ההבדל בין הזיה לחלום מפחיד (סיוט) , הוא שבהזיה אתה ער ומתפקד, מבצע פעולות: הולך, מושך צינורות, מזיז דברים, אתה בהכרה - ועדין מאמין שמה שאתה חווה אמיתי.
סיוט מתרחש בזמן חלום. באופן לא מודע.
סיוט מתרחש בזמן שינה. בזמן שינה הגוף בדרך כלל מנוטרל כדי שלא נוכל לזוז. העיניים סגורות ולא נכנסת דרכם אינפורמציה מהעולם החיצון. מערכות שלמות אינן מתפקדות. החלימה - בין אם היא סיוט ובין אם חלום נעים, מתבצעת באמצעות שיטוט של המוח בין הזיכרונות שלו, החוויות והרגשות שחווה בזמני ערות - וחיבור של חלקי זיכרונות בצורה חופשית לפי הרגשות והנושאים שהיו במרכז תשומת הלב של האדם כשהוא ער.
בדרך כלל אנחנו לא מודעים או זוכרים את החלומות שלנו, אבל לפעמים אנחנו מתעוררים למשך זמן קצר תוך כדי שינה, ויכולים להיות מודעים ואפילו לזכור על מה חלמנו.
בזמן שאנחנו ערים אנחנו יכולים לנסות לחסום מחשבות לא רצויות או מפחידות, להפנות את הקשב לנושאים אחרים, לרוץ, לטפס על הרים - להפנות את תנועת המחשבה לרשתות דרכים רחוק מ"אזור הסכנה" . לעומת זאת, בלילה, כשהמודעות לא פועלת, המוח עושה כרצונו. הוא משוטט סביב רגשות או מוקדי עניין שמענינים אותנו, בצורה חופשית. המחשבות הולכות בלילה לנושאים שהכי חשובים לנו. או לנושאים שהיו מוקד עניין והנאה, או לנושאים שהכי מפחידים אותנו, מדאיגים אותנו, או לנושאים שאינם פתורים.
הזיה מתרחשת בזמן ערות.
הזיה מתרחשת כשאנחנו ערים. אנחנו יכולים לזוז, ללכת לפעול וכן הלאה. העיניים פקוחות, האוזניים קולטות מידע, החושים פועלים - אולם בהזיה שערי התודעה פתוחים עם הרבה פחות סינון. הסף יורד. הצבעים הופכים לחדים יותר, אנחנו שומעים קולות ורעשי רקע שבדרך כלל נמצאים מתחת לסף, ומפרשים על פי "הרהורי ליבנו" באופן חופשי ויצירתי.
בדומה לסיוט או לחלימה, כשהוזים המוח יכול להתעלם מהמידע המגיע מהחושים, וליצור תמונות, קולות, ופרשנויות משיברי מידע ורעשי ריקע - ולתת להם פרשנות ויזואלית, או קולית, בהתאם למחשבות, לצרכים ולפחדים שלנו.
איך זה קורה?
ביומיום המוח שלנו מקבל קלטים מהחושים - ומפרש אותם. הקלט מגיע דרך החושים: עיניים, אוזניים, מגע. הפרשנות נעשית על ידי הקורטקס (קליפת המוח, החלק המודע והחושב).
אם מקבלים תמונה ברורה, צלילים ברורים, המוח מפרש מה שהוא רואה או שומע. אחרת, המוח מנחש.
כדי שלא נפרש כל שביב של צליל, או כל ריצוד של אור, יש במוח מעין "שער" , אזור במוח שקולט את האינפורמציה הגולמית שמגיעה דרך העיניים, האוזניים, הגוף (מגע) - ורק מעל חוזק מסויים של אור או צליל - השער הזה מעביר את האינפורמציה שהגיעה לעיבוד במוח העליון. והמוח מפרש את מה שמגיע אליו. ה"שער" הזה נקרא בשם הפרוזאי: תלמוס (רמה).
כדי שהניחושים של המוח יהיו קרובים למציאות החיצונית, בדרך כלל המוח לוקח את הזמן, מתבונן על הנעשה ביותר מנקודה בודדת, מחפש סינכרון של מידע מכמה מקורות. מעביר את הנתונים דרך מסננת כפולה של עיבוד חושי.
לכולנו יש אפשרות להחליט מה שומעים או רואים, גם כשאין אינפורמציה ברורה. לדוגמה, גם ללא מתח, אנשים רבים שהשמיעה שלהם לא כל כך טובה, שומעים צלילים חלשים ומנחשים מה אמר הדובר שליפניהם.
אבל אם אנחנו דרוכים או חשים בסכנה - המוח דוהר, מניח הנחות עוד לפני שהגיע אליו מידע, מנחש מה הולכים לראות ומחליט על סמך שיברי מידע, ריצוד של אור, נקודת צבע, צליל זעיר שלא נשמע בברור. ומקרין לנו על מסך התודעה את סרט הניחושים שלו.
במאניה, כשהמוח רץ מהר יותר, בשלב הראשון התמונות הופכות לחדות יותר, ברורות יותר.
הצבעים בוהקים יותר. הצלילים רמים יותר. הסף לשמיעה וראיה יורד. העיבוד השמיעתי עולה.
עם עליה של מתח וכמויות הדופמין הגדלות, הרגישות של המוח לקלטים החושיים עולה, ואפילו רעשי רקע, צלילים תת-סיפיים, או ריצודי אור - שבדרך כלל נחסמים בשערי התודעה, ולא מגיעים למודעות, הופכים למשמעותיים וזוכים לפרשנות, לניחושים מצד המוח. כשהמוח מנחש פרושו שאנחנו חווים באופן מודע תמונות ברורות. שומעים קולות ברורים. למרות שאין לכך אישור מהמציאות, וכל מה שהמוח השתמש בו הוא ריצוד של אור בזגוגית החלון, או צליל תת ספי של דופק חלוש.
כשהמוח מנחש, כשהמוח מחליט על סמך ריצוד של אור, הסרט על מסך התודעה הוא סרט שאינו קשור למציאות. אנחנו "רואים" באופן מוחשי מאד, תמונות של דמויות מאיימות. איש עם סכין עומד מולנו. יכולים לשמוע קולות המדברים ומאשימים אותנו, ולצידם קולות המעודדים אותנו ומעודדים אותנו. אוסף שלם של דיבור פנימי ומחשבות שמתבטאות בקול שנשמע ממש מוחשי.
מה גורם להזיות?
הזיות יכולות לקרות בעקבות מתח קיצוני, לדוגמה, בעקבות פגיעה במערכת הנשימה וחוסר בחמצן, חום גוף גבוה וקיצוני (בזמן מחלה). במצבים של מתח קיצוני ופחד מופעלת במוח קסקדת השרידה שמשחררת כמויות גדולות של חומרים כמו אדרנלין, דופמין, ואופיואידים. כל אלה משנים את זרימת האינפורמציה, וגורמים למוח לפרש את מה שמגיע למודעות בצורה יצירתית .
הזיות יכולות לקרות גם בעיקבות נטילת חומרים משני-תודעה דוגמת LSD או פטריות הזיה, ובעקבות שימוש בקנביס שמורידים אינהיביציות משערי התודעה של המוח (אזור שנקרא תלמוס. אפשר לקרוא עליו כאן באתר של מכון דוידסון ששיך למכון ויצמן למדע). ובפוסט שערי התודעה, מהות המציאות וחזיונות. ובפוסט מה קנביס עושה במוח.
החומרים השונים (בגלל מתח חיצוני או בעקבות סמים) מציפים את התודעה במידע לא מסונן. המוח מפרש את שטף המידע הזה בהתאם להירהורי ליבנו.
פריצת שערי התודעה והמוח הדוהר
במאמר מוסגר נגיד - אחד הדברים המפחידים ביותר שיכול לקרות בעקבות נטילת משניי תודעה למינהם, כולל גראס, הוא השטף העצום של האינפורמציה שיכול להתפרץ כשהמחסום של התלמוס נפרץ. אנשים חווים תחושות של מוח שיצא מכלל שליטה, העולם כפי שאנחנו מכירים יכול להעלם, ומחליף אותו מצב לא מוכר בו מרגישים איבוד שליטה מוחלט, דבר לא מתרחש כצפוי. לדוגמה: אני מסתכל על היד שלי והיא הולכת וגדלה. מתרחקת והופכת ליד של אלוהים (ע"פ אוליבר סאקס בפרק מצבים משתנים בספר הזיות). אני מחזיק כוס מים אבל המגע שלה ביד שלי מעורר צליל של סול ואין לי תחושה של כוס לא של צבע כתום. המים שאני שותה קרירים, המגע ביד לוהט. מי אני? מי זה זה ששותה? מי משקה אותי? אני מרגיש שהמוח שלי נחטף. הפחד עצום. מוביל לפארנויה - לא ברור מתי זה יקרה שוב. יש שמגיעים מעבר לו - מעבר לפחד, וחשים התמזגות עם כוח גדול ממני. - כל זה נושא לפוסט נפרד - שבכתיבה.
דוגמאות להזיות בהן רואים את הירהורי ליבנו:
תחושת בדידות נמצאת לעיתים קרובות במרכזה של התמכרות ופסיכוזה, ויוצרת מתח גבוה. וכך, אדם על סמים, מתח גבוה, ובפסיכוזה, יכול ללכת באמצע הקיץ על שפת הים בעיר מרכזית, להסתכל סביבו בחוף ההומה אדם, לראות רק את מחשבותיו, ולשאול: לאן הלכו כולם? למה כולם התרחקו? למה אין אף אחד על החוף?
לחילופין, אדם שחווה הזיות יכול לראות שהגבעולי העשב לובשים פנים של בני אדם, והם מדברים אליו והוא מחובר ליקום. או לחילופין, הוא יכול לשמוע קולות של אנשים שונים המדברים אליו, מאשימים אותו, עוזרים לו, כועסים או תומכים. וזו אינה תחושה של דימיון. זוהי תחושה שמרגישה אמיתית לגמרי. או לחילופין, יכול לראות חברים שמגיעים אליו לביקור, לשוחח איתם שיחה רגילה, להכין להם כוס תה - על פי בקשתם, ולגלות כשהוא עם כוס התה וצלחת העוגיות - שאין אף אדם בחדר. פתאם מתוך ההר מתגבשים פנים והם עולים ואז נעלמים, גדולים וענקיים. ופתאום מתפוגגים.
גם כששאין בעיה מיוחדת, ונוטלים משני-תודעה אנחנו יכולים לראות סרטים שהתודעה שלנו מיצרת באופן עצמי ומוחשי ביותר. אוליבר סאקס מספר בסיפרו הזיות חוויה שחוה לאחר שלקח סוג מסוים של סם משנה תודעה. (מתוך הספר שלו - הזיות). הוא נטל את הכדורים ולאכזבתו לא חש דבר. קצת אישונים מורחבים, קצת קצב לב יותר גבוה - וזהו. זה היה יום ראשון בוקר. הוא עמד לאכול ארוחת בוקר ושמע דפיקה בדלת. - פתוח הוא אמר, ולסלון שלו הגיע זוג חברים קרובים. הם פטפטו יחד כמנהגם בימי ראשון, הוא שאל אותם מה ירצו לאכול. הם ביקשו חביתה - והוא נכנס להכין אותה. עד כאן הכל היה כרגיל. כשחזר לסלון עם החביתה ביד - נשמטה לו הלסת - הסלון היה ריק. כל מה שהוא ראה, השיחה שלהם, הקולות שלהם וכולי - התרחשו במוחו. התודעה שלו שידרה לו סרט, הוא השתתף בו בשמחה - ולא היתה לו שום אפשרות להבחין בכך.
מה ההבדל בין חלום להזיה מבחינת המנגנון?
כולנו עושים חיבורים יצירתיים בזמן שאנחנו חולמים. בחלומות המוח שלנו מחבר במהירות רבה כל מיני קטעים של דברים שקרו לנו בעבר, וסיפורים ששמענו, ומחשבות שהיו לנו, לסיפורים ממומצאים. זה חלק מהתפקיד של החלום, לחשוב בלי שאנחנו מודעים לכך, לעבד את האינפורמציה והרגשות שלנו בזמן שאנחנו ישנים, ואין קלט חדש. העיניים עצומות, האוזניים לא שומעות. ההגיון מנותק.
בהזיה אנחנו ערים אבל המוח מדכא את הקלטים, דרכי עיבוד האינפורמציה והפרשנויות הרגילות שלנו, ואת כל ההגיון, ומה סביר ומה לא, הקסקדה של הפחד והשרידה מנתקת את החלק החושב רציונאלית, והולכים לכיוון של פרשנויות שמתאימות לרגש שלנו. לחילופין, שטף האינפורמציה גואה, ולפרשנות התודעה מגיעים חומרי הגלם מהחושים והתודעה מחברת אותם כרצונה.
איזה מנגנון מוחי יכול למנוע עיבוד מודע של אינפורמציה ראיתית, שמיעתית או חושית?
התדעה שלנו היא כמו מסיבה ל VIP בלבד. לא כל מידע מהחושים יכול להיכנס אליה. יש לה "שער כניסה" (אזור מוחי שנקרא תלמוס), ו"סלקטורים": אזורי מוח המיועדים לבקרות שונות, ולחסימה של מידע שהמוח החליט שהוא לא חשוב. "אורחים חשובים", אינפורמציה חשובה לנו, בדרך כלל מקודמים לתשומת לב התודעה באמצעות מערכות הרגש. "אורחים פשוטים" הם התרחשויות משעממות. כאלה שראינו כבר מליון פעמים, אין בהם חידוש. והמוח המודע שלנו מתעלם מהם. (עושה להם אינהיביציה).
מערכת שלמה של חיבורים משפיעה על כמות האינפורמציה המגיעה דרך התלמוס למודעות שלנו. מערכת הקשרים הזו יכולה להגביר את הרזולוציה בה אנחנו רואים, לראות גווני גוונים באזורים שברזולוציה רגילה היינו רואים בכעלי צבע אחיד. לחילופין, המערכת הזו יכולה להעלים פרטים שאינם חשובים לנו מהתודעה. יכולה לשנות את קצב המעבר מהתלמוס למערכות עיבוד הראיה בקורטקס הראשוני, לשנות פרופורציות, לעוות צורות ואת מימד העומד, לערבב בין מידע שמגיע מחושים שונים ... . יכולה לשלוח אינפורמציה דרך קיצורי דרך מממשק אינפורמצית החושים, לאזורים של פרשנות - ללא עיבוד גבוה יותר של האינפורמציה. בקיצור - מסיבה פרועה שיכולה להיות מפחידה מאד ולתת תחושה של התפרקות, או לחילופין, לעורר סקרנות, חיבור ליקום, תחושות של יציאה מהגוף והתבוננות על עולם ענקי שנפרש לכל עבר.
רגש חזק ומנגנון הקשב יכולים להשפיע על העלמת מידע מהמודעות ועל יצירת הזיות.
כשאנחנו במצב ריגשי מעורר ומתח גבוה, מנגון הקשב יכול לחסום מידע שאינו בפוקוס של הרגש שלנו, ולהכניס ל"מסיבת התודעה" שלנו רק את האינפורמציה הקשורה לנשוא הרגש שלנו.
אנחנו מכירים את זה מחיי היומיום שלנו - מנגנון הקשב יכול לאפשר לנו להתרכז בצלילים מסוימים או במראות מסוימים ולא לראות את כל השאר. רגש חזק יכול לגרום לכך שנתרכז רק במה שחשוב לנו ריגשית. משוררים שרים לאהובות שלהם:
Other dancers may be on the floor , dear, but my eyes will see only you ,,,
הדבר נעשה בין השאר על ידי חסימה של מידע מהתלמוס, סינון מידע המגיע מהחושים - ומניעת ההגעה שלו למודעות. ללא מידע מהעולם סביבנו, בהיעדר מידע קוהרנטי המאמת את המחשבות שלנו עם המציאות המגיעה דרך החושים, אנחנו יכולים ל"ראות" את המחשבות שלנו, ל"שמוע" קולות שמקורן במחשבות שלנו. לאבד תחושת גוף, ולהרגיש אחדות עם העולם וחוויות מיסטיות. בפוסט זה אנחנו לא מתייחסים לחוויות אלה.
יצירת הזיות על ידי הגברת רגישות ופתיחת שערי התודעה (התלמוס)
התלמוס יכול להגביר רגישות ולגרום לנו לראות את המראות בחדות גבוהה מאד, צבעים יפיפיים, נקבוביות של נשימה בעלים, עולם שלם שבדרך כלל נחסם ומסונן על ידי התלמוס ולא מגיע לתודעה. ההצפה במידע לא מסונן מהחושים יכולה לשבש את הפעילות של חלקי המוח הגבוהים (הקורטקס) ולגרום להזיות. (כמו בדוגמה למעלה של ההר עם הפרצופים).
במקרים רבים עם הורדת הפעילות של משני התודעה השונים, או של רמות המתח הקיצוניות, ההזיות פגות.
לסיכום: המנגנונים המעוררים הזיות הם מנגנונים טבעיים ואינם שונים בין בני האדם. המצב הפרטני (מתח, סמים, רגש) יכול להוציא את המערכת המוחית ממצב שיווי משקל. מבטל בקרות ודרכי עיבוד אינפורמציה של יומיום. תיקון התנאים האלה מחזיר את המערכת לשיווי המשקל שלה.
לא תמיד קל לחזור מיד לשיווי משקל. גם אחרי הפסקת נטילת משני תודעה למינהם, עצם החשש וחוסר ההבנה של מה שהתרחש, יכולה להגביר מתח ופחד. נותן תחושה של חוסר שליטה. מערער מאד את הבטחון. נותן תחושה של עירעור העצמי (העולם הופך להיות לא צפוי לחלוטין, אין לי יכלת לערוך פרדיקציות, אין לי שליטה). חשוב מאד להבין שאין כאן "שגעון", או מנגנון מסתורי כלשהו השונה מהותית בין בני האדם.
הבנת המקור לתופעה מאפשרת לאדם להתבונן במה שקרה לו בעניין, ובהקלה. ולהכיר דרכה את עצמו, את הפחדים שלו והצרכים שלו. ולנטרל את הגינוי העצמי והפחד הנובעים מחוסר הבנה.
חשוב לדעת שהמצב הפיך!
בנוסף, חשוב להזכיר גם בפוסט זה: תחושת בדידות עמוקה, תחושה של חוסר משמעות, אי עמידה בציפיות, ומתח קיצוני, יכולים לגרום לצד הזיות גם למנגנוני הגנה שונים. בכללם תחושה מוגברת של שליחות. הבנת הגורמים לכך יכולה להבין שאין כאן "שגעון" ששונה מהותית בין בני האדם. אלא צורך פנימי עמוק בחיבור לאחר. קבוצות כמו דרך החסד, או 12 הצעדים, עזרה לאחרים, חיבור למשמעות ורוחניות - מאפשרים היות חלק מקהילה - והורדת הבדידות ותחושת ההיות "מחוץ למחנה". ובעיקר, ההבנה של מקור התופעות מאפשרות לנו להתפייס עם עצמנו. ולהיות סקרנים לגבי הדרכים בהם יוצרים מנגנוני המוח את תפישת המציאות שלנו.
חוויות מיסטיות: מעבר לפחד משיגעון ולמוות שחווים לעיתים אנשים במצבים כאלה - במצבי קיצון שונים אנשים מגיעים לחוויות מיסטיות. תחושה של אחדות עם אל, עם כוח גדול ממני, הבנת אמת גדולה ועוד. זה לא הנושא של פוסט זה. נאיר רק שניתן להגיע לחוויות אלה גם באמצעות מדיטציה עמוקה. קריאה של ספרי זן מגלה שבין השורות מדובר שם הרבה על "למשש את הפיל". מצביעים על כך שהתודעה שלנו מציגה לנו את העולם דרך מסננים שונים, ושהמציאות, הבנת השלם או חווית השלם - שונה.
לענין זה ראו גם את הפוסטים
איך נוצרות הזיות שמעתיות? למה נדמה שהן מגיעות מבחוץ? פוסט זה כולל הדגמה אשליה-שמיעתית של פסנתר "מדבר".
לעניין הדרך הפריקה בה מאוכסן מידע במוח ראו בחלקו השני של הפוסט אודות רגש ותכונת הפריקות
לענין הפריקות של המערכת הויזואלית ניתן לקרוא הזיות ויזואליות ותכונת הפריקות של המוח. מהם האלמנטים הבסיסיים מהם בונה המוח תמונה.
לעניין התלמוס והזיות ראו
1.
Vollenweider FX, Geyer MA.Brain Res Bull. 2001 Nov 15;56(5):495-507. doi: 10.1016/s0361-9230(01)00646-3.
2.
פיצוח סודות ה LSD ראו באתר מכון דוידסון
3. לענין שמיעת קולות וראית חזיונות שאינן קשורים ישירות למצבים מתמשכים בהווה, של מתח גבוהים, סמים ממכרים שונים, או משני תודעה למינהם ראו גם https://www.hearing-voices.org/
