ד"ר אהוד נורי וד"ר יעל עדיני. נובמבר 2022.
#המוח כרשת דרכים #מחלף ההבנה #מיסקונספציה #שביל עיזים #אוטוסטרדה #מסלול מקושר
מדעי המוח ושדה הפדגוגיה חולקים עניין משותף. שני השדות מתעניינים בלמידה והשתנות כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהגות, ידע, כישורים ויכולות - וגם במוח. למרות העניין המשותף, השיח בין השדות לא פשוט. הדגשים שונים, שיטות החשיבה, השפה ועולם המושגים העשיר ועתיר הדוגמאות של כל אחד משדות הידע - שונים מאד. על ענין זה עמדנו בהרחבה במאמר שלנו שפה חדשה - בדרך לפדגוגיה מונחית מח.
במאמר מכונן זה שהתפרסם לראשונה בהד החינוך, אוקטובר 2009 הצענו שהתחום החדש המחבר בין השדות יקרא נוירופדגוגיה. (בניגוד לשם נוירו-חינוך שהיה מקובל באותה עת בעולם). חידוש נוסף שלנו היתה הדרישה שהשיח בין שדות הידע יתבסס על שיח אתי, שיח שמורים ואנשי חינוך יקחו בו חלק מוביל, מעשי ויישומי - כזה הבוחן בצורה ביקורתית ומעשית את טענות המדע - על סמך ידע ונסיון פדגוגיים, והתנסויות בשטח.
בסיום המאמר הצענו שכדי לאפשר שיח פורה וממשי בין השדות יש לבנות יחד שפה נוירופדגוגית חדשה.
כיצד יוצרים שפה חדשה בין שדות ידע שעולמם המושגי רחוק לעיתים מרחק רב?
כיצד נתרגם מושגים כמו היפוקמפוס (סוסון ים בלטינית) או VTA (חלק מרכזי במערכת התגמול המוחית) כך שאדם מן היישוב יוכל להבין? בחיבור בין שדות ידע תרגום מילולי של מונחים משפה לשפה, אינו יכול לשקף את עומק ההקשרים של המושג אליו הוא מתייחס, ותרגום מושגי יכול להיות כה ארוך עד שזיכרון העבודה המוגבל שלנו ישמוט את מרבית המידע שעשוי להיות רלוונטי. דרך מעשית לתרגם "תרגום מגשר" היא ללכת מעבר לצורה ולהשתמש במטאפורות.
בספרם פורץ הדרך 'המטאפורות שעל פיהן אנו חיים' הצביעו לייקוף וג'ונסון (Lakoff & Johnson, 1980) על מרכזיותן של מטפורות מושגיות בחשיבה שלנו ובתמונת עולמנו (הלא תמיד מודעות). הם הראו שהמטאפורה אינה רק דימוי ציורי חינני, אלא אמצעי רב-עוצמה המאפשר להבין מושגים מופשטים ומכונן את החשיבה שלנו ואת תמונת עולמנו.
לדוגמה, כאשר אנחנו אומרים "זמן הוא כסף" או "חבל על זמן" אנחנו ממחישים את המושג המופשט 'זמן' באמצעות אנלוגיה לכסף או למשאב. האנלוגיה משפיעה על הדרך שבה אנחנו חיים ופועלים, למשל אם זמן וכסף הם היינו הך, נפעל על פי המחשבה ש"אסור לבזבז זמן". לעומת זאת, אילו חשבנו ש"זמן הוא נהר", יכולנו לחשוב שאפשר "לזרום עם הזמן".
באופן דומה משפיעה המטאפורה גם על תהליך השיח הנירופדגוגי. אם נחשוב על המוח שלנו ככלי קיבול לאינפורמציה, אזי אפשר להתייחס למוחו של התלמיד כעשוי ממכלים לצבירת ידע, וניתן יהייה להניח שניתן להעביר ידע ממורה לתלמיד כאילו היה "יין משובח" הנמזג למיכל חדש, טעמיו, והקשריו כולם נמזגים ונשמרים ללא צורך בחזרות - די שהתלמיד "יפתח את המיכל". לעומת זאת, התייחסות לרשתות הנוירונים במוח כאל רשת דרכים, מקילה להבין שסלילת הנתיבים בו (הלמידה) דורשת זמן, מאמץ, ותלויה בקצב השקעת המשאבים (חומרים כימיים למיניהם, סוכר, חמצן, נירו-טרנסמיטורים וכן הלאה).
כיצד מאפשרת מטאפורה לקשר בין שדות ידע?
מטאפורה מושגית מקשרת בין שדות ידע -
כאן מגשרת על הפער המושגי בין חקר המוח לפדגוגיה
כוחה של המטאפורה הוא ביכולתה להמחיש מושגים מופשטים באמצעות מושגים מוחשיים ולהקל על תפיסת המופשט. באופן זה יכולה המטאפורה להעביר מכלול תכנים גדול באמצעות מילה יחידה המעוגנת בשפתם ועולמם התרבותי והמושגי של שומעיה משני הצדדים. חסרונה של המטאפורה הוא שהיא אינה מדויקת ולא מכילה את כלל המידע של העולם המושגי של המושג שאותו היא מייצגת. אולם, חסרון זה שולי. משנסללה הדרך ולו באופן חלש ולא מדויק, עם הזמן וההכרות המתפתחת, ניתן להעמיק ולדייק את הפרטים.
המטאפורה מוצלחת מאפשרת יצירת שפה חדשה ומהווה בסיס לשיח נוירופדגוגי ממשי , שיח שמטרתו יישום תובנות החיבור הבינתחומי במעשה החינוכי. יתרונה של המטאפורה כפול - היא מקרבת את המקור (המדע) אל קהל היעד (המורים), ומשמשת עוגן תודעתי העוזר בהמשגת תובנות מחקר המוח – למורים. בעזרתה קל לחבר ידע חדש לידע קודם, לעגן אותו כדי שלא "יפרח מזיכרוננו".
כדי להפוך דימוי למטאפורה יש "למלאו תוכן". להדגים את הקשר בין הדימוי החיצוני (רשת נוירונים דומה ויזואלית לרשת דרכים), לתכונות המשותפות בין הרשתות במוח ובעולם - הקשוריות ללמידה וזיכרון.
לדוגמה במאמר שפה חדשה שהוזכר לעיל, הדגמנו את הדמיון הויזואלי בין רשת נוירונים מוחית לרשת דרכים פיזית (מפת הרכבת התחתית של לונדון). אולם מטאפורת רשת הדרכים עמוקה ומאפשרת הרחק מעבר לצורה החיצונית.
שימוש במטאפורת רשת הדרכים מאפשרת לנו לדבר על 'מחלף ההבנה', ועל הצורך לחבר אליו את שלל הדרכים והמושגים הסלולים במוחו של השומע. בעזרתה נוכל לדבר על הצורך לייצר רשת הבנה מחוברת ועל ההבדל בין איים מנותקים של מידע - לרשתות מחוברות של חשיבה והבנה.
היא מאפשרת לנו לדבר על מיסקונספציה כבחירת פנייה שגויה ברשת הדרכים המוחית, ומאפשרת לנו לחשוב את השאלה: מה עדיף: נסיעה עצמאית בשבילי המוח או "ישיבה ליד הנהג" - הדרכה על כל צעד ושעל כדי למנוע מהתלמיד לטעות. לרובנו יש נסיון ב"לשבת ליד הנהג" באוטובוס או ברכב פרטי, ורובנו יודעים שישיבה זו אינה הופכת אותנו למסוגלים לנהוג בעצמנו, לחשוב ולהתנהל ללא הנחיה במגוון צבים המתעוררים בע "נהיגה עצמאית".
בעזרת מטאפורת רשת הדרכים ניתן גם לדבר על תרגילי היזכרות כאמצעי לסלילה דו-כיוונית בין קלט חיצוני לאירגון בזיכרוננו, ובין מידע השמור בזיכרוננו לדיבור ולשיח חיצוניים. מטאפורת רשת הדרכים מאפשרת לנו לדמיין את תהליך סלילת הזיכרונות - את מסלולי ההבנה, את הצורך ביצירת מסלול חשיבה מקשר בין נושאי השעור, ואם מדובר על "סלילת נתיבים לזכירה וחשיבה" נוכל לדבר על המעבר מידע מגומגם שהנסיעה בו מקרטעת כנסיעה בשבילי עיזים, לדרך המלך - רחבה ושוטפת כאוטוסטרדה מהירה. נוכל לדבר על יצירת קישורים פנימיים ארוכי טווח, כאלה הדורשים סלילה והרחבה בעזרת חזרות, זמן, ומשאבים - במקום על "שליפה" מקופסאות בזיכרון.
בשעורים, במאמרים ובפוסטים שלנו אנחנו מדגימים שוב ושוב, תוך שימוש במגוון דוגמאות והקשרים שונים כיצד מאפשרת מטאפורת רשת הדרכים להבין בצורה מוחשית יותרתהליכים של למידה וזיכרון במוח, ולהקבילם למוכר לנו מהוראה ולמידה בכיתה.
ראו לדוגמה כמה שימושית היא מטאפורת רשת הדרכים בהסבר תופעות פדגוגיות מוכרות
למידה במוח דורשת חזרות בהקשרים שונים - למה הכוונה? דוגמאות של מורים - פוסט זה מסביר גם איך נוצרת הכללה. ללא מטפורת קשת הדרכים קשה להבין את חשיבות החזרתיות המגוונת ואיך לאפשר לתלמידים להגיע לתובנות והכללות.
הפוסטים הבאים משתמשים בגלל הלמידה: פועלים יחד נקשרים יחד (חוקי הב) ומטאפורת רשת הדרכים כדי להסביר איך לעודד ולכוון לבניה של רשתות המאפשרות חשיבה, זכירה והבנה.
האפשרות להשתמש במטאפורה כגורם מקשר בין שדות ידע נסמכת על תכונת הפריקות של ייצוג המידע במוח. באפשר לקרוא על כך בפוסטים
שפה חדשה - בדרך לפדגוגיה מונחית מח
למטאפורה מושגית אם כך יתרונות רבים וכוח רב, והיא משמשת עבורנו אמצעי לגישור בין שדות הידע.
בהיותנו מודעים לכוחה של המטאפורה, הקדשנו בעבודת הפיתוח שלנו המתוארת בספר זה חשיבה ומאמץ למציאת מטאפורות ממשיגות, ועל בסיס ההבנה שהן סיפקו החלנו לבנות שפה נוירו-פדגוגיות חדשה שתפקידה לאפשר יישום תובנות נוירו-פדגוגיות ושילובן במעשה החינוכי. המטאפורות המרכזיות שבחרנו: המוח כרשת דרכים והמוח הבנקאי - לא נבחרו כלאחר יד. הן מבוססות על ידע מדעי רחב אודות המוח, ועל ידע פדגוגי עמוק עתיר בדוגמאות שתרמו המורים הרבים עימם שוחחנו.
מדענים נוטים לעיתים לזלזל בכוחה של המטאפורה. הנסיון מלמד שזוהי טעות.
בעת לימוד בקורס נוירופדגוגיה חשוב להשתמש בכללים נוירו-פדגוגיים. אחד הכללים הבסיסים בלמידה והבנה של מידע חדש - הוא הצורך בחיבור לידע קודם או להמחשה. מטאפורות מושגיות מאפשרות את זה. כפי שגילינו הן כלי יקר ערך.
באתר זה קימים פוסטים רבים החוזרים ומשתמשים מזוויות שונות במטאפורת רשת הדרכים, אתם מוזמנים לקרוא בהם ולבחון האם מטאפורה זו אכן עוזרת לכם לחשוב כשאתם.ן בונים שעור. האם זה מקל עליכם את ההבנה והזכירה. האם היא מאפשרת לכם לייצר מפה מנטאלית רחבה ומקושרת יותר.
Lakoff, G. and Johnson M. (1980). @Metaphors we live by.@, Chicago, University of
Chicago Press.
אהוד נורי , יעל עדיני , אבי קרני . "שפה חדשה : צעד לקראת פדגוגיה מונחית מוח," הד החינוך, אוקטובר 2009 , כרך פ"ד , גליון 01 42- 45 . ניתן לקרוא באתר זה
תחת הלשונית מאמרים https://www.neurotreatil.com/blank-5
---
מתוך ההקדמה למסילת ישרים שנכתב על ידי הרמח"ל משה חיים לוצטו
אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול.
כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה.
על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה
.
ותראה, אם תתבונן בהוה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים איש איש כפי נטית שכלו וחשקו הטבעי.
כי יש שיטרחו מאד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות. ואחרים יכנסו יותר אל הקדש, דהיינו, למוד התורה הקדושה. מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים.
אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולמוד על עניני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול. ושלא ידומה חכם, שיהיה חכם באמת, שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה. אך מה שלא ירבו לעיין עליו הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם שלא יראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב. ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק וקרוב להיות גס, שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם כשתראה אחד מתחסד לא תוכל לימנע מלחשוד אותו לגס השכל
.
ואולם תולדות המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאלה ומאלה יחסר החסידות האמיתי ויהיה יקר מאד למצוא אותו בעולם.
כי יחסר מן החכמים למיעוט עיונם בו, ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו, עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה
.
והחסידות האמיתי הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו. כי זה דבר פשוט, מילתא דלא רמיא עליה דאינש, לאו אדעתיה. ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם, יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם. ראה כי אין דברי החסידות ועניני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם, אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות כשינה והקיצה, הרעב והשבע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו. אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם, ולא יבצרו גם כן מפסידים להם שירחיקום מן האדם, ולא יחסרו דרכים להרחיק מפסידיהם. אם כן אפוא איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקימם. מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה.