בפוסטים קודמים תארנו איך נוצרות הזיות ותארנו את השפעת גראס ופסיכדלים או סמים שונים על התלמוס (שערי התודעה). יש קוראים שמחפשים להבין חלק מהמושגים המוזכרים שם ובכלל זה את תכונת הפריקות של האינפורמציה במוח. בפוסט זה נביא הסבר בסיסי על הדרך בה המוח מעבד אינפורמציה ראייתית ונפרט מעט אודות תכונת הפריקות הויזואלית. תכונת הפריקות קימת בסוגי אינפורמציה שונים ובכלל זה גם במערכת השמיעה, הרגש, ועוד.
איך נראית מציאות מפורקת:
תאור מקרה: לאחרונה הייתי ממוקדת בפרויקט שהיה מאד חשוב לי רגשית. עבדתי יום ולילה. כמעט לא ישנתי. לפעמים הייתי נזכרת שלא אכלתי, הייתי מחממת צלוחית מזון קטנה, מניחה במיקרו לחימום , רק כדי לגלות אחרי מספר שעות - שבכלל שכחתי להוציא את האוכל המחומם ולאכול אותו. הנושא שעסקתי בו עיניין אותי מאד - המוח היה בזרימה מתמדת. הייתי ברוממות רוח. ובמקביל, בלי שהייתי מודעת לכך הגוף שלי אותת שהוא בסטראס, צינורות הדם התכווצו - היה לי מאד קר. אבל היה קל מאד להתעלם מכך. לבשתי עוד סוודר, כשנחתי שמתי עלי בקבוק עם מים חמים... ומדי פעם חשבתי - למה כל כך קר לי? אבל המחשבה חלפה מהר. באחד הלילות שכבתי לישון - עיפה מכדי להמשיך בחשיבה. התודעה רצתה לנוח : ). הינחתי את הראש על הכרית, עצמתי עיניים - אבל במקום להרדם כדרכי במהירות - חלף מול עיני זרם של ריבועים קטנים בגוונים אדמדמים צהבהבים, הריבועים הכילו קווים קצרים באורינטציות שונות שטסו במהירות מול "עיני". ה היה מפתיע ואף מבהיל מעט בהתחלה כי אין שליטה על זה, אבל לאחר רגע חלף בי הרהור - הא, בעצם אני רואה שאת מה שבד"כ מתחת לסף התודעה. בעצם אני רואה את הפיצרס הבסיסיים של מערכת עיבוד הראיה הויזואלי. מעניין מאד. ובמחשבה הזו שקעתי בשינה.
איך אנחנו רואים ומפרשים ראיה?
השלב הראשון: אור נכנס לעין.
הרישתית ממפה מיקום ועוצמת ראיה של כל נקודת אור שמגיעה מהתמונה לפניה.
האינפורמציה הקימת בשלב זה במערכת הראיה היא נקודות של אור. חלקן בשחור לבן וחלקן עם אינפורמציה של צבע. אנחנו לא מודעים לאינפורמציה הזו של נקודות האור. המשך מסלול ההעיבוד הראיתי בנוי בצורה היררכית. תאים שונים במסלול הראיה עושים אינטגרציה של הקלט המגיע מנקודות האור הנ"ל, והמוח מזהה קווים, אורינטציה של קווים, גודל, עובי (תדר מרחבי), צבע, עקמומיות. בהמשך המוח מזהה ומחשב תנועה (כיוון ומהירות) . חישוב עומק מסובך יותר ודורש אינטגרציה משתי העיניים.
ל features הראייתיים הבסיסיים יש לרובנו תאים יעודיים. החיווט הבסיסי שלהם קיים מלידה, אך הם מדויקים ומתפתחים במהלך חודשי הראיה הראשונים שלנו. לדוגמה: תאים המגיבים לצבעי בסיס: אדום-ירוק, וכחול-צהוב, או ל שחור-לבן, תאים המגיבים לקווים בעוביים שונים ובאורינטציות שונות, תאים המגיבים לתנועה. מאלמנטים אלה בונה המוח תמונות מורכבות. קבוצות של תאים המגיבות לנקודות במיקומים מסוימים בשדה הראיה, חוברות יחד - וכשכולן מגיבות באותו זמן, תאים אחרים מגיבים - לאות שיש כאן קו רציף וכו.
על רקע פריקות זו של האלמנטים הבסיסיים של הראיה מעניין להתבונן ביצירות האומנות של האומנית היפנית המפורסמת יאיווי קוסמה - היוצרת בשנים האחרונות מבית חולים פסיכיאטרי - בו אישפזה עצמה.
נקודות אור. קווים קצרים באורינטציות שונות. תחושת עומק. עיר מפורקת לאלמנטיי בסיס ולציבעי יסוד.
התמונה משלה למטה מכילה אלמנטים אופייניים לאלמנטי הבסיס הקורטיקאליים של מערכת הראיה.
איך מזהים מהי תכונה בסיסית של מערכת הראיה?
בשנות ה 80 היו פופולאריים הניסויים של אן טריזמן על visual search . הניסוי פשוט: הביטו בתמונה למטה ומיצאו את העיגול האדום. לא משנה כמה עיגולים ירוקים נוסיף, האדום יקפוץ החוצה. אבל אם מבקשים לבדוק האם יש T אדומה בתמונה הדבר דורש אינטגרציה בין קויים וצבע - והדבר דורש שימוש בקשב ובדיקה ממושכת יותר. משמאל: על האלמנטים חולקים אותה צורה (עיגול) . יש רק עיגול אחד בצבע שונה.
מימין: יש צורות שונות: T רגילה ו T הפוכה. וצבעים שונים: אדום ותכלת.
הניסוי הבא מראה שתכונות הצבע והצורה הבסיסיות פריקות ונדרש קשב וזמן כדי לחבר בינהן.
תמונות ממנו מובאות כדוגמה למטה.
-------------
גם אורינטציה של קווים, היא תכונה בסיסית. קו אנכי או אלכסוני בולט על רקע קווים אופקיים וקל למצוא אותו הוא מתבסס על עיבוד ראיתי של תאים מחווטים מראש.
לפעמים כשנמצאים במתח גבוה מאד, גם ללא נטילת חומרים פסיכואקטיביים, חווים חוויה בה המוח רץ, ומול העיניים חולף במהירות עצומה רצף של ריבועים קטנים עם קווים בשחור לבן באורינטציות שונות. או שרשרת של פרצופים המקושרים אצל האדם שבמתח לפחד (אנשים מדווחים שאם התמונות לא תואמות את הפחד שאנחנו חשים הן מתחילות להתעוות ולהפוך ללא מוכרות ומטילות אימה גדולה יותר). בכל מקרה, התנועה המהירה מאד של האלמנטים הויזואליים הנ"ל יכולה להיות מאד מפחידה כי אין שליטה על זה והעיניים סגורות אך זה יכול להיות גם מסקרן כי זה נותן הצצה לאלמנטים הבסיסיים מהם מורכבת יכולת פיענוח הראיה שלנו.
תאים שמזהים תנועה וכיוון תנועה
לדוגמה פסים אגומיסוג נוסף של ניסויים שבודק מהם האלמנטים הבסיסים של ראיה הם ניסויים ב"אדפטציה" בניסויים כאלה אנחנו נחשפים לתכונה יסודית של מערכת הראיה (לדוגמה מפל של מי שזורם מלמעלה למטה). אחרי שנועצים עיניים זמן מה בתמונה מהסוג הזה - מפנים את המבט לתמונה סטטית, ורואים תנועה בכיוון ההפוך למה שראינו קודם. לדוגמה , הרחבה והדגמה ראו הפוסט איווסקה ו DMT - פרוק המציאות והמחסומים, שינוי התפיסה - ולמה "הנחש" זז .. הבנה יכולה לעזור.
להדגמה ראו The storm illusion https://www.youtube.com/watch?v=OAVXHzAW הסבר ניתן לקרוא בפוסט הנ"ל בנוגע לחוויה הפסיכדלית, אייווסקה, DMT, והנחש המתפתל המופיע בה וכו.
איך המציאות המפורקת מתחברת בתודעה שלנו בחיי היומיום?
במשך השנים ובהתאם לחשיפה שלנו עצמים שונים המוח מייצר "אפליקציות" - קיצורי דרך לתרגום המציאות שלפנינו. בתחילת הדרך הדבר דורש מיקוד קשב, וחיבור האלמנטים השונים (צבע, צורה, וכו) יחד - ודורש קשב, אבל בהמשך עושים זאת באופן אוטומאטי. ויש לנו ספריות שונות לעצמים מוכרים שונים: פרצופים, בתים, מכוניות, עצים ...
איך בכל זאת רואים דברים מורכבים כשחווים הזיות?
בהזיות המוח מנחש מה שיש לפניו (כפי שפורט בפוסטים קודמים (ראו הפוסטים שערי התודעה. ואיך נוצרות הזיות). מה שמסייע לכך היא מערכת ה top down שמשתתפת בכל עיבוד ראיתי.
למה הכוונה?
המוח בנוי לעיבוד מהיר של אינפורמציה וקבלת החלטות. לכן הוא משתמש בניסיון העבר כדי לחזות את העתיד ומניח הנחות מראש מה הולך לקרות. הכלל הזה מופעל גם בפיענוח הראיה. מיד אחרי שלבים הראשונים של הראיה, עוד לפני שזיהינו מה לפנינו בצורה מפורטת, נשלחת אינפורמציה חלקית כלפי האזורים הגבוהים של הראיה והמוח מניח הנחות מה לפניו. (לדוגמה: נראה שלפנינו פרצוף, בוא נסתכל באזור הפרצופים וננסה לזהות איזה פרצוף זה. או לפי עיבוד ראשוני בתדרים נמוכים של התמונה יש לפנינו מכונית, ואז להשלמת הפיענוח המוח מתמקד באזור המכוניות. וכו). שניי זירמי האינפורמציה זה הבא מ"למטה" (מהרישתית, מהעיניים ומהאזורים המיועדים לעיבוד ראיתי ראשוני - בכחול בתמונה למטה))וזה שבא מלמעלה (מהחלקים הקידמיים, והקדם מצחיים של המוח - בתמונה למטה בירוק) מדברים בינהם עד שהמוח מחליט מה לפניו.
לסיכום: המידע במוח מיוצג במוח באופן מבוזר. חלקי תמונה, ארוע, תכונות כמו תנועה, עקמומיות, אורינטציה, צבע, עובי וכולי מיוצגות במוח בשלב הראשון בנפרד, ובמהלך העיבוד הראיתי מתחברות בינהם לכדי עצם אחד. חומרים פסיכדליים, גראס וסמים שונים משבשים את יכולת האינטגרציה הזו באופן זמני ולפיכך המוח בוחר פרשנויות משלו (כמו בחלימה - אבל באופן מודע). החוויה הזו יכולה להיות מאד מפחידה . חוויה של חוסר שליטה במוח. עוזר להבין את מקורה. עוזר להבין גם שמתח ופחד משחררים במוח הרבה מאד דופמין ועלולים ליצור פראנויות - והזיות. הורדת מפלס הלחץ והחשש מהלא נודע באמצעות הבנה עוזרת להרגיע את המצב.
הרחבה על פריקות ואינטגרציה למעונינים
הניסוי הבא מראה שתכונות הצבע והצורה הבסיסיות פריקות ונדרש קשב וזמן כדי לחבר בינהן.
אם היו נוירונים שהתכונה הבסיסית שלה היא לגלות T אדומה (יש רק אחת כזו בתמונה הימנית) ה T בשורה העליונה משמאל היה קופץ החוצה - לא משנה כמה אלמנטים אחרים היו בה. אבל כפי שניתן לראות בהדגמה למטה - לא זה המצב. כדי לגלות אם יש או אין T אדומה (לא הפוכה) בתמונה, צריך לחפש אותה. מי שרוצים להתנסות בכך מוזמנים להריץ את הניסוי המופיע בלינק זה.
תמונות ממנו מובאות כדוגמה למטה.
בידקו את עצמכם - שימו לב" האם ה T האדומה "קופצת החוצה" באותה מהירות כמו העיגול האדום הנ"ל?
ראו גם
רגש קשב וזיכרון ותכונת הפריקות של המוח (בהרחבה).
האיור מתוך המאמר
Gilbert, C. D., & Li, W. (2013). Top-down influences on visual processing. Nature Reviews Neuroscience, 14(5), 350–363. doi:10.1038/nrn3476
לקריאה נוספת:
Ullman S. (1984). Visual routines. Cognition, 18(1-3), 97–159. https://doi.org/10.1016/0010-0277(84)90023-4
Treisman, A. M., & Gelade, G. (1980). A feature-integration theory of attention. Cognitive psychology, 12(1), 97–136. https://doi.org/10.1016/0010-0285(80)90005-5
Kristjánsson, Á., Egeth, H. How feature integration theory integrated cognitive psychology, neurophysiology, and psychophysics. Atten Percept Psychophys82, 7–23 (2020). https://doi.org/10.3758/s13414-019-01803-7