כשמתחילים לקחת תרופה חזקה נגד כאבים מקבלים לפעמים מדבקה עם אופיאטים לשחרור קבוע ואיטי של התרופה. בד"כ לוקח זמן עד שמקבלים השפעה משמעותית (תלוי במינון). בהתחלה ההשפעה מעטה יחסית, אבל נניח אחרי שבוע, תלוי בעוצמת הכאב ובמינון התרופה, מתחילים לישון טוב יותר.
גם כשמתחילים לקבל תרופות פסיכיאטריות, הרופאים נוטים להעלות מינונים בהדרגה, במרווחים של שבועיים, שלושה, ארבעה, תלוי בדחיפות, ובוחנים את ההשפעה לפני שהם ממשיכים. ככה קורה בחלק מהמקרים גם עם שימוש.
לוקח זמן עד שסמי המוח השונים מגיעים למלוא ההשפעה שלהם על הרגשות, התחושות, הכאבים, וההתנהגויות שלנו. לאחדים לוקח יותר זמן, לאחרים פחות.
למה לוקח זמן עד שסמי מוח משפיעים במלוא עוצמתם?
המוח כולו בנוי כמו רשת דרכים גדולה ורב ממדית עליה נוסעות המחשבות והרגשות, ההתנהגויות והמידע על הרצונות. בתיקשורת הזו בין הנוירונים במוח מתבצעת מחומרים כימים שונים, ופולסים חשמלים שעוברים בין הקצוות של תאי המוח.
כדי שהמסרים הכימיים (לדוגמה סמי מוח) ישפיעו הם צריכים להכנס לתוך תאי המוח.
אבל תאי המוח כמו שאר תאי הגוף עטופים במעטפת צפופה, והמסרים לא יכולים לחלחל לתוכם. לא יכולים לעבור ככה סתם פנימה מכל מקום על היקף התא.
כדי להיכנס לתוך תאי המוח ולהשפיע, צריכים להיות קולטנים, או מעברים בעטיפה של הנוירונים וחוטי העצבים שלהם, שמאפשרים מעבר של חומרים כימיים פנימה והחוצה מתוך התא החוצה, ומשם לתא הבא בשרשרת. הקולטנים האלה עשויים מחלבונים, ולמוח לוקח זמן עד שהוא מקבל "הרשאה" לבנות אותם, ועד שהוא בונה אותם בפועל. וזה לוקח זמן...
אם יש לאדם מעט מעברים (מעט קולטנים) לאופיאטים, או לדופמין וכן הלאה, ההשפעה המיידית שלהם בהתחלה תהייה קטנה יחסית, והם יתפזרו מחוץ לתאים, ולא ישפיעו.
אם יש לאדם הרבה מאוד קולטנים, סמי המוח יספגו בבת אחת וההשפעה שלהם תהייה מהירה, ומאד חזקה, אולי אף בצורה מוגזמת.
אין לרופא דרך לדעת מה המינון המדויק המינימאלי שמשפיע כרצוי ולכן הם מתחילים בד"כ ממינון נמוך לתקופה של מספר שבועות, מאפשרים למוח להשתכנע שיש צורך בבנייה של קולטנים נוספים כדי לקלוט את מלוא כמות סמי המוח שמקבל האדם בתרופות השונות שהוא מקבל, ורק לאחר שניתן זמן מספיק, במידה וההשפעה אינה מספקת, מעלים את המינון.
השינוי הדרגתי ויכול להמשך ממספר שבועות עד חודשים.
במקרה של אישפוז פסיכיאטרי בעקבות "תחלואה כפולה", המטרה בד"כ היא לחסום קולטנים עודפים שנוצרו אצל אנשים שהשתמשו או משתמשים בסמים או במשנה תודעה שונים. אצל מתמודדים אלה יש עודף במספר הקולטנים לקליטת חומרים כמו דופצין וסרטונין. במקרה כזה המטרה לעיתים הפוכה: לחסום קולטנים לדופמין או סרטונין במטרה למנוע ריצה מהירה מדי של המחשבות, פרוק המציאות, מחשבות שווא וכולי. גם כאן יש לנהוג בזהירות. להתחיל במינון נמוך יחסית כדי לא לחסום יותר מדי את המעברים לכניסת חומרים חשובים אלה לנוירונים השונים, ועם הזמן והצורך, להעלות מינון.
לצורך המחשה ראו את התמונות הבאות:
המוח בנוי כמו רשת דרכים עליה נוסעים פולסים חשמליים.
איור 1: איך נראה המוח מבפנים? איך נראית רשת נוירונים? המוח אינו בנוי מקופסאות או מחלקים סכמתיים קשיחים, אלא מרשתות מקושרות של תאי מח - רשתות נוירונים, המשתנות, מתפתחות, או מתנתקות, על פי שימוש, או אי שימוש. לשם המחשה, במרכז האיור , רשת נוירונים במוח, עליה "נוסעים" מסרים חשמליים וכימיים, , משני צידיה: מפות תחבורה ורחובות של העיר לונדון בלילה
הרשתות האלה בנויים מתאי מוח קטטנטנים (מליארדים כאלה בתוך הנפח של הגוגולת), שבקצותייהם יש הרבה מאד חוטי עצב שמעבירים מסרים מתא אחד לשני.
איור 2 תא מוח- נוירון. (הדמיה תלת מימדית). גוף התא מסומן בכחול. וממנו יוצאים הרבי חוטי עצב דקיקים, כמו כבלים חשמליים, דרכם מתקשרים התאים זה עם זה, ועליהן נוסעות המחשבות והרגשות, דרכם עוברים מנוירון לנוירון סיגנלים כימיים וחשמליים שגורמים לנו לחוש כאב, פחד,ושמחה. להבין, לחשוב מחשבות, לזכור וכו.
לצורך ההמחשה אפשר לדמיין את סמי המוח כמו כלי הרכב שמעבירים הודעות פנימה והחוצה. מתא לתא.
איור 3 : באיור למעלה נראים בהגדלה עצומה, קצוות של שני תאי מוח (נוירונים). לכל קצה כזה קוראים טרמינל ובינהם יש מרווח קטן בו יכולים לעבור מתא לתא חומרים כימיים שונים (לדוגמה, סמי מוח, נוירוטרנסמיטורים או יונים). למרווח הזה קוראים סינפסה. במרווח הסינפטי נמצאים חומרים כימיים שנושאים מסרים מתא לתא. כדי שהמסרים יגיעו לתא השני יש צורך בבניה של קולטנים/מעברים. בלעדיהם המסר לא עובר. אם יש קולטנים רבים ה"מסר" עובר "בגדול! אם יש מעט קולטנים הכניסה לתוך התאים איטית יותר.
את המעברים בקצות הנוירונים אפשר לדמיין למנהרות שמאפשרות לכלי הרכב או למים, לעבור מצד אחד של ההר או המחסום, לצד השני.
סמים או תרופות אופיאטיות או כדורים פסיכיאטרייים משפיעים כולם על הזרימה של האינפורמציה בין תאי המוח שלנו. הזרימה הזו יכולה להיות מהירה וחזקה, או איטית וחלשה, או מאוזנת. תלוי במספר המעברים שיש.
המינון, הרציפות של השימוש ואורך תקופת השימוש משפיעים כולם על קצב בניית המעברים/הקולטנים במוח.
לסיכום:
כדי שסמי מוח ישפיעו הם צריכים שבמוח יבנו קולטנים שיאפשרו הכנסת הסם פנימה, לתוך תאי המוח.
הבנייה של הקולטנים שמאפשרים הכנסת הסם פנימה כדי שיוכל להשפיע, היא ביולוגית.
היא דורשת משאבים (סוכר, חמצן וכו), , ונעשית במוח בהדרגה.
לכן זה לוקח זמן.
בפוסט זה שמנו דגש על בניית קולטנים על המעטפת של תא המטרה, הנוירון שמקבל את המסר. חלק מהתרופות הפסיכיאטריות גורמות לשינוי במספר ה"טרנספורטרים" (המעברים מהתא שמוציא את ההודעה) וה"סופגים חזרה" של הנוירוטרנסמיטורים לתא המוצא. גם לבנייתם או ל"סגירתם" דרוש זמן .
למעונינים ברחבה מונגשת על האופן בו פועלת התקשורת בין נוירונים ועל פעולת תרופות שונות ראו הפוסט הפופולארי:
תמונות מתוך הפוסט
