איך קנביס משפיע על סלילת הזיכרון במוח?
הזיכרון שלנו בנוי כמו רשת דרכים עליה נעות המחשבות. רשת הנוירונים, כמו רשת דרכים מוכרת מחיי היומיום נסללת על פי צורך. משביל עיזים לאוטוסטרדה רחבה, גודל המסלול נקבע לפי מספר הפעמים שחוזרים עליו, לאורך זמן, מכיוונים שונים. הסלילה דורשת זמן ומשאבים. (כסף בעולם החיצוני, או במוח - חמצן, סוכר, ונוירוטרנסמיטורים שונים).
קנביס, דופמין, ו"כסף כימי " לזכירה
כדי שהמוח יבנה, יזכור, יחשוב, וכולי הוא צריך חומרים כימיים המעודדים בנייה.
הדופמין הוא חומר כזה אז נקרא לו "כסף כימי".
למוח יש אזור מסוים שנקרא VTA והוא הבנקאי של המוח.
הוא "מדפיס" כסף כימי (בונה חלבונים, בונה דופמין) , אורז אותו ב"חבילות" (בועיות) ושומר אותו ב"מחסני-חרום" בסינפסות שלו. וכדי שהמוח יוכל להשתמש בחומרים האלה הוא בונה "אשנבים" (כספומטים) שעשויים מחלבונים מיוחדים, דרכם מחלקים ומקבלים את הכסף הכימי. כשיש הרבה "כספומטים", החלוקה של הכסף הכימי מהירה ויש זרימה מהירה של אינפורמציה במוח. כשיש מעט, הזרימה איטית.
איך קנביס משפיע על מערכת התשלומים המוחית, ולמה זה גורם?
הבנקאי של המוח לא משחרר כסף כימי סתם ככה, הוא צריך לקבל זרם חשמלי קטן כדי להשתכנע לשחרר כסף. הקנביס עושה את זה בהצלחה, הוא שולח זרמים חשמליים קטנים שמפעילים את הנוירונים ב VTA. הוא כמו ילד שמנדנד ומשכנע את הורים לתת לו עוד ועוד כסף לביזבוזים. מנדנד ללא הפסקה. לפעמים שעות...
כדי שחלוקת הכסף וקבלתו תהייה מהירה, ולאור הנידנוד הבלתי פוסק של הקנביס, המוח בונה עוד ועוד אשנבים לקבלת כסף, וככה קצב החלוקה הולך וגובר. זה לוקח זמן. לא קורה מיד, אבל לבסף, המוח מוצף בדופמין. בהתחלה זה נעים, מרגיע, או מעורר ונותן הרגשת זרימה. בהמשך זה הופך להיות מפחיד ולא נעים.
מצד אחד המוח רץ, וזה גורם לפסיכוזה, ומצד שני, הכל מוצף, כל מה שאנחנו חווים נחווה בעוצמה. הכל מחובר והכל חשוב.
איך ההצפה בדופמין יכולה לפגוע בזיכרון?
ההצפה בדופמין בגלל בקנביס יכולה לפגוע במערכות רבות במוח. כי המוח בנוי לכך לזכור לאורך זמן רק את הדברים החשובים.
אבל אם הכל חשוב, ובולט ושופע כסף, אז יש גדילה פרועה של צמחיה, ובמקום שבילים מסודרים במוח של דבר קשור לדבר, יש גן פרא לא גזום , מכוסה עשביה.
ואז לא זוכרים מה היה. אפילו רעיונות מצוינים ומיוחדים נשכחים. כי הכל מוצף. הכל מיוחד. זה מה שגורם הקנביס לזכירה שלנו. ולבסוף יכול לחול שיבוש במערכות רבות במוח. מחקרי מוח מראים שאנשים שהתחילו בשימוש בקנביס בגילאים צעירים - והשתמשו בו באופן קבוע לאורך זמן יש שינויים בנפח וברמת החיבוריות של תאי המוח ("גן לא גזום") (ראו למטה רפרנס למאמר מסכם של הרבה מאמרים - מאת ליסדהל ועמיתים 2014). .
מה שבטוח שעם קנביס יכולים להיות חיבורים וזרימה אבל הרבה מהרעיונות האלה לא נשמרים בזיכרון לאורך זמן. גם כאלה שהם לא אלרגיים לקנביס, והזרימה אצלם לא מהירה, מפחידה ופראנואידית, יש בעיה כזו אבל מהכיוון ההפוך. קנביס גורם להם להיות עצלנים (זה התאור שנותנים אנשים שחוו את זה). אין צורך ואין חשק או דחיפות לעשות משהו. וכשלא מאמנים את המוח, לומדים, חושבים, עובדים, ולומדים יכולות חדשות, המוח לא נסלל. וככה, אנשים צעירים שהתחילו לעשן בגיל 16 מתעוררים פתאום, ומוצאים את עצמם בגיל 26 הרחק מאחור.
זה משנה בעיקר לצעירים שהמוח שלהם צריך לבנות את רשת הדרכים במוח, את רשת הכישורים מיומנויות, ואם לא לומדים את זה בגיל צעיר זה יותר קשה.
מי שניבנו אצלו כישורים הם נשמרים. אבל מי שלא - קנביס מפריע לסלילה במוח שלו כי אין מתנות חינם.
זה לוקח זמן. אבל זה פוטנציאל הפגיעה. אמיתית, למרות הפוטנציאל הזה, גם אצל כאלה שיש להם כבר זכרונות ארוכי טווח וכישורים שונים, עיקר השינוי ארוך הטווח היא במערכת הקשב, ומערכת התגמול המוחית , וכנראה גם פגיעה לפחות זמנית בהיפוקמפוס. ההיפוקמפוס אחראי על יצירת זיכרונות חדשים וחשוב לשמור עליו תקין ככל האפשר לאורך שנים, בהיפוקמפוס יש הרבה קולטנים ל THC (במקור לאנדוקנבואידים) והתפקיד שלהם הוא בעיקר לגרום לשיכחה ולהכחדה (מופעלים באופן טיבעי בזמן טראומות).
גיל-הנעורים והסיכון בפיתוח תלות
גיל ההתבגרות והנעורים טומן בחובו סכנה מוחשית לפיתוח תלות והתמכרות לקנביס. בגלל הפלסטיות המוגברת של המוח שימוש קבוע בקנביס בגיל זה מוביל לסכנה מוגברת להתמכרות. (חזרות מרווחות בזמן לאורך זמן מחזקות קשרים במוח ומקבעות הרגלים). בצרוף עם ההשפעה של קנביס על שיחרור דופמין ומערכת התגמול המוחית סכנת ההתמכרות - מוחשית. ראו -
CJ Jordan, SL Andersen - Developmental cognitive neuroscience, 2017
חשוב גם לדעת שלא צריך להתייאש. בעיקרון המוח פלסטי וניתן לבנייה ושיקום, אבל זה לוקח זמן ומאמץ, והרבה תמיכה מסביב. ושינוי אורח חיים. אז גם אם החלטתם לשנות כיוון - וזה נראה קשה, ואתם בפיגור אחרי החברים, דעו שזה אפשרי. מה שבניתם במהלך השנים - נשמר. לדוגמה אם למדתם גמרא: כישורי החשיבה השיטתית נשמרים ויכולים לעזור. אם עסקתם במוסיקה, נהנתם מספרים, הסתדרתם היטב בחברה, התענינתם במחשבים - הכישורים שרכשתם נשמרים.
אם אתם אלרגיים לגראס זה סימן שלמוח שלכם יש תשתית ליצירה ושימוש טוב בחשיבה יצירתית. כעת צריכים לסלול בו מסלולים - בסבלנות, לתת לזמן זמן, למרות שבהתחלה "הכל אפור". השקו את ניבטי החלומות שלכם תוך כדי עשייה, והצמיחו אותם.
כמה מילים נוספות למי שרוצה להעמיק:
היחוד של גיל ההתבגרות והנעורים
המוח עובר דרך שלבי התפתחות שונים מעוברות עד תחילת גילאי ה 20.
הוא מורכב מוירונים. נוירון נראה ככה ב"גדול" ככה:
יש לו גוף תא בו נעשות פעולות כלליות, הפקת אנרגיה, יצירת חלבונים וכולי.
יש לו סיבי עצב קצרים שדרכם מועברים קלטים לגוף התא, ויש לו סיב עצב ארוך (אקסון) עם התפצלויות בקצה שמעביר את ההודעות מהנוירון לנוירונים אחרים.
כשנוירון מעביר הודעה לנוירון אחר, זורמים לאורך האקסון שלו זרמים חשמליים.
וכאן מגיעה נקודה החשובה: כשיש אקסונים ארוכים - יכול להיות איבוד עוצמת הזרם לאורך הדרך.
ואז ההודעות יכולות לצאת משובשות. כדי להתגבר על זה, עם השנים, הגוף בונה מעטפת מחומר שנקרא מיאלין. הוא מבודד את האקסון ומאפשר זרימת אינפורמציה יעילה לאורך מרחק גדול יותר.
ז"א: אצל ילדים צעירים ההודעות ביו נוירונים הם יותר מקומיות, כי האקסונים שלהם לא מבודדים בצורה מיטבית, ולכן, יש להם זיכרון עבודה נמוך יותר, וחשיבה פחות מכלילה ואינטגרטיבית. בגיל העשרה המוח מתחיל לפתח בידוד טוב יותר, הזכירה נעשית יעילה יותר, הרבה "ענפים" שנמצאים בפחות שימוש נגזמים, והמוח הופך ליעיל ובעל יכולת למידה רחבה ומשובחת יותר. זוהי הזדמנות טובה וחשובה של גיל הנעורים.
כפי שהסברנו קודם קנביס מפריע לפעולת הגיזום הזאת.
אבל אם מצאתם את עצמכם בגיל 25 - אחרי שימוש בקנביס במשך שנים, כשלחברים שלכם יש מגוון כישורים - חשוב גם לדעת שלא צריך להתייאש. בעיקרון המוח פלסטי וניתן לבנייה ושיקום, אבל זה לוקח זמן ומאמץ, והרבה תמיכה מסביב. ושינוי אורח חיים. אז גם אם החלטתם לשנות כיוון - וזה נראה קשה, ואתם בפיגור אחרי החברים, דעו שזה אפשרי. מה שבניתם במהלך השנים - נשמר. לדוגמה אם למדתם גמרא: כישורי החשיבה השיטתית נשמרים ויכולים לעזור. אם עסקתם במוסיקה, נהנתם מספרים, הסתדרתם היטב בחברה, התענינתם במחשבים - הכישורים שרכשתם נשמרים.
סיפר לי עמית שהיה מי שאמר:
אני לא יכול לגרום לאנשים להיות מאושרים. אני רק יכול לתת להם אינפורמציה כדי שיוכלו לבחור את דרכם..
תודה לענת הוצלר ולעומרי על שיחות מועילות .
לענין דופמין, רגש, ובניית זיכרון ראו גם הסיפור על ההיפוקמפוס וחברתו הקטנה שקד - או - איך נוצרים זיכרונות
לעניין "פועלים יחד נקשרם יחד" (חוקי הב) ראו מאמרים על חוקי הב בעמוד המאמרים.
Lisdahl, K. M., Wright, N. E., Medina-Kirchner, C., Maple, K. E., & Shollenbarger, S. (2014). Considering Cannabis: The Effects of Regular Cannabis Use on Neurocognition in Adolescents and Young Adults. Current Addiction Reports, 1(2), 144–156. doi:10.1007/s40429-014-0019-6
url to share this paper: sci-hub.do/10.1007/s40429-014-0019-6
Taken together, these findings suggest that cannabis exposure during the adolescent years may lead to abnormalities in gray matter architecture, including reduced cortical gyrification complexity, increased volume that may reflect disrupted healthy gray matter pruning, and decreased structure that may reflect reduced dendritic branching or neuronal atrophy. Alternatively, increases in volume may be associated with abnormal connectivity patterns in adolescent cannabis users, perhaps reflecting compensation for less efficient cognitive performance.
לקריאה נוספת - (שימו לב, קבוצת משתמשי המריחואנה כאן מורכבת מ"משתמשים כבדים"). הבאנו את הרפרנס הזה כדי שניתן יהייה להבין על איזה חלקים משפיע שימוש בקנביס בגיל ההתבגרות במיוחד. לעינייננו: המאמר מביא עדויות ששימוש בקנביס משפיע על המבנה והעיצוב של המוח המתפתח בעיקר באזורים הקשורים לחשיבה גבוהה ולקבלת החלטות.
Lopez-Larson, M. P., Bogorodzki, P., Rogowska, J., McGlade, E., King, J. B., Terry, J., & Yurgelun-Todd, D. (2011). Altered prefrontal and insular cortical thickness in adolescent marijuana users. Behavioural brain research, 220(1), 164–172. https://doi.org/10.1016/j.bbr.2011.02.001
El Khoury, M.-A., Gorgievski, V., Moutsimilli, L., Giros, B., & Tzavara, E. T. (2012). Interactions between the cannabinoid and dopaminergic systems: Evidence from animal studies. Progress in Neuro-Psychopharmacology and Biological Psychiatry, 38(1), 36–50. doi:10.1016/j.pnpbp.2011.12.005
