שאלת שליפה או שאלת שפעול - ההבדל העקרוני

ד"ר יעל עדיני וד"ר אהוד נורי 25-02-26

חיבור לידע קודם, לחווית רגשות סכמות מטאפורות... פרושו המעשי חיבור ל"תחנת הכוח של המוח" - שפעול/הפעלה הדדית של קבוצות נוירונים שכוחם בחיבור היציב והתומך שלהם זה בזה..

מה מתניע שיפעול - שאלה קלה או שאלה על מושג חדש מורכב?

איך להתחיל שעור בתרגיל שליפה או בתרגיל שיפעול?

מה ההבדל בינהם ומה אומר המחקר ?

התשובה: תלוי מה רוצים להשיג. תלוי מה גיל הלומדים ומה רמת האימון שלהם.

אם רוצים להתכונן במהירות למבחן (שליפת ידע) - או להכתבה באנגלית נתאמן על שליפה.

רצוי בעזרת תירגול מבחנים או באימונים על מבחנים לבגרות (ללא סטראס. כל סוג שאלה בנפרד).

אם רוצים ללמד, לבנות רשת דרכים מחוברת, ידע זורם , הכללה והבנה - וזכירה לאורך זמן -

אם רוצים להכניס תלמידים לשעור אחרי הפסקה סוערת -

נשתמש בתרגילי שיפעול (הפעלת רשת ידע ) קלים - חיבור ל"תחנת הכוח" של הזיכרון ארוך הטווח.

-----------------

הנה הסבר לא מהוקצע. פשוט. ככה הייתי מדברת איתכם פנים אל פנים.

מה זה שיפעול? באנגלית הביטוי retrieval משמש למספר ביטויים מקבילים ששונים בינהם מנגנונית. הוא יכול להיות היזכרות (כללי) או שליפה או שיפעול (אקטיבציה של רשתות נוירונים מקושרות).

בין שליפה לשיפעול יש הבדל חשוב. התרגום יכול להיות שיפעול רישתי, אקטיבציה רישתית פריימינג אבל

אולי שאלת שיפעול זה מונח טוב

כי כשמה כן היא: שיפעול - שב ומפעיל -  כלומר היא שבה ומפעילה מילים אסוציאטיביות או את צאנק הידע

שמרושתים בזיכרון ארוך הטווח שלנו.

ניסויים מראים שכשאתה אומר חתול, אצל הנבדק מופעלים ברקע גם נוירונים שקשורים לכלב.

לכן אם אומרים רק לא ביבי - או אל-סם  או שוקולד זה רע או קול בנשים ערווה

זו טעות  כי המילה ביבי מפעילה אצל אוהדיו את הצאנק של ביבי כולל ובעיקר ביבי המלך אני אוהב את ביבי ערור כזה מחזק את הרשת המקושרת והחזקה הזו.

כנ"ל לכל מילה אחרת... כלומר שיפעול מעורר רשת אסוציאטיבית אישית לכל שומע,

ומחזקת את הקשרים בה.

--

בניגוד לכך שאלת שליפה - שכשמה כן היא שולפת פרט במהירות, ומהווה ניתוק של הפריט מהמארג שלו. יוצרת רשימה או דקלום מנותק.  דמיינו מסטיק דבוק לנעל. או קוץ נעוץ בעור. אקדח בנרתיק.

הוצאה שלהם זו שליפה... 

שאלת שליפה מנתקת מידע . שאלת שיפעול מחברת ומעוררת ביחד - באופן אוטומטי מוחי.

הנה לכם אתגרים של מורים באיזה מהשניים תבחרו לכל מקרה?

רוויטל:  איך להתחיל שעור? איך לחבר את מה שלמדנו בשעור הקודם - לשעור הנוכחי? לעיתים נדמה שרוב התלמידים לא זוכרים דבר מהשעור הקודם - ואני נאלצת לבזבז חצי שעור על "מה למדנו בשעור הקודם".

מה עושים? נהגתי להתחיל בשאלה שמסכמת את השעור הקודם לדוגמה - מה המילה המנחה בפרק (הנושא כרם נבות). אבל זה לא עבד טוב. למה? באיזה סוג שאלה רויטל השתמשה שיפעול או שליפה?

אלה: תלמידים נכנסים לעיתים לכיתה סוערים מההפסקה, או שקועים בנושאים שמעסיקים אותם בבית או בחברה. "איך "להכניס אותם" לשעור?

נועה: התלמידות של פוחדות מהכתבות באנגלית. ציוניהן נמוכים. מה לעשות כדי לשפר את המצב?

-----

מה לבחור -

שאלת שליפה או

שאלת התנעה - ערור של רשתות המוח - תרגיל הכנה ללמידה לחשיבה ?

שליפה או שיפעול זו השאלה.

2 המושגים הנ"ל מתערבבים בתרגום בעברית.

באתר יש מספר פוסטים על תרגילי היזכרות. יש בהם דוגמאות של מורים. חלק מהדוגמאות מתארות אימונים בשליפה. חלק אחר מתארים אקטיבציה - ערור רשתות, שוטטות בזיכרון ויצירת חיבורים רישתיים. כל המורים דיווחו על שיפור גדול בהשגי התלמידים, ובהנאה שלהם כמורים מהתוצאות. מומלץ, לעבור על הדוגמאות, לנסות להבין מי השתמש בשליפה ומי בשיפעול? באיזה גילאים היו התלמידים? לאיזה צורך השתמשו בתרגילי ההיזכרות..

ניסויים בעבר היו ממוקדים בשאלה - מה עוזר להצליח במבחנים ולכן בדקו איך מבחנים חוזרים הדורשים שליפה ממוקדת של מושגים שונים עוזרים להצלחה במבחן. הסתבר שאם עושים הרבה מבחנים זה משפר ציונים במבחן אבל רק בשאלות ידע. לאו דווקא בשאלות הבנה או הכללה. הצלחה זו מבוססת בעיקר על חזרות לאורך זמן. והיא גם מאפשרת למקד את הלומדים במה לרכז מאמץ. ומה ללמוד לדקלם.

שאלות שיפעול (או היזכרות) מטרתן אחרת. פחות מוכרות למורים. אם כן חלק מהם משתמשים בלי להכיר שמדובר בשאלות שיפעול. ראו את ההבלים למטה. לדוגמאות ראו פוסטים שלנו הנוגעים לשאלות היזכרות דוגמאות של מורים.

1. תרגילי היזכרות קלים - משחררים דופמין, מאפשרים התכווננות לשעור, הבנה, וזכירה. דוגמאות  מורים

2. תרגילי היזכרות => העלאת מוטיבציה, הנאה, ביסוס תחשות הצלחה, הורדת חרדת בחינות, ועליה משמעותית בציונים

3. תשר - תש"ר - פרקטיקות של מורים לתרגילי "היזכרות" וסיכום שעור, ותרגיל לניתוח מנגנוני

4. 
   

שאלת שליפה

מטרתה לבדוק : מה נשאר מהשעור הקודם

דוגמאות:

מה למדנו בשעור הקודם?

מה למדנו בשעור הקודם על דמוקרטיה? על הפרדת רשויות? על אתונה..

בד"כ שואלים על המושג הגדול שלמדנו, ה"ענף הכי דף ורחוק בעץ האסוציאציות" של השעור הקודם.

אבל בפתיחת שיעור אנחנו לא מבקשים “לבדוק מה נשאר”,

אנחנו מבקשים להכין את המערכת לחשיבה

לשם כך אנו משתמשים בשאלת שפעול/אקטיבציה/היזכרות.

שאלת שפעול

מטרתה להכין את מוח התלמיד לחשיבה ולקליטה טובה של נושאי השעור הנוכחי.

להוראה ולמידה מיטבית

שאלת שפעול יכולה להיות בסגנונות שונים.

היא יכולה להיות בסגנון: שוטטו בזיכרון וכיתבו 3 דברים שאתם זוכרים מהשעור הקודם.

כל תלמיד מקריא מה שהוא כתב וכולם שומעים ומנסים להוסיף עוד משהו.

אפשר גם שאחד התלמידים יעמוד ליד הלוח ויכתוב מה שמקריאים. וכל אחד מהתלמידים מנסה בתורו להוסיף עוד פריט.

בכיתות נמוכות יור אפשר להתחיל בפשטות

בשאלה קצרה, לרוב קונקרטית ופשוטה לשונית, הנשענת על מושג או אירוע מרכזי המוכר ללומדים. תפקידה אינו להעריך ידע קיים אלא להפעיל רשת מושגית רחבה הקשורה לנושא השיעור.

בניגוד לתרגיל שליפה, שמטרתו הפקת תשובה נכונה מפריט מסוים בזיכרון, שאלת שפעול מכוונת להפעלה בו־זמנית של ייצוגים רבים המחוברים זה לזה. היא נשענת על “גזע” מושגי יציב — עיקרון, דמות, מנגנון או סיפור מרכזי — אשר ממנו מסתעפים ענפים רבים. כך נוצר מצב של מוכנות קוגניטיבית רחבה לקליטת חומר חדש.

לדוגמה, השאלה “מה אחאב רצה מנבות?” בפתיחת שעור המשך על כרם נבות, איננה בודקת פרט טכני; התשובה הרי פשוטה ואינה דורשת מאמץ.

אבל בעיקר בגלל מרכזיותה ופשטותה היא מפעילה בבת אחת רשת של מושגים: שלטון, קניין, מוסר, כוח, נבואה וקונפליקט. התשובה קצרה, אך הרשת שהיא מעוררת רחבה.

מכאן הקריטריון: שאלת שפעול איננה נמדדת במידת הקושי שלה, אלא בהיקף הרשת שהיא מפעילה.

---

מתי כדאי להשתמש במה?

שאלות שליפה הן בד"כ שאלות שמתמקדות בפריט בודד. כמו לשלוף קוץ מהרגל, כמו לשלוף אקדח מנרתיק.

לדוגמה: כשמתאמנים למבחן בגרות מורים משתמשים בפתירה של תרגילי בגרות ובעיקרון חז"ק.

חוזרים שוב ושוב על תרגיל של מציאת קווי אורך ורוחב של ערים שונות על המפה.

שאלות שיפעול (שאלות היזכרות, התנעת רשת)

מעוררות רשת אסוציאטיבית רחבה שמהווה את הקרקע לעיגון מושגים אבסטראקטיים יותר.

מורידות עומס קוגנטיבי. יוצאים ממושגי מפתח מבוססים היטב. מורידות עומס מזיכרון העבודה, ובמיוחד כשהן בתחילת השעור מאפשרות לכיתה ליישר קו ולהתחיל ממקום מעורר ודומה על המפה המנטאלית.

כשיוצאים מחוויה גופנית, חוויה ריגשית, סיפור, מטאפורה, תמונה, או סכמה/תבנית כלשהיא - מפעילים את עץ הידע מלמטה למעלה ועץ הידע עובר אקטיבציה ומלבלב (צד שמאל באיור (BOTTOM UP). כשמנסים לצאת ממושג אבסטראקטי חדש הוא נאלץ להסתמך על זיכרון העבודה ומצליח להאיר רק מעט ענפים.

או דימוי טוב יותר

• 
  

• דוגמה

  בשעור תנ"ך בכיתה ה התחילה המורה את השעור בשאלה הבאה:

  מורה א.: בשעור הקודם למדנו על כרם נבות. מה תוכלו לספר לי על הפרדת רשויות?

  מורה ב: בשעור הקודם למדנו על כרם נבות. מה רצה אחאב המלך מנבות?

  
  

  איזה שאלה לדעתכם התניעה שיפעול גדול יותר?

  איזה מהן מחוברת טוב יותר לתחנת הכוח של רשתות המוח?

  
  

  תשובה: בניגוד לאינטואיציה - השאלה הקלה מתניעה רשת ידע הרבה יותר מבוססת.

  
  

  ובהרחבה:)

  התנעת רשת הידע על ידי שאלה קלה - כזו שבאה מחוויה אישית, ידע קודם מבוסס, חווייה שמרגישים בגוף, סיפור, סכמה/תבנית חשיבה מוכרת, ידע קודם המבוסס בזיכרון ארוך הטווח (מה רצה אחאב מנבות מעורר רשת מושגים וחוויות מבוססים היטב. תחושת עוול ש"מרגישים בגוף", צדק, שחיתות שילטונית, חזק מול חלש, הסיפור עצמו אחאב, נבות איזבל, שימוש לרעה בכוח, עיוות של מערכת המשפט , ערכים.. השאלה הזו נראית פשוטה אך כיוון שהיא מתחברת ל"תחנת הכוח של המוח - [רשת נוירונים שפועלים יחד כחבורה בזיכרון ארוך הטווח] היא מאפשרת בסיס יציב ללמידה של השעור כולו, כולל מושגים אבסטרקטיים שישאבו מנה כוח. המילים גבוהות של מודל שפה - שאלה כזו מפעילה השאלה מפעילה:

  • רשת נרטיבית

  • רשת רגשית

  • רשת ערכית

  • רשת מושגית סמויה ......היא אינה מפעילה ישירות מושג אבסטרקטי,אבל יוצרת תשתית שעליה מושג כזה יכול להתייצב.

  
  

  לעומת שאלה שמנסה לשלוף ידע אבסטראקטי חדש - תוך השענות על זיכרון העבודה המוגבל, שהיכולת שלו להחזיק מורכבות קטנה (מה המילה המנחה בפרק? מהו עיקרון הפרדת הרשויות)

  
  
  
  

  ההשוואה בינהם דומה להשוואה בין הפעלת רשת מושגים על ידי תשתית איתנה , תחנת כוח יציבה, שמאירה את הרשת באופן יציב, לבין השענות על סוללה (בטריית AAA) שמוגבלת בעוצמתה (זיכרון העבודה).

  ----------------

מורים ותיקים מתחילים את השעור בשאלה כללית: מה למדנו בשעור הקודם. מסתבר שגם מורים צעירים יותר מתחילים באופן דומה: "בשעור שעבר אמרנו שבמאה השביעית לפנה"ס התפתחו קרוב ל 200 ערי מדינה שונות. ודיברנו על הפוליס אתונה." ספרו לי בקצרה על מאפייניה של אתונה ". (המורה חוזרת בעצמה על עיקרי העיקרים ומפנה שאלה מסובכת יותר לכיתה).

 שיטה דומה היא שאילת שאלות ממוקדת יותר, הדורשת גם היא "שליפה" מהירה/דיקלום שברוב המקרים אינו מקושר היטב במוח התלמידים. לדוגמה בשעור תנ"ך נהגה המורה לשאול שאלות כמו - "בשעור הקודם למדנו על כרם נבות. מה היתה המילה המנחה בפרק"? (שאלת ביניים - למה שזה יהייה רלוונטי לתלמיד?!).

המוטיב החוזר בשתי הדוגמאות האלה - המודל הפנימי שהינחה את המורים באופן לא מודע, היה מודל הקופסאות. הציפיה של המורות הייתה שהתלמידים "ישלפו את התשובות", ידקלמו את הנלמד בשעור הקודם.