הניירוטריט היא גישת התערבות שעושה שימוש בממצאים מחקר המוח להרחבת ארגז הכלים של המטפלים, ולמתן כלים לפדגוגיה עצמית למטופלים/למשתקמים מהתמכרויות ומתחלואה כפולה.
.
בגישת בניירוטריט אנחנו עונים לשאלות של מטופלים ובני משפחה לגבי "מה קורה לי?! מה קורה למוח שלי? ולמה. השאלות מוכרות. התשובות מתבססות על מנגנוני מוח מרכזיים. ונותנות זווית נוספת. דומה למוכר, אבל קצת אחרת.
דוגמאות לשאלות של מטופלים, מטפלים ובני משפחה :
למה טיפול לוקח זמן? למה "תן לזמן זמן"? למה כשאני ישן המחלה עושה שכיבות סמיכה?
מה זאת הזייה? ואיך זה מרגיש?
מה זה "חוסר אונים" ביולוגי? מה הבסיס ההתנסותי ל "כוח גדול ממני"?
טראומה: בין קפא להתנתק: מנגנונים מוחיים במוח מול תאוריי מקרה של נפגעי טראומה.
ממה נובע הכוח של האלטרנטיבה? ואיך ניתן להשתמש במנגנוני המוח לשיקום.
הפרעות קשב והתמכרות. איך פועל המנגנון הקישבי.
קנביס: מה הוא עושה במוח? למה דווקא הכי מבריקים ויצירתיים הכי רגישים לגראס?
התשובות לשאלות נוגעות למנגנונים מרכזיים במוח – והן מונגשות באופן חוויתי תוך דו-שיח עם המשתתפים.
דוגמה
בקבוצה חדשה, כדי לשבור את הקרח ולהסביר את הגישה אנחנו נוהגים לפתוח בהקראה של קטע קצר של הפילוסוף לוינאס. מהספר אתיקה והאינסופי - שיחות עם פילים נמו. בפרק הראשון בספר הם דנים בשאלה: איך מתחילים לחשוב. אנחנו נוהגים לבקש מתנדב שיקריא. ודנים מעט בצורך לשאול כדי להתחיל לחשוב. עצם ההקראה של טקסט פילוסופי - מעצימה ומזכירה למשתתפים שיש בהם חלקים נוספים ושאנחנו לא רואים אותם תחת האמירה המצמצמת: אני מכור. ... אנחנו מסבירים את בסיס השיטה - יציאה משאלות של המשתתפים. הדבר מאפשר לשמו מה חשוב להם, וגם מאפשר להם להציג את עצמם ("אתם אומרים לשול, אבל אותי לימדו תמיד לאסור לשאול שאלות. אסור לשאול למה הרב/המדריך/הדוד עשה לי כך או כך - צריך לשתוק..."). כמו כן הדבר מאפשר לבחור בשאל אותנטית. במידת האפשר אנחנו משוחחים עם המדריך של הקבוצה .
המפגשים הנערכים במרכזי גמילה מתקימים בליווי לפחות איש צוות אחד. לעיתים משתתפים בקבוצה גם ת - מדריך של הקבוצה + עובדת סוציאלית קלינית + מדריך 12 צעדים שסקרנים לחוות את מה שחווים החניכים.
את המפגש הראשון שלנו במרכז גמילה במרכז הארץ התחלנו משאלה שהציע אחד המשתתפים. כששמע שאנחנו חוקרי מוח הוא שאל - אפשר להחליף את המוח שלי? ומשהשאלה הזו התחלנו.
הצגנו לפני המשתתפים תמונה של רשת נוירונים ורשת דרכים (מפת הרכבת התחתית של לונדון על רק של העיר בלילה). הסברנו שהמוח בנוי כמו רשת דרכים, שנבנית ומתפתחת כמו בחיים - על פי הנתיבים והדרכים בהם אנחנו משתמשים. כמו בחיים, כשאנחנו לומדים משהו חדש, או דרך חיים חדשה - מסלולי המוח מתפתחים משביל עיזים לאוטוסטרדה רחבה. ככל שנתמיד ונחזור על הרגלים חדשים, נחזור ונשתמש בכלים שאנחנו מקבלים וכו - כך תתפתחנה רשתות הנוירונים במוח. השינוי בעקבות הלמידה הוא שינוי םיזי. ממשי, על ידי בניית חלבונים שונים או פרוק שלהם. אם משתמשים במסלול מסוים - נבנית רשת דרכים מהירה ושוטפת (אוטומאטית), אם לא משתמשים ברשת מסוימת, לאט לאט הדרכים זורמות פחות, מתוחזקות פחות, ונוצרת העדפה לזרימה בדרך החדשה. הנקודה היא שכמו בחיים -בנייה דורשת זמן, מאמץ, ומשאבים. ולכן - "תמשיכו לבוא, תראו דברים יפים", "תנו לזמן זמן...
את המפגש הראשון שלנו במרכז יום במרכז הארץ התחלנו עם שאלה של אחד המשתתפים ששאל למה יש לתת לזמן זמן. כל אחד מהמשתתפים קיבל תמונה כזו מנוילנת. הדבר עורר עניין רב. חלק צילמו כדי להראות למשפחה. ושוב, הסברנו על היכולת הפלסטית של המוח - יכול להשתנות בכל גיל וכמעט בכל מצב.
במפגש אחר שלנו בו דיברנו על המוח כרשת דרכים שאל אותנו אחד המשתתפים - אני משתתף בכל המפגשים והתרגילים ומשחקי התפקידים במרכז - והבנתי שהכל זה בגלל... ובגלל.. וכולי, אז למה שוב התפרצתי למרות שהבנתי. - על כך ענתה לו אחת המשתתפות - כשהבנת רק בנית את מחלף ההבנה. עכשו אתה צריך לסלול דרכים לנסיעה אחרת!!!!
דוגמה למבנה של מפגש אופייני
פתיחה: איך היה השבוע/איך היה הסופ"ש שאלות שעלו?
הצגת שאלה רלוונטית מה"שטח" או מסבב ההרגשה. דיון והתייחסות מודעת מוח.
הדגמות, תרגילים, חומרים רלוונטיים מקונטקסים שונים להרחבה והטמעה.
דוגמאות אישיות שמשתפים המשתתפים דיון ושיח - במהלך המפגש כולו.
סיכום המפגש ברמה האישית וברמת התוכן. (לא תמיד מספיקים).
דוגמה למפגש נוירוטריט פותח.
דוגמאות לתגובות של משתתפים בעקבות המוח כרשת דרכים
נתתם לנו תקווה.
שימוש בשפה של רשת דרכים
מ. : גיליתי שלאט לאט ובצעדים קטנים ,עם החזרות על ההרגלים החדשים והפשוטים, ובלי לשים לב, נוצר לי שביל חדש במוח. ופתאום בפעם הראשונה אני מתנהגת מתוך בחירה וכוח ולא מעמדה של קורבן.."
י. : למה לא מספיק להבין? מה כל החזרות האלה?
נ.: הגעת אל מחלף ההבנה. עכשו אתה צריך ליישם וככה לסלול לך דרכים חדשות.
ר.: (מדריך) אני פחות אוהב את הדימוי של ערי רפאים שנמצאות שם ממתינות. זה נשמע מיסטי. נראה לי שצריך להשתמש בדימוי "הבהלה לזהב". נגעת בסם ומיד הכל זורם לשם.
ת.: הדימוי של ערי רפאים ממש מדליק. כי זה אומר שמה שנבנה לא נמחק. אז גם אם נפלתי
ויש בהלה לזהב, זה אומר שעכשו "הטוב" נשאר ברקע, הוא ערי הרפאים, שמה שבניתי לא נמחק....
זה ממש משמעותי לי.
קבוצה לד. אחרי סבב הרגשה: אתה כאילו סופר ימים אבל רואים עלייך שהשתמשת.. אתה שמח מדי.
ד. בכעס ועלבון: אתם לא מבינים. אני מתחיל לסלול עכשו שביל חדש במוח. כמו בשדה פרחים.
תגובה של מ. (מהשטח).
מאוד מסקרן כי יש פה משהו שמדבר לאנשים שצריכים תשובה מדעית ולא רק ריגשית
כי אינטלקט נותן להם ביטחון ולא רק " דיבורים של מי אני מה אני". וסומכים עליהם
שהם אינטיליגנטים שיבינו מה קורה להם במוח .
ולא במוח שמסיר אחריות יש לי בעיה במוח אלא במוח שמסביר אייך אפשר להתקדם.
ולהנביט חלום.. הכול כך אופטימי ומעודד ולתת לזמן זמן שזה כול כך חשוב.
חומרים נוספים
גם במפגש השני שלנו השתמשנו בפתיחה בקטע מהספר של לוינס. הפעם בחרנו בקטע מתוך פרק 7. פרק זה דן במושג פנים - שכדי להכיר אדם צריך להכיר את הפנימיות שלו ולא את צבע עינייו. ג קטע זה אהוב על המשתתפים. בהמשך השעור אנחנו נותנים למשתתפים לחוות אילוזיות ויזואליות וממחישים להם שגם הכישורים שרכשו במהלך החיים מצויים בתוכם. שיש בהם כוחות ויכולות מצוינים שנשמרו. כמובן אלו רק דוגמאות - כל חומר ספרותי יכול לשמש כפתיח. בשעורים הבאים ההכרות כבר מספקת וניתן לבוא עם חומרים ישירים יותר כמו הסירטון על האילה וכו.
