איך קורות הזיות? איך רגש חזק, טראומה, פחד מוות, מלחמה, וחרדה יכולים להעצים אותן?
מה ניתן לעשות כדי להפחית את הבעיה המטרידה/מפחידה הזו? - הבנה עוזרת.
יש אנשים שעוברים טראומות והם מתחילים לחוות אחר כך הזיות, וזאת בלי שלקחו סמים משני תודעה.
המוח של עצמם משחרר, כמו בעת קרב שרידה, כמויות גדולות מאד של דופמין ואופיואידים והם רואים מראות, שומעים דיבורים, חשים תחושות, ללא נוכחותם הפיזית של האנשים הנראים או מדברים שהם חווים בסביבתם.
חוויה כזו יכולה להיות חוויה של הזיה שמשולבת במציאות, או לחילופין "סרט עלילתי מלא".
לדוגמה : ביומיום, אני הולך ברחוב ופתאום מגיחה מולי דמות עם סכין שמנסה לפגוע בי, או, אני במקלחת ופתאום מופיעה דמות אדם עם קפוצון ומאיימת שאם לא אתקלח במים קפואים הוא יפגע במשפחה שלי. או אני במסיבת יומהולדת, מסובבת את הראש ופתאום לפני "המחבל הכי מפחיד מהסירטון, מאיים עלי עם תת מקלע". - מקרים אלה קורים כשאנחנו דרוכים מאד, ורואים את המחשבות שלנו. רואים את ניחושיי המוח לניצנוצי אור, רעשי רקע של קבוצות נוירונים במוח, תחושה של תנועה. "פלט" של מכונת עיבוד המידע החושי שמגיע לפני שנכנס "קלט" רלוונטי.
לעומת הדוגמה הנ"ל חווית ההזיה יכולה להיות חוויה הנתפסת כסוג של "סרט", סיפור בו אני הדמות המרכזית או לחילופין משתתף ועד פעיל. היא נתפסת כאילו היא מתרחשת במקום אחר עם חוקים אחרים שאינם קיימים בעולמנו. ביקום אחר שלא ברור מה הוא. אולי גהינום או תופת עם דמויות שטניות המתעללות בי, אולי בפלנטה אחרת, לדוגמה - כוכב האפר, או אולי בפלנטת אושוויץ, עם חוקי טבע משלה בה אנשים לא חיים ולא מתים, ובה הזמן "נע על גלגלי זמן אחרים". "הם הולכים [למשרפות], מתבוננים בי ... הם הולכים, ואני נשאר ..." לעיתים זהו סוג עולם בו חוקי הטבע אחרים, והזמן בו נע אחרת. בדוגמה אחרת סביב רגש אשמה לא פורופורציונאלית, יכולה להיות הזייה המתרחשת בעולם שלנו ויש בה דמויות של שופטים ידועים מבית המשפט העליון (של ארצות הברית) ששופטים אותי בחומרה, גיבורי על שעוזרים לי, רוצחים סידרתיים שרוצים להעניש אותי .. וכ"ו ראו: ריגשי אשמה, שמיעת קולות וטיפול משולב באמצעות CBT, מציאות מדומה, ואווטרים
עוזר להבין איך המוח מייצר מצבים כאלה. ומעודד לדעת שהבנה יכולה לעזור מאד.
מה המנגנונים שמייצרים אצלנו הזיות או "סרטים" ?
בכל פיענוח של מידע מהחושים (ראיה, שמיעה) יש 2 תהליכים: מידע המגיע מהחושים, וניחושים של המוח הקוגנטיבי שמנסה לפענח מה לפניו. אנחנו מזהים משהו בצורה טובה כשהניחוש שלנו מצליח לקבל מידע ברור מבחוץ.

Your Brain Hallucinates Your Conscious Reality | Anil Seth | TED :מתוך
אבל לפעמים, בעקבות שימוש בסמים או בעקבות חרדה מח אימה ומצביי שרידה המוח שלנו רץ! הניחושים של המוח מגיעים ע"ס המחשבות שלנו, הרבה לפניי שהגיע מידע חיצוני (קלט) כלשהו - ואנחנו "רואים" את המחשבות המפחידות שלנו.

Your Brain Hallucinates Your Conscious Reality | Anil Seth | TED :מתוך

שלושת האיורים הנ"ל מובאים מתוך הסירטון רב הצפיות:
Your Brain Hallucinates Your Conscious Reality | Anil Seth | TED
איך המוח יוצר סרטים או הזיות משולבות במציאות?
כשאנחנו בחרדה, יושבים לבטח בביתנו אבל דרוכים לקראת כל סכנה, המוח מפעיל רשתות נוירונים שמנסות "לחזות את העתיד" תוך בניית תרחישים שונים. במקביל הוא מפנה קשב ממוקד לחושים במטרה להקדים לשמוע כל רחש זעיר, כל שביב אור או שמץ ריח במטרה לזהות איומים מוקדם ככל האפשר, או לחילופין לכל מילה או שביב הבעה למה אנשים אומרים - במטרה לקלוט כל רמז ל"זיוף" או "כוונה נסתרת" (דבר זה עלול להוביל לפרשנויות חשדניות שגויות - נדון על כך במקום אחר).
כשמופנה קשב עז לחושים - סף התגובה למידע המגיע מהם יורד, וכך אל אזורי הפרשנות מגיע "רעש רקע" אליו אנחנו מלבישים פרשנויות בעזרת המוח שטווה/ממציא פרשנוות (כמו בחלימה). להרחבה ראו
איך נוצרות הזיות מישהו דוחף לנו אותם למוח? חייזרים? טלפתיה?
בהזיות התמונות, הקולות או הריחות נוצרים בעזרת פרוק והרכבה של זיכרונות שלנו, של תמונות, צלילים וכו המצויים במאגריי התמונות והקולות שבמוחנו. היווצרות ההזיה משתמשת בכך שהמידע במוח בנוי בצורה פריקה, ושהמוח שלנו יכול לייצר תמונות שונות, משפטים שונים - בעזרת חיבורים גמישים בין קיטעי זיכרונות, קיטעי תמונות, ריחות, קולות וכו השמורים בזיכרוננו. בסיפור "איתמר צייד החלומות", של דוד גרוסמן, איתמר חולם על שד ופתאום שם לב שהעיניים שלו נראות אדומות כמו עיניים של איש אחד מפחיד שראה פעם ברחוב, והקרניים שלו כמו של פרה, והקול שלו כמו חריקת דלת המחסן במרתף הבית.. באפן דומה ההזיות שלנו נוצרות מחלקי תמונות ומושגים שהמוח שלנו מחבר לכדי דמות או צלילים שאנחנו חווים ותופסים באופן מוחשי מאד!

https://www.youtube.com/watch?v=oYp5XuGYqqY Do we see reality as it is? | Donald Hoffman | TED
להסבר בסיס אודות שמיעת קולות - בעקבות הפניית קשב מוגבר לאזוריי השמיעה במוח ראו טינטון. למה זה קורה? - טוב גם להסבר על הקשר בין סטראס
איך זה קורה? כולנו יכולים "לשמוע קולות" ?
כשמגיעים צלילים לתודעה שלנו המוח מנחש ומחליט מה שומעים על סמך מספר מקורות. 1. הצלילים המגיעים לאוזניים ומהם לתלמוס ולתודעה. 2. מה שאנחנו חושבים שאנחנו שומעים...
לתופעה בה מה שאנחנו שומעים, מושפע ממה שאנחנו חושבים שאנחנו שומעים,
קוראים הטרמה (פריימינג).
מחשבה או קריאה של מילים מעוררת במוח תגובה מטרימה של נוירונים הקשורים לנשוא המחשבה או הסיטואציה. המוח מפעיל הפעלה ראשונית את קבוצות הנוירונים הרלוונטיות. תמונה של אדם או אפילו חפץ שנראה כמדבר בליווי קולות - אפילו חסרי פשר - במקצב הנכון - גורמים למוח לנחש ולנו ממש "לשמוע" קולות. אם אתם רוצים לחוות סוג של חוויה כזו צפו בסירטון על הפסנתר המדבר. הסירטון כולו מעניין ומספק הסברים לתופעה. הקטע בו ממש שומעים פסנתר מדבר מתחיל בערך החל מהשניה 0:40

להרחבה ראו גם
הזיות שמיעתיות
הזיות ראייתיות
לסיכום:
פיענוח קולות או מראות במוח נוצר בעזרת קישריי משוב בין מידע שמגיע מהחושים ופרשנויות שהמוח מנחש מראש. ביומיום, המוח מציע פרשנות בסיסית על פי הקונטקסט בו אנחנו נמצאים, וחוזר ומאמת ומעדכן לפי הקלט המתקבל - עד שהוא מגיע לרמת וודאות מסוימת (קצת כמו ב צאט GPT).
לעמת זאת, בחרדה וסטראס, המוח דוהר, חשוב לו לפרש מהר (כי : סכנה! סכנה! סכנה!), הפלט משיג את הקלט, ההחלטה מתקבלת, והמידע מהחושים נחסם (פעולת בסיס של מנגנון הקשב). אנחנו חווים ניתוקים.
הבנתי איך יכולים לראות תמונה או משפט, אבל איך נוצרים סרטים שלמים?!
למה יש אפשרות כזאת במוח?
מדענים מניחים שה"סרטים" שאנחנו רואים נוצרים בעזרת יכולתנו המולדת של רשתות הנוירונים שלנו, לייצר "סיפורים" ופרשנויות אודות העבר או לדמיין תרחישים עתידיים [1,2]. יש לכך יתרון אבולוציוני, ואנחנו מכירים את סוג המחשבות האלה אודות עבר ועתיד מחיי היומיום. אולם בעוד בחשיבה רגילה אנחנו לא תמיד רואים את המחשבות בצורה מוחשית, לא שומעים את הקולות בצורה מוחשית, בזמן הזיה או חלימה כמות המוליכים העיצביים גדולה מאד, והטריגרים של המחשבות שלנו מתפשטים במהירות גם ללא קלט חיצוני,כמו אדוות מים שנוצרות מסלע ענק שהוטל אליהם, כמו מכוניות שנוסעות עם "הרבה דלק", מגיעיות לשלל האסוציאציות, המושגיות וגם הויזואליות והקוליות, ואנחנו יכולים "לראות את המחשבות שלנו", כמו בחלומות, בסיוטים, ובעת הזיות מורכבות.
חשוב לזכור שבהזיה, כמו בחלום, החלק הרציונאלי אינו מהווה משקל רב. הוא חסום על ידי רמת החרדה הגבוהה שלנו, וקסקדת השרידה. כל תרחיש אפשרי ... המוח מוכוון השרידה שלנו העניק לנו את היכולת הזו כדי שנוכל להתכונן ... ולא שיער לאן תוביל אותנו העוצמה הזו שעלולה לשבש את חיינו בעקבות טראומה.
מה עושים?
הגיון וחשיבה יכולים לשים ברקס לאמיגדלה (הרגש) המשתוללת מפחד. אזורי ההגיון ואזורי הרגש במוח מתחרים בינהם כל הזמן ב "הורדת ידיים". הם מזרימים אלה לאלה זרמים חשמליים בולמים. מנסים לנצח, להיות השליטים היחידים. עוצמת כוחם תלוייה ברוחב מסלולי הנסיעה שלהם: אוטוסטרדה מהירה של רגש מול "שביל עיזים" של הגיון - מובילה להשתלטות הרגש והאוטומטים. [ולהיפך, סגירת "ברז" הרגש, שליטה של הגיון קר מכני - אינה טובה לחיים בחברה. אינה טובה לבני אדם]. במקרים בהם הרגשות העזים השרידתיים משתלטים, צריך לחזק ולהרחיב את הדרך המוחית מאזורי החשיבה המודעת לאזור הריגשי . כדי להפעיל דרך זו - גם כשקסקדת השרידה משתלטת - צריך לבנות כלי-חשיבה - אוטומטיים!
זיכרו: בעת מתח גבוה המוח שלנו בולם חשיבה הגיונית חופשית, אבל לא חוסם אוטומטים חשיבתיים - נצלו את זה.. . (דוגמאות: לספור עד 10:), לדקלם כפולות של 5, לסקור מה קורה לגוף שלי, לנשום-ובעיקר לנשוף כדי להוריד חרדה, לנגן בכלי נשיפה, הפניית קשב לחשיבה וסריקת הגוף - מניינפולנסס, ולנסות להבין בסקרנות איזה מנגנונים מוחיים פועלים עכשו, לחקור מה קורה כשאני פועל כך או אחרת, (ניירוטריט) איך שייכות עוזרת, עשייה עוזרת ).
בנוסף, לחווים ניתוקים תכופים -
בריגעי מנוחה אפשר לנסות ללמוד משהו חדש המתאים למה שמעניין אתכם. NLP? תיכנות? כלים להפעלת בינה מלאכותית? - נושאים המפעילים אזורי חשיבה ורציונאליזציה, ומגיעים פחות מאזורי רגש ואינטואיציה ... ככל שאנחנו עוסקים בכך, אנחנו נהנים, לומדים דברים חדשים (ומקבלים תגמול מהנה מהמוח).
למידה של נושאים חדשים והתגברות על אתגרים (שאינם מעוררי-מתח) - מפנה את הקשב שלנו בזמן ערות וגם בזמן שינה - הרחק מרשת ברירת המחדל - "מספרת הסיפורים של המוח".
הורדת רמת החרדה, יצירת תחושת שייכות, עשייה והבנת הרקע, מורידה חרדה מאפשרת לנו "לרדת על הקסקדה" ומסירה את החסימה מהמחשבה הרציונאלית. וכשזו פועלת - היא מורידה ביולוגית את עוצמת הרגש, והמוח-גוף שלנו נרגעים.

שאלה: מה מריץ את המוח בחרדה?
פחד מוות ואימה גדולה מפעילים מערך אוטומטי של אפליקציות מוחיות שגורם לשיחרור כמות גדולה מאד של מוליכים עיצביים למרווחים בין קצות חוטי העצב שלנו. הדבר גורם לדהירה של המוח.
שאלה: מאיפה מגיעים הנוירוטרנסמיטורים למוח? מי מייצר אותם?
המוח מייצר ניירוטרנסמיטורים (ני"טים) מראש כל הזמן, אצל כולנו, ושומר אותם במאגרים מוכנים מראש - בקצה חוטי העצב.הנט"ים משמשים לייצירת קשר ביין הנוירונים (תאי המוח), ותפקידם היומיומי במוח - חיוני.


בזמן טראומה וחרדה המוח משחרר כמויות גבוהות במיוחד של חומרים מקשרים אלה. ככל שמשתחררים יותר חומרים המוח רץ מהר יותר ורחב יותר. בזמנים של טראומה הני"טים משתחררים בכמויות גדולות יותר כדי שנוכל לתפקד במהירות ובריכוז גבוה בעיתות חרום. אם הטראומה שבה וחוזרת, או רמת המתח ממשיכה להיות גבוהה לאורך זמן, בלי יכולת פעולה, או בגלל הגעה למצבי חוסר אונים שונים (ראו בחלק ב של הפוסט), המוח לומד שיש צורך קבוע במחסנים גדולים יותר של ניט"ים - כדי להיות מוכן "בעת צרה". - וכשזו קוראת, או כשמדמיינים שיש סכנה - הכמויות ה"נשפכות" בבת אחת למרווחי הסינפסות - גדולות מא, ועלולות לגרום להזיות וסרטים כנ"ל.

על החוויה של תפיסת ההזיה כמתרחשת בפלנטה אחרת או במקום נפרד עם חוקים אחרים
אדם החווה חוויות של ניתוקים ורואה "סרטים" ומציאות אחרת (אני בגיהנום ושטנים או מלאכי חבלה מענים אותי) עלול לחוש מבוהל, חסר יכולת להבין מה קורה לו - ובעיקר בודד מאד. שונה מאד מהסביבה. חשוב לכן להבין: 1. בהינתן נסיונות חיים שונים, זה יכול לקרות לרבים. ראו בהמשך הדוגמה של קצטניק 2. הבנה והסבר מדעי מקילה עד מאד על התופעה. [לפני הופעת המדע היה העולם "רדוף שדים", בהיעדר הסבר רציונאלי, הגיוני המאושש בראיות הניתנות למדידה קונסיסטנטית - אנשים נטו להסביר מציאות של הזיות ופחדים - בצורה מיסטית, מיתית]. לכן חשוב לדעת:
כל אדם יכול לחוות ניתוקים, סרטים חיצוניים, שיחוו לו או לה כאמיתיים, כאלה המתחוללים בפלנטה אחרת.
במקום עם חוקי טבע אחרים. המחשה נדירה של מצב כזה מובאת לנו בעדותו של הסופר ק.צטניק (יחיאל די-נור), במשפט אייכמן. קצטניק היה בנאדם עתיר יכולות. כשיצא ממחנות ההשמדה הוא שם לו למטרה לשמש קול למתים, למנותקים, למליונים שחוו את זוועות אושוויץ. שוב ושוב חזר קצטניק ל"פלנטה האחרת", בסיוט או בהזייה מוחשית, חווה אותה שוב ושוב בזמן הווה, כתב ספרים עלילתיים עזים ורביי-השפעה על החיים במחנות. ספריו נמכרו במליוני עותקים, ותורגמו לשפות רבות. ועיצב במידה רבה את התפיסה של זוועות השואה , בארץ ובעולם. את המושג - הפלנטה האחרת טבע קצטניק בעת עדותו המטלטלת במשפט אייכמן. קצטניק חי לדבריו, "בשתי פלנטות" נפרדות, שאינן ניתנות לגישור. ועדיין - היה אדם נורמטיבי, רב עשייה והשפעה בעולמנו, והגשים את המטרה אותה נשבע להגשים - להיות קול לטראומה הבילתי נתפסת שאראה בשואה.
העדות הקצרה של קצטניק במשפט איכמן הותירה רושם בל ימחה על הצופים והעולם, ומאפשרת לנו הצצה וכלים לחשיבה, אודת טראומה והזיה רב חושית. בעדות שלו קצטניק משתמש במטאפורה בעזרתה הוא מנסה לגשר בין עולם האימה והרוע האבסולוטי אותו ועולם היומיום המוכר לנו על כדור הארץ. הוא מתאר את אשוויץ, ממנה הוא כותב, כפלנטה אחרת, שאינה כדור הארץ, האנשים בה נשמו על פי חוקי טבע אחרים, הם לא חיו על פי חוקי העולם כאן ולא מתו .. הזמן חולף שם על גלגלי זמן אחרים ... .. בעדות של קצטניק המובאת בלינק הבא מסביר קצטניק על הפער בין שתי הפלנטות שאינן ניתנות לגישור. בצפייה בסירטון העדות להלן ניתן לראות איך במהלך העדות הנשימה שלו משתנה, הוא נע בחוסר נוחות וברמת דחק שהולכת ומתגברת, ואחרי פחות מ 3 דקות, קצטניק מנסה לעזוב את דוכן העדים ומאבד את ההכרה (מתנתק..).
עוצמת העדות וההתנתקות גדולה מאד. ראו גם הפוסט

לצפיה לחצו כאן
אני חושבת על המטאפורה המגשרת של ק.צטניק על הפלנטה האחרת, "פלנטת אשוויץ" שם יש חוקי טבע אחרים, שם הזמן נע באופן אחר, על גלגלי זמן אחרים ... שם האנשים לא חיים ולא מתים.... ועל ההדגמה החזקה של עליית המתח, במקביל אליה נסיונות לקום ולברוח, שומעת את השופט פונה אליו בקול סמכותי, אך לא ברור אם קצטניק שומע אותו.. הוא פוסע צעד ועובר באופן מיידי למצב התנתק. הוא אינו מצליח לספר על הטראומה שחווה אבל גופו ומוחו ממחישים לנו, באופן לא רצוני, את האוטוסטרדות המהירות שנסללו נחרטו במוחו בזמן ההיותו באושוויץ, עת חייו היו כקליפת שום, חסרי ערך, תלויים בגחמותיהם של אנשים סמכותיים. עת היה לא חי ולא מת... .
במשפטים נהוג לומר למושבעים: תמחקו את המשפט האחרון מהפרוטוקול.. את הרושם הזה לא ניתן למחוק. ב"התנתקותו" והפיכתו לרגע לגוויה, מת שאינו מת, המחיש קצטניק בצורה הופכת בטן, קצה קציה של השואה. מאורע שהמילה טראומה אינה יכולה להכיל ..
לצפייה בעדות לחצו על הלינק: https://www.facebook.com/watch/?v=1250583795035853
מנקודת ראות של מנגנוני המוח - מדגים קצטניק באופן לא רצוני, את השלב הקיצוני ביותר ב"קסקדת המתח והשרידה". שלב ה"התמתק". שלב זה אינו רצוני. לא ניתן לזייף אותו או להעתיק אותו. טראומה עזה "חורטת אותו" במוח. מהו פרוש "התנתק" על "קסקדת השרידה? מה עושה טראומה קשה כמו השואה למוח, ומה ההגיון האבולוציוני במנגנון זה - ראו להלן בפרק ב למטה.
הרחבה על עדותו של קצטניק, ומה היא מספרת ומדגימה לנו בנושאי טראומה גוף ונפש
ראו בחלק ב של הפוסט.
וכן, עם דגש על זווית נוספת, בפוסט הייעודי: מלחמה טראומה מתמשכת ושואה - כשחיים ב 2 פלנטות נפרדות
@@@@@
איך הניירוטריט יכול לעזור?
מצאנו שבמקרים שונים הסבריי הנוירוטריט יכולים לעזור. מאד. ההסברים המדעיים מורידים את המימד המיסטי מעורר הפחד, נותנים תחושה של הבנה, רציונאליות, הגיון המאפשר לחשוב את הסיצואציה.
הסברים אודות חוסר וויסות , ועד לאיך נוצרות הזיות, ומה מקורם. הבנה וידיעת פרטים על כך שהמוח פלסטי וניתן לשינוי "בכל גיל וכמעט בכל מצב" ... מרגיעים ועוזרים.
כך או כך חשוב לדעת לחווים ולסביבה: אנשים רבים שחוו טראומה עשויים לחזור אליה בעוצמה גדולה בעתיד דרך חלומות, סיוטים, הזיות, או "פלאשבקים". העוצמה כל כך גדולה שיכולה לגרום לתגובת התנתקות. זה קורה לאנשים נורמטיביים ומעוררי הערכה כמו ק. צטניק, וזו תגובה ביולוגית טבעית של הגוף לאירוע מסוכן שאין אפשרות להתמודד איתו. הבנה על איך ולמה זה קורה מורידה את המימד המיסטי, ומרגיעה - מאפשרת למוח החושב לצאת מהניתוק שכופה עליו "הקסקדה" (ראו להלן). כשהמוח החושב חוזר לפעולה, הוא יכול להנחית את עוצמת הרגש, והרגש המופחת מפסיק להריץ אותנו על הקסקדה.. אנחנו יכולים לחזור ולנשום. לחזור ולתכנן באופן מושכל דרכי התמודדות ועשייה.
פוסטיי בסיס והשלמה נוספים
רגש קשב וזיכרון - (ואיך זה קשור לייצירת הזיות ושמיעת דיבורים)
מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה
השקד, קליפת-הדעת, והמלומד - או - כשהרגש וההיגיון מתחרים ב "הורדת ידיים", הבנה יכולה
וכן פוסטים רבים להשלמה שתמצאו ע"פ מילות המפתח: הזיה, קולות, שערי התודעה וכו
בחלק הבא (אחרי הרפרנסים לחלק זה)
נדבר על הקשר של טראומה לסטראס, חרדה והזיות ונענה על שאלות שונות שנשאלנו.
לעניין שמיעת הקולות במקרה של איבוד יכולת השמיעה ראו גם
גבוה What’s that ringing in your ears? - Marc Fagelson https://www.youtube.com/watch?v=TnsCsR2wDdk
ראו גם Linszen MMJ, van Zanten GA, Teunisse RJ, Brouwer RM, Scheltens P, Sommer IE. Auditory hallucinations in adults with hearing impairment: a large prevalence study. Psychol Med. 2019 Jan;49(1):132-139. doi: 10.1017/S0033291718000594. Epub 2018 Mar 20. PMID: 29554989.
The neurobiology of dreaming
https://www.researchgate.net/publication/281211012_The_Neurobiology_of_Dreaming
""Dreaming shares phenomenology with abnormal waking states such as spontaneous confabulation, in which imagined scenarios are accepted as veridical memories, and complex hallucinosis , in which fully formed fictive visual images are perceived.... Examinations of underlying neuroanatomy and neurochemistry of these conditions reveal overlap with those of REM sleep.
Dreaming as a story-telling instinct April 2013 Frontiers in Psychology 4:159
DOI:10.3389/fpsyg.2013.00159 "Dreams create new stories out of nothing. Although dreams contain themes, concerns, dream figures, objects, etc. that correspond closely to waking life, these are only story elements. The story itself weaves these mnemonic items together in a manner far more novel than a simple assemblage or collage, producing an experience having a life-like timeframe and life-like (if often bizarre and impossible) causality (Pace-Schott, 2007; Hobson, 2009). It is as if one is immersed in another “reality” entirely of one's own non-volitional, making (see Rechtschaffen, 1978). Given this phenomenology, it's not difficult to see why some indigenous animist societies believe dreams represent a separate world parallel with waking life (Nielsen, 1991). But neuroscience offers some other explanations.
@@@@@
חלק ב
קסקדת המתח והשרידה, טראומה, והדגמה של "התנתק" ביולוגי
קסקדת המתח והשרידה - מה זה ומה קורה כשמתקדמים על "הקסקדה"?
במוח יש אפליקציה מוחית שנקראת קסקדת המתח והשרידה.
מדובר במעיין מפל של התנהגויות ומצביי מוח שמופעלים באופן אוטומטי כשרמת המתח עולה.
מטרתה של הקסקדה לשמור עלינו בחיים. בעזרת הורמונים שונים וחומרי-ערור והרדמה שהמוח משחרר אנחנו עוברים בעת סכנה דרך מצבים של עוררות מוגברת, שלביי הלחם או ברח, ואחר כך, כשהסכנה גוברת אנחנו עוברים להיות במצבים של קפא! והתנתק.
(ראו איור ופוסטים שונים המתארים את קסקדת השרידה באתר ומתייחסים אליה במצבי חיים שונים).


"הם על הקסקדה" - איך זה נראה בחיי היומיום?
ככה זה נראה בחיי היומיום - כשאנחנו כועסים ויורקים מילים ללא הבחנה ו"שישרף העולם". כשאנחנו מכים או נבהלים או מסתגרים או בורחים לשתיית אלכוהול או לקיחת סם - אנחנו בורחים - על כל המשתמע מזה מבחינת המוח. כשאנחונו בבלאק אאוט במבחן אנחנו בסוג של "קפא" ... לא מסוגלים לחשוב ובטח לא להמציא דברים... פועלים באופן אוטומטי.


השלבים הפחות מוכרים...
בני-נוער, ואנשים שחוו טראומה קשה ומתמשכת נמצאים פעמים רבות בשלבים גבוהים עוד יותר על הקסקדה. שלבים שהם מעבר ליכולת לכעוס ולהלחם. אלה הם שלבים של "קפא!" ו"התנתק" על הקסקדה. שלבים אלה אינם מוכרים לרבים מאיתנו. עדותו של קצטניק מאפשרת לנו לחוש שמץ ממנה. (ראו להלן "חוסר אונים ביולוגי").
רמת החרדה הבסיסית אנשים שחווים הזיות והתנתקויות מהסוג שתואר למעלה גבוהה מאד, והם מצויים באורח קבע גבוה על הקסקדה - בין "ברח" לקפא והתנתק. במצבים כאלה רמת האימה והמתח כה גבוהה עד שהמוח שלהם רץ, החושים שלהם דרוכים מאד, הפרשנות של המוח לגבי אותות מהחושים "משיגה את הקלט", והם חווים הזיות מאיימות, זה לא שיש להם "פגם במוח" - רמת הדחק שלהם גבוהה מאד באופן שוטף, הם מאוימים (במציאות ו/או בהזיה) וסובלים - ולפיכך, ביולוגית הם "נמצאים גבוה על הקסקדה".
הורדת הלחץ, הגברת תחושת השייכות שלהם, רגישות למצבם ואיכפתיות יכולה להוריד את רמת הדחק שלהם, ולשחרר את המוח מהכבלים וההסללה של קסקדת השרידה.. - הבנה של המקור להתנהגותם חשובה - כדי שהמורים לא יעלבו מתוקפנות שהם מפגינים לפעמים, כדי שבניי המשפחה לא יבהלו מכך שהם "שומעים קולות", ויוכלו לגלות אמפתיה אהבה ואיכפתיות בלב קל יותר.
הקסקדה ונטילת הרצון החופשי
מה קורה לאנשים אחרי טראומה, כשאנחנו "על הקסקדה"
אחת החוויות שחווים אנשים ששרדו "תופת" היא עלייה חדה מאד על "קסקדת המתח והשרידה"**. חוויה זו כוללת הפעלה של אפליקציות מוחיות בעלת חוקיות קבועה: מתחילים בעוררות ודריכות, עוברים ל"הלחם וברח", ואחר כך - ניטלת מאיתנו היכולת להניע את הגוף, הצוואר מתהדק כדי שלא נוכל לצעוק, ו"על הדרך" הצוואר החנוק מונע מאיתנו מעבר חופשי של חמצן ויציאה החוצה של CO2 ומגבירים מאד את רמת המתח הפנימית. ולבסוף, כשהמצב נואש ואנחנו חסרי אונים לחלוטין מול אימת המוות ונוכחותו המתקרבה - קיים מצב של "התנתק".
מה זה מצב "התנתק" על הקסקדה
במצב התנתק על הקסקדה אנחנו מעבר לטוב ולרע, מעבר לפחד והאימה המחרידה. המוח מוצף באופיואידים (בדומה לאופיום ממקור טבעי) וחומרי הרדמה וריפוי. יש החווים בשלבים אלה, בזמן הטראומה, התאחדות עם היקום, עם העולם, או, כאשר הטראומה נוצרת בגלל שמישהו תוקף אותם - אנחנו עלולים לחוש לפעמים התאחדות עם התוקף (זה מהווה אחר כך מקור לריגשי אשמה כבדים, מקור למתח וסיוטים עד כדי הזיות וסיוטים וחלומות על עונש). להרחבה ראו הפניות בסוף הפוסט. ]3[
איך מגיבה הקסקדה אצל אנשים שעברו טראומה?
לאנשים שחוו טראומה והגיעו למצבי קצה שלה, יש קסקדת שרידה מהירה מאד. זה אומר שהם יכולים/עלולים לעבור מהר מאד למצבים בהם המוח דוהר, הנשימה נחסמת, החלק החושב מנוטרל. ולחוות התנתקות. הורדת מתח, אימון ובניית כלים, מודעות וזיהוי טריגרים עוזרים למתן את התופעה. מנסיוננו, במקרים לא מעטים הבנה עוזרת לעיתים לנטרל אותה במידה רבה! להתייחס אליה בסקרנות ועניין, למפות אותה - ובכך למנוע את החסימה של החלק החושב וההגיוני. הפעלת החלק החושב עוזרת מאד כי - בין החלקים הקוגניטיביים לחלקים הריגשיים (האמיגדלה) קימים יחסי משוב בולמים - הפעלה של האמיגדלה הריגשית חוסמת את החשיבה, החשיבה בולמת את האמיגדלה. אם האמיגדלה יוצאת מכלל שליטה היא מפעילה את הקקדה שמנתקת מפעולה את החלקים החושבים תוך שימוש בהזרמה של חומרי הרדמה וניתוק (לדוגמה אופיואידים) לאזורי החשיבה, הרצון החופשי וההגיון.
מהי תופעת ההתנתק? מה זו "קסקדה מהירה"? אפשר הדגמה?
כאשר המוח מחליט על סמך אותות מהגוף שאנחנו עומדים למות ולא ניתן לעשות דבר מול כוח גדול מאיתנו - אנחנו מגיעים למצב של חוסר אונים ביולוגי (פקודת "התנתק" במוח). לא מדובר כאן בחישוב רציונאלי. חרדה יכולה להביא אותנו לכך. תופעה זו של "התנתק" הכי פחות מוכרת.
הסירטון הבא מדגים אותה. זהו קטע קצר בין כ 3 דקות בו ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן. בעדותו מתאר קצטניק את הפלנטה האחרת, פלנטת אושוויץ, מתוכה הוא כותב את סיפרי השואה שלו. העדות נקטעת כשרמת המתח (והחרדה) של קצטניק עולה מאד הוא קם ממקומו כמנסה לברוח מהסיטואציה ובבת אחת, מאבד את ההכרה מתנתק.
ראו גם הפוסט :איך מרגיש חוסר אונים ביולוגי במצבי קיצון? (הדגמה)

לצפיה לחצו כאן
מהו חוסר אונים ביולוגי
תגובת חוסר אונים ביולוגי משותפת לבני אדם ובעלי חיים כאחד. כאשר המוח והגוף מאותתים למערכת המוחית המרכזית אפסו הסיכויים ואנחנו עומדים למות, מופעלת במוח אפליקציה מוחית שחוסמת את החשיבה והרצון החופשי שלנו. אפליקציה זו פועלת על פי הכלל: שרידת הגוף מעל הכל! אנחנו עוברים למצב התנתק! מעבר לפחד ומעבר לאימה. בקושי נושמים. אזורי הקוגניציה במוח מנותקים באופן ביולוגי, אזורי הזכירה של מאורעות (ההיפוקמפוס) מנותקים באופן ביולוגי ואין חוויה של רצף זמן. למתבונן מבחוץ אנחנו נראים מתים. לעיתים חווים שהנפש נפרדת מהגוף. בסירטוני יוטיוב ניתן לראות מצב זה אצל בעלי חיים. https://www.youtube.com/watch?v=Ox7Uj2pw-80
התגובה הזו אינה רצונית, ואינה ניתנת לשליטתנו
ראו לשם הדגמה תגובת התנתק אצל אילה .

הסירטון עם עדות קצטניק מציג דוגמה נדירה עד מאד למה שעלול לקרות לכולנו לא רק ל "איילות השדה" ...- בסירטון העדות של קצטניק ניתן לראות איך אדם ששרד שואה - מגיב למצב מתוח במיוחד עבורו - נראה כאילו רמות המתח של קצטניק הולכות ועולות במהלך הדקות הספורות בהן העיד. נשימתו הולכת וקשה עליו, הוא קם כמנסה לברוח ממצב קשה זה, ו"מאבד את ההכרה" או מתנתק, כשהמתח גובר עליו. נראה רפוי אברים חסר ישע, לא חי ולא מת.. ב"התנתקותו" והפיכתו לרגע לכעין גוויה, מת שאינו מת, המחיש קצטניק בצורה הופכת בטן, קצה קציה של הטראומה שעבר/עברו רבים במהלך השואה והשהות במחנות הריכוז.
לצופים מבחוץ חיוני להבין: התגובה הזו אינה רצונית, זו אינה תגובה בסדר גודל של חיי היומיום שלנו. אינה דרמטיזציה של "אישה הסטרית" או של אמן "מאוכזב"** זוהי חוויה מוחצת - ולעיתים טראומטית מאד, עד כדי טראומה בפניי עצמה. ברטרוספקטיבה אנחנו נחרדים מכך שהפכנו לאובייקט. נטוליי רצון וקוגניציה.. הבנה עוזרת להשיב את הרוח ..
**[בתאור שלה את משפט אייכמן - כתבה הפילוסופית חנה ארדנט בעט ביקורתית ומושחזת מאד תאור חסר הבנה ורגישות במידה מטלטלת: וכך היא מתארת את העדות שראינו בסירטון - ...בעדינות רבה, בנימוס רב, הוא קטע אותו: "אולי יורשה לי להציג לך שאלות אחדות, ... גם אב בית הדין מצא הזדמנות להתערב: מר די-נור, בבקשה, בבקשה, הקשב.." "בתגובה התעלף העד המאוכזב שנפגע כנראה עמוקות, ולא ענה עוד על אף שאלה." (אייכמן בירושלים עמ-233-234). מאוכזב?! נפגע עמוקות בגלל שרצו שיענה?! תאטרלי?! אשריה של ארדנט שלא חוותה את חוויתה המוחצת של האימה, וההפיכה לאוביקט המופשט מהסוביקטיביות, מת שאינו חי". יתכן גם שכמנגנון הגנה היא חסמה את אזורי הרגש והאמפתייה באמצעות ריחוק ומתן הסבר "לוגי פילוסופי" מרוחק. מרוחק, ובה במידה רחוק עד מאד מהמציאות האיומה ].
@@@@@
בעדותו הקצרה במשפט אייכמן מספיק קצטניק להסביר שאת ספריו החיים והדרמטיים, הוא כותב מ"פלנטה אחרת" פלנטת אושוויץ.. שם הזמן חולף על גלגלי זמן אחרים, שם בני אדם אינם חיים ואינם מתים, חיים על פי חוקי טבע אחרים ...
מה מקור התחושה שמדובר בפלנטות אחרות? בעולמות עם חוקים אחרים?..
מה מקור הזיות ושמיעת קולות, פלאשבקים וריחות שנדבקים ולא מרפים - מתערבבים בחיי היומיום שלנו ומנתקים אותנו מהסובב המיידי ? איך הניירוטריט יכול לעזור?
מצאנו שבמקרים שונים הסבריי הנוירוטריט יכולים לעזור. הם מורידים את המימד המיסטי מעורר הפחד, נותנים תחושה של הבנה, רציונאליות, הגיון שמאפשר לחשוב את הסיצואציה. הסברים אודות חוסר וויסות, ועד לאיך נוצרות הזיות, איך זה קורא שרק אני בחדר רואה ושומע.ת קולות "לא מכאן ". הבנה וידיעת פרטים על כך שהמוח פלסטי וניתן לשינוי "בכל גיל וכמעט בכל מצב" ... מרגיעים ועוזרים.
עוזר להבין מה קורה במוח במצבי סטראס ותגובות לא רצוניות אלה (קסקדת השרידה). מה קורה בזמן הלוצינציות והזיות ככל שהן קורות, להבין את ההתמזגות עם התוקף שקורת לפעמים, ולהבין את מנגנון האשמה, למה לעיתים חשים אשמה מייסרת בעקבות מצבי טראומה, שבי, אונס, ושואה נפשית וגופנית ( זוהי אשמה מוכתבת אבולוציה.. הבנה עוזרת! )
למה לא כולם מגיבים לטראומה באותו אופן?
נעמה גרונוולד הציעה מטאפורה שמטיבה להסביר זאת. "בעת טראומה" היא אמרה, " לא כולם נמצאים באותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים...". ככל שההפתעה גדולה יותר, התוקפים פרועים יותר, הציפייה לטוב בעת הארוע שמתהפכת עליך גדולה יותר - התגובה קשה יותר. ככל שיש פחות זמן להתכונן ולצפות לארוע, התגובה קשה יותר. מוח יצירתי ומאגרי נוירוטרנסמיטורים מוכנים מראש גדולים יותר [2], מצב ריגשי שונה בעת הארוע, או חברים בסביבה שתומכים או משפחה תומכת - כולם משפיעים מאד.
למה לא כולם רואים הזיות אחרי טראומה?
ראו הסבר נוסף בפוסט יש אנשים ש"אלרגיים" לגראס. אסור להם לגעת. מיהם ואיך זה קשור ליצירתיות ?
אנשים עם קסקדת שרידה משמעותית, תלולה, כאלה שחוו חוויות מתח גבוה (לדוגמה עיסוק אינטנסיבי בספורט תחרותי שמערב קהל), או טראומה, כאלה שנולדו מראש עם מאגרי נוירוטרנסמיטורים זמינים מוכנים, אנשים חכמים, יצירתיים וכו - ועוד רבים אחרים - אינם זקוקים לסמים משני תודעה כמו קנביס ואחרים כדי לחוות הזיות שונות. בעת מתח גבוה במיוחד, מצוקה נפשית, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, יסורי נפש שונים, או מצוקה חזקה אחרת הם לעיתים "טסים" על הקסקדה (כמו שראינו שקרה לק.צטניק בסירטון), והמוח שלהם משחרר בבת אחת כמויות גבוהות של דופמין ואופיואידים. אם בקנביס, חומר ממקור חיצוני גורם ל VTA לשחרר כמויות גבוהות של דופמין בבת אחת, הרי אצלם אין צורך ב קנביס שיעשה את זה. ציר ה HPA במוח (מנגנון המתח) משחרר עם עליית רמת המתח מה"עובר ושב" שלהם בכפתורי הסינפסות, + ממאגרי החרום שיש להם - כמויות נכבדות של סמי-מוח טבעיים (לדוגמה דופמין אדרנלין ואופיואידים) הגורמים ל"עצירת" החלק החושב והמודע לעולם סביבנו, ריצה מהירה של המוח, והיווצרות הזיות.
שאלה
אם אקח סמים האם גם אני אוכל לחוות הזיות?
גם כששאין בעיה מיוחדת, ונוטלים משני-תודעה אנחנו יכולים לראות סרטים שהתודעה שלנו מיצרת באופן עצמי ומוחשי ביותר. אולם, אין הזיה של אדם אחד זהה לחוויה של אדם אחר. מהטעם הפשוט שחומרי הגלם להזיות הם המוח האישי שלנו, הרגשות שלנו, הצרכים שלנו, הזיכרונות שלנו וכו.
אוליבר סאקס מספר בסיפרו "הזיות" אודות חוויה שחוה לאחר שלקח סוג מסוים של סם משנה תודעה. (מתוך הספר שלו - הזיות). הוא נטל את הכדורים ולאכזבתו לא חש דבר. קצת אישונים מורחבים, קצת קצב לב יותר גבוה - וזהו. זה היה יום ראשון בוקר. הוא עמד לאכול ארוחת בוקר ושמע דפיקה בדלת. - פתוח הוא אמר, ולסלון שלו הגיע זוג חברים קרובים. הם פטפטו יחד כמנהגם בימי ראשון, הוא שאל אותם מה ירצו לאכול. הם ביקשו חביתה - והוא נכנס למטבח להכין אותה. עד כאן הכל היה כרגיל. כשחזר לסלון עם החביתה ביד - נשמטה לו הלסת - הסלון היה ריק. כל מה שהוא ראה, השיחה שלהם, הקולות שלהם וכולי - התרחשו במוחו. התודעה שלו שידרה לו סרט, הוא השתתף בו בשמחה - ולא היתה לו שום אפשרות להבחין בכך. סביר שאם אני הייתי לוקחת סמיים אלה ש"סרט" שהייתי רואה על מסך התודעה שלי היה שונה ...
האם יש יתרונות במוח עם הרבה דופמין זמין?
כדאי לדעת שהלהיווצרות מאגרי דופמין גבוהים בסינפסות כתוצאה מטראומה או ממצבי מתח גבוה יש גם יתרונות. הדבר מאפשר להתרכז במהירות ובעוצמה רבה, לזכור היטב ולחשוב ביצירתיות רבה, להבין הבנה עמוקה, ולהיות בעלי כושר מטאפורי גבוה. ברמה הפרקטית - אפשר להתרכז יום לפני המבחן, ללמוד את כל החומר עם חבר או חברה תומכים, ולהוציא ציון גבוה מאד. חלק מחיילי צה"ל שנפצעו פצעים מסכניי חיים בקרב והיו על סף המוות, מגלים לעיתים, אחרי השיקום, שקיבלו "מוח מתוגבר"... כך גם ראינו במפגש עם אנשים שחוו טראומות קשות ומתמשכות בילדות - גילינו אז שרבים מהם היו בעלי חשיבה זריזה ומקשרת מאד, והפליאו ביכולת המטאפורית וההבנתית הלא שכיחה שלהם. חשוב אבל להבין: כדי לעשות שימוש ביכולות אלה צריכים לפעול להורדת לחץ. להיות עם סביבה אוהבת תומכת ומכילה. כי סטראס גבוה - חוסם את החשיבה.
חשוב שהסובבים יבינו משמעה של ריצה על הקסקדה - ותגובות קפא והתנתק
בתאור שלה את משפט אייכמן - כתבה הפילוסופית חנה ארדנט בעט ביקורתית ומושחזת מאד תאור חסר לב, חסר הבנה ורגישות במידה מטלטלת: וכך היא מתארת את העדות שראינו בסירטון - "...בעדינות רבה, בנימוס רב, הוא [מר האוזנר] קטע אותו: "אולי יורשה לי להציג לך שאלות אחדות, ... גם אב בית הדין מצא הזדמנות להתערב: מר די-נור, בבקשה, בבקשה, הקשב.." "בתגובה התעלף העד המאוכזב שנפגע כנראה עמוקות, ולא ענה עוד על אף שאלה." (אייכמן בירושלים עמ-233-234). מאוכזב?! נפגע עמוקות בגלל שרצו שיענה?! תאטרלי?!
למרבה המזל וההקלה, שאר הצופים בארץ ובעולם שראו את עדותו של קצטניק - הבינו היטב את מה שראו מול עינהם. חשו בליבם ובאופן אינטואיטיבי: חווית אושוויץ היתה מעבר לנסיון האנושי, היומיומי, המוכר, חוויה שאינה ניתנת לתימלול - חוויה שרק גופו של מי שחווה אותה יכול באופן לא רצוני להדגים אותה.
אשריה של ארדנט שלא חוותה את חוויתה המוחצת של האימה, וההפיכה לאוביקט המופשט מהסוביקטיביות, מת שאינו חי. אל ניהייה כמותה.
"לא תשפוט!"
אחרי מקריי אונס, שכיח שאנשים צופים בנאנסת הכנועה וחושבים בליבם: "לי זה לא היה קורה". זיכרו בבקשה שכשאתם חושבים על כך אתם חושבים על חוויות שלא חוויתם ושונות לגמרי מהיומיום המוכר. מקרים בהם "חוקי המכניקה של ניוטון אינם פועלים" ... , כמו במקרה שמדגים קצטניק בעדותו - אתם לא חוויתם ממקור ראשון את מלוא קשת ההשפעות של קסקדת השרידה כשאפליקציות אוטומטיות של המוח נוטלות את הפיקוד על אופן התגובה שלנו .. חשוב מאד להפנים את זה.
כך, לכל אלה המזדהים עם תמונות של גיבורים שי"לא נשברו" זיכרו לא כולם חוו אותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים. קצטניק היה אדם חסון, כריזמתי מאד, רגיש, עם מוח פעיל ויצירתי וכושר הבחנה עמוק וחכם מאד. הוא היה חדור מטרת נקם בגרמנים, ועדין, חווה ניתוקים. הוא הצליח להרים מפעל סיפרותי מכר מליוני עותקים מספריו, וקיבע את זכר השואה ואופן זיכרונה בישראל ובעולם .. ועדין - הוא חווה ניתוקים והתנתקויות, לעיתים נכנס לכך מרצונו ולעיתים, כפי שראינו - לא מרצונו. בעשרת הדיברות לעיתות קרב ומצוקה כדאי להוסיף את הדיברה "לא תשפוט" את עצמך. אהבה עוטפת עוזרת והקרב הגדול והלא מתפשר של משפחותיהם ורבים אחרים שהצטרפו למאבק להחזרתם של החטופים והחטופות עוזר.
שולחים את כל אהבתנו ותמיכתנו. הבנה ועשיה עוזרים. תנו לזמן זמן ... אוהבים.
לסיכום
חשוב לדעת לחווים ולסביבה: אנשים רבים שחוו טראומה עשויים לחזור אליה בעוצמה גדולה בעתיד דרך חלומות, סיוטים, הזיות, או "פלאשבקים". העוצמה כל כך גדולה שיכולה לגרום לתגובת התנתקות. (הזיות נחוות כאמיתיות מאד). זה קורה לאנשים נורמטיביים ומעוררי הערכה כמו ק. צטניק, וזו תגובה ביולוגית טבעית של הגוף לאירוע מסוכן שאין אפשרות להתמודד איתו. הבנה על איך ולמה זה קורה מורידה את המימד המיסטי, ומרגיעה - מאפשרת למוח החושב לצאת מהניתוק שכופה עליו "הקסקדה" (ראו להלן). כשהמוח החושב חוזר לפעולה, הוא יכול להנחית את עוצמת הרגש, והרגש המופחת מפסיק להריץ אותנו על הקסקדה.. אנחנו יכולים לחזור ולנשום. לחזור ולתכנן באופן מושכל דרכי התמודדות ועשייה. להוריד באופן אקטיבי את משך זמני ההתנתקות. לחשוב אותם.
אהבה עוטפת, תחושת שייכות, עשייה תוך חבירה ל"משהו גדול ממני", והבנה - עוזרים!

שאלה
אם אקח סמים האם גם אני אוכל לחוות הזיות?
גם כששאין בעיה מיוחדת, ונוטלים משני-תודעה אנחנו יכולים לראות סרטים שהתודעה שלנו מיצרת באופן עצמי ומוחשי ביותר. אולם, אין הזיה של אדם אחד זהה לחוויה של אדם אחר. מהטעם הפשוט שחומרי הגלם להזיות הם המוח האישי שלנו, הרגשות שלנו, הצרכים שלנו, הזיכרונות שלנו וכו.
אוליבר סאקס מספר בסיפרו "הזיות" אודות חוויה שחוה לאחר שלקח סוג מסוים של סם משנה תודעה. (מתוך הספר שלו - הזיות). הוא נטל את הכדורים ולאכזבתו לא חש דבר. קצת אישונים מורחבים, קצת קצב לב יותר גבוה - וזהו. זה היה יום ראשון בוקר. הוא עמד לאכול ארוחת בוקר ושמע דפיקה בדלת. - פתוח הוא אמר, ולסלון שלו הגיע זוג חברים קרובים. הם פטפטו יחד כמנהגם בימי ראשון, הוא שאל אותם מה ירצו לאכול. הם ביקשו חביתה - והוא נכנס למטבח להכין אותה. עד כאן הכל היה כרגיל. כשחזר לסלון עם החביתה ביד - נשמטה לו הלסת - הסלון היה ריק. כל מה שהוא ראה, השיחה שלהם, הקולות שלהם וכולי - התרחשו במוחו. התודעה שלו שידרה לו סרט, הוא השתתף בו בשמחה - ולא היתה לו שום אפשרות להבחין בכך.
הרחבה ורפרנסים
[להרחבה: ניתן לקרוא לחפש באתר לפי מילות מפתח פוסטים על הזיות, שמיעת קולות, שערי התודעה, על תכונת הפריקות של המוח, על פלסטיות מוחית, על מערכת הרוורד ועל איווסקה על מנגנון האשמה במוח, OCD וטיפול להורדת רגשי אשמה והזיות באמצעות אווטרים, פוסטים על חרדה והקשר שלה לנשימה, פוסטים בקטגוריה נוירו-מלחמה כולל בנושא פלאשבקים, ריח שנדבק ונשאר נוכח, על חשיבה מנגנונית, לראות הדגמה על איך המוח פותר קונפליט, ועוד] מנגנון המתח ועוד].
למעוניינים בהסרים רחבים יותר וכלים להדגמה ראו באתר: הדגמה ויזואלית לאיך המוח פותר קונפליקט בעזרת תמונה תלת ממדית (המנצח לוקח הכל). תמונות של זקנה-צעירה, ארנב-ברווז וכו המדגימות את תכונת הפריקות של המוח, ויכולתו הגמישה לבנות תמונות שונות המורכבות מאותם קווים וזוויות . חוסר איזון בין הגיון ורגש - בשעת מתח גבוה והסבר מנגנוני אבולוציוני על תכליתו - ראו בסיפור השקד-וקליפת הדעת, מנגנון המתח צובר מתחים - עכב"ר מ"ח ב"א, חוסר וויסות, פלסטיות מוחית, הקשר/ההקבלה בין סמים ממקור חיצוני לחומרים שהמוח משחרר ממקור פנימי, על מאגרי נויורטרנסמיטורים של אנשים יצירתיים במיוחד, על חרדה ומנגנון המתח, על מקורם הביולוגי/שרידתי של ריגשי האשמה, המנגנונים יוצרי ההזיות ועוד. על כל אלה יש פוסטים באתר.
מה ההבדל בין הזיה לסיוט בזמן שינה?
הבדל בין הזיה לחלום מפחיד (סיוט) , הוא שבהזיה אתה ער ומתפקד, מבצע פעולות: הולך, מושך צינורות, מזיז דברים, אתה בהכרה - ועדין מאמין שמה שאתה חווה אמיתי.
סיוט מתרחש בזמן חלום. באופן לא מודע.
סיוט מתרחש בזמן שינה. בזמן שינה הגוף בדרך כלל מנוטרל כדי שלא נוכל לזוז. העיניים סגורות ולא נכנסת דרכם אינפורמציה מהעולם החיצון. מערכות שלמות אינן מתפקדות. החלימה - בין אם היא סיוט ובין אם חלום נעים, מתבצעת באמצעות שיטוט של המוח בין הזיכרונות שלו, החוויות והרגשות שחווה בזמני ערות - וחיבור של חלקי זיכרונות בצורה חופשית לפי הרגשות והנושאים שהיו במרכז תשומת הלב של האדם כשהוא ער.
בדרך כלל אנחנו לא מודעים או זוכרים את החלומות שלנו, אבל לפעמים אנחנו מתעוררים למשך זמן קצר תוך כדי שינה, ויכולים להיות מודעים ואפילו לזכור על מה חלמנו.
בזמן שאנחנו ערים אנחנו יכולים לנסות לחסום מחשבות לא רצויות או מפחידות, להפנות את הקשב לנושאים אחרים, לרוץ, לטפס על הרים - להפנות את תנועת המחשבה לרשתות דרכים רחוק מ"אזור הסכנה" . לעומת זאת, בלילה, כשהמודעות לא פועלת, המוח עושה כרצונו. הוא משוטט סביב רגשות או מוקדי עניין שמענינים אותנו, בצורה חופשית. המחשבות הולכות בלילה לנושאים שהכי חשובים לנו. או לנושאים שהיו מוקד עניין והנאה, או לנושאים שהכי מפחידים אותנו, מדאיגים אותנו, או לנושאים שאינם פתורים.
הזיה מתרחשת בזמן ערות.
הזיה מתרחשת כשאנחנו ערים. אנחנו יכולים לזוז, ללכת לפעול וכן הלאה. העיניים פקוחות, האוזניים קולטות מידע, החושים פועלים - אולם בהזיה שערי התודעה פתוחים עם הרבה פחות סינון. הסף יורד. הצבעים הופכים לחדים יותר, אנחנו שומעים קולות ורעשי רקע שבדרך כלל נמצאים מתחת לסף, ומפרשים על פי "הרהורי ליבנו" באופן חופשי ויצירתי.
בדומה לסיוט או לחלימה, כשהוזים המוח יכול להתעלם מהמידע המגיע מהחושים, וליצור תמונות, קולות, ופרשנויות משיברי מידע ורעשי ריקע - ולתת להם פרשנות ויזואלית, או קולית, בהתאם למחשבות, לצרכים ולפחדים שלנו.
בערי בירה שונות בעולם אנחנו רואים פעמים רבות חסרי בית עומדים באמצע הרחוב וצועקים על מישהו. עוזר להבין שהם צועקים על מישהו שאני לא רואה, "בעולם שלהם", מנותקים מהכאן ועכשיו. אמרה לנו נערה עימה נפגשנו: "הם התעללו בי [בזמן הניתוק (י.ע).]. אני לא יודעת למה לא פניתי לאמא שלי שתעזור לי. היא ישבה ממש לידי...". ואין להם כרגע שום כוונה לעשות אינטרקציה איתי. אנשים שחוו חוויות כאלה מכירים היטב את התחושה. סיפרה חברה שחוותה משבר בעקבות טראומה ולמשך תקופה ראתה דמויות מפחידות ומאימות: כשאני עוברת מולם: לא רק שאני לא מסיטה את המבט או צועדת מהר - אני חשה כלפיהם חמלה עמוקה.
מסר חשוב ועיקרי כאן:
כך או כך חשוב לדעת לחווים ולסביבה: אנשים רבים שחוו טראומה עשויים לחזור אליה בעוצמה גדולה בעתיד דרך חלומות, סיוטים, הזיות, או "פלאשבקים". העוצמה כל כך גדולה שיכולה לגרום לתגובת התנתקות. זה קורה לאנשים נורמטיביים ומעוררי הערכה כמו ק. צטניק, וזו תגובה ביולוגית טבעית של הגוף לאירוע מסוכן שאין אפשרות להתמודד איתו. הבנה על איך ולמה זה קורה מורידה את המימד המיסטי, ומרגיעה - מאפשרת למוח החושב לצאת מהניתוק שכופה עליו "הקסקדה" (ראו להלן). כשהמוח החושב חוזר לפעולה, הוא יכול להנחית את עוצמת הרגש, והרגש המופחת מפסיק להריץ אותנו על הקסקדה.. אנחנו יכולים לחזור ולנשום. לחזור ולתכנן באופן מושכל דרכי התמודדות ועשייה.
תודה למגיבים ולשואלים שהגיבו לפוסט זה.
אתם יודעים מי אתם.
האינפוט והחשיבה המשותפת איתכם עוזרת לרבים מאד.

האיור מתוך הפוסט :
ראו גם

הטיפול הוקלט. פורסם בסיפרו של קצטניק צופן: אדמע קטעים ממנו כלשונם מצוטטים בסרט. ניתן לראות את הסרט בלינק https://www.kan.org.il/content/kan/kan-11/p-745233/745236/
להרחבה
[יש באתר פוסטים רבים הנוגעים לקסקדת השרידה, וויסות, חוויות אונס, התמזגות עם התוקף, היחס בין אהבה ושינאה, ומוד פעולה שנקרא טפלי ואהבי ומניע פעולות ומציף את "הלב" ב"אהבה" מוכתבת שרידה ואפליקצית מוח ומונע מהורמונים נוספים. לעניין הקסקדה ראו גם כהשלמה חשובה את הפוסט "חזרתי פתאום" (מדבר על מה קורה ללוחמים בראש כשהם חוזרים הביתה אחרי קרבות שרידה עצימים). ראו גם את הפוסטים על חרדה, איך היא מיוצרת במוח ומה ניתן לעשות כדי להוריד מתח וחרדה, וגם את הפוסט העדכני והמוצלח על מתח וקסקדת השרידה. מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה פוסט זה מלווה במצגת מבוארת ודוגמאות מחיי בית הספר והמלחמה האחרונה. בסיום יש קצת לינקים לפוסטים נבחרים שונים ובהם יש הפניות נוספות. האתר הזה מיועד ללומד עצמאי :)
ראו פוסטים על התמזגות עם התוקף , ו"אהבה" ממקור שרידתי
הפוסט ... הכמיהה לסמכות, תלותיות ולמה אני לא מסוגל לבחור אפילו בגד. נותן הסבר מבוסס נוירוביולוגיה למה הרקע של המשתתפים מוביל למצב של חוסר יכולת לבחור ועל מה צריך להתאמן כדי לשפר את המצב.
עדיין צריך להבין במה בוחרים בנקודת הבחירה ולמה זה מפחיד. ראו בעניין זה גם צעד 3 - והתייחסות לצורך לבחור לסמוך על כך שכשניטלת השליטה הרצונית אפשר לסמוך על "הנהג".
פוסטים רלוונטיים:
דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו"
קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי
מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה
הנוירוביולוגיה של החלימה, והקשר להזיות מורכבות ו זיכרון כוזב..
The neurobiology of dreaming
""Dreaming shares phenomenology with abnormal waking states such as spontaneous confabulation, in which imagined scenarios are accepted as veridical memories, and complex hallucinosis , in which fully formed fictive visual images are perceived.... Examinations of underlying neuroanatomy and neurochemistry of these conditions reveal overlap with those of REM sleep.
• Observations from neuroimaging of sleep , cognitive neuroscience, and clinical neuropsychology allow us to construct a putative model of neuro biologic processes that generate dream phenomena, including restored conscious awareness, altered emotion and memory, fictive movement, complex visual hallucinations, fictive space, and impaired executive function //
(19) (PDF) The Neurobiology of Dreaming. Available from: https://www.researchgate.net/publication/281211012_The_Neurobiology_of_Dreaming [accessed Jan 23 2025].
חלימה חולקת פנומנולוגיה עם מצבי ערות לא נורמליים כמו קונפאבולציה ספונטנית, שבה תרחישים מדומיינים מתקבלים כזיכרונות אמיתיים, והזיה מורכבת, שבה נתפסות דימויים ויזואליים פיקטיביים שנוצרו במלואם. בדיקות של נוירואנטומיה ונוירוכימיה הבסיסית של מצבים אלו חושפות חפיפה לאלו של שנת REM.• תצפיות מהדמייה עצבית של שינה, מדעי המוח הקוגניטיביים ונוירופסיכולוגיה קלינית מאפשרות לנו לבנות מודל משוער של תהליכים נוירו-ביולוגיים היוצרים תופעות חלום, כולל מודעות מודעת משוחזרת, רגש וזיכרון משתנים, תנועה פיקטיבית, הזיות ראייה מורכבות, מרחב בדיוני ותפקוד ניהולי לקוי. (19) (PDF) הנוירוביולוגיה של החלימה. זמין בכתובת: https://www.researchgate.net/publication/281211012_The_Neurobiology_of_Dreaming [נגישה ל-23 בינואר 2025]
Dreaming as a story-telling instinct
April 2013
Frontiers in Psychology 4:159
DOI:
10.3389/fpsyg.2013.00159Dreams create new stories out of nothing. Although dreams contain themes, concerns, dream figures, objects, etc. that correspond closely to waking life, these are only story elements. The story itself weaves these mnemonic items together in a manner far more novel than a simple assemblage or collage, producing an experience having a life-like timeframe and life-like (if often bizarre and impossible) causality (Pace-Schott, 2007; Hobson, 2009). It is as if one is immersed in another “reality” entirely of one's own non-volitional, making (see Rechtschaffen, 1978). Given this phenomenology, it's not difficult to see why some indigenous animist societies believe dreams represent a separate world parallel with waking life (Nielsen, 1991). But neuroscience offers some other explanations.
"אוקינוס הקיום
עשוי מהלא נודע
שום מחקר לא יכול
להגיע לעומקו"
מהמרובעים של עומר חיאם -
コメント