• Npint

מתח משנה לנו את המוח. זה טוב או רע? מה היתרונות ומה האתגרים.

עודכן ב: נוב 4



מתח משנה לנו את המוח ב שתיי צורות:

1. הוא מגביר את הקישוריות המוח ויכול להפוך אותנו ליותר יצירתיים, ולבעלי חשיבה מהירה וזיכרון מצוין.

2. השינויים בתשתית התנועה במוח יכולים לגרום לנו לרוץ על הקסקדה עם כל גרוי קטן, ולהחליש בהדרגה את יכולת הוויסות הריגשי וההתנהגותי שלנו. .




למה זה קורה?

דופמין הוא חומר שעוזר לנו להיות ערניים, לחשב יותר מהר ולנוע יותר מהר, ולזכור טוב יותר.

בזמן מתח גבוה הגוף והמוח נכנסים לדריכות, ובמוח משתחרר הרבה מאד דופמין.

כשמשתחררים מהמתח המוח מגדיל עוד יותר את הכמות של הדופמין שהוא משחרר, כדי שנזכור איך הצלחנו לצאת מהעניין ושנזכור שטוב לפתור את הבעיות ולצאת מהמתח. (סוף טוב הכל טוב).



איך זה משנה את המוח?


כדי שבמוח יוכל לשחרר הרבה דופמין בבת אחת הוא צריך


1. לייצר מראש דופמין ולאגור אותו במחסני החרום שלו שנמצאים בקצה הסינפסות. (ז"א בקצה הנוירון).

2. לבנות מעברים במעטפת התא דרכם הדופמין יוכל להשתחרר במהירות החוצה ממחסניי החרום האלה.

3. לבנות מעברים פנימה בסינפסות של התאים שצריכים לקבל את הדופמין. כדי שהדופמין יקלט בהם ויניע את התהליכים הדרושים לפעולה וחשיבה וזיכרון.


זה דורש אנרגיה ולוקח זמן. אז לא כל מתח חולף משנה את המוח בצורה משמעותית.

אבל אם בן אדם חי ברמת מתח גבוהה לאורך זמן זה משנה לו את המוח. נבנים לו מאגרי דופמין מוכנים לפעולה במחסנים שבקצה הנוירונים, ונבנים אצלו הרבה מעברים שיוכלו לשנע את הדופמין במהירות בין הנוירונים שבמוח, אלה שמפעילים את הפעולות והמחשבות שלנו.


זה דומה למדינה שיש לה תשתית תחבורה וכבישים מפותחת. ויש לה הרבה כלי רכב עם מכליי דלק גדולים, שיכולים לעבור במהירות ממקום למקום, ולמרחקים גדולים בלי עצירה.


במקרים כאלה, התנועה זורמת במהירות, ומגיעה מהר מאד למרחקים גדולים מאד.


מה טוב בזה?


אנשים עם תשתית תחבורה כזאת יכולים לחשוב מאד מהר ובאופן מאד יצירתי. לעשות קישוריי רוחב מדהימים ומעניינים. ולזכור מצוין.


מה רע בזה?

  • זה עובד רק כשרגועים.

  • בזמן מתח התשתית הזו יכולה להוביל לריצה על הקסקדה, ואז באופן אוטומאטי המוח החושב מנותק ועובדים על אוטומאטים.

  • זה מעלה את הסיכון להתמכרות. כי סמים והתנהגויות משתמשים ומנצלים את המעברים לדופמין כדי להשתלט על הרצון וההשתוקקות לסם. ככל שרשת התעבורה המוחית לדופמין מפותחת יותר, הפוטנציאל להתמכרות גבוה יותר.


מה הפתרון?


  • להתאמן על טכניקות להרגעה. נשימות. רוחניות/כוח גדול ממני.. שיטת הצעדים.

והרבה קשרים חברתיים חמים ותומכים.

  • להפעיל את ההגיון. לאסוף מידע ולהתכונן מראש (ניירוטריט) כדי לא להלחץ.

  • להיות מודעים לקסקדה ולהתאמן על דרכים למנוע עליית מתח.

  • להתאמן על שליטה בדחפים (השהייה של פעולות) באמצעות המוח החושב והמתכנן שמאפשר לווסת את הפחד והתגובתיות חסרת החשיבה. לדוגמה, בהקשר הזה אפשר להסתכל על חלק מהפרקטיקה הדתית ביהדות כמכוונת להגביר שליטה בדחפים: לא מבצעים פעולות גופניות לפני שעוצרים, חושבים, ו"סופרים עד עשר". למה הכוונה: לפני שאוכלים עוצרים וחושבים: מה סוג המזון שאנחנו מכניסים לפה? ואז מברכים על מה שאכלנו: בורא פרי העץ, בורא מיני מזונות. וכו. וכך בפעולות גופניות שונות. לא מתחילים את סעודת השבת או החג לפניי שמקריאים את ההגדה או את סדר הברכות והדיבורים בראש השנה. וכו.


האם אפשר לקבל תשתית ליצירתיות טובה מראש? בלי שעברנו חוויות מתח בעצמנו?


כנראה שכן. היהודים למשל עברו רדיפות ומצבי קיצון לאורך אלפיי שנות היסטוריה. המוח שלהם עוצב תחת תנאיי מתח גבוהים. סביר שמערכת החשיבה של חלקם מקושרת ויצירתית בגלל תנאי החיים האלה.


(חלק מהפרקטיקה הדתית ביהדות יכול ה להתפרש כאימונים יומיומיים להגביר את התשתית המוחית שליטה על הדחפים האוטומאטיים. וליצירת קישורים מעכבים (אינהיביטוריים) בין אזור החשיבה ואזורי הפעולה.)



למה שוכחים את כל הרע וחוזרים להשתמש?

קראו למעלה סוף טוב הכל טוב: כשמשתחררים ממתח משתחררת במוח כמות גדולה של דופמין. כמה שהמתח גבוה יותר, השיחרור ממנו מהנה יותר. וזה מה שזוכרים. אצל חלק מהאנשים זה דוחף לשימוש חוזר, ומשם להתמכרות.





19 צפיות

          ,    נירופדגוגיה ישראלית,   פדגוגיה עצמית,  חקר מוח יישומי,    התמכרות,    ניירוטריט 

 ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני 

 

 

כל הזכויות שמורות ©