה רלוונטי לתלמיד?!).


המוטיב החוזר בשתי הדוגמאות האלה - המודל הפנימי שהינחה את המורים באופן לא מודע, היה מודל הקופסאות. הציפיה של המורות הייתה שהתלמידים "ישלפו את התשובות", ידקלמו את הנלמד בשעור הקודם.


ציפיה זו של המורות (המצוינות והנלהבות יש לציין) - טבעית וחוזרת אצל רבים. המורה מכירה את ה"חומר" מצוין. אצלה במוח הכל מקושר היטב. והיא מניחה שאם תלמידם יכולים לדקלם או להגיד את התשובה הרצויה - אפשר להמשיך הלאה. אולם מסתבר שהדבר לא מצליח. מספר התלמידים המשתתפים בסוג שאלות כזה - קטן מאד. רוב התלמידים אינם עונים, מאבדים קשב, "לא נכנסים" מנטאלית לשעור. משהו לא עובד כאן.


בעקבות העמקה נוירופדגוגית שינתה המורה לתנ"ך את הגישה. וכך היא כתבה:

  1. התחלתי את השעור בתרגיל היזכרות. בד"כ, אני נוהגת בזמן החזרה לשאול שאלות כמו: מה הייתה המילה המנחה בפרק. שאלות שהן ברמה גבוהה יחסית. הפעם החלטתי לשאול שאלות פשוטות. שאלות תוכן. רציתי לוודא שהבסיס ברור. שאלתי שאלות בסיסיות כמו : מה אחאב מבקש מנבות? מהי תשובתו של נבות? מי הדמות החזקה/שולטת/דומיננטית בסיפור? וכולי. מטרתי היתה שהשאלות הקלות למענה תשמשנה למוטיבציה ולהגברת תחושת המסוגלות של התלמידים.

לשימחתי הילדים ענו בקלות על השאלות ושמחו להשתתף. מדובר בילדים שעד כה לא השתתפו בשעורים שלי. דאגתי להעצים את כל מי שענה. התלהבתי אמיתית מכל תשובה. שיבחתי ואמרתי כמה זה משמח אותי שהם משתתפים. הייתם צריכים לראות את החיוך הרחב שעלה להם על הפנים.


מסקנה: התחלת שעור בתרגילי היזכרות קלים, עוזרת לתלמידים ל"היכנס לשעור". כשילדים נכנסים לכיתה אחרי ההפסקה, "הראש שלהם נמצא במקום אחר", המחשבות שלהם עסוקות במה היה בהפסקה, מי דיבר איתי, מי הציקה.ה לי, מה עשיתי וכולי. תפקיד שאלת ההיזכרות לעורר את קבוצות הנוירונים הרלוונטיות לשעור הנוכחי, אלה הקשורות לנושאים עליהם דיברנו בשעור הקודם - ועליהן נמשיך לשוחח גם בשעור הנוכחי וכך, על פי חוקי הב - נאפשר היקשרות בינהן. בנוסף, ההצלחה במענה על שאלות תוכן פשוטות אלה משחררת במוח דופמין, וכך התלמיד נכנס לשעור מצויד וגם עם מלאי דופמין מוכן ללמידה בעקבות ההצלחה שלהם בפתרון השאלות. אני קוראת לתרגילי היזכרות כאלה: תרגילי מוטיבציה.


גם המורה להיסטוריה בדוגמה הנ"ל שינתה את הגישה.

אחרי העמקה נוירופדגוגית היא נקטה בשיטה אחרת: גם היא בחרה שאלות תוכן בסיסיות הנוגעות לעיקרים אותם רצתה שהתלמידים יזכרו מהשעור הקודם, עיקרי מידע - אליהם יחברו את הידע החדש העתיד להילמד בשעור הנוכחי. וכך, במקום להגיד את משפט המפתח החשוב בו היא עצמה פתחה בעבר את השעור ("בשעור שעבר אמרנו שבמאה השביעית לפנה"ס התפתחו קרוב ל 200 ערי מדינה שונות. ודיברנו על הפוליס אתונה.") המורה נתנה לתלמידים תרגילי היזכרות קלים שאפשרו לתלמידים לשוטט בזיכרונם האישי, ולעורר את האזורים בזיכרון הקשורים לשעור הקודם.

וכך היא כתבה: " היצגתי מפה של איי יוון על הלוח ושאלתי -

מה אתם רואים כאן? (מפת איי יוון)

כמה איים יש ביוון? (3000)

אחר כך, כדי לעורר עינין (כלומר לשחרר דופמין כתגובה לאתגר וכתוצאה מקישור מפתיע)

וגם כדי לאפשר חיבור של ידע חדש לידע הקיים על המפה המנטאלית של התלמידים

היצגתי תמונה של ניידת משטרה ושאלתי -

כיצד זה קשור ליוון? (פוליס),

מי יכול להסביר מהי פוליס? (עיר מדינה)

מי יכול לתת לנו דוגמה לפוליס שדיברנו עליה בשיעור שעבר? (אתונה)

היכן נמצאת אתונה (בחרתי ילד שייגש ללוח).

בסיום חלק זה - מספר רב של תלמידים היו במקום דומה על המפה המנטאלית שלהם והיו מוכוונים לשעור. "

התלמידים נראו מחייכים ומוכנים לשעור.

בשתי הדוגמאות הנ"ל ציינו המורות ששיטה זו גרמה לתלמידים להיות מרוצים, שמחים ומוכוונים יותר לשעור.

בשני המיקרים המטרה של המורות בתרגילי ההיזכרות השתנתה בעקבות ההבנה המנגנונית.

מטרתן העיקרית לא היתה - שינון תשובות ושליפה מהירה לשאלות שאחר כך יופיעו במבחן.


מטרותיהן (הסוף-תכלית שלהן)

היו :

בניית מפת הידע של התלמידים.

יצירת קישוריות במוח.

עידוד תחושת ההצלחה.

אספקת דופמין זמין למשימת הלימוד שעל הפרק.

התכוונות לשעור.


לסיכום: תרגילי היזכרות אינם תרגילי שליפה. תפקידם לגרום לתלמידים לשוטט בזיכרון באזורים רלוונטיים. ה"שיטוט בזיכרון", הנסיעה של המחשבות בדרכי המוח, הנסיונות הלא מודעים של המוח לייצר חיבורים וקישורים שונים - גורמים לחיזוק הקשרים הרלוונטיים במוח האישי של כל תלמיד. גם הכיווניות חשובה. כשהמורה מדברת ואנחנו זוכרים ת דבריה - פרושו שנסללת הדרך מגרויים המגיעים מהעולם החיצוני אל המוח שלנו - פנימה. בתרגילי היזכרות אנחנו סוללים את הדרך בין חלקי המידע במוחנו - לכדי רשת מקושרת - ומהם החוצה - לעולם. סלילתם של שני הכיוונים חשובה. ככל שרבות החזרות האלה רשת הדרכים של שכונת הידע הרלוונטית מתחזקת (קשר חזק נבנה חז"ק).

עם הזמן והחזרות נבנית רשת דרכים רציפה, דו-כיוונית, ושוטפת יותר במוחם של התלמידים, אולם בשלבים הראשונים המטרות העיקריות הן כנ"ל - יצירת קישוריות, ביסוס העיקרים, ומוטיבציה (אספקת דופמין). להלן ראו רקע מרחיב על האמור כאן.

נאיר גם כי תרגילי ההיזכרות המוצעים כאן הם דוגמה מסוג אחד. המורות השתמשו בהם כ"כרטיס כניסה" לשעור. חשוב להגיד שתרגילי היזכרות יכולים להינתן ולעזור בשלבים שונים של השעור, הם יכולים לשמש גם כתרגיל מורכב ומעניין יותר לסיכום נושא, הם יכולים לשמש להדגשת עיקרים בסוף שעור ועוד. ניתן לקרוא ולראות דוגמאות נוספות של מורים, מסוגים שונים בפוסט תרגילי היזכרות => העלאת מוטיבציה, הנאה, ביסוס תחשות הצלחה, הורדת חרדת בחינות, ועליה משמעותית בציונים


לפני הלמידה וההתנסות בנוירופדגוגיה המורה התייחסה לחזרה על החומר בשעור הקודם כ"משהו צריך לעשות". אחרי ההתנסות בנוירופדגוגיה היא יכלה לנמק מדוע בחרה במה שבחרה, תוך שימוש במטאפורת רשת הדרכים ומושגים שנלמדו בקורס.


להלן רקע מרחיב והסבר קצר אודות תרגילי היזכרות.


רקע:

איך המידע מיוצג במוח:


המוח בנוי כרשת דרכים עליה נוסעות המחשבות, ודרכה מתחברים מסלולים של מידע וידע למסלולים של זכירה והבנה.

לזכור מאורע או מידע פרושו לקשר בין חלקיו - ליצור מהם מסלול מקושר.

ככל שחלקי המידע החדש מתקשרים במהלך הלמידה לידע קודם, לעוגנים בזיכרון - המידע יהיייה מקושר יותר ויזכר טוב יותר. כדי לחבר בין חלקי מידע שנלמדו בשעורים שונים יש להציג אותם לפני התלמידים - בסמיכות זמן (חוקי הב). גם כדי לחבר את הידע החדש לעוגנים בזיכרון - יש להציג את הידע החדש בסמיכות זמן למידע קודם. (בדוגמה למעלה עשתה זאת המורה בעזרת חיבור המילה פוליס למשטרה).


כאשר מורה עומדת בכיתה ומלמדת, המילים שהיא אומרת, צלילי המילים שהיא אומרת, מתחברים אלה לאלה במעין חיבור זמני, קצר טווח - על פי חוקי הב (פועלים יחד-נקשרים יחד). אולם חיבור זה הוא זמני. נסו לזכור רצף מילים חסרות פשר או בשפה לא מוכרת, וראו כמה זמן תוכלו לזכור אותו. כדי שהמידע לא יתפוגג ניתן להשתמש בשתי שיטות:

  1. ניתן לשנן אותו שוב ושוב לאורך זמן - ואז תהייה קבוצת מילים מחוברת חזק (דיקלום) ללא קשר לתוכנן. לדוגמה דיקלום אותיות ה ABC או חודשי השנה.

  2. ניתן ללמד תוך קישור מתמיד לזכרונות "וותיקים", לדוגמה: בעזרת דוגמאות מגווונות, בעזרת השוואה וקישור לנושאים קודמים שנילמדו, בעזרת שאלות תש"ר:( איזה תובנה עולה בי למשמע המידע? איזו שאלה יש לי לגביו? איזה רעיון עולה בי..) וכוליי. למידה מסוג זה מאפשרת הבנה (הבנה פרושה לקשר לידע קיים, או למידע חושי שנותן משמעות למילים: כבד: להחזיק משקל כבד, גבוה: לעמוד ליד אדם גבוה, או לטפס על ה גבוה וכו). בנייה כזו היא למידה פריקה ומאפשרת מגוון מסלולים המאפשרים נסיעה יצירתית למחשבה בנסיעתה.

חשוב לדעת: המידע במוח אינו נמצא בקופסאות. אפילו מושגים מוכרים היטב מאורגנים במוח בצורה פריקה, ומבוזרת. בהסתכלות על תמונה צבעונית הצבעים של החפצים המצויים בה מקודדים באזור אחד של המוח, העובי של הקווים המרכיבים את התמונות באזור אחר, הרגש שהתלווה למאורע באזור אחר וכו. אנחנו לא מודעים לביזור הזה. התודעה שלנו מחברת את החלקים לשלם קוהרנטי המכיל את עץ החלקים הלא מודעים למושג אותו אנחנו תופסים (לעניין זה ראו פוסטים על פריקות ואת הפוסט על "שערי התודעה"). ויש לדעת - המעט אליו אנחנו מודעים (ויכולים לדבר עליו באופן אקספליסיטי/מודע.ורבאלי) בכל רגע נתון הוא קצה הקרחון של המידע הלא מודע (האימפליסיטי/החבוי) עליו הוא מתבסס.


דופמין ותגמול מוחי

דופמין הוא חומר כימי המיוצר ומופרש במוח.

הנוכחית שלו חיונית ללמידה, זכירה, ריכוז, קשב, חשיבה, אינטגרציה של רעיונות - וכו.

כשהמוח מקצה משאבי דופמין למשימה - קל ללמוד.

המורים אומרים אז: לתלמידים יש מוטיבציה... : )


תרגילי היזכרות כנ"ל בתחילת השעור מאפשרים מספר דברים.

הם נערכים ללא לחץ. אין דחיפה לתשובה מהירה - והם מאפשרים לכולם להשתתף.

תרגילים כנ"ל מאפשרים לתלמידים להתרכז בעיקרי העיקרים, לחזור עליהם ולהיטיב לקבע אותם,(קשר חזק נבנה חז"ק). הם מאפשרים לתלמידים להניח מאחוריהם את מה היה בהפסקה, ולהכין את הנוירונים הרלוונטיים לשעור - לפעולה.


ההצלחה בהם מובטחת. כל תשובה נכונה משחררת כתגובה דופמין למרווחים הסינפטיים באזורים הרלוונטיים ללמידה. הדבר מאפשר ריכוז, הנאה, קשב, והצלחה רבה יותר בשעור.

בטווח הארוך הדבר מגביר את תחושת המסוגלות האישית של התלמידים, את הידע שלהם, ההנאה, וההבנה.


מוזמנים להיתנסות ולשתף -

אפשר לכתוב לנו או - להעלות פוסטים עצמאיים שלכם תחת הלשונית "פורום" באתר זה.

בהצלחה!


תודה למורות הנהדרות שאת הדוגמאות שלהן הבאנו כאן: רויטל ויעלה. הן השתתפו בקהילות לומדות וחוקרות נוירופדגוגיה במרכז הפסג"ה פ"ת שהדרכנו בשיתוף עם מנהלת הפסג"ה ורד עמית.




מהם תרגילי היזכרות


לתרגילי היזכרות יש יתרונות רבים נוספים והם מפורטים יותר בפוסט



הנה קטע לדוגמה מהפוסט הנ"ל שמתאר סוג תרגיל היזכרות בו משתתפת הכיתה כולה -

שאלות ברירה ומענה באמצעות הרמת כרטיסיות צבעוניות.


מהם תרגילי היזכרות:

בתרגילי היזכרות אנחנו מבקשים מהתלמיד לחשוב על הנושאים שנלמדו. מצביעים עבורו על הנושאים החשובים מהשעור הקודם, או מהשעור הנוכחי. ושואלים אותו שאלות שונות שמטרתן לאפשר לו לשוטט במחשבה, לאתר פרטים, להשוות ולחבר לידע קודם, לחבר את מפות הדרכים במוחו בצורה מגוונת ומחברת.


דוגמה לשאלה פותחת בשעור:


שוטטו בזיכרון וענו על השאלה: מה רצה אחאב מנבות


  1. את אישתו.

  2. את הכרם שלו.


לשאלות מהסוג הזה יש כוונה ברורה - לכוונן את התלמידים לשעור. להפעיל את רשתות הנוירונים שלהם לנושא (במקום מה שמעסיק אותם בכניסה לכיתה - מה שהיה בהפסקה). הפעלה פשוטה זו מאפשרת לכולם "להכנס לשעור". אנחנו מבקשים מכל התלמידים להשתתף, ולהרים כרטיסיה צבעונים: מי שחושב א. ירים פתק ורוד, מי שחשוב ש ב. ירים פתק צהוב. יש מורים שמאפשרים לתלמידים לענות בהצבעה ומעודדים את התלמידים החלשים יותר לענות. כך או אחרת - ההצלחה במענה על השאלות הנ"ל מייצרת בסיס משותף, משחררת דופמין ומאפשרת פתיחה מוצלחת לשעור.





תרגילי היזכרות וחיבור יכולים להינתן גם במהלך השעור עצמו. מטרתם למקד בעיקרים, ולאפשר חיבור לידע פנימי אישי של כל אחד מהתלמידים. הם מבססים את תחושת ההצלחה, מורידים חרדת בחינות, מעלים מוטיבציה, משחררים דופמין, סוללים מסלולים מהידע הפנימי של כל תלמיד - לדיבור , לתשובה. ועל כך - בליווי דוגמאות של מורים להתנסות ולהצלחות ראו בפוסט


פוסטים רלוונטיים

394 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page