ד"ר אהוד נורי וד"ר יעל עדיני 2020 ..................
"חינוך לחשיבה", "חינוך להבנה ומשמעות", וכן הלאה סיסמאות - כמו קוראות להגדרה של מושגי בסיס אלה: מהי הבנה, מהי מחשבה, ומה הקשר בינהן? בפוסטים קודמים הצגנו מענה לשאלות אלה בעזרת מטאפורת רשת הדרכים, ובליווי הדגמות שונות. שמנו שם דגש על למידה והוראה המכוונים ליצירת קישורים במוח. ללמוד, לחשוב, לדקלם - פרושם המעשי במוח - לקשר. להבחנה זו יש שימושים רבים כפי שניתן לראות בפוסטים שונים באתר [1-4].
הפוסט הנוכחי נכתב על ידינו לפני מספר שנים, אולם רק עתה, לאחר שמטאפורת רשת הדרכים "פרצה דרך" ועירערה לפחות תודעתית את "מטאפורת המיכל", בשלה השעה להרחיב את היריעה, ולהעמיק את הבנתנו, ואת המושגים שלנו אודות הבנה, חשיבה, והיחס בינהם. העמקה זו מרחיבה את יכולתנו ומודעתנו הפדגוגית בבואנו ללמד לשם הבנה ופיתוח מיומנויות חשיבה. היא מדגישה לפנינו את הצורך בהם, גם בעידן AI יודעת כל. הדוגמאות בסוף הפוסט מדגימות שימוש של מורים בתובנות השונות המוצגות בפוסט זה.
מהי הבנה, מהי חשיבה, ומה היחס בינהן
הבנה נוצרת מחשיבה שהתכנסה לפתרון יציב, לקישור יציב. פתרון שניתן לשמירה כ"מושג" או כ"רעיון".
הבנה יוצרת מושגים. חשיבה מאפשרת לה להרחיב אותם. בין הבנה לחשיבה מתקיים קשר מעגלי, חיוני , ובלתי ניתן לניתוק. אין הבנה ללא חשיבה עצמית. אין חשיבה ללא תשתית של הבנה, עליה היא "נוסעת"
להלן נפרט, נרחיב, ונביא דוגמאות.
@@@@
תאוריות חינוך והוראה עדכניות שמות את הדגש על חינוך לחשיבה וחינוך להבנה. הגישה הרווחת בימנו היא שללא הבנה, רכישת ידע מדוקלם משולה ל"שתילת אבן באדמה: דבר אינו צומח ממנה". (השל). אולם הדרך ליצירת הבנה ולפיתוח החשיבה אינה מוסכמת, והיחס להבנה הוא כאל נושא חמקמק, אנחנו מכירים את ההרגשה של "האא, הבנתי", אך לא ברור לנו איך נוצר הקליק, איך נפל לנו האסימון, איך נוצר הקשר שאיפשר את ההבנה. במאמר זה נעשה ניסיון נוירופדגוגי להבהיר שאלות יסודיות אלה ולהאיר את דבריו של השל “ישנן מחשבות מתות וישנן מחשבות חיות. מחשבה מתה נמשלה לאבן שאדם שותל בקרקע, דבר לא צומח ממנה. מחשבה חיה כמוה כזרע. בתהליך החשיבה תשובה שאין לה שאלה נטולת חיים היא...” השל
שאלה מרכזית בחינוך העדכני היא איך לאפשר פיתוח של יכולת החשיבה העצמית ואיך ללמד את התלמידים כך שיבינו. כדי לענות על כך נחקור במאמר זה שאלות נוירופדגוגיות מקדימות: מה קורה במח כשמבינים? מה מגביל את ההבנה? ואיך האינפורמציה הזו יכולה לסייע למורים לשפר את תהליכי הלמידה/הוראה.
לנושא זה ראו גם
הקדמה:
בנית פרדיגמות להוראה-לשם-הבנה תלויה באופן קריטי במודל שיש למורים לגבי שיכלם ואופן למידתם של תלמידים. על מודל זה ניתן ללמוד מהמטאפורות בהן אנו משתמשים ביומיום שלנו, לתאור הליך הלמידה. מטאפורות כמו "מחסן ידע", "חומר לימוד", "מטען ידיעות", "להעביר ידע", "לפתוח את הראש", "תלמיד עם ראש פתוח", "תלמיד סתום" ... מלמדים אותנו על דרך חשיבה זו. לפי מודל שפתי זה המח הוא מיכל או מחסן ידיעות, וידע הוא חפץ ניתן להעברה. בהקשר זה לא ברור מהי הבנה. ומהי חשיבה. שני מושגים אלה אינם מוגדרים, מעורפלים, מובנים אישית (אנחנו יודעים כשאנחנו מבינים) אולם לא יודעים לאבחן בין ידע מדוקלם לידע מובן. והעיקר, התרגום של ההבנה האישית, לשפה פדגוגית מעשית, קשה.
שימוש בנוירופדגוגיה ממחיש: המח אינו מיכל וידע אינו חפץ. המח מורכב מרשתות נוירונים מקושרים וניתן להמשילו לרשת דרכים עליה נוסעות המחשבות בין ערי הידע וקבוצות הנוירונים המיצגים את המושגים השונים. במאמר שלפניכם נמחיש איך שימוש מבוסס מח במטאפורת רשת הדרכים מאפשר להבין מה הקשר ביו ידע, הבנה, וחשיבה - באופן קוהרנטי ושימושי. ובהתאמה, לייצר נירופדגוגיה, פדגוגיה המתחשבת בתכונות המוח, ותכליתה שיפור יעילות ההוראה והלמידה.
הבנה יוצרת מושגים
הבנה מתרחשת כשנוצר במח מושג או ידע מקושר. היא בונה מושגים מחלקיהם באופן פריק, ומארגנת ידע במח באופן קומפקטי, תוך דגש על עיקרי הדברים המתקשרים לרעיון. היא יוצרת לינק מוחי (קישור) הדורש מהמוח ייצוג פנימי מינימאלי, המקושר לענן האסוציאציות הרחב המיוצג בזיכרון. הלינק שנוצר (כמו לינק בוויקיפדיה, או כמו יצירת "קבוצה בוואטסאפ") מאפשר בשעת הצורך חיבור מהיר לקבוצת המושגים שחוברו יחד במסגרת ההבנה. דוגמאות למושגים שנבנים במוח בהדרגה: דמוקרטיה, הומיאוסטזיס, סינוס, נאורות. רפה-שכל, כפול, הטבלה המחזורית, שי-עגנון, פסח, ילד, מבוגר .....
הבנה פרושה היווצרות מושג, המורכב ממושגים מקישורים בין תתי-מושגים בסיסיים יותר, לכדי מושג חדש, או לכדי רעיון בר משמעות המרחיב מושג קיים, ומאפשר "לתפוס אותו".
מושגים במוח נבנים באופן היררכי ממושגים פשוטים יותר. בדומה לדף וויקיפדיה, מושג בנוי משני חלקים: לינק קצר ותוכן מושגי. הלינק המוחי שמעורר שם המושג, מקשר אותנו באופן אוטומאטי ולא מודע, לאוסף האסוציאציות ותתי המושגים אליהם קשורה המילה. לדוגמה, המשפט "ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא בר משמעות לכולנו, אך חסר משמעות לילד בן שלוש שלמושגים המוזכרים בו אין ייצוג פנימי במוחו..
חשיבה יוצרת הבנה
קישור חלקיי-המושג לכדי מבנה יציב, אותו אנו מגדירים כרעיון או מושג חדש, מתרחש באמצעות החשיבה. ניתן להמשיל את המחשבות לשיחות שמנהל המח בין מושגיו השונים תוך ניסיונות קישור בין המושגים דרך גשרים הנבנים מתוך ובתוך ענני האסוציאציות המקיפים אותם. (ראו איור 1 ). חשיבה נעה ממושג למושג, ויוצרת קישורים משתנים/זמניים/בני-חלוף.
הבנה מתארת חשיבה שהתכנסה לפתרון יציב, לקישור יציב. פתרון שניתן לשמירה כ"מושג" או כ"רעיון".
איור 1: דוגמאות לענני אסוציאציות קבוצתיים שנוצרו על ידי התוכנה החינממית Woedle create. מקור התמונהhttps://museandfuse.wordpress.com/2012/12/11/wordle שימוש בכלי של יצירת ענן האסוציאציות, מאפשר למורה לקבל תמונה של תוכנו של עולם התוכן והמושגים של התלמיד, ועל עומק ורוחב הבנתו.
מילים להרחבת הבנה:
מסקנה ולקח הן מילים נוספות ספציפיות הנוגעות לסוגי "הבנת הנקרא".
הן בד"כ מתארות סיכום עמדה ברגע נתון.
מסקנה כוללת איגוד נתונים קונקרטיים והתבוננות "על" עליהם במטרה לבצע החלטה, או לייצר עמדה. דוגמה למסקנה: "במשך חודש: כתבתי, התקשרתי, שלחתי הודעות טקסט, הפגנתי גמישות בזמינות, ואפילו לא ענית לי" - מסקנה - "אני מבין שאת.ה לא מעונין להיפגש איתי... ולפיכך ..." - מסקנה זו יכולה להשתנות בקלות יחסית, ככל שיתווספו נתונים אחרים שמפריכים הצעה/פרשנות או זו. שורש המילה מסקנה הוא נ.ס.ק: התבונן מלמעלה. מסקנה אינה בונה מושגים. היא יכולה להוות "אבן מדרך" במסלול המתהווה של הבנה. אוסף של מסקנות שונות יכולות לאפשר יצירת תאוריה.
[להרחבה מה ההבדל בין מסקנה להבנה. מסקנה היא סיכום זמני של עמדה. היקש לוגי. מסלול לוגי מקושר אפשרי. הניחוח שלה יותר אופרטיבי. מסקנה זמנית יותר בהגדרתה. לא בהכרח "בונה מושגים" הלדוגמה: געתי למסקנה שמערכת היחסים הזו אינה טובה עבורי. הגעתי למסקנה שכדאי לי לעשות X". הגעתי למסקנה שלא יעזרו דיברי שלום. וכו. הבנה עונה לשאלה. מסקנה נחרצת יותר. סיכום זמני של עמדה ].
לקח ו/או מוסר השכל מסיפור או מאורע שקרה לי - הוא משפט שממצה את המשמעות הרצויה שנזכור ממאורע שקרה לנו (חווינו) או שמישהו אחר סיפר לנו (סיפור. או אוסף נתונים). מטרת הלקח היא שנמצה את העיקרים ממאורע (שחווינו או קראנו אודותיו) וניקח איתנו הלאה. לדוגמא - נגעתי באש וניכוויתי - "למדתי לקח" לא לעשות את זה יותר או ניכוויתי ברותחין, אזהר מצוננים. לדוגמא שמעתי את הסיפור על החלילן מהמלין והבנתי שהלקח מהסיפור הוא: מי שמפר הבטחות לקוסמים נענש קשות. או מי שיכול להקסמים עכברושים יכול להקסים גם ילדים (איזה לקח נורא!) [לחשיבה עצמית: לבחון את השאלה האם לקח מרחיב מושג. להבנתי לא. האם זה בגלל שהוא מתייחס למשהו אפיזודי/היפוקמפאלי? ].
לעומת מסקנה ולקח, הבנה יוצרת ומרחיבה מושגים. מושגים במיטבם, הם מיבנים פריקים, צ'אנקים פריקים של ידע, המחוברים בקשרים בתוכם ובינהם, באופן המאפשר זרימת מידע וחיבורים בינהם, והפעלה הדדית בינהם. כמתחייב מכך, הבנה עמוקה נסמכת על דוגמאות מהקשרים שונים ורבים, בזמנים שונים, חזרות מרווחות בזמן, לאורך זמן, בהקשרים שונים.
.
מה קורא לחשוב?
שאלה נושאת אותנו על זירמי המחשבה, במטרה (בכוונה) למצוא לה מענה, תשובה. מחשבה יורדת בהיררכיה עד החושים. או עולה למעלה מהחושים עד למופשט שלמעלה. מוכוונות אישית מניעה אותנו. ממתינה עד שהתשובה שבה אליה, ועונה או לא על השאלה שנשאלה.
גם האחר יכול להניע אותנו לחשיבה. חוש מולד שלנו להוראה מאפשר לנו להיות באינטרקציה עם הזולת, לכוון עצמנו כדי לענות על שאלות שיש לו או לה, על סמך הנחות שאנחנו מניחים אודות מה שחשוב לו או לה, ועל סמך הנחות ותחושות (עפ התגובות של האחר) מהם חוסרי הידע שלהם.
סתירה מעוררת חשיבה. רגש עשוי לכוון אותה
מושגים במוח מיוצגים במח ע"י פעילות של קבוצות נוירונים המקושרים אלה לאלה ומתקשרים באמצעות אותות כימיים וחשמליים. חשיבה במח היא תנועת זרמי תקשורת כאלה בין רשתות מושגים. "מחשבה משוטטת" היא פעילות אוטומטית של המח. פעילות זו יכולה להתרחש גם ללא מודעות וללא מילים, בזמן ערות וגם בזמן שינה.
אנחנו חושבים כשאין "הבנה", כשאין פתרון יציב. למרות ההיותה אוטומטית בבסיסה, חשיבה מדורבנת ומכוונת באמצעות שאלות הדורשות פתרונות, ועל ידי סתירות או מושגים שאינם מתיישבים אלו עם אלו. מחשבה מושפעת מאד ממערכות הגמול (לדוגמה, מוטיבציה). כיוון זרימת מחשבות מושפע מאד מהמערכת הריגשית (חשש, כאב, כעס, אהבה, סקרנות) [[. לדוגמה המשפט: " ישראל היא מדינה יהודית ודמוקראטית" בליווי השאלה: "מה היא יותר, יהודית או דמוקראטית" מכוון את החשיבה לסתירות בין המושגים או חלקיהם, ומעורר מחשבה.
יחס ריגשי פנימי למושגים המוזכרים, מעורר חשיבה אך עשוי להטות את אפיק המחשבה לאחד הכיוונים, ומשפיע על הדגש שנשים במהלך החשיבה על חלקי מושג שונים. דיון בין בני אדם המנהלים שיח פורה ומכבד בינהם מעלה סתירות ונקודות מבט שונות והדגשים שנים ומעורר חשיבה. ויכוח שמתלהט עשוי לחזק את ההדגשים הרגשיים האישיים, ולפיכך, לקבע אנשים בדעתם ובהבדלים בינהם ועלול למנוע שימוש של החשיבה בזווית הראיה השונה.
משפט שיש בו סתירה לכאורה בין מושגים או חלקיהם, מעורר מחשבה.
רגש עשוי לכוון את החשיבה להתבוננות חלקית, ואף לקבע אותה.
היחס בין חשיבה והבנה הוא יחס מעגלי
החשיבה מולידה הבנה שפרושה היווצרות מושגים או רעיונות מקושרים המורכבים ממושגים בסיסיים יותר. המושגים הנוצרים על ידי ההבנה הם המצע להמשך החשיבה.
לסיכום: הבנה יוצרת מושגים. חשיבה משתמשת במושגים ויוצרת הבנה. סתירה בין מושגים או שאלה שנושאת אותנו לכיוון חלקי מושג הדורשים חיבור, מערערת מבנים יציבים, ומעוררת חשיבה מחודשת.
מה ההבדל בין דיקלום להבנה
או: מילים אינן מושגים
כאשר החיבור בין מילים במטרה ל"העביר" הבנה נעשה באמצעות דקלום הסברים ממקור סמכות חיצוני (מורה), בלי שנעשה חיבור בין מושגים דרך גשרים פנימיים כנ"ל, לא נוצרת הבנה. אמנם ניתן לחבר אוסף מילים לדקלום רציף באמצעות שינון, באופן שיוביל לזכירת הדקלום [1], גם ללא הבנה. אולם ניסיון להעברת "הבנה" באמצעות דקלום שמות מושגים, ללא בניית המושגים עצמם מענני האסוציאציות שלהם וגישור פנימי בינהם, אינו אפשרי.
דוגמה: המשפט הבא לקוח מסיפרה של חביבה פדיה מרחב ומקום:
"אני מעדיפה לעבוד עם מושג המקום כיחידת טריטוריה ערומה מול מושג המרחב , ואז לערוך אנליזה למיקום העמוס במרחבים, מתוך אופני צירופם ובנייתם את המקום המסויים". (מתוך מרחב ומקום של חביבה פדיה עמוד 21).
המשפט מורכב מ 25 מילים, את כולן אני מכירה, ובתוכו לפחות חמישה מושגים שאני לא מכירה את הגדרותיהם, את האסוציאציות המתלוות אליהן, ואין לי לכן דרך לגשר בין אוסף המילים הזה למסלול מחשבתי מקשר, באופן שייצר משמעות כלשהיא עבורי. במילים פשוטות: אין לי מושג למה הכוונה. אני לא מבינה...
לסיכום: הבנה יוצרת מושגים ורעיונות מורכבים ממושגים פשוטים יותר. היא נסמכת על קיומם של מושגים עשירי תוכן ואסוציאציות במח הלומד, המאפשרים חיבור בר משמעות ביניהם. אוסף האסוציאציות המקושר למילה המבטאת עבורנו את המושג, מאפשר לייצר גשרים בין מושגים ומסלולי הבנה ברי משמעות במח. חשוב להבין שצליל המילה לכשעצמו ללא תוכן מוחי המאפשר גישור פנימי בין מושגים, אינו מושג . לפיכך ובהתאמה לכך, דקלום הסבר חיצוני ללא תשתית פנימית מתאימה - אינו מוביל להבנה. (לעניין זה ראו גם עדיני ואחרים, 2013).
קישור פנימי ודף וויקיפדיה:
קל להמחיש את המושג של לינק מוחי באמצעות דף שמסביר נושא מסוים בויקיפדיה. כאשר מושג מוסבר היטב, מושגי המפתח עליהם הוא נשען נצבעים בדף ההסבר בויקיפדיה, בכחול, וכל מילה כזו מייצגת קישור (לינק) לדף אחר המסביר את המושג. אורכה של המילה המסמלת את הלינק באותיות כאורך מילה ממוצעת ואינה תופשת מקום רב בדף ההסבר הראשי. תוכנת המחשב הפועלת ברקע מאפשרת חיבורו של הקישור לדף ההסבר שלו, היא נסתרת מעיננו. לחיצה על הלינק עשויה להוביל אותנו לדף המרחיב את המושג הדרוש, המכיל מאות רבות של מילים ולינקים למושגים בסיסיים אף יותר. לעיתים נצבעות מילות מושגים בויקיפדיה באדום. מילים אלה מסמלות מושגי יסוד אותם צריך להסביר אולם עדין לא נוצר דף הסבר כזה (מושג) בויקיפדיה. מושגים שאין לגביהם דף הסבר מתאים הן "מילים ללא משמעות" "צלילי מילים" ללא קישור לתוכן ומשמעות. בהתאמה לדוגמה הנ"ל, בשפה המדעית נגיד שמילה בה אנחנו משתמשים, צלילי המילה, מפעילים קבוצת נוירונים שנבנתה במהלך החיים, ההתנסויות, ובניית הזיכרונות שלנו. קבוצה זו מהווה לינק, היא מופעלת על ידי צליל המילה, והיא מפעילה, ושבה ומפעילה (משפעלת) את ענן האסוציאציות המרכיב את חלקי המושג אליו היא מצביעה. כמו אבן הנופלת למים ומפיצה סביבה אדוות.
עם השנים המושגים שלנו מתרחבים. כך המילה טראומה יכולה להיות מושג "רזה" לאדם שלא התנסה בה. הלינק הפנימי אל מושג זה הוביל אצל רבים מיהודי אירופה בשנים של טרום השואה - למעט מאד תוכן פנימי. למעט מאד אסוציאציות או הקשרים. עם פרוץ המלחמה ולאורך הימים הארוכים והאיומים במחנות הריכוז אותו שם "טראומה" הוביל לענן אסוציאציות שחור ורחב עד בלי הכל... - כך השם אותו שם אבל המושג עצמו שונה. האדרת אותה אדרת אך ... השתנתה הגברת.
לסיכום: הבנה יוצרת מושגים. מושג מורכב מ שני חלקים: שם מילולי (לינק) ותוכן (צאנק) מושגי הקשור לזיכרון ארוך הטווח, ומורכב מחיבורים למושגי בסיס נוספים, באופן היררכי. הקשר בין חשיבה להבנה מעגלי: חשיבה יוצרת הבנה , הבנה יוצרת מושגים, מושגים מאפשרים הרחבת החשיבה ... מחשבות הן שיחות המח המחברות בין מושגים באופן שיוצר הבנה (מושגים חדשים) שבתורם הם בסיס לחשיבה נוספת.
אפשר לחשוב בלי מודעות למילים אבל אי אפשר לחשוב בלי מושגים
מתאוריה למעשה החינוכי
התפתחות מושגים או התפתחות הבנה
שפה משמעותית מורכבת ממושגי-מילים ולא מצלילי מילים. אצל בני אדם מתפתחת ההבנה המילולית, ממילים שממושגות באופן ישיר דרך החושים והגוף (חם, קר, אור, חושך, מעל, מתחת, אדום, כחול ...), או באמצעות אנלוגיות ויכולת מטאפורית המובנת במח לדוגמה "אהבה היא כמו אש" או "המוח בנוי מרשתות נוירונים הפועלות כמו רשתות דרכים עליהן נוסעות המחשבות..." [לייקוף וגונסון המטאפורות על פיהן אנחנו חיים].
בשלבים הראשונים של הלמידה של נושא חדש שימוש ב שני כלים אלה (מילים ממושגות על ידי הגוף והחושים, ומטאפורות ) מקל מאד על ההבנה ומהווה כלי רב ערך אצל "מורים אלופים" (ראו איור 3).
בדיבור ובהסבר מילולי אנחנו עושים שימוש בתודעה שלנו ובזיכרון העבודה שלנו שקיבולו מוגבל.
לפיכך מורים אלופים, בבואם ללמד נושא חדש, שאינו מעוגן בידע קודם, אינו מחובר לחיי היומיום, ותכליתו לא תמיד נהירה, משתמשים באמצעי עזר ויזואליים ואחרים כדי להמחיש את דיבריהם.
ההדגמות למטה חשובות במיוחד כאשר מספר המושגים והמילים המשמשים להסבר מכילים מספר רב של מילים המעמיסות על זיכרון העבודה המוגבל שלנו [2].
איור 2: מרצה בסטנפורד מדגימה לכיתה איך נוצרת מערכת העצבים בעובר.
התמונות מתוך Lecturiring for effective learning disk #1 מאת נירה חטיבה ובאדיבותה. הדגמה באמצעות נייר ממחישה את מילות ההסבר ומונעת עומס על זיכרון העבודה. ההדגמה בעזרת שק השינה מפעילה את החושים שמקל על הבנת הדברים, ומוסיפה מימד של הפתעה, הנאה, ושעשוע המפעילים את מערכת הגמול ומסייעים לזכירה
כיוון שהבנה נוצרת באמצעות חשיבה, וחשיבה נשענת על מושגים, כדאי לפתח הבנה בהדרגה תוך שימוש במושגים קיימים המבוססים בזיכרוננו, תוך הרחבתם ההדרגתית. יעיל להתחיל בבניית הבנה גסה, ראשונית, בסיסית, של מושגים באמצעות "שחור לבן" שנותנת תמונה כללית של הנושא ("אנחנו", "כל השאר", וכ"ו), תוך שימוש בהמחשות מטאפורות, והנגדה בסיסית, ולעבור בהדרגה לרזולוציה עדינה יותר ומובחנת שמכילה אלפי גוונים וצבעים – כפוף להתנסויות, לפיתוח סכמות חשיבה, ולכלים הרגשיים והקוגניטיביים עימם נולד ואותם מפתח האדם.[1] דוגמאות חיוניות להבנה, ומאפשרות לבחון את הדגם המוחי (הקישור הפנימי בין תתי המושגים) שנוצר בתהליך ההבנה, בכל אחד מהשלבים, ולדייק ולהרחיב את ההבנה.
[1] לעניין זה ראו גם :להבין הבנה. כרמון 2009 איגון 2009.
איך נבנים מושגים – מבט פדגוגי
תאוריות פדגוגיות עדכניות מסכימות עם התאורה נ"ל. הן מציעות שבניית הבנה או בניית מושגים חדשים צריכה לעבור דרך שלבי התפתחות מובנים [ראו גם: כרמון 2009, איגון ]: המחשה, מטאפורה, הנגדה, והרחבה.
דוגמה לשימוש בפיתוח הדרגתי של מושגים והרחבת ההבנה:
מדעים: למידת המושג "מצבי צבירה" – ניתן להתחיל בהמחשה דרך החושים (הדגמה מעשית: מה קורה לקרח יבש באוויר החופשי?). הנגדה: (במה שונה קרח יבש מקרח רגיל? ), הרחבה (מחזור המים בטבע עננים, גשם, התאדות , מעבר לחומרים נוספים וגזירת חוקיות כללית: חימום משנה מצב צבירה).
דוגמה לפיתוח אוצר מילים באנגלית תוך הרחבה: בחירה של מילים בעלות שורש משותף, בכל הכתבה, וחזרה על פני ימים של קידומות של מילים שמגדירות משמעות.
לסיכום: הבנה יוצרת מושגים. מושגים נבנים בהדרגה ובאופן היררכי. מושגי בסיס נבנים מהבנה 1. דרך החושים, או 2. דרך מעבר מטאפורי ממושגים מוחשיים לאבסטראקטיים יותר, 3. הבנה גסה קונטרסטית, תוך הנגדה, ו 4. הרחבה תוך הצגת הבטים רבים של אותו מושג ובניית מושגים קשורים ורעיונות נוספים הנקשרים אליו ומרחיבים אותו. צליל מילה ללא חיבור מוחי לתוכן אינו מושג ואינו מאפשר הבנה.
לקריאה נוספת
אם הבנה היא בניית מושגים, למה צריך חשיבה עצמית?
המח מתגמל אותנו על חשיבה עצמית שמגיעה להבנה. תחושת ה"האאה" הנעימה המורגשת כשאנחנו מבינים הבנה משמעותית, מתקבלת מחשיבה עצמית שמובילה להבנה. הפרס הגדול ניתן לא על חשיבה משוטטת ללא מטרה, ולא על הבנה שהוסברה לנו ע"י מורה מבחוץ. מה שחשוב אם כן לשרידתנו הם שני המרכיבים: חשיבה עצמית והבנה.
חשיבה מאפשרת למח לארגן אינפורמציה באופן קומפקטי ונגיש. להוציא עיקר מטפל. לקשר מושגים ולהגיע להבנה. הבנה מאפשרת לנו לבנות במוחנו מושגים ברמת מורכבות הולכת וגוברת בצורה קומפקטית ופריקה.
כיוון שאת הגמול המוחי הנעים אנחנו מקבלים בעיקר כתוצאה מחשיבה עצמית שהובילה להבנה, מתפתחות במח עם האימון וההתנסות תבניות חשיבה (סכמות) כאלה שהובילו להבנה במהירות וביעילות.
תבניות חשיבה דוגמת חיפוש אחר סיבה ומסובב, הסבר לוגי, חשיבה ביקורתית, חשיבה משווה, בדיקת יישימותו של פתרון, ןעוד הופכות עם הזמן וההתנסות למיומנויות חשיבה יעילות המגיעות במהירות להבנה טובה דיה. "טובה דיה" פרושו - הבנה שמספיקה לקשר באופן קוהרנטי את המושגים הקיימים בדעתנו בשלב הנוכחי של החשיבה שלנו. עם הזמן והתרבות המושגים והדוגמאות נוכל לשפר ולשכלל את ההבנה שלנו, את הדעת והידע שלנו. ניתן לחשוב על הבנה טובה דייה כעל "פלטפורמה", תחנת מנוחה זמנית ממנה משקיפים לכל צד לפני המשך הבנייה במעלה הספירלה המתרחבת.
שיטה של הסבר מפורט מגורם חיצוני בלא אימון בחשיבה אינה מפתחת כלים קוגניטיביים כנ"ל, אינה מצמיחה סכמות חשיבה, ולפיכך מונעת יכולת הבנה עצמית. היא נסמכת על זיכרון עבודה שהולך ונחלש עם הגיל, ומוגבלת למה "שמכניסים לך לראש".
אימון בחשיבה שמובילה להבנה חשוב אם כך לפיתוח בסיס הידע המושגי שלנו מחד, ולפיתוח סכמות חשיבה מאידך. פיתוחם של שני אלה מהווים תוכנית פנסיה למח ומאפשרים גם בגיל מבוגר יותר חשיבה יעילה והבנה מהירה למרות הירידה ביכולות זיכרון העבודה שלנו.
לסיכום: הבנה בונה מושגים. חשיבה משרת בין מושגים ומובילה להבנה. חשיבה שמובילה להבנה ומרחיבה את הידע המושגי שלנו, היא מטרה ראשית של למידה במח ובכיתה. היא מפתחת סכמות חשיבה יעילות שמאפשרות הבנה מהירה וטיפול יעיל באינפורמציה שמגיעה למח ומרחיבה את הידע המושגי שלנו. מטרה חינוכית חשובה בבית הספר הוא חינוך שמאפשר חשיבה והבנה.
מה ניקח לארגז הכלים - נכניס לארגז הכלים הנירו פדגוגי את המושגים הבאים
רזולוציה של הבנה - דרכו נבנה סכמה המאפשרת הפיכת מילה למושג - נתחיל מהבנה גסה ונעבור הלאה כך למשל בהטמעת יכולת ההבנה של המושג שינויי מצב צבירה .
ענן האסוציאציות - מושג זה יטיב להסביר לנו כמורים את החשיבות שביצירת עולם משוגים רחב. הטמעת מושג זה בארגז הכלים תאפשר לנו כמורים להרחיב את התיחסונתו לחשיבות של ידע מקושר....
כדי לברר את עומקה ורוחבה של הבנת התלמיד ותוכן העולם המושגי שלו, ניתן לברר מהו ענן האסוציאציות שלו בהקשר עם מושג נתון, בכמה רמות היררכיה.
נוסיף לארגז הכלים גם את הסלוגן שדקלום איננו הבנה- סלוגן זה מדויק, ומאפשר לנו כמורים להבין מדוע ישנה חשיבות ליצור ידע מקושר, לבנות ענני אסוציציות וקישורים רב ממשי ומרובה דוגמאות והקשרים של מושגים ותתי מושגים. אלה מאפשרים בניית רשת דרכים עשירה ותנועה קלה ורבת אפשרויות בשבילי המחשבה במוח.
לקריאה נוספת
מהי הבנה, איך נוצרות הבנה ואי-הבנה במוח ומה המשמעות של כך ללמידה והוראה
"הבנת הנקרא" תוך חיבור לידע קודם - ממודל של "העברת ידע" למודל של בניית רשת דרכים מחוברת ועשירה
מגבלת הלולאה הפונולוגית -או -למה לא כדאי להשתמש במילים חדשות ארוכות
"תפסת מרובה - לא תפסת" - מגבלת זיכרון העבודה, הדגשת העיקר, הב - ובנייה הדרגתית של ידע
זיכרון עבודה - אבן בסיס להבנת הנקרא/נשמע, לאינטגרציית מידע, ולחיבור לידע קודם
להרחבה נוספת ראו גם מאמרה של ד"ר דורית נריה:
תרגול שליפה, תרגול מרווח ותרגול משולב בהוראת מתמטיקה מאת ד"ר דורית נריה
בתוך מחקר ועיון בחינוך מתמטי גיליון 10 כסלו תשפ"ד – נובמבר 2023
Comments