יש אנשים ש"אלרגיים" לגראס. אסור להם לגעת. מיהם ואיך זה קשור ליצירתיות ?
- Npint
- 4 בינו׳ 2021
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 10 בינו׳
הדופמין הוא חומר כימי שהמוח מייצר בתאי-המוח השייכים למערכת התגמול והמוטיבציה המוחית.
ככלל, המוטיבציה שלנו לפעילות שונות שאנחנו עושים מונעת מהרצון המובנה במערכות המוח "לחפש דופמין ", עם עדיפות מולדת לחפש כמה שיותר ממנו במינימום מאמץ.
חומר זה נחשב למעורב המרכזי בתופעות התמכרות לסמים ונחשב לאחד מהגורמים המרכזיים לדחף של מכורים לסמים להפוך את החיפוש אחרי הסם ,ולשימוש בו, למרכז חייהם.
מה עושה הקנביס ואיך זה קשור לדופמין?
קנביס גורם למוח "לזרום". הוא עושה את זה על ידי כך שהוא גורם למוח לשחרר הרבה דופמין מהמאגרים שלו, תוך שהוא משבש את מערכות הוויסות של המוח שאמורות להגיד לנוירונים המתקשרים: "מספיק, אפשר להוריד קשב, לבטל זרימה".
מה זה דופמין ואיך הוא נוצר?
דופמין הוא תרכובת-כימית שהמוח מייצר בעצמו. הוא מגביר את הקישוריות וזרימת המידע במוח . הדופמין נוצר בתאי-מוח מיוחדים, בנוירונים מיוחדים שנמצאים ב VTA (אזור במוח) . הנוירונים האלה מייצרים דופמין. הדופמין שהם מייצרים נשמר במאגרים מוכנים מראש של בועיות מלאות דופמין בקצה הנוירונים שב VTA.
בתמונה למעלה מימין לשמאל - נוירונים מתקשרים. באמצע: בין קצוות הנוירונים יש מרווח קטן דרכו עוברים החומרים השונים שגורמים לזרימת ה"חשמל" בחוטי העצב. בקצות חוטי העצב ב VTA יש כמו "כפתורים קטנים" בתוכם יש בין השאר מאגרים של דופמין שארוזים בבועיות ומחכים לאות חשמלי שישחרר אותם כדי לאפשר זרימה טובה של מידע בין נוירונים.
מה עושה דופמין?
בכמויות נכונות דופמין גורם להרגשה טובה של חיות, מצב רוח טוב, וערנות. בכמויות נכונות הוא עוזר לזכירה ולריכוז קשב במשימה. המוח משתמש בדופמין כמו ב"כסף כימי" כדי להעלות לנו את המוטיבציה והכוח הנפשי. הוא משלם לנו תגמול כימי מראש כדי שנבצע פעולות רצויות.
דופמין משפיע על המוח כמו כסף על אנשים. בכמות טובה הוא ממש מוצלח, גורם לזרימה מחשבתית טובה, הרגשה של רוגע והורדת לחץ. אבל כשיש יותר מדי - ה"כסף" משחית!
בכמויות גדולות של דופמין המוח רץ! במהירות מפחידה.
אנשים מתחילים לשמוע קולות, רואים הזיות, מאבדים קשר למציאות וחווים פסיכוזות ופארנויות. חוויות אלה קשורות בין השאר לאזור מוחי שנקרא תלמוס, השער לתודעה. מי שרוצה יכול לקרוא על זה כאן.
איך זה קורה ולמה יש אנשים שקנביס משפיע עליהם יותר?
בגלל התפקיד החשוב שלו - במוח יש מאגרים של דופמין. אבל ביומיום המוח לא משחרר את כל הדופמין שלו בבת אחת. יש חלק זמין ("נזיל"), וחלק שמור ב"מאגרים לשעת חרום" . קנביס גורם למוח להוריד את ה"ברקסים" מעל הנוירונים ב VTA, ולשחרר עוד ועוד דופמין.
ןכאן מגיע ההבדל בין אנשים: יש אנשים עם מאגרים קטנים של דופמין "נזיל" ויש אנשים עם מאגרים מאד גדולים. בבסיס התכונה הזו יכולה להיות מולדת, ויכולה להיווצר כתוצאה מחיים של לחץ גבוה, מטראומות, ומשימוש ארוך בקנביס או בהתנהגויות ממכרות. גם למידה וחשיבה יוצרים מלאי גדול של דופמין זמין בקצות הנוירונים.
אנשים שלומדים הרבה וחושבים הרבה משתמשים במלאי הזה כדי לייצר קישורי רוחב בין נושאים, וזה גורם להם להיות יצירתיים וגם לזכור במהירות. אז אם אתם יצירתיים וחושבים מהר, מבריקים, יש להביא בחשבון שזה סימן לכך שיש לכם במוח מאגרים גדולים במיוחד של דופמין זמין. ולכן אתם עלולים להיות רגישים יותר להשפעת קנביס. נסביר למה.
מה מאפיין אנשים שרגישים לקנביס?
יש להם באופן טיבעי וגם ללא שימוש או מתח, מאגרים גדולים של דופמין בסינפסות (בנוירונים של המוח). ויש להם תשתית טובה מאד להובלת דופמין מהנוירון החוצה. כתוצאה מכך בהרבה מקרים הם יצירתיים (ללא שימוש בסמים), חושבים מהר ומבריקים. אבל זה גורם להם להיות הרבה יותר רגישים לקנביס.
למה הכוונה במאגרים של דופמין?
מאגרים של דופמין: אפשר להסתכל בתמונה למעלה. מצד שמאל שמראים מאגרים של דופמין בתוך תאי המוח. לאנשים שונים יש מאגרים בגדלים שונים. לחלק יש מעט מאגרים בסינפסות ולחלק יש יותר. ככל שהמאגרים גדולים יותר, יש פוטנציאל למוח קישורי יותר, חשיבה יצירתית יותר, ומהירה יותר. וגם ... לפסיכוזה. אם חושבים על מערכת התגמול של המוח ועל החלק שקשור לייצור דופמין (VTA) כמו בנק שמדפיס כסף ומחלק אותו אז הדופמין הוא כמו "כסף כימי" צריך לייצר אותו וצריך גם שיהיו "כספומטים" (אשנבים) לחלק את הכסף הכמי מתא לתא. מעברים בעטיפת הנוירון, שדרכם אפשר להעביר את השפעת הדופמין מנוירון לנוירון.
תשתית למעבר דופמין: תאי המוח השונים, הנוירונים, עטופים במעטפת שלא מאפשרת לחומרים להיכנס לתא השכן וככה לקבל את המסר. כדי שדופמין יצליח לעבור החוצה מהנוירון ולהעביר את המסרים שלו החוצה וכדי שהמסרים שהוא מעביר יכנסו לתאים השכנים צריכים להיות מעברים במעטפת התא. אפשר לחשוב על זה כמו שיש מחסום - הר - שצריך לעבור אותו מצד לצד, אז המעברים בתא הם כמו מנהרות הכרמל. (או כמו כספומטים להעברת כסף מתוך הבנק לארנק של זה שמקבל את "הכסף").
גם ה"מנהרות" האלה הם חומרים כימיים, סוגים של חלבונים. התוכנית הארכיטקטונית שלהם שמורה ב DNA שלנו, והתאים מייצרים אותם על פי דרישה. למי שיש מאגרים גדולים של דופמין בסינפסות, יש בד"כ כמות גדולה של מעברים. כמו בחיים, לוקח זמן ומשאבים לבנות את המנהרות האלה. אצל אנשים שרגישים לגראס, ההחלטה המוחית על הקצאת משאבים מוחיים לבניית מנהרות כאלה, מהירה.
ביחד, מאגרים גדולים, מחסנים מלאים של דופמין, ותשתית גדולה של מעברים בין הנוירונים, מאפשרים חשיבה מהירה, יצירתיות ותחושה של זרימה מחשבתית. הבעיה היא שזה מיצר רגישות יתר לקנביס.
מי בסכנה לפתח תגובתיות יתר (אלרגיה) לקנביס?
לאנשים שבבסיסם מאד יצירתיים, מהירי מחשבה וכו - יש מאגרים גדולים יותר של דופמין , ויותר מעברים מוכנים מראש, ולכן הם רגישים יותר להשפעה של קנביס והם בקבוצת סיכון. בקרב יהודים דתיים קימת טענה מהשטח שה"עילויים" הם אלה שנופלים הכי חזק. גם אנשים שיש להם קסקדת שרידה מהירה, מולדת או בעקבות טראומות, אונס, חוסר חמצן בלידה, הלם קרב, תורשה מהורים ששרדו שואה או רדיפות, ועוד, יש להם תשתית גבוהה לשינוע דופמין והם בסכנה לתגובתיות יתר לקנביס. צרוף של שני גורמי סיכון אלה יכול להיות קריטי. בפוסט איפה אני על הקסקדה אפשר לקרוא על זה יותר.
למה כל זה קשור דווקא לגראס?
חומרים שונים שנמצאים בקנביס, משפיעים על קצב שיחרור הדופמין מהסינפסות. הם מאפשרים שיחרור דופמין במוח בכמות גדולה יותר מהרגיל, לאורך זמן. הדופמין במוח הוא כמו "כסף כימי", גורם לזרימה מהירה יותר בין תאי המוח, ומגביר את הקישוריות.
חומרים שיש בקנביס גורמים להיווצרות זרמים חשמליים קטנים שמסמנים לתאי מוח שמכילים דופמין לשחרר אותו בכמויות גדולת. הם כמו ילד נודניק שלוחץ על "אבא": עוד כסף, עוד כסף, עוד כסף". אם ל"אבא" אין כסף (ז"א אם אין לאדם מאגרים גדולים של דופמין,) זה לא יעזור. אבל אם יש .... זו בעיה.
בהתאמה למשל הנ:ל, אם לאדם אין מאגרים גדולים של דופמין, ואין מספר רב של מעברים החוצה ופנימה, ההשפעה קטנה יותר. אם יש מאגרים גדולים והרבה מעברים משתחררת כמות גדולה יותר של דופמין כתוצאה משימוש בגראס . דופמין בכמות גדולה , בבת אחת יכול לעבור את נקודת האופטימום ולהוביל להזיות ופארנויות.
מי בסכנה לפתח תגובתיות יתר (אלרגיה) לקנביס?
לאנשים שבבסיסם מאד יצירתיים, מהירי מחשבה וכו - יש מאגרים גדולים יותר של דופמין , ויותר מעברים מוכנים מראש, ולכן הם רגישים יותר להשפעה של קנביס והם בקבוצת סיכון. בקרב יהודים דתיים קימת טענה מהשטח שה"עילויים" הם אלה שנופלים הכי חזק. גם אנשים שיש להם קסקדת שרידה מהירה, מולדת או בעקבות טראומות, אונס, חוסר חמצן בלידה, הלם קרב, תורשה מהורים ששרדו שואה או רדיפות, ועוד, יש להם תשתית גבוהה לשינוע דופמין והם בסכנה לתגובתיות יתר לקנביס. צרוף של שני גורמי סיכון אלה יכול להיות קריטי.
שימוש בסמים מסוגים שונים ובכלל זה קנביס, ומצבים של מתח גבוה, משנים גם הם את התשתית המוחית. המוח מבין (וזוכר) שיש "דרישה" לדופמין ובונה תשתית לשעת צורך.
ראו גם את הפוסט "מתח משנה לנו את המוח.יתרונות ואתגרים." ואת הפוסט על סלילת הזיכרון.
למה לא תמיד מרגישים פראנויות מיד אלא רק אחרי כמה שעות או אחרי כמה שימושים?
אחרי תקופת נקיון המוח מפרק חלק מהתשתית המוחית למעבר דופמין. ז"א מפרק חלק מהחלבונים שמאפשרים מעבר החוצה ופנימה לתאי המוח. ככה קורה שכשמנסים שוב גראס אחרי הפסקה, בהחלט יתכן שלא נרגיש מיד בבעיה. להיפך, יכולה להיות תקופה קצרה של הורדת מתח ותחושת זרימה. אבל התכונה של הקנביס היא שהוא שוהה במוח זמן ארוך יחסית, גורם לשיחרור עוד ועוד דופמין, ה"זיכרון" של התא מכיר את המצב מארועי עבר, וממהר לייצר מעברים נוספים, "מנהרות כרמל" נוספות. זרימת הדופמין הולכת וגוברת, עוברת את נקודת האופטימום,המוח רץ, המתח מתגבר, המוח מפריש עוד ועוד דופמין ואדרנלין (מאפיינים של מצב מתח גבוה), ונכנסים לפארנויות, הזיות וכו.
בכך התגובה לקנביס או לסמים אחרים דומה לאלרגיה, הגוף מגיב תגובת יתר ומייצר כמות גדולה מאד של מעברים לשינוע דופמין במוח, והסוף מוכר.
להרחבה ותמונות ראו גם למטה.
לקריאה נוספת ראו את הפוסטים
הרחבה ותמונות
הסבר מורחב עם תמונה על מאגרי הדופמין והסינפסות. :
הנוירונים (תאי המוח) שלנו מתקשרים בינהם בעזרת מעבר של חומרים כימיים מתא מוח אחד לשני.
הדופמין הוא חומר כימי שמאפשרת תקשורת מהירה ויעילה. תאי מוח מייצרים אותו. ב DNA שלנו יש תוכנית לייצור דופמין. תאיי המוח של אנשים שונים מייצרים כמויות שונים של דופמין ואוגרים אותם במאגרים בתוך הסינפסות. כמה שהמאגרים גדולים יותר יש פוטנציאל לחשביה מהירה יותר וקישורית יותר.
בתמונה למעלה: לתא מוח קוראים נוירון. הנוירונים מתקשרים בעזרת חומרים כימיים שגורמים לזרמים חשמליים קטנים שיזרמו בחוטי העצבים שבמוח (כאן בצד ימין).
הנוירונים מאד קטנים. בקצה כל נוירון יש סינפסה (שזה מילה ביוונית שאומרת "לקשר"). בתמונה באמצע רואים שתיי סינפסות שמתקשרות בינהן בעזרת חומרים כימיים.
בתוך הסינפסות יש בועיות קטנות מלאות בחומרים כימיים. (התמונה מצד שמאל) לאנשים שונים יש מאגרים (רזרבות) בגודל שונה.
Bloomfield MA, Ashok AH, Volkow ND, Howes OD. The effects of Δ9-tetrahydrocannabinol on the dopamine system. Nature. 2016 Nov 17;539(7629):369-377. doi: 10.1038/nature20153. PMID: 27853201; PMCID: PMC5123717.
Many of THC’s reinforcing effects are mediated by the dopamine system....
Acute THC causes increased dopamine release and neuron activity,
...
El Khoury, M.-A., Gorgievski, V., Moutsimilli, L., Giros, B., & Tzavara, E. T. (2012). Interactions between the cannabinoid and dopaminergic systems: Evidence from animal studies. Progress in Neuro-Psychopharmacology and Biological Psychiatry, 38(1), 36–50. doi:10.1016/j.pnpbp.2011.12.005
Abraham, W. C. (2008). Metaplasticity: tuning synapses and networks for plasticity. Nature Reviews Neuroscience, 9(5), 387–387. doi:10.1038/nrn2356
Ott and Neider (2019) Dopamine and Cognitive Control in Prefrontal Cortex
Hillard, C. Circulating Endocannabinoids: From Whence Do They Come and Where are They Going?. Neuropsychopharmacol.43, 155–172 (2018). https://doi.org/10.1038/npp.2017.130
Basavarajappa B. S. (2007). Critical enzymes involved in endocannabinoid metabolism. Protein and peptide letters, 14(3), 237–246. https://doi.org/10.2174/092986607780090829
Huestis M. A. (2007). Human cannabinoid pharmacokinetics. Chemistry & biodiversity, 4(8), 1770–1804. https://doi.org/10.1002/cbdv.200790152
https://www.verywellmind.com/how-long-does-marijuana-stay-in-the-system-67791
תגובות