תחושת שייכות חיונית לחיינו, לשלומות שלנו, ובבית הספר - היא תורמת רבות להצלחה שלנו.
חשוב לבני אדם להיות שייכים ליותר ממעגל השתייכות אחד. ועבור ילדים הדבר חיוני.
טוב לאדם היות שייך למעגלי שייכות שונים, לא בהכרח חופפים, לא בהכרח קונצנטריים.
בתנאי שמעגלים אלה אינם הפוכים בערכי היסוד שלהם.
מהי תחושת שייכות, למה היא כה חיונית לנו, למה יש צורך ביותר ממעגל שייכות אחד, ואיך בית הספר יכול לתרום לתחושה זו? פוסט נוירופדגוגי.
מעגלי שייכות וסינכרון
שחינו בים בתל אביב ביום של תחילת הסתו. המים היו צלולים וקרירים, האוויר היה רענן, ואנחנו היינו מאושרים. מרחוק, עמוק יותר, שמענו שירה שמחה וצוהלת. כשהתקרבנו בשחיה ראינו קבוצה של חמישה אנשים, בני גיל דומה, מסודרים במעין מעגל, "עומדים במים" ושרים יחד בהנאה רבה - בשפה שונה. לא היתה שום זרות או ניכור בחבורה הזו. דומה שהיה להם הכל: הים עטף אותם באדוות רכות, והם הרגישו חלק משלם גדול יותר. הם חלקו הנאה משותפת מהים, חלקו שפה משותפת, חלקו שוני מילידי הארץ הוותיקים, הם חלקו פעילות גופנית משותפת, שירה משותפת, זיכרונות דומים מארץ מוצאם, וחברות... הם היו מתואמים יחד, מוחותיהם פעמו בתדר פעילות דומה, פניהם מופנות זה כלפי זה. הם לא היו בודדים - הם היו מחוברים בינהם באותו רגע בהרבה זיקות, הרגישו שייכות לזמן ולמקום - והשמחה הנינוחה שלהם היתה מדבקת.
*****
איך נגדיר תחושת שייכות?
תחושת שייכות היא תחושה פנימית שלנו שאנחנו חלק מקבוצה. שיש לנו חברים.
שאנחנו מחוברים לבני אדם ואו לטבע.
קבוצת שייכות יכולה להיות למשפחה, לבן-בת זוג, חבר או חברה קרובים. מקום העבודה, שותפות לתחביבים, לערכים, וגם השתייכות לעולם, לעולם, לטבע. נעים לנו להשתייך לחברי הכיתה, לתנועת הנוער, למשפחה, לחברנו לכיתה, לבית-הכנסת, ל"נינגה ישראל", לאנשים החולקים איתנו דעות וערכים ליבראליים או אחרים, או לחברינו ממקום העבודה. נעים לנו להשתייך.
חשוב לבני אדם להיות חלק ביותר מקבוצת השתייכות אחת.
זה מגביר את הבטחון שלנו, וגורם לנו להיות רגועים ומסופקים יותר.
קבוצות שונות מאפשרות לנו להביא לחבור לאנשים רבים יותר, תוך דגש על חלקים שונים באישיות שלנו. כך אנחנו מרגישים שלמים יותר. בטוחים יותר. ובעלי קשרים בינאישיים רבים יותר.
להורים העוברים לגור בארץ אחרת (וגם להורי ילדים הנטועים בנוף מולדתם) חשוב במיוחד להבין
ש"דרוש כפר לגדל ילד", ושיותר מכך -
לילד דרוש "כפר".
נפשם של ילדים צעירים נבנית בהדרגה, ומתרחבת, ובגילאים צעירים יש להם צורך במעגלים רבים ורחבים יותר מקבוצת המשפחה הישירה (הורים ואחים). לעיתים הורים חשים שאם הם משקיעים הכל בילדים - זה מספיק אבל לא כך הדבר. לילד המתגבש יש צורך ביולוגי בתחושת שייכות והדגשת הערכים המשותפים על ידי קבוצה רחבה יותר מהמשפחה הגרעינית. בהעדר משפחה רחבה הגרה בסמיכות מקום, הורים יכולים לנסות למצוא אנשים עם רקע תרבותי דומה, או עם ערכים דומים, או תחביבים דומים, ולחבור אליהם כמשפחה. כקהילה. הדבר חשוב בעיקר בעת מעבר לארץ ותרבות אחרת. שכן תחושת השייכות והשְׁלוֹמוּת, ומספקת תחושת בטחון - מורידה מתח. ובמילה "כפר" אנחנו מתכוונים לקהילה מעורבת של ילדים, הוריהם ומשפחות נוספות - מבוגרים וילדים גם יחד. שכונה או קבוצת משפחות של חברים. משפחה מורחבת. קבוצה בה ההורים נותנים בטחון בעצם נוכחותם - אך יש עוד אנשים בסביבה חברים בגילאים שונים, מרחב בטוח משותף.
==
ככלל טוב להיחשף למעגלי שייכות מגוונים אם כי לא תמיד זה אפשרי וניתן להעשות.
בית הספר מספק מקום מפגש והזדמנות לאינטרקציות בין אישיות מגוונות. מודעות לכך יכולה לכוון את המורה לחשיבה והבנה של ילדים שונים הנמצאים במתח מתמיד עקב תחושה פנימית שאינם שייכים..
בהמשך מובאות בתמציתיות דוגמאות דרכים ליצירת תחושת שייכות ..
ברמה המערכתית - כדאי אולי לחשוב איך לנצל את ההזדמנות שמספק בית הספר - כדי לייצר באופן מודע ומכוון תחושת שייכות מיטיבה של התלמידים.
לספק להם אפשרות לייצר מעגלי השתייכות ודמיון עם קבוצות שונות בקהילתם.
(ראו להלן נקודות המתארות איך ניתן לייצר תחושת שייכות).
ממה נובע הרצון להשתייך? למה זה נעים לנו?
הצורך להשתייך הוא צורך בסיסי מולד של בני אדם.
צורך זה מושג באמצעות קשר עם בני אדם אחרים.
נעים לנו להיות חלק משלם שהוא גדול מאיתנו - נעים לנו להיות בקשר עם אחרים - כי המוח שלנו מתגמל אותנו בעזרת חומרים כימיים באזורי מוח המספקים לנו תחושת הנאה וחיות. (מערכת התגמול המוחית על חלקיה השונים). [ויש גם את ה"מקל" - אם אנחנו מבודדים מאחרים - מופרדים מאחרים הסבל קשה מנשוא - לדוגמה, אנשים הנמצאים ב"הפרדה" בכלא - מגיעים להזיות, למצבים פסיכיאטריים, חווים טראומה קשה - ראו ציטוטים בסוף הפוסט].
למה המוח מתגמל אותנו על חיבור עם אחרים?
הרציונאל הביולוגי/אבולוציוני לצורך בקשר ובחיבור עם אחרים - כפול -
צורך שרידתי ישיר. כשאנחנו חלק מקבוצה הסיכויים שלנו לשרוד גבוהים יותר.
דחף מובנה להמשך הגנים שלנו - כשאנחנו חלק מקבוצה/באינטרקציות חיוביות עם אחרים דומים - הסיכויים שלנו למצוא בני זוג ולהתרבות גבוהים יותר.
אוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש טוב כשאנחנו בחברה, כשאנחנו שייכים, משמעותיים חלק משלם גדול יותר. אוסף נוסף של מנגנונים מוחיים דואג לכך שנרגיש רע כשאנחנו לא בקשר עם אנשים אחרים. לתחושות כמו בדידות, אשמה, בושה - יש מסלולים מוחיים מוכרים מחקרית - תחושות אלה יכולות לגרום לנו לעיתים כאב הדומה בעוצמתו לכאב גופני גבוה. הן מעלות את רמת המתח שלנו. דוחפות אותנו להסתגל לחברה - לחפש קשר.
תחושת שייכות והיררכיה בקבוצה
תחושת שייכות ותחושת היות משמעותי בקבוצה הם שני כוחות חזקים המתבססים על אותם צרכים אנושיים מוכווני שרידה, הקימים אצל כולנו. לעיתים אתה מרגיש "שייך" , או, בהיפוכו של כיוון לעיתים אתה רוצה להרגיש ש"הכל שייך לי"...
ניטשה כתב: הרצון הגדול ביותר הוא הרצון לעוצמה. הרצון שהאחר יחשוב כמוני, יפעל כמו שאני מצפה ורוצה. הרצון לעוצמה, הרצון להיות משמעותי בחברה, הרצון שישמעו ויעשו את מה שאני רוצה, שכולם ידעו כמה אני הכי טוב והכי מוצלח.. כמה אני חיוני. נושא ההיררכיה הוא מורכב ובעל משמעויות ביולוגיות ואבולוציוניות נוספות, משל עצמו, לדוגמה כאלה הקשורות למציאת במציאת בני זוג והתרבות. נרחיב על כך בפוסט נפרד. בכל מקרה, בבתי ספר מעודדים במקרים מסוימים תחרות בין תלמידים, השוואת ציונים תחרויות ריצה וכו - אבל למען השלומות של כולם, כדאי אולי לדאוג גם לשעורים בהם ניתן לשים את הדגש על שיתוף פעולה כערך העליון להצלחה בשעור. לתת משימות משותפות ולעודד עזרה הדדית בתחומים שונים, לא רק לימודיים - להגברת הרווחה הנפשית של כולם.
מעגלי שייכות שונות מאפשרים לנו להיות ברמות היררכיה שונות בקבוצות שונות. קפטן קבוצת הכדורגל, או גאון המחשבים, מוזיקאי, חבר טוב ואהוב, מדריך /מדריכה בתנועת נוער, חובבת טיולים, ילד במשפחה, חבר במשפחה מורחבת וכו.
תחושת שייכות שלומות והצלחה בחיים ובבית הספר
מה אומר המחקר?
מחקרים מראים שתחושת שייכת מורידה מתח, מאפשרת הצלחה, ומספקת תחושה של רווחה נפשית ורגיעה. ולהיפך, חוסר תחושת שייכות, חרם חברתי, בידוד - מובילים לדיכאון, חרדה ותחושת בדידות מכאיבה. במקביל, תחושת חוסר שייכות מעלה מתח ומורידה השגים לימודיים ומקצועיים. מכניסה לבלאקאאוט ולחוסר יכולת "לשלוף" מידע במבחן. [1-7] .
חוקרים לומדים על הקשר בין שייכות להשגים לימודיים ותחושת שְׁלוֹמוּת (well being) בעזרת פרמטרים רבים. לדוגמה: מדידה של פרמטרים גופניים כמו רמת הורמוני הסטראס, לחץ דם, קצב לב. מדידה של השגים לימודיים ושאלונים אודות תחושת השייכות ותחושת השלומות.
מה הקשר בין תחושת שיכות למתח?
תחושת שייכות מורידה מתח. הורדת מתח חיונית ללמידה והצלחה משני טעמים: 1. במצב מתח גבוה משתחררים במוח ובגוף קבוצה של חומרים (לדוגמה הורמוני סטראס) שמונעים חשיבה ביקורתית והפעלת קוגניציה, המאמצים מוקדשים אז, באופן אוטומאטי, לשרידה. המוח משתמש במצב כזה באוטמאטים שלו ולא עוסק בלמידה לשם הבנה וחשיבה למידה המסתמכת על עקרונות הלמידה הדורשים חז"ק). 2. אין פניות ללמידה. המוח מתרכז במושאי הלחץ ו"שם ברקס" על צרכים דחופים פחות (לדוגמה, למידה בכיתה).
תחושת שייכות וסינכרון בין בני אדם
מנגנונים מוחיים שונים מאפשרים לנו להסתנכרן ביננו בתנועות, במקצבי התנועה, במסלולי החשיבה, ובקצב הרטיטות של הנוירונים במוח. ככל שהמוחות שלנו פועלים יחד בסינכרון גבוה יותר אנחנו מרגישים טוב יותר, "חלק" יותר. חלק משלם מעצים אחד. נוירוני מראה מהווים את אחד האמצעים המוחיים הייעודיים המאפשרים לנו להסתנכרן, פיזית ומוחית, לבני אדם אחרים. לחקות את התנועות של אחרים - כאמצעי תקשורת בסיסי, להרגיש/ואף לחשוב כמו אחרים, ליצור קשר, גם ללא מילים, עם אחרים. נוירונים המגיבים למוזיקה יכולים לסנכרן את המוח האישי שלנו לכלל תדר פעולה דומה, לרטיטות שהקצב שלהן כתדר המוזיקה אותה אנחנו שומעים או מייצרים. לפיכך שירה משותפת, האזנה משותפת למוזיקה (קונצרט רוק רב משתתפים) יוצרים סינכרון ומעין "תיבת תהודה" שמחברת את המוחות שלנו. גורמים לנו לחוש חלק משלם גדול יותר.
רגש מסנכרן גם הוא בין בין אדם. מפעיל את מוחותיהם בתדר דומה.
בקבוצה, ככל שאנחנו מזדהים יותר עם אחרים, דומים יותר לאחרים, פועלים ביחד באופן דומה, (מרגישים משמעותיים בקבוצה) - אנחנו חשים תחושת שייכות גדולה יותר. לכן, כאשר אנחנו מעוררים בקבוצה רגשות שונים, מחברים אותם למשימות משותפות, מאפשרים להם לפעול יחד במשחק, בריקוד, בפעילות גופנית, או באתגר משותף קוגנטיבי שמפעיל את כולם יחד - אנחנו מאפשרים סינכרון בין המוחות שלהם, בקצב (בתדר) ובעוצמה (אמפליטודה של "גלי המוח"), ומגבירים את תחושת השייכות. סינכרון בין אישי - גופני, ריגשי, וקוגנטיבי מגבירים תחושת שייכות ומעניקים תחושה טובה.
דוגמאות לדרכים המשפיעות על תחושת השייכות
סינכרון בין אישי - גופני, ריגשי, וקוגנטיבי מגבירים תחושת שייכות ומעניקים תחושה טובה:
דוגמאות - ריקוד, יצירה משותפת, תזמורת בית הספר,
או עידוד קבוצת הכדורגל האהובה
סינכרון בפעילות וברגש. ככל שאנחנו חשים זהים יותר לאחרים, דומים יותר לאחרים, פועלים ביחד באופן דומה - אנחנו חשים תחושת שייכות גדולה יותר. לכן, כאשר אנחנו מעוררים בקבוצה רגשות שונים, מחברים אותם למשימות משותפות, מאפשרים להם לפעול יחד במשחק, בריקוד, בפעילות גופנית, או באתגר משותף קוגנטיבי שמפעיל את כולם - אננחנו מאפשרים סינכרון בין המוחות שלהם, בקצב (בתדר) ובעוצמה (אמפליטודה של "גלי המוח"), ומגבירים את תחושת השייכות.
התמונה מהאתר של מכון דוידסון (מכון ויצמן) המדע הרועש של אצטדיוני הכדורגל ותרומתו לחווית הביחד באצטדיון.
לחוות יחד חוויות חדשות ולשחק יחד. לדוגמה: לצאת יחד למגרש משחקים חדש - ולאפשר לתלמידים בחלק מהזמן לשחק יחד באופן חופשי - לחקור יחד את המתקנים השונים. לכוון את הפעילות שלהם כך שיבצעו יחד משימות חדשות במקום. החידוש מעורר תגובה מוחית דומה אצל כולם (שיחרור דופמין, סקרנות ורצון להתנסות), ויוצרת מכנה משותף מסנכרן מאפשר בניית נדבך נוסף בתחושת היחד החשובה. או לחילופין: "טיול שנתי" שכולל לינה יחד במקום זר. משימות קבוצתיות שעל כולם לפתור יחד. החוויה הריגשית של התלמידים דומה, התמודדות משותפת במשימות חשובה ליצירת תחושה של שותפות ושל ההיות חלק משלם גדול יותר.
שירה בציבור, האזנה למוזיקה, תזמורת בית הספר, עידוד קבוצת הכדורגל האהובה עלי..
ריקוד משותף מסנכרן תנועה, רגש ותדר מוחי.
פעילות משותפת למען אותה מטרה.
מאבק משותף למען אותה מטרה.
התנדבות ועזרה לזולת
התגברות על אתגרים משותפים - טיולים בטבע - כוחה של הקבוצה - דוגמה כפר הנוער נירים - בין השאר, יוצאים לטיולים מאתגרים בטבע למספר ימים - החיבור לטבע, העמידה באתגרים דורשת שיתוף פעולה, וחיבור בין חברי הקבוצה, יוצרת תחושת שייכות ויחד - חיוניים.
דוגמה - אימונים בנינגה ישראל: מראש יוצרים המאמנים תחושה של שיתתוף ופירגון בין המשתתפים ושמים על כך דגש. הפעילות הספורטיבית המשותפת, המלווה באתגרים משחררי דופמין ואנדנלין מסנכרים ביםן המשתתפים. העניין הציבורי במשתתפים יותר משמעות חברתית חיונית.
בבית הספר או בכפר נוער: בניית קבוצות ספורט. שחמט. תזמורת בית ספר. מקהלה. השתתפות בתחרויות בין בית ספריות - יצירת "גאוות יחידה" - ראו דוגמאות מ"מודל השיייכות" של כפר הנוער הדתי הודיות שרבים מתלמידיו עולים חדשים, חלקם ללא עורף משפחתי איתן.
כולם חשובים - . לדוגמה הדרישה ביהדות למנין של עשרה אנשים לפחות, מעודדת את חברי הקבוצה לפנות החוצה, אל השכן המתקשה לקום מהמיטה, מנקה הרחוב ששקוף לגבי רבים מהדיירים בסביבה, ולבקש מהם לעזור ולהצטרף - בלעדיהם לא ניתן לקיים את המצווה.... מצווה זו מייצרת קבוצת שייכות של עשרה אנשים לפחות, העוסקים באותה פעילות, פעמיים או שלוש פעמים ביום, כל יום.
לכל אחד יש תפקיד מורים לנוער בסיכון מגבירים תחושת שייכות על ידי מתן תפקידים: אחראי על ציוד ההגברה, על היומן, אפילו אחראי על המטאטא. וועדת קישוט וועדת חברה, וועדת ...., - כל תפקיד, המותאם לילד.ה - מסייע ליצירת תחושת שייכות.
מדים משותפים. בגדים דומים. לעיתים אנשים מרגישים שייכות לחברים אחרים בעקבות דמיון בנקודות פשוטות כמו - חולצה דומה שבחרנו בעצמנו (לא תלבושת אחידה שנכפתה עלינו), סיגנון לבוש דומה, יום הולדת באותו תאריך וכו. [9]. כאשר אנחנו בוחרים מרצוננו להשתייך למוסד כלשהו - רופאים, אנשי משטרה, אוהדים של קבוצת כדוררגל - לבישת ה"מדים", התלבושת המשותפת מגבירה את תחושת השייכות.
טקסים דתיים חזרתיים - מנין, תפילה משותפת, חגים משותפים, שירים ביחד, ריקוד משותף. "עליה לרגל" (מסע ארוך ומשמעותי ביחד + חיבור למטרה כללית משותפת או מצווה) בחברה הדתית - הטקסים והמצוות השונות היומיומיות הקבועות מייצרות תחושת שייכות באופן מובנה, שיטתי. כולם מתפללים יחד, טקסט קבוע ואחיד, בכל בתי הכנסת - 3 פעמים ביום. זה אומר מפגש קבוע עם קבוצת אנשים. יש דרישה לקיום המצווה בחברה- לפחות עשרה אנשים. מפגש פנים אל פנים, לא דרך זום. כולם לא נוסעים בשבת, מה שאומר שהבילוי של לחברי אותה שכונה מחייב אותם להיות סמוכים אלה לאלה ומטבע הדברים מאפשר ליחדים להפגש באופן קבוע עם ילדי השכנים למשחק משותף (אי אפשר להשתמש במכשירים חשמליים כך שהמשחקים מעשים בצוותא, משחקי חברה וחוץ). מכינים את ארוחת השאוכלים מאכלים מסוג מסוים בלבד. יכולים למצוא בית כנסת בכל עיר או ישוב עם אותם מנהגים וטקסטים. כל אלה יוצרים תחושת שייכות חזקה - אולם הדבר בא על חשבון ערכים של תחושת חופש אישי, אינדבידואליות, תחושת עצמאות, וחופש לקבוע את סולם הערכים שלי בעצמי. הציפיה לאמונה באל וכו. לא לכולם מתאימה המסגרת הזו - אבל ניתן להבין את המצע שהיא מספקת לחברים בה ולהשתמש בהבנת הצרכים שהם מספקים. כך, מורים שאינם דתיים יכולים לקחת את האלמנטים הנ"ל המייצרים שייכות ולאמץ את שכדוגמתם - טקסים קבועים יומיומיים בכניסה לכיתה (שיר קבוע?, הקראת סיפור בהמשכים כל שישי בשעור חברה? מנהגים קבועים לאורך כל שנת הלימודים. טיול שנתי מאתגר. שירה משותפת. התנדבות משותפת. עזרה הדדית. עידוד להיות בקשר עם חבר חולה. "מסע ישראלי". שיחות על מה שמתרחש במדינה. חיבור לשלם גדול יותר שאיכפת לו מערכים חברתיים שונים. אף פעם לא שוחחנו על כך עם קבוצת מורים-אנשי חינוך - מחכים לשמוע מהם רעיונות ותובנות).
יציאה לטבע או אפילו מראה עצים מהחלון -מגבירים תחושת השייכות, הקשר, והשלומות (well-being ) שלנו. מחקרים מראים ששהות בטבע מרגיעה, משנה את פעילות המוח, מורידה את רמת הורמוני הסטראס, משקמת יכולות קוגנטיביות, מורידה את רמת המתח בשרירים ומשפרת את פעולת מערכת החיסון. חלק מהאנשים מדווחים שבטבע הם חשים חיבור למטריצה הגדולה של היקום. שייכים לעולם. . מחקרים בודקים ומאששים את השפעת השהייה ביערות ושטחים ירוקים שונים על הבריאות והורדת המתח. מחקרים שנערכו באלפי אנשים הצליחו להראות קשר בין שהות ופעילות בטבע לתחושת השייכות והקשר בין בני אדם.
תורות מזרחיות כמו דאואיזם - רואים באדם חלק ממכלול שלם, חלק משלם אחד: שמש, אוויר, מים, שמים, עצים שמספקים חמצן - אדמה שבלעדיה אין מי שיחזיק אותנו (ליטראלי) בחלל. כפי שמסבירים המאסטרים הדאואיסטים השונים - כפי שאדם ללא ריאות לב וראות לא יכול להתקיים, האדם לא יכול לשרוד בריק. אדם מרגיש קרוע ללא חיבור לטבע. לעמוד מול עץ ענף בבוקר, לחוש את האדמה והאוויר, לשאוף ונשוף - לנשום מלוא הריאות ולהניע את הגוף (ציקונג) ..., להיות בהרמוניה עם העולם. להסתנכרן עימו. בתקופת הקורונה והבידוד החברתי - רבים יצאו בלית ברירה לטבע - וקיבלו תחושת שייכות וחיבור חלף הבידוד החברתי שנכפה עליהם.
טיפול בבעלי חיים, קשר עם בעלי חיים - "או כמה שרציתי כלב"- כלב נאמן, חתול מתרפק ומגרגר, ארנב ואפילו דג זהב, מעלים תחושת החיבור לחיים ולעולם. מפיגים מעט את הבדידות. מאפשרים תחושת קשר ושייכות לעולם. יש בתי ספר שיש בהם "פינת חי", וילדים שמעונינים בכך משתתפים בטיפול בהם דרך קבע.
בעיית המהגרים - תחושת חוסר שייכות וקושי. מחסור בשפה. ניכור מהתרבות.ניכור מהמנהגים, הנופים, צימחי הבר, ולעיתים אף האקלים...
חשיבות הכרת סטראוטיפים ועידוד להתגבר עליהם - פורצי הדרך של קבוצה שמוכיחים לחבריה שגם הם יכולים.[ 5] (Ten simple rules for successfully supporting first-generation/low-income (FLI) students in STEM).
דוגמאות לצורך בקשר ולחשש לצאת דופן קניית מותגים. שימוש ברשתות חברתיות/ וואטסאפ/ אינסטגרם/לייקים וכו.
ברית הלא שייכים - המקופחים - הדחויים: בהעדר תחושת שייכות לחברה יש סכנה של חבירה לקבוצות שליליות המוכנות לקבל אותי "כמו שאני". דוגמה ארגון הפשע היפני - היאקוזה- בנויה על תחושת שייכות לקבוצה, במקור מהגרים ביפן, שהעולם העליון לא מוכן לקבל.. (ראו סיפרו של יעקב רז "'אחי, היאקוזה'" (2000)). יש מנהיגים פוליטיים המטפחים רגשות שליליים - נגד החברה הממוסדת והמצליחה, נגד מהגרים, נגד... וכו במטרה להשיג כוח פוליטי. תחושת שייכות של תושבי מדינה לחברה בה הם חיים ותחושה של שוויון - לא רק כלכלי - אלא ערכי, רמת מכובדות והשכלה - חשובים לקיומה של חברה נורמטיבית והרמונית יותר.
לקריאה נוספת ולהרחבה מנגנונית ולהרחבה של כל אחת מהמקודות הנ"ל ראו גם הפוסט המורחב
לקריאה על התועלת בנגינה עם דגש על כלי נשיפה ושירה ראו הפוסט
*********
לסיכום: בניית תחושת שייכות חיונית לרווחה הנפשית שלנו ומעניקה מוטיבציה ואמונה עצמית.
אלה משפרים את הלמידה - וחשוב יותר, בונים בנו בסיס טוב ויציב יותר.
והתחושה הזו כל כך בסיסית, כל כך יסודית - שלקח לנו מעל 15 שנה לזהות אותה ולשיים אותה, לבחון את המנגנונים המוחיים השונים שנועדו כדי לאפשר סינכרון בין בני אדם, לאפשר קשר עמוק ביננו.
השאלה הממקדת של איש החינוך פיני ירחי - "מה אומר המדע על זה" - גרמה לנו לחפש, לחשוב, ולהבין את מה שאמרו לנו מורים ומנהלים של בתי ספר ופנימיות לנוער בסיכון: "קודם כל אנחנו מגבירים את תחושת השייכות, ובכך יוצרים תחושת מסוגלות, ובכך משפרים את הציונים, ובכך מחברים את הנערים והנערות שלנו לחברה הכללית בה הם חיים ומשפרים מאד את חייהם"...
בעבר הדגשנו: האדם מחפש משמעות - כי המוח דורש שרידה.
עתה, דומה עלינו שתחושת שייכות היא מצע לבניית הנפש.
נפש שיכולה לנשום לרווחה.
ולמורים יש הכוח והיכולת לעזור לבנות תחושה זו.
תודה לסיביטיסט בטבע שבתאי קמינר - ששוחח ואיתגר. שבתאי עובד עם כיתות של ילדים בביתי ספר, בני נוער, ומבוגרים תוך שהוא משלב בעבודתו אלמנטים רבים המוזכרים כאן - השאלות שלו, והשיחות איתו, תרמו רבות לכתיבת פוסט זה.
-@@@@@@@-
מחשבות נוספות
תחושת שייכות ורגשות מוכתבי ביולוגיה - בדידות אשמה ובושה. וכוחם של חיי משמעות ושייכות
שימו לב: אנשים המשתקמים מהתמכרות או אנשים בנקודות משבר שונות חוזרים ואומרים שהבעיה המרכזית שלהם אחרי שנגמלו מהצורך הפיזי הדוחק בסם - היא מחסור בתחושת שייכות. מחסור במשמעות, כלומר מחסור באנשים ש"ישמעו אותי" שאני חשוב או בעל ערך עבורם. אנשים אחרי ניתוח או אנשים באבל - זקוקים שיבואו לבקר אותם, זקוקים לקשר. ילדים ובני נוער במצבי סיכון - זקוקים ל"כפר" , לקהילה, שיספקו מעטפת תומכת רחבה ותחושת שייכות. פיטורים ממקום עבודה משמעותי מכניסים למצוקה - לצד הפאן הכספי, חסרה מסגרת ההשתייכו הקבועה.
דוגמה מהמקורות:
ביהדות - המצווה להתפלל 3 פעמים ביום במסגרת מניין של עשרה אנשם לפחות - עוזרת לבנות ולספק את הצורך בשייכות ברמה היומיומית. גם בתקופות אבל - המנהג היהודי הייחודי של 7 ימי אבל בהם מצווה לבוא ולבקר את האבלים, לעטוף אותם בחברי קהילה ומשפחה - באו כדי להקל על אובדן חריף לפחות בימים הראשונים של האבל החריף והצער המבודד.
----------
במוח קיימים מנגנונים המיועדים לדחוף אותנו להיות חלק מחברה. להיות שייכים לה.
במאמר מוסגר נתייחס לתופעה מענינת בעלת בסיס ביולוגי שכדאי להכיר: במצבי לחץ ואובדן (נניח כשפיטרו אותי מהעבודה, או כשאני במצב אבל, או במחלה, או בעקבות אונס/טראומה/מלחמה - כשלא חשים שייכות מופעלים במוח מעגלים של אשמה ..(. "הכל בגללי, בטח הם חושבים עלי כך וכך ולכן לא מקבלים אותי, אני אשם/אשמה, בטח לא מאמינים לי שהאבל שלי כנה , בגללי החברים שלי נהרגו ורק אני נשארתי בחיים) . המעגלים הביולוגיים-מוחיים שגורמים לנו לחוש "אשמה" או "בושה" בצרוף תחושה לא נעימה - נועדו בעיקרון להגמיש את התנהגותנו, ולאפשר חיברות, אבל במקרים של לחץ כבד ואובדן רכיבי משמעות ושייכות מרכזיים הם מבודדים אותנו וגורמים לנו להתכנס בעצמנו.
@@@@@
@@@@@
קונפליקט בין מעגלי שייכות מובילים לקרע כואב.
ע"פ המקורות יהודיים: מעגלי שייכות בסיסיים לאדם הם שם עמו, שפה (לשון), וערכי מוסר דומים (לדוגמה: לא לומר לשון הרע). (רבי הונא בשם בר קפרא היה אומר בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים). אך מה קורה אם יש קונפליקט בין מעגלי השייכות ? (לקריאה נוספת י מיכל ברגמן/מכון הרצוג. למי אני שייך).
חזרנו בערב מחגיגת "ערב חג". השעה היתה מאוחרת וזרם מכוניות נהר דרך הכבישים - כולם נעים באותו כיוון, כולם חזרו מחוויה משפחתית תרבותית דומה. ישבו אל נכון בסוכה או משהו דומה לה, דיברו על ארעיות, אושפיזין, לולב אתרוג וערבה - או סתם שהו יחד. הפקקים חזרה היו איטיים - אבל אז חשבתי שאנחנו לוקחים כמובן מאליו את השותפות הזו - את האפשרות להיות חלק משלם בעל היסטוריה ותרבות משותפת. את הרובד המוצק של שייכות שזה מייצר. חשבתי על הצורך האנושי הדוחק להיות שייכים, והיה בי עצב שלא בהכרח נצליח לשמור על מעגלי השייכות הנ"ל שכל השנים היו חלק מזהותי וחיי - וידעתי שאם נווכח שהערכים של חלקי העם שונים עד בלי הכל - תיווצר הפרדה. אם יתברר שמעגל השייכות המוגדר היום כ"יהודי" יתגלה כשונה בתכלית מזה הליברלי, ללא נקודות חפיפה כמו אהבת אדם, סובלנות, עשיית טוב, מוסר, ואהבת האדם באשר הוא אדם - יווצר נתק. כי שפה, היסטוריה, ואפילו מדינה אחת - לא יכולים לגשר על שייכות על בסיס ערכי יסוד בסיסיים שבנפשנו. מוסר או קורבן? מה נחליט? לאיזה צד ננוע אם נצטרך לבחור במעגל שייכות אחד?
@@@@@
גם לקבוצות שייכות השונות מקבוצת השייכות שלנו יש ערך. במקרי קיצון - הן מחדדות את הבנתנו לגבי מי אנחנו, מהם הערכים החשובים שלנו, מה מאפיין אותנו שאין באחרים. הדבר גורם ללכידות חשובה.
לעיתים מנהיגים וחברות מדגישים יחוד של קבוצה על בסיס אויב משותף (מעורר תחושה של מצב שרידתי, מסנכרן אנשים ומחבר בינהם למלחמה נגד אויב משותף), או על בסיס מעמד/ארץ מוצא - בדגש על השוני מקבוצות אחרות. דוקטור סוס התייחס לזה בדרכו בסיפור על הסניצס.
שאלה: איך הייתם מציירים מעגלי שייכות? קונצנטריים או חותכים אלא את אלה? רק נוגעים זה בזה/מכילים? מוכלים? אחרת?
@@@@@
לקריאה נוספת על מעגלי שייכות ראו לדוגמה הדף מאת: מיכל ברגמן / מרכז יעקב הרצוג לימוד על מעגלי השייכות החברתיים של האדם, זיקתו אליהם, הצורך להשתייך והשלכותיו על כל אחד ואחת.
ראו גם
למי אני שייך? – על מעגלי שייכות מיכל ברגמן מכון הרצוג. https://www.sefaria.org.il/sheets/217959.1?lang=he&with=all&lang2=he
על פי הדף הנ"ל:
אנחנו מרגישים שייכים לדומים לנו, לאלה שאוהבים אותנו ואיכפת להם מאיתנו
בשיר של קובי עוז (איזה עולם) הוא "מחפש את עצמו" בכל העולם, ומנסה להגדיר מיהו וסופו שהוא עונה:
"סוג של טפיל אולי כנימת עלים סוג של תולעת משי אבל נראה כמו ההורים שלי שאוהבים אותי ועושים לי יומולדת כל שנה".
@@@@@