• Npint

למה טראומה וחוויות מתח לא נשלטות, מעלים את הסיכון להתמכרות ?

עודכן ב: מרץ 13


בפוסט הנוכחי נסביר את הקשר הביולוגי בין חווית עבר של מתח נפשי-שרידתי, לא צפוי ולא נשלט, והתמכרות לסמים. הבנה כזו פותחת פתח להבנה של מכלול שלם של תופעות מוכרות שמפורטות בסופו של הפוסט, ושיוסברו בפוסטים נפרדים.


חוויות מתח גבוה מאד, לא צפוי ולא נשלט, בצרוף לקסקדת שרידה אישית מהירה וחזקה, משנים לנו את המוח באופן דומה למה שעושה שימוש בסמים, ומגבירים את הרגישות להתמכרות.


תגובה חזקה ומהירה למתח יכולה להיות חלק מהמטען הגנטי שאנחנו מקבלים "בירושה" באמצעות גנטיקה או אפיגנטיקה . זוהי תכונה מצילת חיים, ויש לה יתרונות שרידתיים, אבל בעלייה רגישים יותר להתמכרות.


תגובה מהירה וחזקה למתח יכולה להתפתח גם בהתאם לחוויות החיים שאנו חווים. קסקדה מהירה קימת אצל אנשים שחוו טראומות שונות, טביעה, חנק, חוסר חמצן בלידה, וגם אצל אנשים שחוו חוויות של מתח אקוטי עם חוסר שליטה במצב, או אנשים שההורים שלהם חוו חוויות כאלה (שואה לדוגמה) והעבירו לילדיהם תכונות של תגובה מהירה וחזקה למתח. קסקדת שרידה מהירה מתפתחת אצל אנשים שחוו חוויה טראומתית של מתח לא צפוי ולא נשלט בעיקר ממקור פסיכולוגי-חברתי כמו חרם, דחיה חברתית קשה, אונס, שבי, מוות לא צפוי של הורים או אנשים משמעותיים, פגיעה קשה במעמד החברתי, השפלה פומבית, חשיפה לאלימות קשה ויחס לא יציב, או פגיעה מינית בילדות או בגיל בוגר יותר, אנשים עם הורים מזניחים וסגנון התקשרות לא בטוחה, או אנשים עם רגישות חושית מוגברת. ועוד אחרים שגם להם התפתחה תגובה מהירה וחזקה למתח - כל אלה רגישים ובעלי סיכון גבוה יותר להתמכרות.


למה זה קורה?

בדומה לשימוש בסמים, מתח גבוה משחרר במוח הרבה דופמין בבת אחת. אם המסר של הדופמין שמשתחרר מצליח להיכנס לתוך תאי המוח, הוא יכול לגרום להנאה, חיות, high feeling וגם לרגיעה, ודחף לשימוש חוזר. לחילופין כמות דופמין גבוהה יכולה לגרום למתח גבוה, חרדות ופראנויה. תלוי ברמת המתח ובתחושת השליטה שלנו במתרחש.




האיור למעלה מתאר מה קורה לנו כתוצאה ממתח גבוה וכמות דופמין גבוהה: אם אנחנו בשליטה מרגישים רגיעה, שליטה וזרימה. אם אנחנו ללא שליטה מרגישים אפטיה (חוסר אונים), דאגה חרדה ואף מגיעים לפראנויה. האיור מתוך ויקיפדיה בעברית עבור הערך קולטני דופמין.



ככל שהסטראס גבוה יותר, ככל שהוא פחות נשלט ועולה במהירות גבוהה יותר, ככל שהוא כרוך באינטרקציה חברתית, באי וודאות, ואיום על המעמד שלנו בחברה, אנחנו מקבלים יותר דופמין שמשתחרר ישר לתוך מערכת המוטיבציה והמצב-רוח שלנו במוח, ומשנה אותה. רמת הדופמין הגבוהה שמשתחררת בו זמנית מניעה את המוח לייצר לו קולטנים רבים יותר בנוירונים במערכת המוטיבציה והתיגמול.


על התשתית המוכנה מראש הזאת של הקולטנים הרבים שנוצרו בטראומות או בחוויות שרידתיות מתוחות, מתלבשים החומרים הממכרים השונים שמחקים את פעולת הדופמין, או משפיעים על זמינותו, ומשפיעים בעוצמה רבה מאד ובמהירות רבה על המוטיבציה, ההנאה, והמצב רוח שלנו.


למה משתחרר במוח דופמין כתגובה לחווית מתח גבוה?

דופמין שמשתחרר במערכת הרוורד כתגובה למתח ושיחרור ממתח, משפיע על רמת הפחד שמריץ במהירות את תגובות קסקדת השרידה. ובמקביל הוא משפיע על רמת העוררות, ההנאה, האנרגיה הנפשית, המוטיבציה ורמת הזכירה שלנו. כל אלה חשובים וחיוניים כדי להתמודד ולשרוד, וגם כדי ללמוד מהנסיון ובאופן אוטומאטי לא מודע מה היו גורמי הסיכון שחווינו, ואיך פתרנו את הבעיה. ככל שהמאורע פחות צפוי, ככל שרמת ההפתעה שלנו גבוהה יותר, ככל שהמאורע "חדש" יותר, כמות הדופמין שמשתחררת גבוהה יותר.

רמתו הגבוהה של הדופמין במערכת הרוורד בעקבות חווית מתח גבוהה ולא צפויה, היא בין הגורמים שמאפשרים את השינוי המהיר, הסלילה המהירה, שחלה בקסקדת השרידה והמתח בעקבות ארוע טראומתי.


מעניין לדעת שרמת הדופמין ממשיכה להיות גבוהה גם אחרי שהגענו לשיא המתח ופרקנו אותו. כך, המתח והפחד חלפו ונותרה רק הרגשת החיות הגבוהה מאד, וההנאה הרבה מהשיחרור מהמתח. לא פלא שיש אנשים שמתמכרים למתח וסיכון.



למה צריך במוח תשתית קליטה לדופמין?

כדי שהדופמין ישפיע על התחושות והמוטיבציה שלנו לא מספיק שהוא ישתחרר למוח.

כדי להשפיע, לעורר הנאה , חיות ואנרגיה, המסר המעורר שהוא מעביר צריך להיכנס לתוך התאים של המוח.




באיור למעלה נראים קצוות של שני תאי מוח (נוירונים). לכל קצה כזה קוראים סינפסה. בין הסינפסות נמצאים חומרים כימיים שנושאים מסרים מתא לתא. כדי שהמסרים יגיעו לתא השני יש צורך בבניה של קולטנים. בלעדיהם המסר לא עובר. אם יש קולטנים רבים ה"מסר" עובר "בגדול!





התאים של המוח מוקפים במעטפת, וכדי שהדופמין או החיקויים שלו יוכלו להעביר את המסר המעורר פנימה, דרך המחסום שמקיף את התא, יש צורך במעברים במעטפת של התאים – צריך לבנות קולטנים. הקולטנים לדופמין הם סוג של שבילי גישה מבחוץ פנימה.. קצת כמו מנהרות הכרמל שמעבירות סחורות ואנשים מצד אחד של ההר לצידו השני.

הקולטנים האלה עשויים מחלבונים, וכמו בחיים, המוח חוסך במשאבים: הוא משקיע אנרגיה ובונה קולטנים, רק אם יש בכך צורך קונקרטי.



אצל אנשים עם קסקדת מתח איטית, הסיכוי לשיחרור גבוה של דופמין קטן יחסית, ולכן אין למוח שלהם צורך בתשתית קולטנים גדולה. מערך הקולטנים של אנשים כאלה לדופמין קטן יחסית.. כשאנשים כאלה יעשו שימוש בסמים, ככה סתם, כי ישבו עם החברים וניסו, יכולת ההשפעה של הסם במהלך השימוש הראשון תהייה קטנה יחסית. המסר המעורר שהסמים המעוררים מעבירים לא יצליח לחדור לתאי המוטיבציה וההנאה שלהם, ובהתאמה, מידת ההנאה שהם יחוו ורמת המוטיבציה לשימוש חוזר תהייה קטנה יותר. רק אם הם יחזרו וישתמשו שוב ושוב, המוח יבנה תשתית קולטנים גדולה מספיק, שתיצור חוויה ממכרת.


לעומת זאת, אצל אנשים עם קסקדת שרידה מהירה, הסיכוי לעלית מתח מהירה ושיחרור גבוה של דופמין ממקור פנימי, גדולה, ולכן המוח שלהם מכין מראש תשתית גדולה ורחבה של קולטנים לדופמין, שהרי מה הטעם בדופמין אם הוא לא יכול להשפיע?


הבעיה היא שסמים מחקים את פעולת הדופמין ויכולים להשתמש במעברים שבנו חוויות המתח השרידתי והטראומה, להפעלת מערכת המוטיבציה והמצב רוח, באופן שמעלה סיכון להתמכרות!


  • מתח גבוה ושיחרור ממנו גורמים ליצירה מהירה של הרבה קולטנים לדופמין במערכת המוטיבציה וההנאה במוח.

  • מוח שיש בו הרבה קולטנים לדופמין במערכת המוטיבציה – רגיש יותר להתמכרות!



לא תמיד הרבה קולטנים לדופמין גורמים לחוויה טובה. מי שיש לו תשתית ביולוגית גדולה לקליטה מהירה של הרבה דופמין בבת אחת , יכול לחוות חוויה נוראית/טראומטית גם בעקבות מינון קטן יחסית, עקב איבוד שליטה כשהמוח נספג בבת אחת בכמות גדולה של דמויי דופמין (סמים) או משחררי דופמין, ומתחיל לדהור במהירות עצומה ולא נשלטת. תחושת הפחד והמתח העצומה במקרה כזה מתגברת את כמות הסם שהאדם לקח, ע"י שיחרור עצמי של דופמין במוח, וגורמת לשינויים במערכת המוטיבציה והתיגמול ולרגישות גבוהה להתמכרות.


***

להסבר הביולוגי של השינויים שגורמת טראומה או מצבי מתח לא נשלטים במוח בכל הקשור להתמכרות חשיבות רבה. הם מאפשרים הסבר מנגנוני של הקשר בין מצבים אלה, ראית הנולד, תיכנון וקבלה עצמית.


הבנה ביולוגית כזו מאפשרת לאדם להוריד מעצמו תחושות של "אני אשם. אני חלש. למה זה קרה דווקא לי?!" תחושה זו היא גורם מרכזי בהעלאת מתח של קורבנות פגיעות שונות, ונפגעי התמכרות, ומאפשרת יציאה מהמסלול של חשיבה חזרתית רעה שסוללת מסלולי-חשיבה מקובעים של הלקאה עצמית, אשמה ובושה, כיווני חשיבה אלה מגבירים את המתח מצד אחד, ומקבעים תחושת מסוגלות עצמית נמוכה בקרב הנפגעים.


ההבנה שטראומה וחוויות מתח לא נשלטות משנים את מערכת התיגמול המוחי ומעלות מאד את הסיכון להתמכרות, מאפשרת לאדם להיזהר בשימוש בחומרים ממכרים ובכלל זה תרופות לשיכוך כאבים.


הבנת היתרונות והחסרונות של קסקדת ההגנה והשרידה האישית של האדם, מאפשרת לאדם להכיר את עצמו, להבין את תגובותיו ולתכנן את צעדיו.


ההבנה שקסקדת השרידה מפעילה סט של התנהגויות אוטומאטיות מאפשר הכנה מראש ובניית כלים אוטומאטיים חילופיים למקרה של מצבי לחץ. לדוגמה: חיילים ביחידות עילית עוברים "סדנת שבי". בסדנאות כאלה מכינים אותם למה שצפוי לקרות במצב בו יפלו בידי האויב בעת קרב, שיטות חקירה ועינויים צפויים, צעדים שהם יכולים לנקוט (צפו, התבוננו, חכו לשעת כושר, אל תצפו לכך שתעמדו בעינויים, אבל נסו להרוויח זמן כדי שהחברים יוכלו לברוח וכו. ). בזמן ההשתלטות על המרמרה, אחד מהחיילי השיטת נתפס ע"י נוסעי האוניה, הוכה ונכלא מתחת לסיפון. הוא סיפר שההכנה הזו הצילה אותו ושמרה על רוחו.


הבנה של מערכת המתח, והשינויים שהיא גורמת למערכת המוטיבציה והתיגמול ולקשרים שלה עם מערכות הרגש והמתח, יכולה לענות על מספר גדול של שאלות שמפורטות בסופו של פוסט זה.


***

מועיל אולי לדעת שהמוח פלסטי וניתן לשינוי. זה דורש התמדה ואורך רוח והרבה עזרה מחברים. ובמאבק הארוך לשיקום, השינויים במערכת המוטיבציה והמצב רוח שנוצרו בעקבות מתח גבוה יכולים לשמש את האדם ליכולת גבוהה של ריכוז וכיוון מערכת המוטיבציה באופן כללי, למשימות שבמרכז רגשותיו ומעשיו. זה יכול להיות ריכוז ומוטיבציה גבוהה למציאת סם, או, באמצעות אותו מנגנון, לכיוון של דרך אחרת של פחות ריכוז עצמי ויותר התחברות והשתלבות עם הזולת ומערכת הרגשות והצרכים של האחר. דרך החסד היא דוגמה לאפשרות נייתוב הצרכים מהעצמי לזולת. מהסם לחסד.

זה לא פשוט, זה לא קל, ודורש הרבה עזרה מחברים, אבל מנסיונם של רבים זה אפשרי!


הבנה של מערכת המתח, והשינויים שהיא גורמת למערכת המוטיבציה והתיגמול ולקשרים שלה עם מערכות הרגש והמתח, יכולה לענות על מספר גדול של שאלות, ובינהן:

1. כולם נרגעים מגראס. אני מגיע לפארנויות גם מכמות מאד קטנה. יש לזה הסבר ביולוגי? זה הפיך?

2. לא כולם מתמכרים מתרופות אופיואידיות. למה דווקא אני? מה זה אומר עלי?

3. האם נטייה להתמכרות עוברת בתורשה? מהם גורמי הסיכון להתמכרות?

4. למה אני לא זוכר את כל הכאב והסבל וחוזר לשימוש?

5. בהתמכרות יש מעגל חוזר: שימוש, הפסקה, וחזרה לשימוש. מה ההסבר הביולוגי לזה?

6. מה ההסבר הביולוגי למאניה-דיפרסיה?

7. אף אחד מהמשפחה שלי לא התמכר. למה דווקא אני?

8. מהם גורמי הסיכון להתמכרות? מה יכול להזהיר מפני רגישות מוגברת להתמכרות?

9. האם מערכת המוטיבציה פלסטית?

10. בילדותי עברתי פגיעה מינית מתמשכת. האם ההתמכרות שלי קשורה לזה?

11. למה "כשאתה ישן, המחלה עושה שכיבות סמיכה" ? מה ההסבר הביולוגי?

12. למה קבוצת תמיכה חשובה לשיקום מהתמכרות?

13. טראומה בעבר או מתח גבוה ואקוטי ממקור חברתי מגבירים מאד את הסיכון להתמכרות. למה זה קורה? והאם זה מעיד על חולשת אופי?

14. יש לי SMD(רגישות חושית מוגברת). האם זה מגביר את הסיכון שלי להתמכר?

15. "אבא שלי היה מכור לאלכוהול. וגם אני מכור. אין מה לעשות זה גנטי. " האם הטענה נכונה? האם התמכרות היא גזרת גורל?

16. האם יש משהו משותף לאנשים עם התמכרויות שונות (חומרים והתנהגויות).

17. מה זה אפיגנטיקה ואיך היא משפיעה על הסיכוי שלי להתמכר?

הבסיס להבנת שאלות אלה נמצא בפוסט זה, ובפוסט שמדבר על קסקדת השרידה. הרפרנסים למטה מיועדים למתענינים ולרוצים להעמיק. בפוסטים נוספים נתייחס לשאלות אלה אחת אחת.



לקריאה נוספת:

Marinelli M, Piazza PV Interaction between glucocorticoid hormones, stress and psychostimulant drugs. Eur J Neurosci. 2002;16(3):387–394. doi:10.1046/j.1460-9568.2002.02089.x.


Torres-Berrio A, Cuesta S, Lopez-Guzman S, Nava-Mesa MO. Interaction Between Stress and Addiction: Contributions From Latin-American Neuroscience. Front Psychol. 2018;9:2639. Published 2018 Dec 21. doi:10.3389/fpsyg.2018.02639

"Preclinical models of addiction have demonstrated that exposure to stress can enhance the rewarding effects of drugs and the acquisition of drug-seeking behaviors. In this perspective, stress facilitates the formation of associations between contextual information and drugs (Mantsch et al., 2016).


Pruessner JC, Champagne F, Meaney MJ, Dagher A. Dopamine release in response to a psychological stress in humans and its relationship to early life maternal care: a positron emission tomography study using [11C]raclopride. J Neurosci. 2004;24(11):2825–2831. doi:10.1523/JNEUROSCI.3422-03.2004


Dickerson SS, Kemeny ME. Acute stressors and cortisol responses: a theoretical integration and synthesis of laboratory research. Psychol Bull. 2004;130(3):355–391. doi:10.1037/0033-2909.130.3.355

Psychological stressors increased cortisol levels; however, effects varied widely across tasks. Consistent with the theoretical model, motivated performance tasks elicited cortisol responses if they were uncontrollable or characterized by social-evaluative threat (task performance could be negatively judged by others), when methodological factors and other stressor characteristics were controlled for. Tasks containing both uncontrollable and social-evaluative elements were associated with the largest cortisol and adrenocorticotropin hormone changes and the longest times to recovery.


Boileau I, Dagher A, Leyton M, et al. Modeling sensitization to stimulants in humans: an [11C]raclopride/positron emission tomography study in healthy men. Arch Gen Psychiatry. 2006;63(12):1386–1395. doi:10.1001/archpsyc.63.12.1386

Consistent with a sensitization-like phenomenon, sensitization to stimulants can be achieved in healthy men in the laboratory. This phenomenon is associated with increased dopamine release and persists for at least 1 year.


Assayag N, Bonneh Y, Parush S, Mell H, Kaplan Neeman R, Bar-Shalita T. Perceived Sensitivity to Pain and Responsiveness to Non-noxious Sensation in Substance Use Disorder [published online ahead of print, 2019 Nov 29]. Pain Med. 2019;pnz292. doi:10.1093/pm/pnz292


דורית פרנס . זרקור: אפיגנטיקה. תורשה זה לא רק בגנים. סינטיפיק אמריקן ישראל אפריל 2012 https://www.hayadan.org.il/haim-sider-interview-260412 מתוך הידען מכון וויצמן.


זילברמן ליאורה. מנחה: רחל לב-ויזל. הקשר בין קורבנות בילדות, הפרעה פוסט טראומטית והתמכרות כפי שנתפסת על ידי גברים מכורים לסמים. http://aranne5.bgu.ac.il/others/ZilbermanLiora.pdf זווית הראיה אינה ביולוגית, אך המאמר מספק רקע רב על הקשר העובדתי והנתפס בין מצבי קורבנות, פגיעה מינית או פיזית בילדות והתמכרות לסמים, ועל סגנון ההסבר הלקוי והמכאיב שחשיפה לקורבנות בילדות יוצרת.






0 צפיות

          ,    נירופדגוגיה ישראלית,   פדגוגיה עצמית,  חקר מוח יישומי,    התמכרות,    ניירוטריט 

 ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני 

 

 

כל הזכויות שמורות ©