למה סמים גורמים להתמכרות - למה בגמילה אין מוטיבציה לכלום - ואיזה מנגנון מוחי יכול לעזור בשיקום
- Npint
- 20 בדצמ׳ 2019
- זמן קריאה 19 דקות
עודכן: 10 בינו׳
התמכרות היא הפרעה כרונית במוח ובהתנהגות. היא מתאפיינת בדפוס חוזר של שימוש בחומר או ביצוע פעולה למרות נזקים משמעותיים ומתמשכים לאדם עצמו או לסביבתו.התמכרות איננה רק “הרגל רע” או "חוסר כוח רצון", אלא שינוי נוירוביולוגי-פסיכולוגי במערכות המוח הבסיסיות ביותר מערכת התיגמול והמוטיבציה המוחית, ומערכת הסטראס והדחפים.
מה מאפיין התמכרות?
כמיהה (craving): רצון חזק ולעיתים בלתי נשלט להשתמש בחומר/לעסוק בהתנהגות
אובדן שליטה: קושי להפסיק או להפחית, גם כשמתכוונים לכך
המשך שימוש למרות נזק: רפואי, נפשי, תפקודי, חברתי או משפחתי
סבילות (tolerance): צורך במינונים גדולים יותר כדי להשיג אותו אפקט
תסמיני גמילה: תסמינים גופניים/נפשיים כשהשימוש נפסק או מצטמצם
תפיסת עדיפות: החומר/ההתנהגות הופכים לציר המרכזי של החיים על חשבון לימודים, עבודה, משפחה ותחביבים.
סוגי התמכרות:
חומרים: אלכוהול, ניקוטין, אופיאטים, קנאביס, קוקאין, תרופות מרשם מסוימות, וכדומה.
התנהגותיות: הימורים, משחקי מחשב, קניות, מין, רשתות חברתיות (נידונות במחקר כ”התמכרויות התנהגותיות”) ועוד.
בהמשך נשתמש במילה "סמים" אבל הכוונה היא לשימוש בסמים ובהתנהגויות מסוימות כנ"ל.
*****
מה עושים "סמים" במוח
שימוש ב"סמים" גורם לשינויים במוח.
השינויים קורים ב 2 מערכות מרכזיות במוח , מערכות שאחראיות במוח על הנעה לפעולה:
מערכת הדחק (סטראס) שדוחפת אותנו לפעולה שרידתית
(לדוגמה בעקבות רעב, פחד, חוסר אוויר, חשש מנטישה חברתית וכו),
ומערכת התיגמול והמוטיבציה במוח.
מה עושה שימוש בסמים:
שימוש בסמים, משנה את הפרופורציות של מערכת המוטיבציה והתיגמול המוחית שמצפה ל"הרבה ומהר".
שימוש בסמים משנה גם את הסף של מערכת שיווי המשקל הגופני-נפשי וגורם למצב דחק, מצב מתוח תמידי , במטרה מולדת להניע אותנו לקבל את המקסימום שהמוח זוכר שאפשר.
שתי המערכות ביחד דוחפות באופן אוטומטי לשימוש. והן רבות עוצמה.
בהרחבה:
התמכרות מניעה אותנו לצרוך שוב ושוב חומרים (סמים, שומן, סוכר, סמים ..) או לעסוק בהתנהגויות (מין, הימורים, משחקי מחשב .. ) – גם כשהם מזיקים לנו ופוגעים בנו - ללא יכולת לשלוט בכך באופן רצוני, שיכלי.
ברמת התמכרות מסוימת צריכת הסם הופכת לעיסוק המרכזי/היחיד סביבו נעים חייו של המכור.
אין מוטיבציה לעשות שום דבר אחר.
למה זה קורה?
המימד הביולוגי של ההתמכרות:
סמים מחקים את אופן הפעולה של חומרים טבעיים-ביולוגיים שמפעילים את מערכת המוטיבציה שלנו.
הם פועלים על שתי מערכות: מערכת המתח (מוטיבציה שרידתית), ומערכת התיגמול (הבנקאי של המוח).
שתי המערכות האלה מניעות את החיים שלנו. כל פעם שאנחנו מבצעים משימה שטובה לגוף או לנפש, או כשאנחנו פועלים כדי להוריד מתח, הן נותנות למוח מעין "כסף כימי" (דופאמין, אופיואידים) שנותן הרגשת חיות ורגיעה, ברמה יומיומית מוכרת. שימוש בסמים משנה את הפרופורציות של המערכות האלה. וגורם להן, במשולב, לדחוף את המשתמש בעוצמה, ובאופן אוטומטי-לא רצוני, לכיוון של שימוש. מבחינת המוח שימוש מספק למוח הרבה "כסף כימי" - ומהר, ללא כל ביצוע משימה - ומציב רף גבוה מאד של "תשלום מוחי" שמשימות יומיומיות לא יכולות להתחרות בו. לחילופין, שימוש משחרר ממתח גבוה אותו גורם המחסור בסם, זהו שיחרור מהיר ורב עצמה - ללא פעולה מטיבה. הדרישה שנוצרת במוח בעקבות השימוש היא ל"כסף קל": הרבה ומהר!
הבעיה היא ששימוש בסמים משנה את הפרופורציות של המערכות החשובות האלה ומוציא אותן מאיזון.:
סמים מציפים את המוח בחיקויים שאינם דורשים עבודה.
המוח לא יודע להבחין שסם הוא חיקוי. מבחינתו החיקוי הזה הוא כסף כימי לכל דבר. מבחינתו "לכסף אין ריח". יותר מזה, אין ל VTA מעקב לאורך זמן לגבי התוצאות ארוכות הטווח של השימוש. אין בו חשיבה רציונאלית. הוא פועל באופן אוטומטי: כמה השקעתי, כמה קיבלתי, וכמה זמן זה לקח. השימוש הופך להיות מבחינת המוח "מקור כספי לגיטימי" להרבה כסף ומהר! "כסף קל" . הוא לא יודע שזהו "כסף מזויף . חיקוי של הדבר האמיתי.
בעקבות שימוש המוח מצפה להרבה ומהר. וכל מה שפחות מכך אפור, משעמם ונטול חיים.
חשוב להבין: זה לא עניין של כוח רצון או חולשה מוסרית. סמים משנים את הפרופורציות של המוח והמוח עושה מה שהוא מתוכנת לעשות: דוחף אותנו לקבל את מקסימום התגמול שהוא מכיר שאפשר...
האם ניתן לתקן את המצב?
חשוב לדעת שאפשר להחזיר את המוח לפרופורציות יומיומיות.
המוח ניתן לשינוי ושיקום. זה לוקח זמן אבל אפשרי:
המוח עובד לפי סטטיסטיקה. הוא בודק ומעדכן באופן שוטף: כמה "כסף כימי" (ד. דופמין) קיבלתי, כמה מהר הוא הגיע? אם משתמשים בחומרים או בהתנהגויות, הציפיה היא הרבה ומהר, כמו אדם שהתרגל לקבל 2000 ש"ח לדקה. פעולות יומיומיות עובדות בשכר מינימום (חצי שקל לדקה. 30 ש"ח לשעה). למה שהמוח ירצה לעבוד בתנאים כאלה?
אבל אם לא משתמשים זמן רב ומפתחים מקורות גמול אלטרנטיביים,יומיומיים, נגינה, חשיבה, בילוי עם חברים, עזרה לזולת ... למרות שבהתחלה "הכל אפור", אם מצליחים להיעזר בחברים, ולהתמיד עוד יום ועוד יום, המוח לומד שהרמה הבסיסית של חומרים של תיגמול ביומיום, נמוכה יותר, וההנאות הקטנות של היומיום חוזרות להיות נורמליות ומהנות. לכן - הפתרון הוא להתעקש על לעשות למרות האפרוריות.
אבל בשלבים הראשונים של ההתמכרות כל זה מאד קשה.
מקור המוטיבציה הכי חזק והכי שרידתי: הכוח של החברה והמעמד החברתי בה
מערכת המוטיבציה מתגמלת אותנו על דברים רבים: דברים חדשים, התגברות על אתגרים, תנועה (פעילות גופנית) למידה, הגעה למטרה .. אבל הכוח החזק ביותר הוא הכוח החברתי: המעמד שלי בחברה, הסטטוס שלי וכולי.
יש לכך מקור שרידתי: האילה בשולי העדר נטרפת - לכן חשוב להיות מרכזי בחברה, בסטטוס גבוה. באבולוציה - החזק, זה שגבוה בהיררכיה הוא זה שמזדווג עם הנקבות. באבולוציה, תהליכי שיתוף ועזרה לזולת חשובים לחיות עדר שכוחן גדל ככל שהקבוצה שלהם חזקה יותר והרמונית יותר. שתי מטרות אלה: סטטוס ושייכות, סטטוס ומשמעות מתוגמלות במוח כל אחת בדרכה. בתקופת השיקום ניתן להשתמש בכוחן למוטיבציה, ולתחושה טובה.
מחקרי מוח בודקים איזה כוח גדול יותר: התגברות על אתגר רגיל, הצלחה במשחק - או מוטיבציה חברתית: (כסף, מחמאות פומביות, נצחון בתחרות) התוצאות חד משמעיות: כסף מפעיל במוח אזורים של מוניטין ומעמד חברתי ותשלום כספי יכול להפעיל את המוח יותר מהתגברות על אתגר.
דוגמה: בניסוי שנערך ב 2010 נתנו החוקרים למשתתפים משימה אישית: ללחוץ הכי מהר על סטופר. הם חילקו את המשתתפים לשתי קבוצות: קבוצה אחת עבדה כדי להתגבר על האתגר: ללחוץ על הסטופר מרגע שמזניקים אותם - תוך שניה אחת (1 second). אחרי כל לחיצה אמרו להם כמה מה היה הזמן שלהם.
הקבוצה השנייה קיבלה כסף כל פעם שהם הצליחו. בזמן שהם שיחקו - מדדו את הפעילות המוחית שלהם .
התמונה למטה לקוחה מתוך תוצאות הניסוי של מריומה (רפרנס למטה) . הכתמים הצבעוניים מסמנים את עוצמת הפעילות המוחית באזורי המוטיבציה במוח . צבעים אדונים וצהובים מסמנים פעילות גבוהה. ככל שהשטח שלהם גדול יותר הפעילות גבוהה יותר. פעילות זו נמצאה בניסוי גבוהה יותר כשנבדקים הופעלו ממוטיבציה חברתית. [לקריאה מפורטת על הניסוי ראו באתר את המאמר "לא על המוטיבציה האינדבידואלית לבדה" תחת הלשונית מאמרים. קטע קטן ממנו מובא למטה תחת ההסבר "ניסוי הסטופר". ]
סוגים של מוטיבציה חברתית וכוחה של עזרה לזולת
שני מנגנונים חזקים מפעילים את המוטיבציה החברתית שלנו: סטטוס חברתי ושייכות . בעוד שמאבק על סטטוס יכול לעורר מתח, פעולות הגורמות לתחושת שייכות ומשמעות מספקות לאדם גם חומרים מרגיעים ומהנים (אופיואידים), ודופמין (שיחרור ממתח). יתרה מזאת, כשאדם אחר עושה לנו טוב, ללא תמורה, רק מרצון להיטיב לנו - ואנחנו מרגישים הכרת טובה, (גרטיטיוד), משתחררים במוח אופיואידים ...
לפיכך - דתות שונות המכוונות ל well being של האדם, ושיטות כמו שיטת הצעדים (צעד 12) ודרך החסד (נתי רונאל) מכוונות לעזרה לזולת, חשיבה על האחר ועשית טוב לשם טוב (זה גם משחרר אופיואידים מרגיעים ומשרי שלווה אצל המייטיב ואצל המקבל כאחד).
חשוב להדגיש: עבור אנשים המשתקמים מהתמכרות לעזרה לזולת יש ערך חברתי-מוטיבציוני גבוה יותר מאשר כסף: כיוון שרמת הלחץ בשיקום מהתמכרות גבוהה - חשובה פעילות שאינה מעוררת מתח: עזרה לזולת מספקת מוטיבציה חברתית מייטיבה וללא לחץ. אין תחרות. יש הסתנכרנות עם הזולת והעצמה הדדית.יש הסתנכרנות עם ערכים טובים המוטבעים בנו. היא מספקת לנו תחושת שייכות וביטחון, מעמד חברתי טוב ללא לחץ (העוזרים לאחר נמצאים במקום טוב באמצע. אנשים מוקירים את פעלם ואין להם מתנגדים שרוצים לתפוס את מקומם). עשיית הטוב לאחר מוציאה מהריכוז העצמי ומפנה את הקשב לבעיות של אחרים. האינטרקציה עם אחרים, מתן עצות לאחרים, פתרון בעיות של אחרים - כל אלה מתתגמלים מאד - בלי מימד הלחץ הנלווה לפתרון בעיות שלנו. ומעל הכל, בסופו של דבר לחיות בטוב עם אחרים - ולעזור - עושה לנו טוב.
איך גורמים לעצמנו לעשות דברים ללא מוטיבציה?
לדעת ולהבין שבאופן מדעי ומנסיון של משתקמים רבים יש דרך שמובילה לפתרון. להבין מה השתבש ומה הרציונאל בשיטות שמצליחות. עוזר לדעת שאין כאן מיסטיקה וכוח עלום שמכריח אותי להשתמש. אני לא חסר אונים: המנגנון ברור ומוכר ויש דרכים לתקן את מה שנעשה. זה אפשרי. למה הבנה כזו עוזרת, איך זה קשור למוטיבציה? - תנאי חשוב להפעלת מוטיבציה הוא ה"צפי להצלחה". במוח יש נוירונים יעודיים (דופאמינרגיים) שתפקידם לנטר כל הזמן כמה גמול קיבלתי, כמה זמן עבר .. החישוב הזה מושפע מגורמים רבים: רגש, אמונה עצמית, נסיון עבר, רצון ועוד. אם המוח לא צופה שיש סיכוי להצלחה במשימה או שהיא קשה מדי, הוא לא יתן לנו "מוטיבציה" להתחיל לנסות. אז חשוב לדעת שזה אפשרי.
להכיר חברים שעשו את זה ולהיתמך בהם: המוח לא משחרר לנו חומרי מוטיבציה במוח אם התפיסה הפנימית שלנו היא שאין בכוחנו לעשות את זה ושאין דרך לעשות את זה. לכן תנאי ראשון הוא להבין שביולוגית, זה אפשרי. שהאפרוריות זמנית, ושאתם מחנכים את המוח לעבוד בשכר נורמאלי - ולהנות מכך - ללא תלות וללא צורך "להגדיל את המנה". והתנאי השני: להכיר מישהו שעשה את זה, שהצליח, שמדגים לנו שזה אפשרי.
להעזר באינטרקציה ומוטיבציה חברתית: מוטיבציה חברתית, עזרה לזולת, היא כלי רב ערך בהתמודדות. אינטרקציה מטיבה עם אחרים היא דרך מצוינת להעלות מוטיבציה ללא מתח. בניגוד לאינטרקציה חברתית - תחרותית שמגבירה מתח ומפריעה לשיקום - עזרה לזולת מספקת צרכים שרידתיים של שייכות, היות משמעותי לחברה, היות ב"מרכז העדר" ולא בשוליים שם אני יכול "להיטרף" (הזיכרון האבולוציוני והחיווט הבסיס במוח מזהירים אותנו שהאילה בשולי העדר - סיכוייה להיטרף גדולים יותר). נוירונים מיוחדים במוח (נוירוני מראה) מאפשרים לנו להסתנכרן עם אחרים, לספוג מהם אנרגיה טובה, ולהעזר בהם בזמן שאנחנו עוזרים להם. שיטות כמו 12 הצעדים ו "דרך החסד" של נתי רונאל, שמות דגש על יציאה מהריכוז העצמי וחשיבה ופעולה מטיבה עבור האחר.
שילוב של תנועה ומוטיבציה חברתית: תחרות נינג'ה ישראל כמשל: מערכת התנועה מספקת לנו דופמין על כל פעולה שאנחנו עושים. התגברות על אתגר מספקת לנו דופמין. חדשנות (כל פעם מיכשול חדש שלא היכרנו - מעניין ומאתגר) מספקים דופמין. הופעה בטלביזיה מול קהל מעודד - מוטיבציה חזקה מאד. חברותא ושייכות לקהילת הנינג'ה ורגשי החברות שנרקמים - רבי עוצמה. לא לחינם אנשים "מתמכרים" לאימונים אלה. הנינג'ה הופכת לאהבתם המרכזית.
איך מתייחסים לנושא המתח בגמילה? איך מורידים מתח?
מחסור בסם - הוא גורם מתח רב עוצמה. ככלל, מערכת המתח סוכמת לחצים: כל סטיה משיווי משקל - עיף, רעב, בודד, כועס , פגיעה במיצוב החברתי, במעמד החברתי (מ"ח) ורגשות של בושה ואשמה - מגבירים מאד את המתח.
כתוצאה משימוש בסמים נקלעים לעיתים למצבים של פראנויה, הזיות, שמיעת קולות וכו. הדבר מטיל אימה, חשש מ"שגעון", תחושה וחשש ש"המוח שלי נדפק". הדבר מעורר מתח נלווה ותחושה של היות מחוץ לחבורה הנורמטיבית. שאלה ששואלים אותנו בואריאציות שונות: אפשר להחליף את המוח שלי? - הפתרון לזה - הבנה מנגנונית, הבנה שאותם מנגנונים מוחיים פועלים אצל כולנו. באתר זה ישנם מספר לא מבוטל של פוסטים המסבירים תופעות אלה תוך הדגשה כפולה - 1. כל אדם שישתמש בסמים עשוי להגיע לפריצה של שערי התודעה, והזיות. תלוי במינון ובמצב המתח הפנימי. דווקא היצירתיים והמבריקים מגיעים לכך מהר יותר, במינונים נמוכים יותר ראו פוסטים הקשורים לכך [1]. 2. המוח פלסטי וניתן לשינוי כמעט בכל גיל ובכל מצב. חשוב להפסיק שימוש ולהוריד מתח!
טיפול בכל אחד מגורמים אלה (עכב"ר מ"ח ב"א) יכול להוריד את רמת המתח בכללית בה אנחנו נמצאים ומורידה את עוצמת הדחף לשימוש.
צריך רק להיזהר. נפילה לשימוש מזכירה למוח את האפשרות לקבל הרבה ומהר ולוקח זמן ארוך לשיקום חוזר.
חשוב לדעת:
אצל אדם מכור, או זה המשתקם מהתמכרות מתח הוא גורם סיכון ראשון במעלה לשימוש. אם מודעים לסכנה שבמתח, מוותרים על בושה ואשמה, מכינים ומתאמנים על כלים להורדת רמת הלחץ, מודעים למצב ולמה שגורם לו, מכינים תוכניות מראש ומתאמנים עליהן עד שהם הופכות ל"טבע שני", נעזרים בחברים ועוזרים לאחר, ויוצאים מהריכוז בעצמי, אפשר לשקם את אופן התגובה למצבי לחץ ולצאת לחופשי.
זה לוקח זמן ומאמץ אך מנסיון של רבים, זה אפשרי.
נקודה חשובה נוספת
כתוצאה משימוש בסמים נקלעים לעיתים למצבים של פראנויה, הזיות, שמיעת קולות וכו. הדבר מטיל אימה, חשש מ"שגעון", תחושה וחשש ש"המוח שלי נדפק". הדבר מעורר מתח נלווה ותחושה של היות מחוץ לחבורה הנורמטיבית. שאלה ששואלים אותנו בואריאציות שונות: אפשר להחליף את המוח שלי? - הפתרון לזה - הבנה מנגנונית, הבנה שאותם מנגנונים מוחיים פועלים אצל כולנו. באתר זה ישנם מספר לא מבוטל של פוסטים המסבירים תופעות אלה תוך הדגשה כפולה - 1. כל אדם שישתמש בסמים עשוי להגיע לפריצה של שערי התודעה, והזיות. תלוי במינון ובמצב המתח הפנימי. דווקא היצירתיים והמבריקים מגיעים לכך מהר יותר, במינונים נמוכים יותר ראו פוסטים הקשורים לכך [1]. 2. המוח פלסטי וניתן לשינוי כמעט בכל גיל ובכל מצב. חשוב להפסיק שימוש ולהוריד מתח! להבין שככה בנוי מוח של בני אדם. ומנסיונם של רבים המצב הפיך.
ראו לדוגמה הפוסטים באתר זה
ניסוי הסטופר
הסבר על הניסוי ראו
המאמר “Neural basis of the undermining effect of monetary reward on intrinsic motivation” (Murayama et al., Proceedings of the National Academy of Sciences, 2010) .
המאמר חוקר את הבסיס הנוירלי של תופעה פסיכולוגית מוכרת: ועודיות חיצוניות כגון פרס כספי יכולות לפגוע במוטיבציה פנימית — כלומר, הרצון לבצע פעולה מתוך עניין והנאה טהורה מהכותרת שלה. ממצאי המחקר מדגימים למה. ראו ציטוט ממאמרנו "לא על המוטיבציה האינדבידואלית בלבד".
על כוחה וחסרונה של שיטת הגמול החברתי, המחמאה והתשלום ניתן ללמוד מהניסוי הבא:
במחקר שערכו מורימה ועמיתים [21], נערכה השוואה ונבדקה השפעת הגומלין בין כוחה של הנאה ישירה ממשחק מאתגר, לעומת כוחו של תגמול הנשען על מעגלים של אינטראקציה חברתית (כסף).
במחקר נערכה השוואה בין ההתנהגות ופעילות המוח של משתתפים במשחק מחשב תחת תנאים שונים. משתתפי קבוצה אחת קיבלו כסף על עצם ההשתתפות בניסוי. משתתפי הקבוצה השנייה קיבלו כסף על פי הצלחתם במשחק. כל הצלחה, זיכתה אותם בתוספת כסף.
החוקרים גילו כי משתתפים שקיבלו שכר על השתתפות בניסוי, ללא קשר לביצועים שלהם במשחק, המשיכו לשחק בו להנאתם גם בהפסקה. לעומת זאת, משתתפים שקיבלו כסף על סמך הביצועים שלהם במשחק לא שיחקו בו להנאתם בהפסקה.
תמונת הפעילות של מוחות המשתתפים בניסוי נותנת כיוון שיכול להסביר את התנהגותם: הסריקה מראה שמתן הגמול הכספי על הביצועים עורר במוחם של המשתתפים שזכו בו פעילות גדולה משמעותית מזו שהתגלתה במוחם של אלה ששיחקו להנאתם. אולם בשלב השני של הניסוי, בו שיחקו משתתפי שתי הקבוצות במשחק ללא גמול כספי על הביצועים, המשיכו חברי הקבוצה הראשונה לקבל גמול כימי במוח, ומוחם גילה פעילות ערה באזור הגמול הרלוונטי, ואילו אזור הגמול הרלוונטי במוחם של חברי קבוצה 2, אלה שהתרגלו לגמול כספי וציפו לו, לא גילה כלל פעילות. לא פלא שלא המשיכו לשחק "להנאתם". בהעדר התמריץ בגודל אליו הורגלו – הם לא נהנו!
הניסוי מדגים אם כך שכסף יכול בתנאים מסוימים לתגמל את המוח יותר מהנאה ישירה ממשחק. מה מקור כוחו והשפעתו של הגמול הכספי? מחקרי מוח מגלים שתשלום כספי על ביצוע משימה, מפעיל במוח מעגלי גמול המגיבים לאינטראקציה חברתית, כמו מעמד חברתי, ומוניטין [ 11-12] וכוחם של אלה במערכת הגמול והמוטיבציה - רב.
כוחה הגדול של מוטיבציה המונעת מאינטראקציה בין אישית מחייב אותנו למשנה זהירות. אם האדם נהנה מביצוע משימה מסוימת, אל תקלקלו לו את הכיף במחמאות. הנאתו שלמה, ומחמאות יגרמו לו להפסיק לקרוא להנאתו, ולהתרכז בציפייה למחמאה...
הניסוי הנ"ל מוביל אם כך למסקנה חשובה: מסלולי ההנאה הישירה מפעילות ומלמידה, ומסלולי ההנאה המתגמלים אינטראקציה חברתית אינם חופפים, ובחלק מהמקרים מתחרים זה בזה, או מעמידים רף ציפיות שקשה להגיע אליו, רף המכחיד הנאה ישירה. משהתרגל הלומד ללמוד עבור תשלום מאדם אחר (מחמאה, ציון, כסף), הוא עשוי לאבד את חדוות העשייה וההנעה העצמאית, את הרצון ללמוד לשם ההנאה שבעניין.
נקודה זו עקרונית לאנשי חינוך, ולבני אדם בכלל, וכדאי להשתהות לרגע על משמעותה: למעגלים הנותנים גמול בהתבסס על אנטרקציה עם אנשים אחרים יש לעיתים עוצמת הנעה גדולה הרבה יותר מהנעה שיכול אדם להפיק מתגמול ישיר כמו אוכל, או אפילו לימודים...
ראו גם באתר זה:
לנושא המוטיבציה האישית, החברתית ומערכת התגמול ראו גם תחת הלשונית מאמרים את מאמרנו
לא על המוטיבציה האינדבידואלית לבדה...
References:
Adinoff, B. (2004). Neurobiologic Processes in Drug Reward and Addiction. Harvard Review of Psychiatry, 12(6), 305–320. http://doi.org/10.1080/10673220490910844
Guzmán, F. (n.d.). The Four Dopamine Pathways Relevant to Antipsychotics Pharmacology [Video blog post]. Retrieved November 15, 2016, from http://psychopharmacologyinstitute.com/antipsychotics-videos/dopamine-pathways-antipsychotics-pharmacology/
Am J Bioeth. 2007 Jan;7(1):8-11. Review.
לקריאה נוספת
על הכרה בטוב כגורם מעורר אלטרואיזם
Karns, C. M., Moore, W. E., & Mayr, U. (2017). The Cultivation of Pure Altruism via Gratitude: A Functional MRI Study of Change with Gratitude Practice. Frontiers in Human Neuroscience, 11. doi:10.3389/fnhum.2017.00599
10.3389/fnhum.2017.00599
על מתח, אלוסטזיס (מתח ממקורות רבים) ורגולציה שלהם ועל הקשר להתמכרות ראו גם
Sterling, P., & Eyer, J. (1981). Biological basis of stress-related mortality. Social science & medicine. Part E, Medical psychology, 15(1), 3–42. https://doi.org/10.1016/0271-5384(81)90061-2
Schulkin, J., McEwen, B. S., & Gold, P. W. (1994). Allostasis, amygdala, and anticipatory angst. Neuroscience and biobehavioral reviews, 18(3), 385–396. https://doi.org/10.1016/0149-7634(94)90051-5
Regions of the amygdala are involved in anticipation of negative events. Chronic anticipation of negative events leads to what we call allostatic load, or arousal pathology. Two hormones appear to be involved in arousal pathology; corticotropin-releasing hormone in the brain and glucocorticoids. We suggest that increases in corticotropin-releasing hormone, by stress or glucocorticoids, in the amygdala may have functional consequences for allostatic load.
השימוש משנה את מערכת הגמול המוחית ומוציא אותה מפרופורציות. נסיון של מערכות הגוף השונות להחזיר אותה לשיווי משקל מעורר מתח רב בגוף, ודוחף לשימוש חוזר.ראו KOOB ET AL. 2001
Koob, G. F., & Le Moal, M. (2001). Drug addiction, dysregulation of reward, and allostasis. Neuropsychopharmacology : official publication of the American College of Neuropsychopharmacology, 24(2), 97–129. https://doi.org/10.1016/S0893-133X(00)00195-0
This paper reviews recent developments in the neurocircuitry and neurobiology of addiction from a perspective of allostasis. A model is proposed for brain changes that occur during the development of addiction that explain the persistent vulnerability to relapse long after drug-taking has ceased. Addiction is presented as a cycle of spiralling dysregulation of brain reward systems that progressively increases, resulting in the compulsive use and loss of control over drug-taking. The development of addiction recruits different sources of reinforcement, different neuroadaptive mechanisms, and different neurochemical changes to dysregulate the brain reward system. Counteradaptive processes such as opponent-process that are part of normal homeostatic limitation of reward function fail to return within the normal homeostatic range and are hypothesized to form an allostatic state. Allostasis from the addiction perspective is defined as the process of maintaining apparent reward function stability by changes in brain reward mechanisms. The allostatic state represents a chronic deviation of reward set point and is fueled not only by dysregulation of reward circuits per se, but also by the activation of brain and hormonal stress responses. The manifestation of this allostatic state as compulsive drug-taking and loss of control over drug-taking is hypothesized to be expressed through activation of brain circuits involved in compulsive behavior such as the cortico-striatal-thalamic loop. The view that addiction is the pathology that results from an allostatic mechanism using the circuits established for natural rewards provides a realistic approach to identifying the neurobiological factors that produce vulnerability to addiction and relapse.
Marinelli M, Piazza PV Interaction between glucocorticoid hormones, stress and psychostimulant drugs. Eur J Neurosci. 2002;16(3):387–394. doi:10.1046/j.1460-9568.2002.02089.x.
Torres-Berrio A, Cuesta S, Lopez-Guzman S, Nava-Mesa MO. Interaction Between Stress and Addiction: Contributions From Latin-American Neuroscience. Front Psychol. 2018;9:2639. Published 2018 Dec 21. doi:10.3389/fpsyg.2018.02639
"Preclinical models of addiction have demonstrated that exposure to stress can enhance the rewarding effects of drugs and the acquisition of drug-seeking behaviors. In this perspective, stress facilitates the formation of associations between contextual information and drugs (Mantsch et al., 2016).
Pruessner JC, Champagne F, Meaney MJ, Dagher A. Dopamine release in response to a psychological stress in humans and its relationship to early life maternal care: a positron emission tomography study using [11C]raclopride. J Neurosci. 2004;24(11):2825–2831. doi:10.1523/JNEUROSCI.3422-03.2004
Dickerson SS, Kemeny ME. Acute stressors and cortisol responses: a theoretical integration and synthesis of laboratory research. Psychol Bull. 2004;130(3):355–391. doi:10.1037/0033-2909.130.3.355
Psychological stressors increased cortisol levels; however, effects varied widely across tasks. Consistent with the theoretical model, motivated performance tasks elicited cortisol responses if they were uncontrollable or characterized by social-evaluative threat (task performance could be negatively judged by others), when methodological factors and other stressor characteristics were controlled for. Tasks containing both uncontrollable and social-evaluative elements were associated with the largest cortisol and adrenocorticotropin hormone changes and the longest times to recovery.
Boileau I, Dagher A, Leyton M, et al. Modeling sensitization to stimulants in humans: an [11C]raclopride/positron emission tomography study in healthy men. Arch Gen Psychiatry. 2006;63(12):1386–1395. doi:10.1001/archpsyc.63.12.1386
Consistent with a sensitization-like phenomenon, sensitization to stimulants can be achieved in healthy men in the laboratory. This phenomenon is associated with increased dopamine release and persists for at least 1 year.
Assayag N, Bonneh Y, Parush S, Mell H, Kaplan Neeman R, Bar-Shalita T. Perceived Sensitivity to Pain and Responsiveness to Non-noxious Sensation in Substance Use Disorder [published online ahead of print, 2019 Nov 29]. Pain Med. 2019;pnz292. doi:10.1093/pm/pnz292
דורית פרנס . זרקור: אפיגנטיקה. תורשה זה לא רק בגנים. סינטיפיק אמריקן ישראל אפריל 2012https://www.hayadan.org.il/haim-sider-interview-260412 מתוך הידען מכון וויצמן.
זילברמן ליאורה. מנחה: רחל לב-ויזל. הקשר בין קורבנות בילדות, הפרעה פוסט טראומטית והתמכרות כפי שנתפסת על ידי גברים מכורים לסמים. http://aranne5.bgu.ac.il/others/ZilbermanLiora.pdf זווית הראיה אינה ביולוגית, אך המאמר מספק רקע רב על הקשר העובדתי והנתפס בין מצבי קורבנות, פגיעה מינית או פיזית בילדות והתמכרות לסמים, ועל סגנון ההסבר הלקוי והמכאיב שחשיפה לקורבנות בילדות יוצרת.
@@@@@
הקשר בין מערכת המתח וה VTA . מתח כגורם לחרדה. מתח כגורם לחיפוש קוקאין.
לבדוק מתח כגורם הפעלה ל בי-פלר.
Murayama K, Matsumoto M, Izuma K, Matsumoto K.(2010) Neural basis of the undermining effect of monetary reward on intrinsic motivation. Proc Natl Acad Sci U S A. , 107(49):20911-6
הקשר בין שימוש בקוקאין ומערכת המתח
Mantsch, J. R., Vranjkovic, O., Twining, R. C., Gasser, P. J., McReynolds, J. R., & Blacktop, J. M. (2014). Neurobiological mechanisms that contribute to stress-related cocaine use. Neuropharmacology, 76, 383–394. doi:10.1016/j.neuropharm.2013.07.021
10.1016/j.neuropharm.2013.07.021
דופמין עובד בשת"פ עם הורמונים, מוליכים עיצביים וחומרים כימיים שונים. שניים מהבולטים בהם הם אדרנלין וגלוטאמאט. אדרנלין/נוירואדרנלין מופרשים בד"כ בהקשרים של מתח. מערבים פעילות של המדיולה וה LC. הלוקוס-קואיריליוס (LC) מייצר נוירואדרנלין, קשור לעוררות.
מתוך המאמר
"3.2. A BNST to VTA projection Although the neuroanatomy of stress-induced cocaine use is complex and almost certainly involves the coordinated activity of numerous inputs that converge upon the VTA to integrate emotion- , context-, and memory-related signals, one pathway that stands out as a key regulator of drug use is a projection from the BNST to the VTA. The BNST has long been known to serve as an important site at which stress-related responses are integrated. Towards this end, the BNST receives dense innervation from a number of structures involved in stressor-responsiveness, most notably heavy brainstem noradrenergic inputs from the locus coeruleus and medullary cell groups (see Smith and Aston-Jones, 2008 for review) and a prominent projection from the CeA (Zahm et al., 1999). Indeed, the BNST, through its projections to the hypothalamus, is a key regulator of the hormonal stress response (Forray and Gysling, 2004). Additionally, the BNST has reciprocating connectivity with the VTA from which it receives DA inputs, thus positioning it as a potential interface between stress and motivated behavior and therefore as a site at which stressors could promote drug use. Accordingly, inhibition of the BNST attenuates stress-induced reinstatement in both rat (McFarland et al., 2004) and mouse (Briand et al., 2010) models. Recent work from our lab and others suggests that brainstem adrenergic inputs into the BNST, likely in coordination with projections from the CeA, regulate a pathway that ultimately releases the neuropeptide corticotropin-releasing factor (CRF) into the VTA. A major focus of the current research in our lab involves understanding the mechanisms through which CRF in the VTA and norepinephrine (NE) in the BNST promote cocaine seeking."
"CRF is a key regulator of stress-induced reinstatement. We and others have shown that systemic or intra-cerebroventricular (icv) administration of CRF receptor antagonists prevents footshockinduced reinstatement in rats (Erb et al., 1998; Shaham et al., 1997; Graf et al., 2011) while central administration of CRF alone can induce cocaine seeking (Erb et al., 2006; Mantsch et al., 2008a,b). The role of CRF in stress-induced reinstatement is independent of its regulation of the hypothalamicepituitaryeadrenal (HPA) axis."
Lebow, M. A., & Chen, A. (2016). Overshadowed by the amygdala: the bed nucleus of the stria terminalis emerges as key to psychiatric disorders. Molecular psychiatry, 21(4), 450–463. https://doi.org/10.1038/mp.2016.1
מאמר מעניין. עורך רוויו של הקשרים של ה BNST. מתייחס לקשר שלו לחרדה. ל VTA היפותלמוס אמיגדלה וכו. חלק זה שונה בין גברים לנשים. להלן האבסטרקט של מאמר
"The bed nucleus of the stria terminalis (BNST), also referred to as the BST,1 is fast becoming a relevant region of interest with regard to human stress-related psychiatric disease. This is due to its established role in sustained fear states,2 and social attachment behaviors,3 which comprise aggressive behaviors,4, 5 initiation of mating3 and offspring and parental bonding3, 6 but additionally due to its diverse anatomy, connectivity and receptor subpopulations. Human stress-related psychiatric diseases such as anxiety, post-traumatic stress disorder (PTSD) and social dysfunctions all display long-term changes in mood,7 arousal,8 sleep,7, 8 appetite9 and interest in social interactions.7, 8, 9, 10
The BNST processes information and readiness for response to a threat, by maintaining online information from a vast connectivity network.Mood state and arousal are processed via connections to the amygdala,2, 11 dorsal raphe,12 ventral tegmental area (VTA)13, 14 and medial prefrontal cortex (mPFC).15 The BNST’s projections to the hypothalamus allow monitoring of feeding, drinking and fluid maintenance via brainstem connections.16 Connections to the lateral septum17 and medial amygdala (MeA)11, 17 allow coordination of reproductive behaviors as part of the social behavioral network. Since anatomically, the BNST is sexually dimorphic,18 it may explain the gender disparity in the prevalence and treatment of stress-related psychiatric diseases19, 20 and as such should be investigated as a possible target for treatments. Indeed, drug targets already involve subpopulations of receptors abundant in the BNST such as serotonin.21, 22, 23 While research into the BNST’s role in sustained fear is well-established2 and critical in the treatment of human anxiety, the BNST has further promise in understanding other human-related psychiatric diseases. This is the first review to incorporate several roles of this region in both rodent and human data to promote a united view of the BNST. This is essential in the study of psychiatric diseases such as anxiety, which are part of a larger umbrella of long-term anxiety disorders such as generalized anxiety disorder (GAD), PTSD, social anxiety and anti-social behaviors. This review outlines the complex anatomy of the BNST together with its diversity and interconnectivity. It then discusses the role of the BNST in stress-related psychiatric disease. It concludes with a discussion on the importance of gender disparities in these psychiatric disorders and the possible role of the BNST. These topics aim to help the reader gauge the profound promise of the BNST as a potential target for the treatment of stress-related psychiatric diseases.
Figure 4. Anatomy and subdivisions (red text) of the human anterior BNST (left panel) and posterior BNST (right panel). The orange dots depict the network of brain areas with either anatomical connection or which have been implicated in its functional connectivity. Image adapted from Atlas of the Human Brain (http://www.thehumanbrain.info)
רפרנסים לבדיקה ל GPT
רשימת רפרנסים ממוספרת
Volkow, N. D., Koob, G. F., & McLellan, A. T. (2016). Neurobiologic advances from the brain disease model of addiction. New England Journal of Medicine, 374, 363–371. https://doi.org/10.1056/NEJMra1511480
All known addictive drugs activate reward regions in the brain by causing sharp increases in the release of dopamine.11-13 At the receptor level, these increases elicit a reward signal that triggers associative learning or conditioning. In this type of Pavlovian learning, repeated experiences of reward become associated with the environmental stimuli that precede them. With repeated exposure to the same reward, dopamine cells stop firing in response to the reward itself and instead fire in an anticipatory response to the conditioned stimuli (referred to as “cues”) that in a sense predict the delivery of the reward
כל הסמים הממכרים הידועים מפעילים את אזורי התגמול במוח באמצעות גרימה לעליות חדות בהפרשת דופמין. ברמת הקולטן, עליות אלה מעוררות אות תגמול שמפעיל למידה אסוציאטיבית או התניה. בלמידה פבלובית מסוג זה, חזרות של חוויות תגמול נקשרות לגירויים הסביבתיים שקודמים להן. עם חשיפה לגירויים המותנים (הנקראים “רמזים”/cues)חוזרת לאותו תגמול, תאי הדופמין מפסיקים לירות בתגובה לעצם גמול,
יים המותנים (הנקראים “רמזים”/cues) אשר במובן את יורים תגובה anticipatory
Nestler, E. J. (2005). Is there a common molecular pathway for addiction? Nature Neuroscience, 8, 1445–1449. https://doi.org/10.1038/nn1578
Koob, G. F., & Le Moal, M. (2005). Plasticity of reward neurocircuitry and the “dark side” of drug addiction. Nature Neuroscience, 8, 1442–1444. https://doi.org/10.1038/nn1105-1442
Koob, G. F., & Le Moal, M. (2008). Addiction and the brain antireward system. Annual Review of Psychology, 59, 29–53. https://doi.org/10.1146/annurev.psych.59.103006.093548
Koob, G. F., & Volkow, N. D. (2010). Neurocircuitry of addiction. Neuropsychopharmacology, 35, 217–238. https://doi.org/10.1038/npp.2009.110
Berridge, K. C., & Kringelbach, M. L. (2015). Pleasure systems in the brain. Neuron, 86(3), 646–664. https://doi.org/10.1016/j.neuron.2015.02.018
Leknes, S., & Tracey, I. (2008). A common neurobiology for pain and pleasure. Nature Reviews Neuroscience, 9(4), 314–320. https://doi.org/10.1038/nrn2333
Robinson, T. E., & Berridge, K. C. (2008). The incentive sensitization theory of addiction. Psychopharmacology, 191(3), 391–431. https://doi.org/10.1007/s00213-007-0715-z
Volkow, N. D., Wang, G. J., Fowler, J. S., & Tomasi, D. (2010). Addiction circuitry in the human brain. Annual Review of Pharmacology and Toxicology, 50, 371–397. https://doi.org/10.1146/annurev.pharmtox.010909.105713
Schultz, W. (1998). Predictive reward signal of dopamine neurons. Journal of Neurophysiology, 80(1), 1–27. https://doi.org/10.1152/jn.1998.80.1.1
Koob, G. F. (2013). Theoretical frameworks and mechanistic aspects of alcohol addiction. Neuropharmacology, 70, 3–13. https://doi.org/10.1016/j.neuropharm.2013.01.017
Koob, G. F., & Schulkin, J. (2019). Addiction and stress: An allostatic view. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 106, 245–262. https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2018.11.018
לכל המגיבים. תודה על התגובות ותודה על השאלות החשובות והמכוונות. שימו לב :
התשובות שלנו לעיתים ארוכות. לכן ליד השאלה שלכם יהייה למטה חץ עם "עוד" תלחצו עליו ותראו את התגובות שלנו.
כדי לענות על חלק מהתשובות שלכם על מה מפעיל אותנו בהתמכרות, ועל למה המכור "מכור לעבדות לסם" כתבנו פוסט נוסף. למתעניינים מומלץ לקרוא את הפוסט החדש הנאה (Liking) לעומת Wanting : מה מפעיל אותנו בהתמכרות
לכל המגיבים. תודה על השאלות החשובות שלכם.התעמק ואכתוב בהדרגה תשובות לכולכם.
תודה, מאמר מאלף.
עדיין קשה לי לעכל שמסכים גורמים לתגובות כמו סמים. מבין שזה יכול לשחרר אופייטים, אבל איך זה מגיע לבוסט ברמה של סמים, ברמה שתגרום להתמכרות שווה לסמים?
מאמר נפלא
הייתי רוצה לברר, גם אם הצלחתי לצאת מהתמכרות ואני נקי ויש לי סביבה תומכת ובטוחה למה שאני לא ייפול שוב ברגע של משבר\חולשה בדיוק כמו שרואים בסיגריות שעם כל עבודת גמילה רבים הם המקרים שאנשים חוזרים לעשן אחרי מסע ארוך של גמילה
מאמר ברור ומזוקק...
הא ואיך אהבתי את ’עכב”ר מ”ח ב”א’