בתי ספר מעלים על נס את הצורך לעורר בתלמידים דחף ועניין ללמידה של נושאי הלימוד השונים. לרבים מאיתנו מוכר העניין שנושא לימוד שמעניין אותנו מעורר בנו רצון להתעמק בו, ליצור בו צאנקים גדלים של ידע והבנה. החיבורים החדשים שאנחנו מצליחים לייצר בתהליך זה - מתוגמלים בחומרי-תגמול מוחיים, ומשמחים לנו את המוח. כדי לייצר ענין בנושא למידה מסוים הוא צריך להיות רלוונטי לנו, להתחבר לידע קודם שלנו, לשאלות שמסקרנות אותנו, לרגשות שלנו, ולעיתים אף לנטיה האישית שלנו. מה עושים כשתלמיד לא מוצא עניין בנושא למידה מסוים. "לא מתחבר אליו".?
מערכת הרוורד ומוטיבציה חברתית
מערכת המוטיבציה והרוורד היא מערכת מרכזית במוחנו - כמו במוחם של בעלי חיים לאורך הסולם האבולוציוני. תפקידה להניע אותנו לפעול, להתאמץ לשרוד, ומעבר לשרידה הבסיסית הראשונית (מזון, שתיה, חיפוש מחסה מקור ומחום , התגוננות מאויבים), היא דוחפת אותנו למיקסום סיכויי השרידה שלנו - בעזרת למידה ובעזרת התחברות לאחרים.
מערכת הרוורד מתגמלת אותנו על דברים רבים: למידה והתנסות בדברים חדשים, התגברות על אתגרים, תנועה (פעילות גופנית), למידה והבנה, הגעה למטרה .. אבל, הכוח השרידתי-המניע החזק ביותר, הוא הכוח החברתי: מצד אחד - מניע אותנו הרצון להעלות את המעמד שלנו בחברה, הסטטוס שלנו..., ומצד נוסף - מניע אותנו הצורך והרצון לאינטרקציות חיוביות שאנחנו מצליחים לייצר עם אנשים אחרים, הסינכרון שלנו עם אחרים ותחושת שייכות לקבוצה. סטטוס חברתי חשוב לנו כי - בראש וראשונה פרושו שאנחנו לא בשוליים. שיש סביבנו אנשים שצריכים אותנו, או שחושבים כמונו, יקשיבו לנו, ויעזרו לשמור עלינו בעת צרה. מעבר לכך, סטטוס גבוה משמעו המעשי כוח לעצב את התנהגות הקבוצה כרצונך, להוביל, לשלוט בסיטואציה, לצפות התנהגות של אחרים בה, בגילאים גבוהים יותר, סטטוס גבוה מגדיל את הסיכויים למצוא בני-זוג ולהתרבות. לדוגמה - בקרב בעלי חיים הזכר הדומיננטי בקבוצות שונות הוא זה המזדווג עם כלל הנקבות, או רובן ומונע זאת מאחרים (ראו לדוגמה בקרב הזנבנים..).
חשוב מכך: גם בלי להיות בראש - תחושת שייכות, היות חלק מהחברה, היות מרכזי בה, (לא בשוליים) מבטיחים סיכויי השרדות טובים יותר, שהרי האילה בשולי העדר נטרפת - לכן חשוב להיות מרכזי בחברה, או לכל הפחות - לא בשוליים. מבחינה אבולוציונית, תהליכי שיתוף ועזרה לזולת חשובים לחיות עדר שכוחן גדל ככל שהקבוצה שלהם חזקה יותר והרמונית יותר. שתי מטרות אלה: סטטוס ושייכות, סטטוס ומשמעות, מתוגמלות במוח כל אחת בדרכה. בבית הספר ניתן להשתמש בכוחן ליצירת מוטיבציה, להורדת מתח, וליצירת תחושה טובה.
אם כך, מוטיבציה חברתית אינה משהו שולי שיש לזלזל בו אל מול האדרת הצורך המשוער של מוטיבציה של הלמידה לשם למידה.
זוהי מוטיבציה שרידתית וכוחה רב מאד - האדם מחפש משמעות (שישמעו אותו) כי המוח דורש שרידה!
להרחבה ראו גם
מוטיבציה חברתית - פרסים ומחמאות
מחקרי מוח בודקים איזה כוח גדול יותר: התגברות על אתגר רגיל, הצלחה במשחק, למידה - או מוטיבציה חברתית: (כסף, מחמאות פומביות, נצחון בתחרות) התוצאות חד משמעיות: כסף מפעיל במוח אזורים של מוניטין ומעמד חברתי ותשלום כספי יכול להפעיל לעיתים את המוח יותר מהתגברות על אתגר. במיוחד אמורים הדברים בשלבים הראשונים של למידת נושא חדש. בשלבים אלה נפח הקישורים שאנחנו מייצרים קטן יחסית (צאנק-המידע והידע שלנו קטנים יחסית) וזרימת המידע בהם קטנה ומתגמלת פחות.
דוגמה: בניסוי שנערך ב 2010 נתנו החוקרים למשתתפים משימה אישית: ללחוץ הכי מהר על סטופר. הם חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות: קבוצה אחת עבדה כדי להתגבר על האתגר: ללחוץ על הסטופר מרגע שמזניקים אותם - תוך שניה אחת (1 second). אחרי כל לחיצה אמרו להם כמה מה היה הזמן שלהם.
הקבוצה השנייה קיבלה כסף כל פעם שהם הצליחו. בזמן שהם שיחקו - מדדו את הפעילות המוחית שלהם .
התמונה למטה לקוחה מתוך תוצאות הניסוי של מריומה (רפרנס למטה) . הכתמים הצבעוניים מסמנים את עוצמת הפעילות המוחית באזורי המוטיבציה במוח . צבעים אדומים וצהובים מסמנים פעילות גבוהה. ככל שהשטח שלהם גדול יותר הפעילות גבוהה יותר.
תוצאות הניסוי מראות שהצלחה חברתית - פרסים, מחמאות, ציונים - מעניקים לנו בחלק מהמקרים יותר תגמול מוחי (דופמין, אופיואידים) מאשר למידה לשם למידה. לכן, אם מעונינים לטפח בקרב ילדים צעירים אהבת למידה לשמה, צריך לאפשר להם ללמוד ולהשתעשע במה שהם אוהבים לעשות - בלי לדרבן אותם ללמידה באמצעות מחמאות והתפעלות חיצוניית... לאפשר להם את עולמם. הדבר חשוב כי תלות במחמאות חיצוניות מקלקלת את חדוות הלמידה. יש להשתמש ב"גזרים" האלה בזהירות ובעדינות.
מוטיבציה חברתית: סטטוס מול שייכות בבית הספר
שני מנגנונים חזקים מפעילים את המוטיבציה החברתית שלנו: סטטוס חברתי ושייכות . בעוד שמאבק על סטטוס יכול לעורר מתח, פעולות הגורמות לתחושת שייכות ומשמעות מספקות לאדם גם חומרים מרגיעים ומהנים (אופיואידים), ודופמין (שיחרור ממתח).
בבית הספר מרבים המורים להשתמש בציונים, בפרסים, ובמחמאות. אולם, לא כולם יכולים לנצח בתחרות, העלאת המתח הנובעת מחוסר היכולת להצליח בצורה טובה דייה - מגבירה את המתח ועלולה למנוע חשיבה יצירתית, להמנעות מהשתתפות בדיונים בכיתה, מהמנעות משאלת שאלות (חשש לצאת "טיפש"), לבלאק אאוט במבחנים ולכשלונות שהולכים וגדלים, תופחים ככדור שלג.
דוגמה: איך מרככים תחרות ומשתמשים בכוח הקבוצה
באחת הקהילות הנוירופדגוגיות הביאה אחת המורות את הדוגמה הבאה: בעבר נהגתי לעורר מוטיבציה באמצעות תחרות. כדי לעורר את התלמידים ולעודד את כולם להשתתף - נהגתי לערוך חידון על נושאי השעור תוך עריכת תחרות "בין טורים" . בכל סיבוב של התחרות, ענה על שאלה תלמיד אחד מכל טור. נערכו סיבובים כמספר הילדים בטור, כך שבסופו של דבר כל אחד מחברי הקבוצה היה צריך לענות בתורו על שאלה והניקוד שלו הצטרף לסכום הנקודות של הטור. כל התלמידים השתתפו (איש בתורו), הטור המנצח הוא זה שזכה במירב הנקודות.
(עיצרו וחישבו לרגע - מה הבעיה בשיטה זו?)
המורה המשיכה: אחרי שהבנתי את חשיבות המעמד החברתי ותחושת המתח שהוא יכול לעורר - הבנתי שהשיטה הזו יכולה לעורר תחושה מאד קשה ומתח בקרב התלמידים החלשים. לא די שהם לא יודעים את התשובה - בגללם הקבוצה עלולה להפסיד... - כתוצאה מהבנה זו - שיניתי את השיטה. עודדתי את חברי הקבוצה להתייעץ בינהם לפני מתן התשובה. וכל פעם תלמיד אחר - אמר בקול רם את התשובה שגיבשה הקבוצה.
דוגמה: סטטוס חברתי ממקום מוגן ובטוח ומוטיבציה אישית: למידה והצגה של נושאים שאני מכיר ויודע
הניסוי הנוירופדגוגי של סמדר. לימדה הבנת הנקרא בכיתה של תלמידים עם פערים לימודיים. לא הצליחה להניע אותם ללמידה ולקריאה. בעקבות הבנת האפשרויות שמקנה המוטיבציה החברתית וחשיבות נתינת משמעות (שמישהו אחר ישמע אותי...) לפעולות הלימודיות - ערכה את הניסוי הבא: כל תלמיד קיבל מהמורה חומרי קריאה לגבי נושא שהוא ביקש, מכיר, אוהב, ורוצה להרחיב עליו ידע. התלמידים הכינו מצגות ולימדו את הכיתה את הנושא האהוב עליהם. הנושאים היו מגוונים: שפת סימנים, מלחמות ישראל, אנטרטיקה, חיות מחמד ..ועוד. האפשרות לצאת ממקום בטוח (נושא שמוכר ומעניין אותם - כלומר מספק להם דופמין, מצליח להם, מקושר אצלם) וללמד את הכיתה (סטטוס חברתי גבוה) - גרמה להתלהבות רבה, ולמידה מרגשת של התלמידים ושל המורה המאושרת.
כדאי לשמוע את בההתרגשות של סמדר כשהניסוי שהכתה הצליח כל כך.. •https://youtu.be/XZYa6sBb2SE
דוגמה: סטטוס חברתי ממקום מוגן ובטוח - לעזור למורה
המורה הותיק עופרה, משתתפת נלהבת בקהילה נוירופדגוגית שלנו סיפרה על השיטה הבאה: אני מלמדת כיתות ו של ילדים "לקויי למידה". הם מתקשים בקריאה. החומרים המתאימים להם הם של כיתה ב אבל לבקש מהם להתאמן עליהם מעורר בהם תחושה לא נעימה שהם, בגילם, קוראים חומרים "תינוקיים" . (סטטוס נמוך). לפיכך אמרתי להם - אני מלמדת בכתות ב וצריכה עזרה. התלמידים הצעירים צריכים ללמוד לקרוא ואני לא יכולה לשבת עם כל אחד מהם ולעזור לו. אשמח מאד אם תוכלו לעזור לי. הכנתי קטעי קריאה המתאימי לכיתה ב ואמרתי - מי שיתאמן וידע לקרוא את זה באופן שוטף יוכל לבוא איתי לשעור של כיתות ב וללמד - לעזור לתלמידים הצעירים בקריאה. להיות מורה... השיטה הזו מאד עוזרת והתלמידים הל"ל מתאמנים בהתלהבות.
עבודה בקבוצות , או בחברותא, מקטינה את הלחץ, חולקת את המעמסה ומקנה בטחון, ומשמעות. מאפשרת תחושת שייכות ומשפרת סיכויים להצלחה.
ככה תארה זאת עופרה בפני חברי הקהילה הנוירופדגוגית שלנו:
הצגת האתגר החינוכי: בבית ספרינו מתקיים פרויקט "צו קריאה" המיועד לתלמידים בכיתות ג-ה הנמצאים ב" סיכוני קריאה". לאחר מיפוי קריאה שנעשה בשכבות נבחרו התלמידים המתקשים בקבוצות של 4 תלמידים .קבוצות התלמידים חולקו לעבודה עם מורות העוסקות בשפה מכיתות שונות. כל מורה קבלה לפחות 2 קבוצות תלמידים , איתם היא אמורה לעבוד 5 פעמים בשבוע בכיתתה . בזמן זה המורה אמורה לתת לתלמידי כיתתה עבודה עצמית ולעבוד עם תלמידי הפרויקט על קריאה. אני מורה בכיתת לקויי למידה (כיתה ו) ובשעות אלו חלק מתלמידי משתלבים וחלקם יוצאים לתרפיות. חשבתי איך לרתום את תלמידי לפרויקט ובדרך לשפר את קריאתם.
תאור השיטה:
הצגתי בפני התלמידים מכתה ו את הפרויקט ושאלתי מי מוכן להירתם לעזרה ולהיות חלק ממנו. כולם רצו. באיזה מנגנון לדעתך עשית שימוש?
הסברתי לתלמידים שיגיעו כל פעם 4 -5 תלמידים צעירים יותר, ובזמן שאני עובדת עם תלמיד מסוים על קריאה, יתר התלמידים יעבדו עם תלמידי כיתתנו על הטקסטים, לכן הם (תלמידי כיתתי) צריכים לקרא את כל הטקסטים באופן מושלם. הווי אומר, קריאה: שוטפת, מדויקת ומוטעמת. תלמידי קיבלו את הטקסטים וכל פעם הם היו צריכים להכין טקסט מסוים עליו הם נבדקו לפי קריטריוני הקריאה. מי שעומד בקריטריונים מוזמן לעזור לי בעבודה.
בפרויקט זה התלמיד למעשה הוא המורה ובכל קריאה של תלמידי הפרויקט הוא גם חותם לתלמיד הצעיר יותר, בדף ונותן הערכות בהתאם לקריטריוני הקריאה.
בפועל, הפרויקט הצליח מעל המשוער. כל התלמידים שלי קראו את הטקסטים בצורה מושלמת ונהנו להיות המורים לתלמידים אחרים (ובעיקר לחתום את שמם).
הטלת האחריות על תלמידי הפעילה מוטיבציה חברתית פנימית גרמה להם ללמוד היטב את הטקסטים בבית ובכך לשפר באופן משמעותי את קריאתם, ניתן להם הדופמין הנכון שהם הולכים להיות מורים והוא המדרבן העיקרי לתהליך הלימודי.)
(המורה הפעילה מערכת תגמול פנימי חברתי, המתבססת על היות משמעותי, וסטטוס חברתי - שהניעה את התהליך הלמידה.
יש להם תחושה של שביעות רצון מעצמם על שקבלו תפקיד בעל משמעות שמגלם בתוכו אחריות, , עזרה הדדית והרבה גאווה.
כשתלמידי עובדים עם תלמידי הפרויקט אני שומעת בפיהם את עצמי, דבר המצביע על הפנמת כל תהליכי הלימוד.
השיטה מאפשרת פיידבאק למורה - בלי שהתלמיד חש לחץ של בחינה.
האינטראקציה החברתית הרימה השפיעה גם על הדימוי העצמי שלהם וגם על תחושת המסוגלות.
בסוף התהליך כל התלמידים שהשתתפו בפרויקט יקבלו תעודת הוקרה מכובדת שתתוסף לתעודות ההצטיינות שהם קבלו במשך השנים. (הם שומרים את כל התעודות ומציגים אותן לראווה)
לדוגמה - למידה עצמאית בקבוצות בשעור ביולוגיה בזום.
המורה ציפי שיתפה שיטה שהפעילה ללמידה עצמאית בזמן הקורונה: חלוקה לקבוצות. לכל קבוצה משימה משותפת. כל תלמיד היה צריך לענות על אחת השאלות שהציגה המורה ולענות עליה במסגרת הקטנה והבטוחה יותר של הקבוצה הקטנה במטרה לעזור למשימה הכללית של הקבוצה. נציג.ה של הקבוצה הציגו את התוצר המשותף לפני על הכיתה.
הכוונת התלמידים לעזרה הדדית (לעזור לחבר מתקשה בלימודים, להכין שעורים) משפרת תחושת שייכות, הנאה, והצלחה בלימודים. היא מספקת לנו תחושת שייכות וביטחון, מעמד חברתי טוב ללא לחץ (העוזרים לאחר נמצאים במקום טוב באמצע. אנשים מוקירים את פעלם ואין להם מתנגדים שרוצים לתפוס את מקומם). וכל הצדדים נשכרים.
---------
נושא ההתמכרויות והשיקום מהתמכרויות מספק זווית נוספת לכוחה של המוטיבציה החברתית. שימוש בסמי מוח שונים משנה את הפרופורציות של מערכת התגמול הפנימית של המשתמש - והיא מצפה ל"הרבה ומהר".
פעולות שהיו לפני השימוש בסם מתגמלות ומספקות, הופכו כעת ללא מספקות (התיגמול המוחי שלהן נמוך יחסית לזתחושה שמקבלים משימוש), ולכן אים מוטיבציה לעשות דברים. דרך לעזרה ולשיקום המערכת היא - שימוש במוטיבציה חברתית, והגברת תחושת השייכותץ
מוטיבציה חברתית: סטטוס מול שייכות בשיקום מהתמכרויות
זווית נוספת שני מנגנונים חזקים מפעילים את המוטיבציה החברתית שלנו: סטטוס חברתי ורצון להשתייך ולהיות משמעותי . בעוד שמאבק על סטטוס יכול לעורר מתח, פעולות הגורמות לתחושת שייכות ומשמעות מספקות לאדם גם חומרים מרגיעים ומהנים (אופיואידים), ודופמין (שיחרור ממתח). יתרה מזאת, כשאדם אחר עושה לנו טוב, ללא תמורה, רק מרצון להיטיב לנו - ואנחנו מרגישים הכרת טובה, (גרטיטיוד), משתחררים במוח אופיואידים ...
לפיכך - דתות שונות המכוונות ל well being של האדם, ושיטות כמו שיטת הצעדים (צעד 12) ודרך החסד (נתי רונאל) מכוונות לעזרה לזולת, חשיבה על האחר ועשית טוב לשם טוב (זה גם משחרר אופיואידים מרגיעים ומשרי שלווה אצל המייטיב ואצל המקבל כאחד).
חשוב להדגיש: עבור אנשים המשתקמים מהתמכרות לעזרה לזולת יש ערך חברתי-מוטיבציוני גבוה יותר מאשר כסף: כיוון שרמת הלחץ בשיקום מהתמכרות גבוהה - חשובה פעילות שאינה מעוררת מתח: עזרה לזולת מספקת מוטיבציה חברתית מייטיבה וללא לחץ. אין תחרות. יש הסתנכרנות עם הזולת והעצמה הדדית. יש הסתנכרנות עם ערכים טובים המוטבעים בנו. היא מספקת לנו תחושת שייכות וביטחון, מעמד חברתי טוב ללא לחץ (העוזרים לאחר נמצאים במקום טוב באמצע. אנשים מוקירים את פעלם ואין להם מתנגדים שרוצים לתפוס את מקומם). עשיית הטוב לאחר מוציאה מהריכוז העצמי ומפנה את הקשב לבעיות של אחרים. האינטרקציה עם אחרים, מתן עצות לאחרים, פתרון בעיות של אחרים - כל אלה מתתגמלים מאד - בלי מימד הלחץ הנלווה לפתרון בעיות שלנו. ומעל הכל, בסופו של דבר לחיות בטוב עם אחרים - ולעזור - עושה לנו טוב.