בפוסטים שונים באתר אנחנו מדגישים שבמוח אין קופסאות ידע, והמוח בנוי כרשת דרכים עליה נוסעות המחשבות שלנו, מתמזגות וממזגות בין זיכרונות עבר, מידע חדש, רגש וחוויות.
בפוסטים נוספים אנחנו מדברים על דרכים לחיבור ידע חדש לידע קודם, לזיכרונות ולייצוגי רגשות, לדילמות ו"חיבוטי נפש" השמורים גם הם ברשתות המוחיות שלנו. לעוגנים ברשתות הנוירונים של המוח.
והנה נתקלתי היום בדימוי חדש ויפה - על תפקיד העוגנים בזיכרון.
בעיתון הארץ התפרסמה היום ביקורת מחמיאה על תרגום חדש לסיפורו המפורסם של אנדרסן מלכת השלג.
וכך נכתב בה:
אנדרסן נטע את האגדה בגן פסיכדלי ונפלא של מוטיבים מהדמיון הקולקטיבי.
ואלה מכוונים את הקורא, כמו תמרורים, אל העומקים הנפשיים של הסיפור.
אני אוהבת את הדימוי הזה על רגשות, דילמות, ומוטיבים עמוקים שונים, חלקי רשתות, "הנטועים" ברשת הדרכים הנוירונית במוחנו - כמו תמרורים, כמו שלטים מכוונים השולחים את מחשבתנו לזיכרונות, פרשנויות, דילמות ורגשות שונים. סופר גדול מזהה את המשותף לרבים ונוטע את רמזיו באופן המעורר רשת גדולה ורחבה של הקשרים פנימיים המעוררים את "הנפש" (והמוח).
לעניין ייצוג רגשות במוח ותכונת הפריקות ראו הפוסט -
הדימוי הוא של עפרה רודנר כותבת המאמר בהארץ.
מאמר הביקורת בהארץ ראו
"מלכת השלג": אגדה מרהיבה על התבגרות בעולם ציני ומנוכר מאת עפרה רודנר 12-08-22