תש"ר - אימון במיומנויות בסיס של ניווט קוגנטיבי

איך מיצרים אימונים במיומנויות בסיס של חשיבה נתמכת מוח?

המוח מתגמל ומעודד חשיבה ונסיונות הבנה ואירגון של ידע כשהתשובה לא ידועה. אנחנו נהנים לגלות בעצמנו "מי גנב את העודיות" או לפתור את החידה שהציבה לפנינו אגתה כריסטי בסיפור המתח שלה ..

אם נרצה חלאמן א הילדים מיומנויות למידה שמעודדות חשיבה עצמאית נתמכת מוח, מתומרצת על ידי מנגנוני המוטיבציה של המוח אפשר להשתמש ברעיון התש"ר (נכון יותר רש"ת או שר"ת).

נזכיר: המוח בנוי כמו רשת דרכים עליו "נוסעות" המחשבות.

המטאפורה הזו נתמכת על ידי מאמרים נוירוביולוגיים רבים - החל ממאמרו של טולמן (1938) שהניח את התשתית לרעיון המפות הקוגנטיביות ועד ימינו.

בתי הספר מעודדים חשיבה לינארית. המורים מתבססים על ההנחה שאפשר להעביר ידע כמו חפץ, ולמלא את ראשו של היחד בידע - לכל שאלה תשובה ברורה יחידה.

הבעיה היא ששיטה זו אינה מעודדת את הרגל החשיבה העצמאית.

הילד מתרגל לחשוב במונחים של שרשרת הוראות וביצוע.

כדי שילדים יוכלו להינות מחקר, גילוי ולמידה עצמאית צריך לשמר את היכולת הילדית שלהם לשאלול שאלות (למה?) ולנסות ולבדוק אותן (אני בעצמי!).

שיטת התש"ר שהוצגה על ידי מט"ח יכולה לעזור לשמר מיומנויות אלה.

הרעיון הוא שבעזרת שיטה זו הילד לומד, מתרגל לנווט במרחב של אפשרויות מרובות ולא רק לענות על תשובה אחת יחידה.

תש"ר = תובנה–שאלה–רעיון, לא בהכרח בסדר הזה. כל מקרה לגופו. לעיתים מתחיךים משאלה לעיתים מרעיון, ולפעמים מתובנה שמוליכה לשאלה חדשה או לרעיון.

אצל ילדים צעירים לא כדאי להתחיל מהמושגים עצמם,

אלא להפוך אותם להרגל חשיבה שחוזר על עצמו בכל סיפור.

הרעיון הוא שהילד לומד לנווט במרחב האפשרויות, ולא רק לענות תשובה אחת נכונה. לכן כל סיפור מסתיים בשלושה צעדים:

1. מה גיליתי? (תובנה)

2. מה עדיין מסקרן אותי? (שאלה)

3. איזה רעיון יש לי לבדוק? (רעיון או השערה)

4. 
   

כך הילדים מתרגלים לעבור ממצב של קבלת מידע למצב של ניווט.

להלן כמה דוגמאות שחיבר GPT.

דוגמה 1 – הילד שאיבד את הכלב

אורי יצא עם הכלב לגינה. בדרך חזרה הכלב נעלם. אורי חיפש ליד הנדנדה, אחר כך ליד הברזייה, ואז שמע נביחות מאחורי השיחים.

שאלה

למה הוא דווקא הלך לשם ולא נשאר ליד אורי?

רעיון

אולי הכלב נמשך לקול או לריח מסוים.

לאחר בדיקה

ראינו אחרי השיחים שהכלב מצא שם חטיף זרוק.

רעיון - בפעם הבאה אפשר לבדוק אם הכלב תמיד הולך אחרי ריח של אוכל.

דוגמה 2 – הצמח בכיתה

בכיתה היו שני עציצים. אחד עמד ליד החלון ואחד בפינה. אחרי שבוע הצמח שליד החלון גדל יותר.

רעיון

אולי האור עוזר לצמח לגדול.

שאלה

האם רק האור משפיע, או שגם כמות המים?

רעיון

ננסה להשקות את שניהם אותו דבר ונשנה רק את כמות האור.

דוגמה 3 – סיפור היסטורי

לפני שנים רבות אנשים הפליגו בים בלי GPS.

תובנה

הם הצליחו למצוא את דרכם גם בלי טכנולוגיה.

שאלה

איך ידעו לאן לשוט?

רעיון

אולי השתמשו בכוכבים או בשמש. בואו נבדוק.

דוגמה 4 – סיפור חברתי

נועה רצתה לשחק עם דנה. דנה אמרה שהיא עסוקה. אחר כך נועה ראתה אותה משחקת עם ילדה אחרת.

תובנה

לפעמים מה שאנחנו חושבים אינו כל הסיפור.

שאלה

למה דנה לא הזמינה אותה?

רעיון

אולי כדאי לשאול אותה במקום לנחש.

השלב הבא: הילדים ממציאים

לאחר כמה שבועות המורה מספרת סיפור חדש ואינה ממלאת את התש"ר.

היא שואלת:

• מי מצא תובנה?

• למי יש שאלה אחרת?

• מי חושב על רעיון חדש לבדיקה?

כך הכיתה מגלה שאין תש"ר אחד "נכון". יכולים להיות כמה מסלולי ניווט.

לדוגמה, לאחר סיפור על העפיפון שנתקע בעץ:

ילד א':

• תובנה: העפיפון עלה גבוה בגלל הרוח.

• שאלה: למה הוא דווקא נתקע בעץ?

• רעיון: לעוף במקום פתוח.

ילד ב':

• תובנה: החוט היה קצר.

• שאלה: האם חוט ארוך יותר היה עוזר?

• רעיון: להשוות בין שני חוטים.

שני התש"רים תקינים, משום שהם מנווטים בכיוונים שונים.

אפשר גם להפוך את זה למשחק

במקום לומר "תובנה–שאלה–רעיון", אפשר להשתמש בשלושה כרטיסים:

• 🔍 מה גיליתי?

• ❓ מה אני רוצה לדעת?

• 💡 מה אפשר לנסות?

הילדים מרימים את הכרטיס המתאים ומסבירים במשפט אחד.

הקשר לניווט קוגניטיבי

כן תש"ר אינו רק כלי לסיכום שיעור, אלא אימון חוזר במחזור היסודי של החשיבה:

לשאול שאלות, להציע רעיונות, לגבש תובנות. , לזהות יעד חדש ולבחור דרך להתחיל לנוע אליו. 

זהו דפוס שניתן לתרגל כבר בגיל הגן ובית הספר היסודי באמצעות סיפורים קצרים, אירועים יומיומיים וניסויים פשוטים.