top of page
  • Npint

מתח משנה לנו את המוח. זה טוב או רע? מה היתרונות ומה האתגרים

עודכן: 17 בספט׳ 2022



מתח משנה לנו את המוח ב שתיי צורות:

1. הוא מגביר את הקישוריות המוח ויכול להפוך אותנו ליותר יצירתיים, ולבעלי חשיבה מהירה וזיכרון מצוין.

2. השינויים בתשתית התנועה במוח יכולים לגרום לנו לרוץ על הקסקדה עם כל גרוי קטן, ולהחליש בהדרגה את יכולת הוויסות הריגשי וההתנהגותי שלנו. .




למה זה קורה?

דופמין הוא חומר שעוזר לנו להיות ערניים, לחשב יותר מהר ולנוע יותר מהר, ולזכור טוב יותר.

בזמן מתח גבוה הגוף והמוח נכנסים לדריכות, ובמוח משתחרר הרבה מאד דופמין.

כשמשתחררים מהמתח המוח מגדיל עוד יותר את הכמות של הדופמין שהוא משחרר, כדי שנזכור איך הצלחנו לצאת מהעניין ושנזכור שטוב לפתור את הבעיות ולצאת מהמתח. (סוף טוב הכל טוב).



איך זה משנה את המוח?


כדי שבמוח יוכל לשחרר הרבה דופמין בבת אחת הוא צריך


1. לייצר מראש דופמין ולאגור אותו במחסני החרום שלו שנמצאים בקצה הסינפסות. (ז"א בקצה הנוירון).

2. לבנות מעברים במעטפת התא דרכם הדופמין יוכל להשתחרר במהירות החוצה ממחסניי החרום האלה.

3. לבנות מעברים פנימה בסינפסות של התאים שצריכים לקבל את הדופמין. כדי שהדופמין יקלט בהם ויניע את התהליכים הדרושים לפעולה וחשיבה וזיכרון.


זה דורש אנרגיה ולוקח זמן. אז לא כל מתח חולף משנה את המוח בצורה משמעותית.

אבל אם בן אדם חי ברמת מתח גבוהה לאורך זמן זה משנה לו את המוח. נבנים לו מאגרי דופמין מוכנים לפעולה במחסנים שבקצה הנוירונים, ונבנים אצלו הרבה מעברים שיוכלו לשנע את הדופמין במהירות בין הנוירונים שבמוח, אלה שמפעילים את הפעולות והמחשבות שלנו.


זה דומה למדינה שיש לה תשתית תחבורה וכבישים מפותחת. ויש לה הרבה כלי רכב עם מכליי דלק גדולים, שיכולים לעבור במהירות ממקום למקום, ולמרחקים גדולים בלי עצירה.


במקרים כאלה, התנועה זורמת במהירות, ומגיעה מהר מאד למרחקים גדולים מאד.


מה טוב בזה?


אנשים עם תשתית תחבורה כזאת יכולים לחשוב מאד מהר ובאופן מאד יצירתי. לעשות קישוריי רוחב מדהימים ומעניינים. ולזכור מצוין.


מה רע בזה?

  • זה עובד רק כשרגועים.


  • בזמן מתח התשתית הזו יכולה להוביל לריצה על הקסקדה, ואז באופן אוטומאטי המוח החושב מנותק ועובדים על אוטומאטים.


  • זה מעלה את הסיכון להתמכרות. כי סמים והתנהגויות משתמשים ומנצלים את המעברים לדופמין כדי להשתלט על הרצון וההשתוקקות לסם. ככל שרשת התעבורה המוחית לדופמין מפותחת יותר, הפוטנציאל להתמכרות גבוה יותר.


מה הפתרון?


  • להתאמן על טכניקות להרגעה. מיינדפולנס. נשימות. רוחניות/כוח גדול ממני.. שיטת הצעדים.

והרבה קשרים חברתיים חמים ותומכים.


  • להפעיל את ההגיון וההבנה. לאסוף מידע ולהתכונן מראש (ניירוטריט) כדי לא להלחץ.


  • להיות מודעים לקסקדה ולהתאמן על דרכים למנוע עליית מתח.


  • להוריד רגשי אשמה ובושה ותחושות שלא עמדתי בציפיות, "אני אשם/אשמה" במה שקרה לי ועוד.


בניירוטריט אנחנו מציעים להפעיל חשיבה מנגנונית. להיות במודעות על איפה אני על הקסקדה, ולנתח באופן רציף את ההתנהגות שלי לדוגמה: מה באמירות של האדם מולי "מקפיץ" אותי וגורם לי להתפוצץ עליו או עליה, למה אני נלחם בלי להתחשב בתוצאות? מה זה אומר על המקום שלי על הקסקדה? איזה כלי להשתמש כדי לרדת מהמצב הזה.. מה הגביר לי את המתח? איזה תוכנית פעולה כדאי לי להכין לפעם הבאה? בגלל שהקסקדה מנתקת את אזורי החשיבה, התעקשות לחשוב ולנתח מה קורה לי משאירה את האזורים האלה במוח פעילים וחושבים, ויכולה להאט את הריצה על הקסקדה.


מעגל הקסמים של מתח-שימוש וחוזר חלילה יוצר במוח אוטוסטרדות מהירות שקשה להתגונן בפניהן לבד. נסיון של מתמודדים רבים מראה שהפתרון הוא לבנות אלטרנטיבה. לבנות פעילות מרגיעה, ממתגמלת ומשחררת ממתח, שתחליף את השימוש, ולחזור עליה שוב ושוב עד שהיא תהפוך לאוטומאט. עזרה לאחרים היא דרך שנמצאה עוזרת. תוכניות שונות (ראה 12 הצעדים), מציעות בין השאר בניית כלים שיטתית להתמודדות עם מצבי מתח ודחף לשימוש.


כמה מילים על מנגנון המתח: מתח מצטבר ממקורות שונים. בקבוצות אומרים: עכבר בא ראשי תיבות של עיף, כועס, בודד, רעב בושה, אשמה. טיפול בכל רכיב כזה מוריד מתח. לישון מספיק, לאכול מספיק. להתמודד בכעסים ולהבין את מקורם ולפרק בעיות במידת הניתן ואם יש צורך בעזרת תמיכה מאחרים. ובעיקר ובעיקר - למצוא קבוצה להשתייך אליה. הרגשות השליליים ממקור חברתי: בדידות, אשמה ובושה הם מקורות גדולים מאד ליצירת תחושת מתח גבוה. יש לכך מקור ביולוגי שמטרתו לחברת אותנו - כי כשאנחנו חלק מקבוצה הסיכויים לשרוד גדולים יותר. במקרים של לחץ גבוה - הרגשות האלה מועצמים ביולוגית! תחושת הבדידות גדלה, אנחנו מפרשים לשלילה כל אמירה תמימה עלינו וזה מגביר עוד יותר את המתח ותחושת הבדידות. ואז מוגברת הפעילות של מעגלים מוחיים של אשמה ובושה. תחושת אלה כדאי לפרק: מודעות, התבוננות עצמית, שיחה עם חבר או אדם חיצוני אחר שיאיר תחושת אלה ויעזור לתמלל אותן - ולפרק אותן - ובעיקר חיבור לקבוצה של אנשים הפועלים יחד למען פעולה טובה (דרך החסד-נתי רונל).

לקריאה נוספת והרחבה ראו את הפוסט איך שימוש משנה את מערכת המתח והמוטיבציה. בסופו של פוסט זה יש רשימת מקורות עשירה.



האם אפשר לקבל תשתית ליצירתיות טובה מראש? בלי שעברנו חוויות מתח בעצמנו?


כנראה שכן. היהודים למשל עברו רדיפות ומצבי קיצון לאורך אלפיי שנות היסטוריה. המוח שלהם עוצב תחת תנאיי מתח גבוהים. סביר שמערכת החשיבה של חלקם מקושרת ויצירתית בגלל תנאי החיים האלה.


(חלק מהפרקטיקה הדתית ביהדות יכול ה להתפרש כאימונים יומיומיים להגביר את התשתית המוחית שליטה על הדחפים האוטומאטיים. וליצירת קישורים מעכבים (אינהיביטוריים) בין אזור החשיבה ואזורי הפעולה.)



למה שוכחים את כל הרע וחוזרים להשתמש?

קראו למעלה סוף טוב הכל טוב: כשמשתחררים ממתח משתחררת במוח כמות גדולה של דופמין. כמה שהמתח גבוה יותר, השיחרור ממנו מהנה יותר. וזה מה שזוכרים. אצל חלק מהאנשים זה דוחף לשימוש חוזר, ומשם להתמכרות.





195 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page