מאז שחר ההיסטוריה ניסו אנשים להבין מהי התודעה. האם היא משקפת את מה שקורה באמת בעולם?
המידע על המתרחש מחוץ לגוף שלנו מגיע למוח שלנו דרך החושים: עיניים, אוזניים, גוף (מגע), טעם וריח.
אבל מידע זה אינו מגיע לתודעה באופן ישיר. המידע הראיתי, השמיעתי והתחושתי מגיע ל"שערי התודעה" - איזור מוחי שנקרא בשם הפרוזאי - תלמוס (רמה) ומישם מועבר בצורות שונות או נחסם בדרך ל"קליפת המוח" (המוח הגבוה יותר, הקורטקס). בקורטקס המידע עובר עיבוד וניתנת לו פרשנות מודעת.
התמונה של התלמוס הופקה מסירטון המופיע באתר של מכון דוידסון. מכון וייצמן למדע. ראו מקור למטה.
התודעה שלנו היא כמו מסיבה ל VIP בלבד. לא כל מידע מהחושים יכול להיכנס אליה. יש לה "שער כניסה" (אזור מוחי שנקרא תלמוס), ו"סלקטורים": אזורי מוח המיועדים לבקרות שונות, ולחסימה של מידע שהמוח החליט שהוא לא חשוב. "אורחים חשובים", אינפורמציה חשובה לנו, בדרך כלל מקודמים לתשומת לב התודעה באמצעות מערכות הרגש והקשב. "אורחים פשוטים" נחסמים בכניסה והמוח המודע שלנו מתעלם מהם. (עושה להם אינהיביציה).
רגש חזק ומנגנון הקשב יכולים להשפיע על העלמת מידע מהמודעות ועל יצירת הזיות.
כשאנחנו במצב ריגשי מעורר ומתח גבוה, מנגון הקשב יכול לחסום מידע שאינו בפוקוס של הרגש שלנו, ולהכניס ל"מסיבת התודעה" שלנו רק את האינפורמציה הקשורה לנשוא הרגש שלנו.
אנחנו מכירים את זה מחיי היומיום שלנו - מנגנון הקשב יכול לאפשר לנו להתרכז בצלילים מסוימים או במראות מסוימים ולא לראות את כל השאר. רגש חזק יכול לגרום לכך שנתרכז רק במה שחשוב לנו ריגשית. משוררים שרים לאהובות שלהם: Other dancers may be on the floor , dear, but my eyes will see only you ,,,
הדבר נעשה בין השאר על ידי חסימה של מידע מהתלמוס, סינון מידע המגיע מהחושים - ומניעת ההגעה שלו לקליפת המוח. ולמודעות.
מה עושה קליפת המוח?
קליפת המוח מעבדת את המידע המגיע אליה בעזרת תבניות שונות. הבסיסיות שבהן מחווטות באופן ראשוני בסיסי כבר מלידתנו. לדוגמה: יש במוח אזורים האחראיים לעיבוד ראיתי ובהם נוירונים הקולטים צבע, קולטים אורך של קווים, עובי של קווים, צבעים שונים, זוויות של קווים וכו. אלה בתורם משמשים כאבני לגו ליצירת תמונות אליהן אנחנו מודעים. יש אזורים האחראיים על שמיעה, עיבוד של צלילים למילים, אזורים האחראיים לחישה ולטעם וכולי. בכולם יש חיבורים בסיסיים מאורגנים מראש. ואפשרות להתפתח ולדייק תמונות וצלילים מורכבים יותר על סמך התנסות ולמידה.
המוח והגוף שלנו בנויים ליעילות ומהירות. כבר בשלב הראשוני, כשאנחנו מתעוררים ופוקחים עיניים ואוזניים, מערכת הפרשנות המוחית שלנו מניחה הנחות מה אנחנו עומדים לראות, לשמוע, מה צפוי. כבר עם הגעה של עיבוד ראשוני של המידע החושי, המערכת המוחית הגבוהה, המפרשת, מעדכנת הנחות, מכינה תבניות מוכנות מראש ומנסה להתאים אליהן את המידע החושי המגיע מלמטה, דרך התלמוס ... לדוגמה: [ על סמך קווי המתאר של העצם שלפני יש כאן פנים של אדם, הבה נתמקד באזור הפרצופים במוח וננסה לזהות של מי הפרצוף]. המודעות שלנו לא מודעת לתהליכים הפנימיים שעושה המוח בדרכו לזיהוי, רק לתוצאה.
האם אנחנו רואים את מה שקיים במציאות? האם אנחנו מודעים למציאות האמיתית?
זוהי שאלה שהתחבטו בה רבים, ובכללם פילוסופים ואנשי רוח מפורסמים.
חקר המוח מספק על כך תשובה פשוטה - אנחנו רואים את הפרשנות של המוח שלנו למציאות.
בדרך כלל הפרשנות של המוח נעשית בשלבים - מנקודות אור , לקווים, לצבעים, לעוביים, זוויות וצורות. מתנודות אוויר, לתדרים של שמע, צלילים ושפה. עם ההתנסויות שלנו בעולם. באופן תדיר, קליפת המוח משלימה קווים, מניחה הנחות ומפרשת את התמונות, הצלילים והתחושות על פי ספריות של זיכרונות עבר בהם התנסה האדם המודע.
מה תפקיד התלמוס בעניין?
התלמוס מהווה את שער התודעה. הוא מחובר לאזורים גבוהים של פיענוח, ותנועה.
במצב רגיל התלמוס מנתב את הקלטים החושיים לאזורי חשיבה גבוהים לצורך פיענוח התוצאה.
צליל לאזורים שמיעה ושפה, אור לאזורי הראיה וזיהוי ויזואלי, וכן הלאה.
הוא יכול לחסום קלטים, ולעודד אחרים. להוריד את הסף להעברת גרוי, להגדיל את הרזולוציה של הראיה או השמיעה. הוא השער לתודעה. עם מסלולים מדויקים של מין למינו.
הפעולה שלו תלויה בפעולה מדוקדקת של נוירונים שיכולים להגביר או להחליש קלטים. לחסום תנועות ולהפעיל רק תנועות רצוניות. וכן הלאה. דוגמאות למה שוקרה כשאין מספיק אינהיביציות על התלמוס ניתן לראות אצל אנשים בעלי תסמונת טוראט (תנועות וטיקים מוטוריים לא רצוניים), אנשים שלוקחים משני תודעה למינהם ומתארים את חוויותהם ( אוליבר סאקס בספר הזיות, אקסלי בספר דלתות התודעה, ועוד אחרים רבים). אנשים עם סכיזופרניה וחווית פרוק העצמי. אנשים עם מגרנות חזקות מאד, עם סוגי אפילפסיה, ועוד אחרים.
מה קורה כששערי התודעה נפתחים?
כשהאינהיביציות על התלמוס לא עובדות מתחיל בלגן. הקורטקס מוצף במידע גולמי. החיבורים לא בהכרח מדויקים ואז אינפורמציה של אור נשלחת לאזורי שמיעה ואתה רואה סול ודו, שומע אור, הפרשנות של המוח משתנה במהירות היד שלך יכולה להראות ענקית ומיד להתכווץ... אתה שותה מים אבל לא מרגיש במקביל את הגוף. של מי היד הזו? ומי זה זה ששותה? לחילופין ניתן לראות מראות יפיפיים, צבעים עזים, נקבוביות נשימה של עלים, אורות יפיפיים. עולם שלם שבדרך כלל, מטעמי יעילות או שרידה נחסם על ידי התלמוס.
חזיונות והזיות
כשנפתחים שערי התודעה - אזורי העיבוד הגבוהים של המוח מוצפים במידע המשתנה במהירות. הסף יורד, והמוח מפרש ומנחש מהותם של שברירי אור, צליל חלוש, מציאות מפורקת לגורמי-בסיס זעירים. במצב כזה מופיעים על מסך התודעה סרטים ופרשנויות אישיות הבנויים כמו חלומות, מקטעי מציאת וחיבורים יצירתיים המשקפים לא פעם את מחשבותיו או צרכיו הרגשיים, הרוחניים, או הגופניים של החוזה. כמו בחלימה מודעת.
(בפוסט זה אנחנו לא נכנסים לעיניינן של חוויות מיסטיות).
מה פותח את שערי התודעה?
יציאה מאיזון כימי באמצעות משני תודעה למינהם (LSD, איווסקה, גראס וכו), מתח גבוה וקיצוני, מדיטציה עמוקה וארוכה, צומות וסיגופים, חום גבוה (קדחת). וכולי. שינוייםם ברמות הדופמין והסרטונין משפיעים על האינהיביציות על התלמוס ופותחים את שערי התודעה.
אני אדם רוחני, לקחתי אייווסקה, גראס LSD וזכיתי בהתגלות, ערכתי צומות ומדיטציות ארוכות (שמשחררים אופיואידים במוח) וחוויתי חיבור עם היקום הבנה עמוקה אודות טיבו של העולם - מה רע בזה? אין רע בדבר. תלוי מה המטרה שלך. שכשלעצמן ניתן לתאר את השיטות האלה כ"מעקף רוחני" [ראו גילוי העצמי בפסיכולוגיה של היוגה. מאת גידי איפרגן. תומר הרן 2011 בטיפולנט, Welwood 2021 ). הגעה להכרה שהעולם מורכב ומסתורי וחווית האחדות לכשעצמם אינה מספיקה כדי להגיע לרמות רוחניות גבוהות ושיחרור מסבל. אסכולות יוגיות ובודהיסטיות הדנות בנושא זה טוענות שהרוצה לעלות ברמת הרוחנויות צריך לטפס אליה במו נפשו. לחוות חסד ואחדות עם האחר - במעשה. ורק לאחר ה"נעשה" בעולם האמיתי, מגיע ה"נשמע".
ללה, משוררת מיסטית בת המאה ה 14 כתבה כך:
השיר מתוך האתר של נעה שמש. https://www.facebook.com/WholenessBeing/photos/a.199656583782660/972811233133854/
מילותיה אלה של זו שחוותה חזיונות מיסטיים ואמת חובקת כל,
מעוררים שאלה מיהו הדשא הרענן - ומיהו זה החווה ומפרש את המבט, וחוזר כדי לספר.
לסיכום: חלק מחוזי החזיונות אוהבים מצב זה, נמשכים לחיבור הקוסמי חובק הכל, חלקם מנסים להביא את הבשורה לאחרים, שוקעים בעולמם והופכים לבודדים מתמיד. אחרים, חווים עם נטילת משני תודעה חזיונות מפחידים, מוצפים בפארנויות, פוחדים משיגעון.
חשוב אם כך לדעת, המנגנונים המעוררים חזיונות והזיות הם מנגנונים טבעיים ואינם שונים בין בני האדם. המצב הפרטני (מתח, סמים, רגש, מדיטציה עמוקה, סגפנות) יכול להוציא את המערכת המוחית ממצב שיווי המשקל של היומיום. מבטל בקרות ודרכי עיבוד אינפורמציה של יומיום. ביטול התנאים האלה מחזיר את המערכת לשיווי המשקל שלה.
לא תמיד קל לחזור מיד לשיווי משקל. גם אחרי הפסקת נטילת משני תודעה למינהם, עצם החשש וחוסר ההבנה של מה שהתרחש, יכולה להגביר מתח ופחד. נותן תחושה של חוסר שליטה. מערער מאד את הבטחון. נותן תחושה של עירעור העצמי (העולם הופך להיות לא צפוי לחלוטין, אין לי יכלת לערוך פרדיקציות, אין לי שליטה). חשוב מאד להבין שאין כאן "שגעון", או מנגנון מסתורי כלשהו השונה מהותית בין בני האדם.
הבנת המקור לתופעה מאפשרת לאדם להתבונן במה שקרה לו בעניין, ובהקלה. ולהכיר דרכה את עצמו, את הפחדים שלו והצרכים שלו. ולנטרל את הגינוי העצמי והפחד הנובעים מחוסר הבנה. תורות שונות מציעות שניתן למצוא חיבור ואחדות עם האחר בדרכים של חסד ורוחניות.
--
ראו גם
פוסטים באתר זה:
איך נוצרות הזיות או מה ההבדל בין הזיה לסיוט בזמן השינה
לעניין הפריקות ניתן לראות בפוסטים באתר זה
רגש קשב וזיכרון, וספריית הרגשות של המוח + תכונת הפריקות (החל מאמצע הפוסט: תכונת הפריקות).
פיצוח סודות ה LSD מכון דוידסון - וויצמן
תלמוס מכון דוידסון -יצמן
תמונת התלמוס הופקה מתוך סירטון
שהופק בידי מוחמד בן-ברהים מאוניברסיטת FMPF שבמרוקו. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין. ומופיע בלינקים למעלה. מודים למוחמד ולמכון דוידסון על השיתוף.
לעניין המעקף הרוחני ראו במאמר של תומר הרן: הסלע והסל - מחשבות על השתוות הנפש. 30.04.21
"את המונח מעקף רוחני (spiritual bypass) טבע הפסיכולוג האמריקאי ג'ון וולווד בראשית שנות השמונים. להגדרתו, מעקף רוחני מתאר "שימוש ברעיונות ותרגולים רוחניים כדי להימנע מעניינים רגשיים או בין-אישיים, כדי לחזק תפיסת עצמי רעועה או כדי להקטין בחשיבותם של צרכים, רגשות או משימות התפתחותיות" (2011). פגשתי לא מעט מתרגלים המשתמשים במעקפים רוחניים כלשהם, חלקם בעלי ידע מעמיק על נפש האדם. במבט לאחור הבנתי שגם אני השתמשתי במעקפים אלו במשך שנים רבות, והם עדיין מהווים עבורי מלכודת."
Welwood, J., & Fossella, T. (2011). Human nature, buddha nature: an interview with John Welwood. Tricycle: The Buddhist Review, 20(3), 1-18