top of page

מה זה פסיכוזה ומה עושים - פוסט לחווים ולסובבים - הבנה עוזרת

Npint

עודכן: 7 בפבר׳


"התקף פסיכוטי!" "הוא בפסיכוזה ..." "הם איבדו קשר עם המציאות" ....

כמה מפחידים נשמעים הביטויים האלה.

פסיכוזה של ההמונים ... (זה כבר מרגיש טוב יותר, שייך יותר או - להיפך, מפחיד ומאיים הרבה יותר..), מחשבה בוראת מציאות! זה כבר נשמע מצוין ומבטיח.


מבחינה מנגנונית כל הביטויים האלה נמצאים/מבוססים על אותו ספקטרום מנגנוני.

כולנו נמצאים מעת לעת ב"פסיכוזה-מצויה", התודעה של כולנו בוראת רוב הזמן את המציאות ...


מהי הפסיכוזה:

באתר כללית מצאנו את ההסבר האופייני הבא:

"מהי פסיכוזה?פסיכוזה (באנגלית: Psychosis) היא מצב נפשי קיצוני של אובדן חלקי או מלא של הקשר עם המציאות ופגיעה חמורה בשיפוט ובתובנה. אדם שנמצא בפסיכוזה מתקשה להבדיל בין המציאות החיצונית לעולמו הפנימי - לרוב על רקע הזיות ומחשבות שווא...

הפסיכוזה מאופיינת בהתנהגות שבעיני המתבוננים בה נראית מוזרה, חריגה ובלתי מובנת ושעלולה לעורר לעיתים בקרב בני אדם רגשות של חרדה, פחד, ושל דחייה".


אולם בניגוד לעולה מההגדרה - פסיכוזה אינה נקודה מבודדת ביקום. אינה שיגעון לא מוסבר וחסר הגיון שיכול פתאום "להתנפל עלינו". . במקרים רבים ניתן להשתמש במידע שהיא נותנת, ניתן לשנות את מהלכה. לעצור את השפעתה, לצאת מזה... הבנה עוזרת!


"אובדן קשר עם המציאות" נשמע חמור מאד - אבל, שימו לב, רבים מאיתנו "הולכים לאיבוד במחשבות שלנו", לא שמים לב איך הזמן עבר - שקועים במחשבות, ממציאים סיפורים, ומפרשים פרשנויות.

מסיבות אבולוציוניות, המוח שלנו בנוי "לספר סיפורים". להתכונן לבאות, לבחון תרחישים. בפסיכוזה הסיפורים האלה נחווים אמיתיים. הבנה של איך זה קורה עוזרת להוריד את המימד המיסטי, להקטין את הפחד. להבין את הצרכים שהגבירו עד מאד את רמת הסטראס שלנו - ולהבין איך סטראס גורם לחרדה ומריץ את המוח - ואיך מוח רץ (מחרדה או מסמים) יכול לגרום לראיית "סרטים". לגרום לנו לחוות את החלומות שלנו, הפחדים שלנו, התרחישים שאנחנו בונים לעבר או לעתיד ונחווים לנו אמיתיים.


וזאת יש לדעת, המוח של כולנו בונה פרשנויות וסיפורים על המציאות שלפנינו באורח קבע. למעשה, רשת ברירת המחדל המוחית - מקדישה חלקים נכבדים בפעילותה (ופעילות המוח כולו) - ליצירת סרטים על מסך התודעה, לבניית תרחישים שונים לעתיד, לבניית סיפורים שונים אודות העבר... הסיפורים האלה שונים מאדם לאדם ואנחנו בד"כ, מודעים לכך שאלה "רק חלומות". אבל כשאדם נמצא במצוקה, בסטראס גבוה, בחרדה, או נוטל סמים שונים, הוא יכול לראות את פחדיו, או את מאווי-נפשו או את מצוקותיו בצורה מוחשית מאד. כשמנתחים את הסיפורים השונים של אנשים שחוו פסיכוזה, או מצוקה קשה, בולט הצורך בלהיות משמעותי, להיות חלק מהחברה, בעל תפקיד מרכזי וחשוב (לדוגמה ישו או המשיח). יש לכך מקור אבולוציוני - האיילה בשולי העדר נטרפת, וכשאנחנו במתח גבוה וחרדה אנחנו זקוקים להרגיש שייכים, חלק מהקבוצה, להיות בטוחים שלא נינטש.. על אותו בסיס אנחנו יכולים לחזות בוואריציות שונות שהחברה ומנגנוניה עוקבת אחריי... (CIA, לווינים, מרגלים ... מנגנוני החברה בפעולה. זה עלול לנבוע מכך שאני לא ממלא את צפיותי מעצמי, או את מה שהאנשים שאני אוהב מצפים ממני, ולכן אני ראוי לעונש, ועלול להינטש. או כי אני מעריך שמעמדי בחברה אינו כפי שאני חושב שאני או אחרים חושבים שצריך להיות ולכן ראוי לעונש וכן הלאה - אבל אלה הם מוטיבים חוזרים - החברה ואני, אני והחברה... ).


לעניין זה ראו -


הנה 2 דוגמאות לארועים פסיכוטיים - בהם אנשים ראו וחוו את הירהורי ליבם


1. פסיכוזה בעקבות פער בין מציאות לדמיון/סמים/אלכוהול/חוסר שינה/רמת דחק גבוהה - מציגה לפנינו בזמן ערות, את החלומות שלנו, כאילו הם המציאות. כל תרחיש אפשרי, לא מוגבל על ידי הגיון יומיומי.

"כשלמדתי בבית ספר לרפואה, אחי הצעיר טים טס לברלין בעקבות האמנות שלו. הוא התרגש לפגוש אמנים שהיו עבורו גיבורי תרבות וגם לחוות את אירופה עם בת הזוג שלו. כשהם נחתו בחזרה בסיאטל הוא שלח לי הודעה: "הטיסה היתה מושלמת, הם מלווים אותנו החוצה". חיכיתי להם בנמל וחשבתי שההודעה הזו מוזרה ומבשרת רעות, אבל הם יצאו והכל היה נראה שגרתי.

כשנסענו משם טים אמר שהיה מדהים, שכל האמנים הכי טובים היו שם ושכולם רצו לפגוש אותו. "כולם התלהבו מכלבת הפאג שלנו ורצו לראות תמונות שלה", סיפר, "ואז בטיסה הביתה הטייס התקשר כדי לוודא שהנחיתה תהיה מיוחדת עבורי. המטוס נחת וכולם ידעו שהגענו הביתה". הבטתי במראה לעבר החברה שלו שהנהנה ונראתה מודאגת...." .


עצרנו במסעדה, וכשטים הלך לשירותים שאלתי את חברתו מתי התחיל לדבר ככה. היא אמרה שהוא לא ישן הרבה בברלין ושהוא הפך ליותר ויותר מוזר. היא לא היתה בטוחה אם הוא שמע קולות אבל הוא היה משוכנע שעוקבים אחריו ומילמל לעצמו בצורה מדאיגה.


מתוך הכתבה הסכיזופרניה של אחי לימדה אותי דרך חדשה לאהוב אותו ... ניו יורק טיימס ג'יימי שנדרו 09:00 • 02 בפברואר 2025 - הופיע בעיתון הארץ 2/2/25 שימו לב לשימוש המבהיל במילה סכיזופרנייה בכותרת הכתבה , לקלות בה מתייגים פסיכוזה כמחלה קשה. חוסר הבנה מוביל לפחד, ופחד מחמיר סימפטומים.



  1. פסיכוזה בעקבות נטילת סמים שונים (בלי שהאדם נמצא בסטראס)

גם כששאין בעיה מיוחדת, ונוטלים משני-תודעה אנחנו יכולים לחוות "סרטים" שהתודעה שלנו מיצרת באופן עצמי ומוחשי ביותר. הנוירולוג אוליבר סאקס מספר בסיפרו הזיות חוויה שחוה לאחר שלקח סוג מסוים של סם משנה תודעה. (הדוגמה לקוחה מתוך הספר שלו - הזיות). וכך הוא מספר: הוא נטל את הכדורים ולאכזבתו לא חש דבר. קצת אישונים מורחבים, קצת קצב לב יותר גבוה - וזהו. זה היה יום ראשון בוקר. הוא עמד לאכול ארוחת בוקר ושמע דפיקה בדלת. - פתוח הוא אמר, ולסלון שלו הגיע זוג חברים קרובים. הם פטפטו יחד כמנהגם בימי ראשון, הוא שאל אותם מה ירצו לאכול. הם ביקשו חביתה - והוא נכנס להכין אותה. עד כאן הכל היה כרגיל. כשחזר לסלון עם החביתה ביד - נשמטה לו הלסת - הסלון היה ריק. כל מה שהוא ראה, השיחה שלהם, הקולות שלהם וכולי - התרחשו במוחו. התודעה שלו שידרה לו סרט, הוא השתתף בו בשמחה - ולא היתה לו שום אפשרות להבחין בכך.




מה מאפשר לנו לדעת מה המציאות?

אם הכל במוח הוא סיפורים וניחושים (כמו בצאט GPT|), איך אנחנו יודעים מה המציאות?

להחלטה אם משהו אמיתי או לא אנחנו נעזרים בחושים (מידע חיצוני) ומאנשים בסביבתנו. בעזרת החושים שלנו אנחנו מסתנכרנים עם אנשים אחרים במידה מספקת המאפשרת לנו לחוש באופן דומה את הסביבה. לראות מראות, לשמוע קולות וכו - בצורה דומה דייה למה שחווים אנשים אחרים. להתחבר לדרך שאחרים תופסים "מה נמצא סביבנו". דבר זה מאפשר לנו להגיע למוסכמות בשפה - זה אדם, זה עץ, זה פרח או מפל .. ולחוש כאילו יש מציאות שנמצאת והיא וודאית. בפועל, בין אנשים החולקים חושים דומים, יש מוסכמות ופעילויות מוחיות דומות, מסלולי זרימה דומים של מידע היוצרים תחושת של מציאות משותפת.


שותפות אידיאולוגית, או תרבותית, יכולה להביא לדמיון גם בפרשנויות למה שמתרחש בעולם. לפניי היות המדע - אנשים רבים פחדו פחד מוות מארועים כמו ליקוי חמה, או אפילו התקצרות היום והתארכות הלילה - עם תום הקייץ והתארכות הלילה ביימות החורף המתקצר.. העולם היה "רדוף שדים". וסיפורים/אמונות השווא אודות מקור התופעות הוליכו לתופעות כמו הקרבת קורבנות לאלים, ותשלומי עתק למכשפים ורופאיי אליל. חלק מהמיתוסים או מאמונות השווא הוליכו למעשים תואמי-מיתוסים. המדע שהלך והתפתח עם השנים היה כאור בעלטה* - והשיג לאחור את כוחה של הדת והאלילות. כך, כוחו של המדע חשוב כי הוא מספק הסברים רציונאליים הניתנים למדידה, ולשיחזור. ההגיון שבהם נוצר, ומפעיל שוב ושוב אזורי קוגניציה והיגיון, והם בולמים (פזיולוגית) את הרגש הסוער של הפחד מהלא ידוע והלא מובן. הוא מאפשר להתכונן לארועיי-עתיד תוך הבנה ויכולת צפייה של מה שקורה וסביר שיקרה הלאה. חקר המוח מתקדם דיו בימנו, ויכול להסביר תופעות שבעבר (וגם היום) היחס אליהם הוא פעמים רבות מיסטי. ולהעמיד אלטרנטיבה מדעים להסברים כמו: מישהו השתלט לי על המוח, חייזרים העבירו אותי לפלנטה אחרת. או המוח שלי חולה אנוש... לא זה, ולא זה, ולא זה .. "המוח פלסטי וניתן לשינוי בכל גיל וכמעט בכל מצב". הבנה עוזרת!


ביומיום אנחנו מבדילים בין סיפור או מחשבה - למציאות - מה קורה בפסיכוזה?

מתח גבוה, סטראס ופחד, מה שהמוח מזהה כסכנת שרידה, יכולים להביא מצב בו אפליקציות מוחיות מולדות מנתקות חלקים שונים מהפעילויות המוחית שלנו [1] . בכלל זה, החשיבה ההגיונית, וההיפוקמפוס (קוצב הזמן והעד להווה) מתנתקים. במה שקרוי פסיכוזה - ההיפוקמפוס מנותק חלקית, והסיפורים והמחשבות שאנחנו חווים, במיוחד אם הם התחילו בליווי חזיונות שונים, נתפסים כהווה. כמציאות. כאמת.

לאחר שהתקבעה - אמונת שווא יכולה להמשיך להתקיים "עד שהוכח אחרת" ... גם בחיי היומיום הרגילים.


הזיות נוצרות לעיתים כאשר פרשנויות המוח את החוץ, משיגות את הקלט מהחושים - ואנחנו עלולים להתנתק מעת לעת גם מהקלט החושי, ולחוות באופן מוחשי חזיונות או הזיות שונות (ראיית מראות, שמיעת קולות, ראיית "סרטים" על מסך התודעה). דבר זה עלול להוביל למצב בו חלק מהאמונות שלנו (אנחנו בגיהנום ומתעללים בנו, אני משיח, ה CIA עוקב אחריי..), מתקבעות, כאילו קיבלו אישוש מהחושים.

 

בעוד ההזיות החושיות שוככות במהירות גבוהה יחסית (ראייה מהר יותר, שמיעת קולות לאט יותר..) , עם שוך המתח, האמונות שבבסיסן עלולות להשאר זמן ארוך יותר. אמונות אלה הן בגדר מחשבות או סיפורים ש"התאהבנו בהם". גם אם אנחנו סובלים מהם מאד. יש צורך באדם מבחוץ, בהסבר אחר, שיאפשר לנו "לחבר את הקווים" אחרת. יוש צורך בהכלה, הורדת המתח ואפשרות להפוך משמעותי, חלק מהחברה, להיות "כמו כולם".


הורדת המתח והשבת החלק ההגיוני לפעולה עוזרת. קשר וסינכרון עם אחרים, הגברת תחושת השייכות, עזרה לאנשים אחרים, עשייה, תרגילי נשימה, דיקור סיני מדיטציה... ומידע - עוזרים להורדת המתח ומפחיתים את הניתוקים. מצאנו שגם ניירוטריט ומגמתו - להרבות בדוגמאות והדגמות חושיות - ונירמול תואם מצב - עוזרים. ירידת המתח משחררת את המעצורים שאפליקציות השרידה משתמשת בהם כדי לחסום את אזורי הקוגניציה וההגיון - ואז, ראינו לא פעם - פתאום, התחושה המיסטית נעלמת. אפשר לחשוב בהגיון. ואפשר להתחיל לנשום, ולחשוב. להתמודד. ולמצוא פתרונות.


להרחבה ראו גם



איך עוזר טיפול בנושא אמונות שווא?


  • יש צורך בנקודת מוצא אמפתית מאד.

  • התחברות ריגשית. אמון. המטופל מוביל , הוא המאסטר. המדע כלי עזר...

  • התכווננות למטופל, יצירת ראפור / סינכרון עם הבאים לבקש עזרה.

  • הצעת הסבר אלטרנטיבי מדעי כאלטרנטיבה לפרשנות המיתית או החרדה בלי ציפייה שיתקבל.

  • שימוש בעזרים חושיים שונים כדי להמחיש דרך החושים את הטענות בדבר פריקות, כוחה של האלטרנטיבה ועוד. הדגמות (פסנתר מדבר. תלת מימד . הדגמת המנצח לוקח הכל. וכו). ...

  • הבנה פנימית עמוקה שהשינוי צריך לבוא במוחו של המטופל ש"יחבר את הקווים אחרת" .

  • הורדת לחץ - כהנחייה להמשך ההשפעה המייטיבה. התנסות של המטופל במימוש הצעה הזו - וההשפעה שהיא יוצרת, מגבירה את הנטייה לזנוח את ההתנתקויות.

  • הבנה חיונית - גם לסובל וגם למשפחתו. וכפי שראינו עוזרת - מאד.

  • היא גם מונעת אותנו מלהכניס באופן אוטומטי כל תופעה של פסיכוזה לאותו סל תחת המונח המאיים "סכיזופרניה".


לעניין סכיזופרניה. כשאדם חוה מציאות מנותקת, כאילו הוא חי ב 2 פלנטות נפרדות שאינן יכולות להשלב בינהן - סימן הוא שהאדם לא מצליח לחבר בין הקווים או 2 מציאויות שאינן מתיישבות זו עם זו. לדוגמה: שואה=פלנטת אושוויץ, וחיי היומיום - רע מוחלט מול טוב מוחלט - הכל צבוע בשחור לבן כמו שקורה בזמן מתח גבוה (אויב או אוהב אין באמצע). או לדוגמה: אני אומן מוערך, ברגע שגדולי האומנים יראו את עבודתי הם יתפעלו ממני ואהייה אהוב עליהם . לעומת מציאות יומיום שאיש לא ראה אותי בתערוכה, לא ניגש לראות את היצירות שלי, ונותרתי בודד... קשה לשאת בקונפליקט הזה, במיוחד אם נמצאים במצב רגשי גבוה, נוטלים סמים או שותים אלכוהול, לא יישנים, מריצים את המוח במהירות, חוששים שהחברה שלי לא תעריך אותי ותעזוב אותי ...

חשוב להבין שבשלב הפסיכוזה ההגיון בנוגע לאמונות השווא לא עובד - ניתן להשתמש בסזורה (של ביון ראו סיכום בסוף), בהתחברות ריגשית, וניתן להפעיל אותו, אם האדם נמצא במצב שמעונין לקבל תשובות לשאלות שלו - דרך "הניירוטריט" או בשיטה אחרת, המציעה להסתכל רחוק (על מנגנוני המוח הכלליים) כדי לראות קרוב. לשמוע את השאלות שלו (איך ההזיות האלה נכנסות לי לראש. מה זה העולם הזה שאני רואה?) ולענות מנגנונית.


הקשבה סקרנית ומתעניינת לדברים של האדם ההוזה, או החוזה חזיונות, הבנה שזה העתיד שהוא מייחל לו (או לעיתים חושש ממנו), מאפשרת להבין את פשר ההזיה. הכלה של מצבו, והתעניינות אמיתית - בלי תוספת פרשנויות ואנליזות, רק "להיות עד" לחוויה, ולברר איך נראים הפרטים במה שהוא רואה, איך חולף הזמן כשהוא שם, וכן הלאה - עוזרת להבין יותר, להכיל, לראות את ההגיון בפסיכוזה, והיא מסקרנת את כל המשתתפים בשיחה. מאפשרת הצצגה למגנוני החשיבה והחלום. . להבין שזה חלום הנחווה כמציאות. ולנסות לכוון להצלחות קטנות. בלי להוסיף לחץ.


לעניין זה ראו תאור מקרה בכתבה הסכיזופרניה של אחי לימדה אותי דרך חדשה לאהוב אותו ... ניו יורק טיימס ג'יימי שנדרו 09:00 • 02 בפברואר 2025 למקרא הכתבה הזו עולה השאלה: האם האחות צדקה? האם אחיה אכן סכיזופרן? אולי העזרה לה נזקק הייתה אחרת ..


כדאי להכיר גם מושגים כמו ראפור (כמיה בין אנשים, סינכרון בין מטפל ומטופל) וסוזרה (של ביון). ראו פסקאות קצרות והפניות בסוף הפוסט.


לעניין זה ראו




סיכום חלק זה ומילה לסובבים:

כשרואים ברחוב בנאדם מדבר לאוויר ומתווכח עם מישהו לא נראה - עוזר להבין שהוא רואה את המחשבות שלו.איך זה קורה? "איך רואים סרטים"?  בד"כ, בחיי היומיום הרגילים, מה שמוקרן לנו על מסך התודעה הוא תוצר של דו-שיח בין הקלט שמגיע מהחושים לביין המחשבות והציפיות שלנו. ביחד הם מנהלים "דו-שיח", ויוצרים את המאורע הנתפס בתודעה. אבל במצב בו המוח רץ, כשאדם על סמים, או במתח גבוה במיוחד - הפלט לתודעה מסתמך רק על ניחושי המוח ש"רץ" במהירות מאד מוגברת, (מנסה לנחש מה שלפניו), וזאת מהסיבה הפשוטה: הקלט מהחושים שלא מספיק "להגיע לדו-שיח". החשיבה והפרשנויות, הניחושים של המוח רצים כל כך מהר, שהקלט מבחוץ לא מספיק להגיע, ולתודעה מגיע סרט שנוצר "במעמד צד אחד בלבד". במצב זה המוח תופס את מה שהאדם שבהזיה חושב, או מנחש, ותופס זאת כאילו המידע הגיע מהעיניים, ומהאוזניים. לעניין זה כולל הדגמות ראו פוסטים על הזיות שמעתיות, שערי התודעה, מה ההבדל בין הזיה לסיוט וכן: טראומה, חרדה, והזיות - "סרטים", מראות, וקולות - הבנה יכולה לעזור


מי שחווה הזייה ומבין איך היא נוצרת, אינו פוחד. כשהוא רואה חסר-בית, עומד ומדבר "עם האוויר", הוא אינו עובר למדרכה השנייה, אינו מסיט מבט בפחד. מבין מה קורה לאדם מולו ומתמלא חמלה, הוא יודע מנסיונו - כמה הבדידות קשה, כמה חוסר המשמעות, הפחד, המתח, הסבל - מקשים. וגם יודע שהבנה עוזרת. הבנה של הסביבה והבנה של האדם עצמו.

@@@@@


מה אומרים אנשים שחוו וחווים פסיכוזה על התחושה? מה מוביל לפסיכוזה? איך זה מרגיש?

במסגרת התגובות למאמר הנ"ל מהארץ שוחחתי עם "משה המשה" תוך ניסיון הדדי להבין ולנתח את תופעת הפסיכוזה, הזיה וערוב חושים שהוא ואחרים חווים.


הסטרס נוצר מחוסר קבלה הכלה שיקוף ותיקוף ולא להפך, ואותו דבר פסיכוזה שמגלמת מצב שאין פתוח נגיש ורגיש ממנו אלא שדווקא משום כך הוא נתקל בתגובות הכי בעייתיות בזמן ששיקוף ותיקוף הדדי המחייב אותו היה עושה פלאות. 


פסיכוזה בהתאם אינה אלא חוויה בו זמנית של הפיזי גשמי מוחשי למטפיזי מופשט ותאורטי... חוויה שאין מקדמת ממנה לאנושות ולאנושיות


(אוסיף עוד קטעים מהשיח המעניין שהתפתח - בהמשך י.ע.)


מושגים להרחבה למעוניינים


הפסיכוזה המצויה


מתוך "על הספר" אודות הספר הפסיכוזה המצויה (2016) באתר הוצאת הספרים תולעת ספרים. 

"הפסיכוטי המובהק, כמו גם הנורמלי, הם מיגוונים של ההוויה המדברת. הפסיכוטי אינו יוצא מן הכלל וכן גם הנורמלי. כולם שווים מול ההתענגות, כולם שווים מול המוות. אין אנו מבחינים בין סוגים אלא בין אופנים שהם מיגוונים.


 אם האחר קיים, ניתן לפסוק על ידי: כן או לא. במצבים בהם האחר קיים ישנם קריטריונים, או "חלוקות". אבל כאשר האחר אינו קיים, לא נמצאים פשוט ב-כן-או-לא, אלא ב-יותר-או-פחות. מהי האמת בעניינים האנושיים? בסופו של דבר זו העקומה של גאוס.

לאן שלא נלך, היכן שלא נהיה, הממשי מופיע בצורה של העקומה של גאוס.


 הוודאי הוא מקרה נדיר, ואחר כך ישנו ה"בטוח אבל לא ודאי": יודעים שזה כך, אבל לא ניתן להוכיח זאת. לבסוף יש את ה"לא בטוח". אנחנו עובדים ב"לא בטוח". "זה לא בטוח" זו התשובה האוניברסלית. אנחנו תמיד בכמעט.

 דווקא בגלל היותנו נידונים בפרקטיקה לסוג מחשבה שבקירוב, עלינו לדבוק במאמצינו לעבר המתמיה."




איך עוזר טיפול בנושא אמונות שווא?


  • נקודת מוצא אמפתית מאד.

  • התחברות ריגשית. המטופל מוביל הוא המאסטר. המדע כלי עזר...

  • התכווננות למטופל, יצירת ראפור / סינכרון עם הבאים לבקש עזרה.

  • הצעת הסבר אלטרנטיבי מדעי כאלטרנטיבה לפרשנות המיתית או החרדה בלי ציפייה שיתקבל.

  • שימוש בעזרים חושיים שונים כדי להמחיש דרך החושים את הטענות בדבר פריקות, כוחה של האלטרנטיבה ועוד. הדגמות (פסנתר מדבר. תלת מימד . הדגמת המנצח לוקח הכל. וכו). ...

  • הבנה פנימית עמוקה שהשינוי צריך לבוא במוחו של המטופל ש"יחבר את הקווים אחרת" .

  • הורדת לחץ - כהנחייה להמשך ההשפעה המייטיבה. התנסות של המטופל במימוש הצעה הזו - וההשפעה שהיא יוצרת, מגבירה את הנטייה לזנוח את ההתנתקויות.

  • הבנה חיונית - גם לסובל וגם למשפחתו. וכפי שראינו עוזרת - מאד.

  • היא גם מונעת אותנו מלהכניס באופן אוטומטי כל תופעה של פסיכוזה לאותו סל תחת המונח המאיים "סכיזופרניה".


לעניין סכיזופרניה. כשאדם חוה מציאות מנותקת, כאילו הוא חי ב 2 פלנטות נפרדות שאינן יכולות להשלב בינהן - סימן הוא שהאדם לא מצליח לחבר בין הקווים או 2 מציאויות שאינן מתיישבות זו עם זו. לדוגמה: שואה=פלנטת אושוויץ, וחיי היומיום - רע מוחלט מול טוב מוחלט - הכל צבוע בשחור לבן כמו שקורה בזמן מתח גבוה (אויב או אוהב אין באמצע). או לדוגמה: אני אומן מוערך, ברגע שגדולי האומנים יראו את עבודתי הם יתפעלו ממני ואהייה אהוב עליהם . לעומת מציאות יומיום שאיש לא ראה אותי בתערוכה, לא ניגש לראות את היצירות שלי, ונותרתי בודד... לעניין זה ראו תאור מקרה בכתבה הסכיזופרניה של אחי לימדה אותי דרך חדשה לאהוב אותו ... ניו יורק טיימס ג'יימי שנדרו 09:00 • 02 בפברואר 2025


למקרא הכתבה הזו עולה השאלה: האם האחות צדקה? האם אחיה אכן סכיזופרן?

יתכן שלו האחות היתה מכירה ניירוטריט הכלים שהיו עומדים לרשותה לעזור לאחיה היו מושכלים יותר, מונחים פחות מלחץ וסטראס שלא הועילו







רפור -

רפור (RAPPORT) - כימייה בין מטפל ומטופל, נוירוביולוגית: סינכרון מוחי בין אנשים.

כשאנחנו במצב ריגשי מעורר קל יותר להשפיע עליינו - אם רואים את הפחדים שלנו, ונותנים להם מענה הולם.

מענה הולם פרושו שנמצא שמץ ולו קצהו של מושג או זיכרון שתואם את המפה המנטאלית שלנו.

נקודת מוצא לכיוון המחשבה, והטייה שלה לפתרון המוצע על ידי המטפל.

טיפול או מפגש בין אנשים מצליח - אם הסובל מוצא הד במוחו- מוצא קבוצת נוירונים שמתאימה ולו במשהו למה שהמטפל אומר, משתמש בה כנקודת מוצא ונוסע איתה הרחק במחשבותיו עד שהוא עצמו מוצא פתרון לבעייתו הכי דומיננטית! בעייה שהמוח האישי שלו מסמן כדורשת פיתרון.


חלק מהשינוי שפסיכולוגים יוצרים אצל מטופלים שלהם נסמך על ה "רפור" - קשר של סינכרון איתם שמאפשר, תוך שיתוף פעולה ואמון - הטיית החשיבה לתפיסה אחרת של המציאות, שונה ומטיבה יותר.

התנאים לקיומו של ראפור בין מטפל ומטופל: מצב ריגשי מעורר ובעיה שדורשת פתרון, אמון, קשר ריגשי אותנטי, ויכולת של המטפל לקלוט את המטופל, להתמקד בו, ולהיות רגיש לצרכיו - כמו אם הקולטת את צרכיו של התינוק בעזרת סינכרון ורגישות לא מילולית. [מטפלים צריכים להיות רגישים למצבו הריגשי של המטופל - מצב בו הוא מסתנכרן איתם, לעיתים כמהה לסינכרון עם אחר במטרה לצאת מבדידותו הכואבת. במצב זה אנשים קלים יותר להשפעה. דבקות של המטפל בתאוריות פסיכולוגיות אישיות או כלליות, מעולמו האישי, או מהספרות המקצועית, כמו - "זה הכל בגלל ההורים", או "זה הכל בגלל האמא/,אבא הכל קורה בגללה"... או בגללו וכו - אינה תמיד נכונה. המטופל הכמה לקשר ולסינכרון, מנסה ומצליח למצוא ארועים שיכולים להתקשר לטענה הזו ולבנות סביבם סיפור מנופח! .... - גם זו לעיתים הופכת לאמונת שווא, שרק הזמן דבקות ההורים בדרכם האוהבת, ועבודה של הסובלים - פותרת.



ראפור (RAPPORT) - כמייה בין מטפל ומטופל, נוירוביולוגית: סינכרון מוחי בין אנשים.

Rapport: a close and harmonious relationship in which the people or groups concerned understand each other's feelings or ideas and communicate well. "she was able to establish a good rapport with the children"



סזורה - המרווח המקשר


סזורה - הרווח בין העולמות Caesura - סזורה




העצמי האוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹטִי-מקטעי: מנוכחות לא פרשנית ועד פירושי הַרצָפָה בטיפול – חלק ב

ד"ר תמר אהרונסון

"חלקו הנוכחי של המאמר מרחיב אודות נדבכיו של הטיפול במצבי עצמי אוסטאופורוטי ועצמי מקטעי. כפי שפורט בחלק הראשון, הטיפול הפסיכודינמי האופטימלי במצבים אלה הוא אינטנסיבי: בן מספר פגישות בשבוע, ארוך טווח ורב-רובדי. במהלכו הופכת נפש המטפל למעין כלי קיבול או מעטפת לחלקי העצמי הספורדיים, המחוררים והדיס-אינטגרטיביים של המטופל, עד שנוצרת מעטפת אוגדת שכזו גם בנפש המטופל. מטרתו של הטיפול היא לסייע למטופל, באמצעות קשר קרוב, נוכח וחם, לחוש רציף יותר ופחות חלקי, מנותק, נעדר, שבור ומבוזר; וכן לחבר בין חומרי נפש ארכאיים, מבולקים ומקוטעים. בכך, נשאף להביא לתנועה והרצפה באזורים נפשיים של קיפאון וניתוק.

אבקש להציע כי בראשית הדרך הטיפולית במצבי עצמי אוסטאופורוטי ועצמי מקטעי, נידרש לנוכחות שהיא פחות פרשנית במהותה, למשך תקופות משתנות ובהתאם לצרכי המטופל. זוהי שהייה משותפת ברובד ההיות הכוללת שהות סמוכת חוויה בנהר ההעדר, רגרסיה לתלות – בה מתאפשרת אחדותיות שאינה פרשנית באזור ההתמוטטות הקדום, וכן שהייה משותפת בסמוך לשברי העצמי המקוטעים והדיסוציאטיביים. רק מקץ תקופה של נוכחות מיטיבה וראשונית שכזו, נוכל לעבור לעבודה יותר פרשנית, באמצעות 'פירושי הַרצָפָה'. אלו הם פירושים שתכליתם לחזק ולאחות את העצמי האוסטאופורוטי-מקטעי, הכוללים עבודה סזוראלית כאופנות התערבות – בחתירה להלחמה ואיסוף רגשיים של חלקי העצמי הפרומים, פירושים החותרים לשיקום ייצוגי האובייקט המיטיב בנפש המטופל, פירושי מעטפת, פירושים הנעים על הרצף שבין פרגמנטריות לבין היאספות, פירושי חיבור ואינטגרציה וכן פירושי עדות והִיסְטוֹרִיסִיטִּי – אשר מאפשרים את עבודת ההטלאה הרגשית של חורים במעטפת הזיכרון. לבסוף, מתוארות מטרות הטיפול כאיסוף פסיפס חוויות העצמי הספורדיות למעטפת האני, ושזירת חוט המשכי המקשר בין מקטעי ההיות ופיסות העצמי.


"איך נוצרת חוויה של המשכיות?

ביון טען שסזורה צריכה להיות חדירה, כלומר כזו הניתן לעבור ולחזור דרכה (הוא אף סימן אותן בתו "/" כדי להדגיש את ההפרדה מצד אחד ואת הדינמיות במעבר בין חלקים, ללא כיוון ספציפי, מהצד השני). כאשר הסזורה חדירה מספיק, היא מאפשרת מעבר דינמי בין היבטים שונים של האישיות, ויצירת נקודות התבוננות שונות (vertices) בתוך האדם. כתוצאה מכך נוצרת חוויה מתמשכת של רצף והמשכיות.


מאידך, כאשר הסזורות לא חדירות, התוצאה היא שהאישיות תעשה יותר ויותר מפוצלת בלי אפשרות של מגע בין החלקים השונים, מצב העלול להוביל בסופו של דבר להתפוררותה, כמו במצבי סכיזופרניה. אך גם במצבים קיצוניים פחות, יצירת ניתוק בין היבטים שונים באישיות, מונעת את האפשרות של דיאלוג בין החלקים המפוצלים ומשאירה אותם בלתי נגישים. ביון עסק ברעיון של סזורה מתוך עניין באפשרות לגשר על סזורות באותם מצבים הנדמים כמופרדים לגמרי, ובפרט באופן בו ניתן לגשר על הסזורה בין המטפל למטופל ובין מצבים רגשיים שונים של המטופל. מכאן אולי נגזרת מטרה נוספת לטיפול - לחצות את הסזורות ולהפוך אותן ליותר חדירות, ומצד שני ליצור סזורות במקומות בהן יש בהם צורך."


שהייה משותפת ברובד ההיות ...



מהי סזורה (Caesura)? משמעות המונח ויישומיו לפי וילפרד ביון

 

סזורה היא מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, כדי לתאר הפסקה או הפרעה בזרימת המחשבה או התקשורת במהלך פגישה בטיפול פסיכואנליטי.

  

הפרעה כזו בזרימת המחשבות עשויה להתרחש אצל המטפל או אצל המטופל, והיא יכולה להיחווה כרגע של מתח או אי נוחות. סזורה יכולה ללבוש צורות רבות, כמו שתיקה ארוכה, שינוי בטון הדיבור או שינוי פתאומי בנושא.הן עשוית להיחוות אחרת על ידי המטפל והמטופל, מה שיכול לעורר רגשות חרדה, תסכול או סקרנות.

 

ביון האמין כי סזורות יכולות להיות חלק חשוב מהתהליך הפסיכואנליטי, שכן הן עשויות לספק הזדמנות למטפל ולמטופל להרהר ולהפוך שנאמר (או עבר במחשבותיו), זאת במטרה לחקור את המשמעות מאחורי ההפרעה. הוא סבר כי סזורות יכולות לספק הזדמנות למטפל ולמטופל לחקור את האסוציאציות הלא-מודעות שייתכן שהובילו להפרעה ולהעמיק הבנה פסיכודינמית באשר לבסיס של קונפליקטים רגשיים.

 

במובן מסוים, ניתן לראות בסזורה רגע של השעיה, שבו כללי התקשורת הרגילים מונחים באופן זמני בצד, וכך מתאפשרת רמה עמוקה יותר של חקר והבנה.

 

מושג הסזורה של ביון רלוונטי לא רק לטיפול פסיכואנליטי אלא גם לצורות אחרות של תקשורת ודיאלוג.

הוא מדגיש את החשיבות של קשב לרגעים כאלה ושל שימוש בהם כהזדמנויות לשיקוף והבנה מעמיקה יותר בטיפול הנפשי.

 

 

20 צפיות2 תגובות

2件のコメント


ארי
2月06日

אז אולי מכאן הערך בקשב לסזורה, לקטיעה, לשתיקה, להפסקה כי לא במקרה זה הקשב לדומם שמאפשר את ההרחבת הקישורית להקשרים שלכן נחשבים בטעות לדיסאסוציאטיבים משום שהם חוצים את הגבול בין הדומם לנע, הצליל תנועה, מילה שתיקה, כדי יחס פחות מוסכם מקובל חברתית בין המוות לחיים למשל. אנחנו משעים את המשען על האינרטי כדי יצירת כיוון מתחדש באמת

いいね!

ארי
2月06日

אפשר גם לשקול שתחושת הסכיזופרן שכולם דואגים לו ומתעניינים בשלומו(הכרוכה כמובן בתקורה הבעייתי שהם שם למעלה או מעבר למסך עוקבים אחריו במיוחד) אינה בדיוק רק הזייתית אשלייתית כי במצב של התפשטות הגשמיות, או פסיכוזה בלשון העם, הזהות "קופצת" למימד האוטופי של הזמן כדי עולם שבו באמת לכולם אכפת לגמרי מכולם ללא הבדל שמכאן גם הנטיה להטפת דברי נבואה והתמוססות היכולת הצריכה לשרידות כרגע להבדיל בין מוכר לזר קרוב לרחוק. זאת אומרת האדם מאבד את היכולת האגוצנטרית החיונית כרגע ומאז ומעולם להישרדות ובהתאם מוקצה מהחברה כמנותק מהמציאות. שזה נכון ולא נכון בו זמנית כי מזו הרגעית החולפת והזמנית הוא מנותק לגמרי אבל לזו הנצחית הוא מחובר דווקא מהכלל. הבעיה שהוא לא מסוגל להבין ולהבחין שרק שהוא ורק הוא לבד לגמרי בנצ…

いいね!

  נוירופדגוגיה ישראלית.  נוירופדגוגיה מנגנונית.  נוירופדגוגיה מעשית.   פדגוגיה עצמית.   ניירוטריט.   חשיבה מנגנונית.   חקר מוח יישומי.    התמכרות. 

 

   ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני

 

 

 

כל הזכויות שמורות ©                                                                                         

  • Facebook
bottom of page