• Npint

קסקדת השרידה הנשית - אוטומאטים נתמכי טסטוסטרון מול אוטומאטים נתמכי אוקסיטוצין - ההבדל זמני!

עודכן: 23 באפר׳


כשאנחנו מדריכים קבוצות של גברים מתמודדים, עולה תמיד האמירה או ההסכמה - אי אפשר להבין נשים. הן משגעות אותנו. רגע הן נחמדות ומכילות, הכי מבינות בעולם, ורגע אחר כך מתהפכות עלינו ותוקפות אותנו במילים מכוונות היטב כאילו הן שונאות אותנו. מה קורה כאן?


תופעה זו יכולה להיות מוסברת על ידי מנגנוני שרידה מולדים, וקסקדת התנהגויות המופעלות באופן אוטומאטי בזמן מתח גבוה המלווה בפחד. התופעה נקראת קסקדת ההגנה והשרידה. היא נחקרה בעיקר אצל נשים אם כי אינה אופיינית רק לנשים.


קסקדת ההגנה והשרידה

המוח והגוף שלנו מכוונים לשרידה. מערכות הגוף מנטרות באופן רציף את המצב שלנו ומגיבות במהירות לאיומים פנימיים וחיצוניים. דרך התגובה השרידתית מולדת שלנו למצבים מסכני חיים נקראת בספרות קסקדת ההגנה והשרידה. הקסקדה מופעלת בזמן איום חיצוני או פנימי, ומתפתחת בשלבים: בעת מתח או סכנה, בשלב הראשון אנחנו נדרכים, הופכים להיות ערניים יותר, חושבים מהר יותר, נעים מהר יותר וכולי, (מתח חיובי) אחר כך נעלמת החשיבה הרציונאלית ואנחנו נכנסים למוד של מלחמה או בריחה (fight or flight), ובמקרים בהם המוח מזהה שאין לנו אפשרות לברוח או להלחם - אנחנו עוברים למצב של קפא! (freeze ) או למצב של התנתק.

שלושת ה Fים (fight flight freeze ) מוכרים, לפחות בשמם, והם מתאימים בממוצע יותר לגברים, לפחות כשהם על הקסקדה, במצב "הלחם" מול נשים. מוד מוכר פחות של קסקדת השרידה הוא מוד פעולה ביולוגי אוטומאטי שנקרא בספרות המחקרית "טפלי ואהבי" (tend and befriend). ראו [1,2,3]. מוד פעולה זה נחקר בעיקר אצל נשים, אצלן בזמן מתח גבוה וסכנה שרידתית קיים לעיתים קונפליקט: הן לא יכולות להלחם, בד"כ הן חלשות יותר מהתוקף, הן לא יכולות לברוח ולהשאיר אחריהן את הילדים (או חסר ישע אחר). ובמקום ה Fים מופעל אצלן מוד פעולה אוטומאטי אחר: אהבי וטפלי... מוד הפעולה הזה מתוגבר באמצעות הפרשה של אוקסיטוצין, [5,4] "הורמון האהבה" והקשר.


רמת האוקסיטוצין, ומידת הקונפליקט שיש למותקף קובעת לא פעם מה תהייה התגובה לתקיפה. כשרמת האוקסיטוצין גבוהה, נניח כשיש תינוק קטן בבית עליו מגוננים גם ללא מודעות, התגובה לתוקפנות יכולה להיות תגובה "אוהבת", האוקסיטוצין המופרש מציף את "הלב" ב"אהבה". המוח הביקורתי נחסם, ומופעלים אוטומאטיים.


לא אחת רמתו הבסיסית של האוקסיטוצין גבוהה יותר כשאתה ילד (פחות טסטוסטרון), או כשאת (או אתה) בוגרים אך יש ילדים צעירים בבית הנתונים לאחריותך ואהבתך, כשאתה אדם מאד משפחתי, אוהב, ומתחשב, ולא מאמין שבן משפחה כלשהו מהמשפחה הקרובה או המורחבת יפגע בך, או כשאתה בן אדם טיפולי ואמפתי בבסיסך. מצב זה יכול להיות מופעל גם אצל אדם תוקפני בבסיסו - אם אתה מהסס תוך רצון למנוע פגיעה מאחרים - ואז מאוחר מדי, כי האוטומאטים משתלטים.


לכן, כשאדם שיכור תוקף את אישתו - היא לעיתים הופכת לטיפולית, מבינה, מכילה וכולי. וכשהוא נרגע היא מרגישה כועסת ומושפלת, לא מבינה איך זה קרה לה, ותוקפת מילולית.


אז כן, בכל הנוגע למצבי לחץ ותוקפנות בין גברים לנשים - ההורמונים השונים משפיעים על התגובות. עם הגיל, רמות הטסטוסטרון אצל הגברים יורדת וההבדלים ממקור ביולוגי זה פחות דומיננטיים. ועדין, בשעת קונפליקט וקרב - נשים תיטנה יותר לנסות ליצור קשר, לדבר. גברים יסתגרו יותר ויחסמו גילויי אמפתיה וחיבור עם ה"אויב".


מוד פעולה של טפלי ואהבי מוצג לעיתים בסרטים. בסצנה מסרט עכשווי (צלקות. בכיכובה של האלי ברי נייטפליקס 2020), גבר מתוסכל, חזק, ותוקפני מנהל קרב צעקות הדדי עם בת זוגו, לוחמת MMA - שגודלה חצי מגודלו. ואז בפרץ של כעס ותיסכול הוא מצמיד אותה לקיר, לוכד אותה בין זרועותיו, וחובט בעוצמה באמת היד על הקיר סמוך לראש שלה. מיד אחר כך הזוג עובר לסצנה של נשיקות ומגע אינטימי. איך זה יכול להיות?! האם יתכן שאישה שכרגע אוימה באופן בוטה כל כך אוהבת את התוקף? משתוקקת אליו?

באחד הסרטים של השחקן גיסון סיית'ם הוא נחלץ לעזרתה של חברת ילדות לשעבר, שנאנסה על ידי פושע ובעלים של קזינו. למרבה ההשפלה הביא אותה האנס לרמת פחד ואיום שרידתי גדול מאד, דבר שהפעיל אצלה את הקסקדה, ודרש ממנה להגיד שהיא אוהבת אותו, באופן "שישכנע אותי". והוא אכן שוכנע...

איך זה יתכן? מה גורם לתגובות האלה? ואיך התחלפה ה"אהבה" המשכנעת של הנאנסת, לתחושת שינאה יוקדת ורצון לנקמה, מיד עם חלוף הסכנה? התשובה אחת: מנגנוני השרידה האוטומאטיים של המוח נטלו פיקוד. ללא רצוננו. בניגוד לרצוננו המודע. במאמר מוסגר נגיד שהמשוואה הזו פועלת לשני הכיוונים: כפי שמוצג בסרט הנ"ל: כדי לחלץ אותה מההשפלה ולנקום - מפלס גיבור הסרט את דרכם אל לב ליבו של שטח הקזינו של האנס, ושם, אל מול פניהם העדות של בריוניו-שומריו המנוטרלים של האנס, שיחזר יחד עם הנפגעת בצורה הפוכה את הסצנה - הפעם הנפגעת הביאה את האנס לאותו מצב של פחד קיומי, והאנס הכריז בדמעות ותחינה, באימה עצומה ומשכנעת - שהוא אוהב אותה. התחינה מלאת האימה בפני הכוח הגדול, האישה העומדת מולו היתה משכנעת מאד. כורע ברך מול הכוח האדיר שעל פי רצונו הבלעדי יחייה או ימות. שבכוחו ללא כל ספק, ליטול את חייו באלימות נוראה, והיא שלפני רגע היתה בחזקת כלי נטול רצון הפכה לכוח שעל פי החלטתו הבלעדית יחייה או ימות. מושא ל"אהבה" מוכתבת שרידה... איך מתחולל מהפך כזה? מה פועל כאן? מה מנטרל את הרצון החופשי, רגשי הגאווה, הסלידה, השנאה, ו"מציף את הלב" בתחושה של "אהבה" לכאורה. - התשובה אחת: מנגנונים מולדים של שרידה שעוברים בגנים שלנו בתורשה - וקיימים בצורה כזו או אחרת בשלבים שונים של הסולם האבולוציוני. - עד יעבור זעם, עד שהסכנה תעבור, מופרשים במוח חומרים כימים שבולמים את הפעילות של אזורי המוח הגבוהים, אלה השולטים ברצון החופשי, בחשיבה, בביקורתיות - ומעודדים את האזורים האוטומאטיים, האזורים האחריים על התגובות שתפקידן למקסם את סיכויי השרידה. ומסתבר שבמוח - אהבה ושנאה מפעילים אזורים מוחיים דומיים, רק שב"אהבה" החשיבה הביקורתית העצמאית, מנוטרלת בעזרת חומרים כימיים שונים.

מוד פעולה של טפלי ואהבי יכול לפעול גם במקרים של אונס. תחושת "אהבה" זמנית מוכתבת קסקדת השרידה משתלטת וגורמת לאחר מעשה לתחות השפלה איומה, ובלבול. חשוב מאד להבין מצב מבלבל זה.

חשוב להבין שלא! אין כאן "אהבה". יש כאן פחד שרידתי , מנגנונים אוטמאטיים. וכשזה נגמר יש לדעת בצורה צלולה מי תקף אותי, מי הפעיל אצלי באופן זמני אוטומטים כלליים שמטרתם שרידה. אין להם שום קשר למי שאני. אין שום קשר לאהבה ורצון חופשי. אני יודעת היטב מי התוקפן ועל מי יש לכעוס!


למה זה קרה דווקא לי?

האם השתלטות מוד אוטומאטי פרושה שאני פחדנית וחלשה מאחרים ואחרות שהותקפו ולא נפלו למצב זה? התשובה חד משמעית היא לא! מוד אוטומאטי כנ"ל משתלט אם מופתעים והמוח האישי מעריך שאין סיכוי להמלט או לתקוף, או אם יש מצב של קונפליט, אם לא ברור מראש איך צריך לפעול ומתי, ואם חוששים (פרי חינוך) להעליב או לפגוע. סיפרה חברה, מטפלת ותיקה: פעם נפלתי למצב כזה עם מטופל שהפך עורו באופן פתאומי ונדמה כתוקפן. שערי האמפתיה שלי היו פתוחים לרווחה, ולפני שהגבתי בתוקפנות למראה שביב קצהו של נסיון מאיים, עצרתי לחשוב - שהריי לפני מטופל, תגובה תוקפנית תשבור יחסים שטופחו בקפידה, ומרגע שחסמתי את תגובת הקרב המיידית שלי, לא חלף הרף עין, ולחרדתי הרגשתי שהלב שלי "מוצף אהבה". רק בקושי ובעזרת מודעות מאד גבוהה למצב חסמתי את הדחף להגיד "אוהבים"...


- נדגיש שמוד פעולה זה אינו אופייני בשום אופן לנשים בלבד.


אז אם זה קרה לך (האישה) או לך (הגבר), עוזר אולי להבין מה המקור השרידתי-אוטומאטי לכך. לא ליטול על כך אשמה, לא להתבלבל מי היה כאן התוקפן. להבין שלא היתה בסיטואציה שום אהבה. היתה בו תוקפנות קשה, פרץ של אוקציטוצין מוכוון מטרת שרידה ותו לא.


מה עושים?

לבקש עזרה לצורך התמודדות.

לפתח מודעות מה קרה.

הטלת האשמה באופן בלבדי על התוקף!

ללמוד לכעוס על התוקף (בעזרת קבוצה, טיפול, מודעות).

תיכנון מראש מה לעשות, באופן המתאים לך. אין כללים. אבל עוזר לתכנן: סיפרה נערה: אני פוחדת כשגברים פונים אלי ברחוב ומחמיאים לי, אז למדתי להגיד במהירות: תודה, בלי ליצור קשר עין, ולהמשיך לצעוד במרץ.

התיכנון מראש צריך לכלול שיכנוע פנימי עמוק להתכונן, ולהמנע מתחושת קונפליקט.

אם את מרגישה לא נוח - יפה שעה אחת קודם.

התנ"ך מציע מהלך פעיל של נקמה (יעל וסיסרא).


אולם לא כולם יכולים לבצע פעולות נקמה שתקים אותם מהפגיעה הנוראה ותשיב להם את תחושת השליטה בחייהם. בחברות שונות קיים במקרים של פגיעה חמורה הדורשת "נקמת דם", וועדות סולחה". הן מתבססות על הליך של הכרה בהסמה שנגרם נזק לקורבן, שהתוקף צריך להתנצל, להכיר בנזק וישלם על כך פיצוי מוסכם. בימנו קימת גישה מקבילה של תהליך הנקרא "צדק מאחה".


במקביל ל"נקמת הדם", בתרבויות רבות קימת גם גישה הנקראת גישת הצדק המאחה. על פי גישה זו המטרה היא שיקום וחזרה לדרך הטובה. הצדק מוגדר מפרספקטיבה של הנפגע או הנפגעת. הודאה באחריות וחרטה מצד הפוגע הם תנאי לתהליך. היכולת להיישיר מבט אל התוקף ולהטיח בו דברים אינה קלה. אך נמצאה בחלק מהמקרים מקלה מאד. כניסה לתהליך בו הנפגע וסביבתו הקרובה, הפוגע וסביבתו הקרובה נכנסים להליך של "סולחה" בו בני משפחה קרובים של הפוגע מביעים גם הם את סלידתם מהמעשים שעשה הפוגע, אכזבתם, לצד הפרדה בין המעשה לאדם - מאפשרים בחלק מהמקרים הבעת חרטה אמיתית, תחושת הקלה לנפגע.ת שחש.ה שהצדק נעשה, ויש הכרה בכך מי האשם, ויש אומרים שהם מאפשרים לעיתים שיקום העבריין ושינוי דרכיו. לעניין הצדק המאחה ניתן לקרוא https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=703


בכל מקרה, לפני כניסה לכל תהליך חשוב מאד לקורבן ולחברה סביבו להבין היטב מי הפוגע ומי הנפגע.

חייבת להיות הבנה מנגנונית והכרה מי האשם ועל מי יש לכעוס מאד!


חשוב הדבר בחברה החרדית, שעליה להפנים: אם רצונה להאשים מישהו בתגובות אוטומאטיות ככל שקרו - מין הראוי שתבין שהיא מפנה בכך אצבע מאשימה לבורא עולם...


.....


לפניי שנמשיך נציין: אתר זה מתאר אנשים הפוגשים במצבי קיצון בחייהם - אך כל אחד יכול לעשות התאמות ליחסיו עם בני זוגו. אוקציטוצין מול טוטסטרון, מצב מושכל חושב וביקורתי המבקש להרגיע בן זוג כועס, לפייסו ולהרגיעו, או מצב לחץ קיצוני מבוהל בו מופעלת תוכנית חרום של המוח עד יעבור זעם ללא שליטה רצונית.



הסיפור של יעל וסיסרא


רמזים לקסקדת השרידה אצל נשים ניתן למצוא בסיפור התנכ"י של יעל וסיסרא. אולי מוד פעולה זה פעל את פעולתו בסיפור הזה, ואולי לא, אבל הסיפור התנ"כי של יעל וסיסרא הוא בעל עומק התבוננות ומאפשר זווית נוספת של פרשנות לפסוק מפרקי אבות: "הכל צפוי", (אבל אחר כך), .. "הרשות נתונה".


על פי התורה, סיסרא הוא שר צבא שנלחם בבניי ישראל, ניגף במלחמה אחרי קרב רצוף ניסים, ובורח רגלית משדה הקרב. סיסרא לפי המקורות היה אדם רב עוצמה תוקפני וכריזמתי שדי היה במבט עינייו להכניע חיות פרא. הוא מגיע לאוהלי שבט הקיני, לאוהלה של יעל אישתו של מנהיג השבט. יעל מקבלת את פנייו, והוא, בין ברכיה כרע שוב ושוב. והיא: "מים ביקש חלב נתנה".... עד שהוא נרדם, ישן בנוחות, בטוח בכניעתה, ב"אהבתה". ומיד שנרדם, לא התלבטה יעל ברגשי אשמה, ולא התבלבלה מי כאן התוקפן. תוכנית הגיבוי הגנטית, קסקדת השרידה, אותה קיבלה, כמו כולנו, בתורשה מדורי דורות של שורדים, פעלה, הצילה את חייה כשהייתה בסכנה מיידית: חסמה אזורים של חשיבה וביקורתיות, שיחררה עוד ועוד הורמון אהבה והתקשרות (אוקסיטוצין) [4], הפעילה את תוכנית החרום החילופית של החלשים וחסרי הישע, ושל אלה שצריכות להגן על הצאצאים ואינן יכולות לברוח, שהרי יתכן ובאוהל שכב תינוקה הקטן שזה עתה נולד [1,2,3]. אבל כשנרדם מקור האיום על שרידתה, ושרידת יקירייה, עברה יעל ממצב אוטומאטי, שרידתי, למצב של הילחם זועם וחסר מעצורים. ללא היסוס, ללא כל רגשי אשמה ובושה, בזעם פרוע, היא נטלה יתד מהאוהל ותקעה לו אותה ברקה.... ולפי הכתוב, במקום שם כרע שוב ושוב, שם נפל.... .




הסיפור בתנ"ך מובא בשניי קולות. קול גברי של מספר הסיפור התנ"כי שמציג את מעשיהם של סיסרא ויעל מנקודת מבט גברית, הניתנת לפרשנות של יעל כאישה מפתה ומתכננת. לעומת קול זה מובאים קולות נשיים בשירת הניצחון של דבורה הנביאה, שמתייחסת גם לנשים בצד האויב שיכולות להבין מה קרה. לנשים כולן ברורה לגמרי התנהגותה של יעל, שדמותה מונצחת בשירת דבורה כדמות מכוננת.



הגירסה הגברית לסיפור יעל וסיסרא בספר שופטים: ניתנת לפרשנות כמעשה מחושב של תכנון ועורמה.


יעל יזמה:

יח וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. יעל טיפלה מעל ומעבר: יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ--וַתְּכַסֵּהוּ.  סיסרא הרגיש אהוב ומטופל ונרדם בבטחון. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ--וְאָמַרְתְּ אָיִן. יעל תקפה. כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.


הגירסה הגברית מתארת את האישה כיוזמת, מפתה. אך גם חלשה. את הגבר כמנומס ומבקש בעדינות. "השקיני נא". את הטיפול של יעל כאמא טובה, משקה חלב ומכסה בשמיכה. את הביטחון שלו בה, שימרי עלי... ואז את מעשיה: התגנבה בשקט, והוא סך הכל היה עייף וישן.., והיא כמעט התעלפה (צנחה ארצה) לאחר מעשה ההרג הזה, ואז - סיסרא מת. גירסה זו אינה מביאה דעה על מעשיה של יעל מטוב ועד רע. אך דומה שהיא משמיטה פרטים מהותיים.


לעומת זאת,שירת דבורה מביאה את הגירסה הנשית של מה שקרה: עם אמירה חד משמעית לגבי המעשה: תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.


מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.


דבורה הנביאה מבהירה מה קרה: יעל היתה "שלל מלחמה", היה כאן אונס ברוטאלי. שוב ושוב. במהלכו יעל הקריבה חלב וחמאה "בספל אדירים". אבל אחריו, יעל לא ניגשה בלאט והיכתה בעדינות ובשקט בראשו של האנס, כמתואר בגירסה הגברית, אלא: כיוונה את היתד, הלמה בכל כוחה "מחקה את ראשו. מחצה רקתו" ! בזעם, בכעס, בעוצמה.


ואם למישהו לא ברור מה קרה כאן, מסבירה דבורה, וכך גם במילים ששמה דבורה בפיהן של אם סיסרא ויועצותיה החכמות: שמבינות מה עשה סיסרא בנה, ומי הרגה אותו: "שלל המלחמה, הרגה אותו". זו עם צבע הרקמותיים לצווארה...


בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: 'מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?; חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה, אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:; 'הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל'" (שופטים ה', כ"ד - ל').



המקור הביולוגי לתאור התנהגותה של יעל בזמן סכנה והתנועה שלה על הקסדה, מוכרים בספרות הנירוביולוגית ובמחקרים שלה [1-5]. אולם הפעם, דומה שהסיפור הרלוונטי עתיק היומין, מדבר בעד עצמו.

ועימו, דקות ההבחנה של התנ"ך לנפש האדם, והיכולת שלו להעבירה במספר כה מצומצם של מילים - את עוצמת מה שקרה.



במאמר מוסגר נגיד שהצורך של הטקסט להביא את המקרה בשניי קולות ממחיש את הצורך בהבנה של המנגנונים הביולוגיים השונים שעומדים בבסיס התנהגויות כמו "טפלי ואהבי" (tend and befriend ) בזמנים של איום שנתפס שרידתי על חסרי ישע, נשים, ילדים וגברים כאחד.



תודות למעין דולב (Mayan Dolev) על ציור דמות התוקף שטוף הטוסטסטרון.

הציור בהשראת האמן היפני Kentaro Miura ודמות מנגה מהסידרה שלו.

הסיפור התנכי חד ובהיר בהדגשים שלו.


מאימו של סיסרא לאימו של ה"נסיך חזיר"


הסיפור-סרט הידוע היפה והחיה מציג זווית נוספת ואחרת של "טפלי ואהבי" ביחסי גברים נשים - שאינם יחסי קרב ואונס. גם כאן פועלים אותם הורמונים ואותה קסקדה. הסיפור היפה והחיה הוא מבוסס על מעשיה איטלקית עממית. הוא מציג את הדרישות החברתיות, והזווית המוכרת של אמא שרואה בנה רק טוב, רואה בהתנהגותו הקשה קללה משמים, ומחפשת כלה שתוכל לראות את מה שהיא עצמה רואה. ותמיד נוכל לשאול את עצמנו - איזו אמא מכירה את בנה טוב יותר אימו של סיסרא או האם באגדות העם? האם כל הבנים בנויים מקשה אחת? ומה אנחנו עצמנו רוצות?!


המסר החינוכי הצר שמביא הסיפור מאד חד צדדי: אישה אוהבת ומטפחת זוכה לחיים נהדרים, אם היא אוהבת את בעלה, רואה את הבדידות שלו, הילד הקטן בתוכו שמחפש אמא אוהבת. הסיפור מובא מזווית ראיה של אימו של "החיה" שמפוכחת פחות מאימו של סיסרא, ואינה מטילה כל אחריות על הנסיך-חזיר. ככה חונכו ומחונכות בנים ובנות ברחבי העולם.


הנסיך חזיר

מקורו של הסיפור באגדת עם איטלקית הנסיך-חזיר. המובאת בקובץ אגדות עם איטלקיות שאסף

אגדת העם מלמדת את הילדים והילדות איך למצוא אושר בחיי האהבה, מסבירה שמקורה של ההתנהגות

על פי הסיפור אימו של הנסיך קוללה עוד בהריונה שיוולד לה בן שיראה ויתנהג כמו חזיר. הקללה תוסר אם ינשא לשלוש נשים זו אחר זו. הילד אכן נולד והתנהג כמו חזיר, התגולל בבוץ וליכלך כל דבר שנגע בו אך הוריו האוהבים נשאו את התנהגותו מאהבתם אותו. בשלב מסוים הבן המפונק דורש מאימו שתמצא לו כלה. המלכה פונה לאלמנה ענייה שלה שלוש בנות, מבטיחה הרים וגבעות ומבקשת שהבת הבכירה תנשא לבנה. שתי הבנות הראשונות אכן נשאות לנסיך חזיר אך מואסות בו מראש. הוא חש דחוי, והורג אותן. אביו מואס בהתנהגותו, אימו האוהבת מתחילה להתרחק ממנו עד שלבסוף, לאחר רצח האישה השנייה, הוא מאיים להרוג אותה אם לא תדאג לכך שינשא בשלישית.


והנה, השלישית אוהבת אותו. לא משנה מה המבחן שעשה לה: ליכלך את בגדיה, הזיל עליה ריר, ליקק את צווארה, החזה שלה, הכתפיים שלה ... היא התייחסה אליו כאם אוהבת. כיסתה אותו, ליטפה אותו, הרעיפה עליו אהבה ... הם חיו באושר והוא עובר טרנספורמציה והופך להיות נסיך יפה תואר ומושלם מידות.


הסיפור האיטלקי מנחיל הרבה עצות לגבי מיהי "אישה טובה", כזו המעריכה את מזלה הטוב, צנועה, אוהבת את חמותה, מטפלת ואוהבת את בעלה וכך זוכה לחיים טובים. מעניין שאביו של הנסיך רואה את מעשיי בנו בצורה מפוכחת, ומציע להרוג אותו... אבל זה רק בגלל ש"אין לו לב של אם". בסיפור האיטלקי הטרנספורמציה של הנסיך אינה נשלמת עד שאביו של הנסיך-חזיר רואה גם מה מסתתר מתחת לחזות החזירית של בנו.


בקיצור: חינוך ארוך שנים מנחיל את הסכמה: גבר חיה הופך לכזה כי קולל וכך נולד, הבדידות מחריפה את המצב, תחושות הדחיה של האב תורמות למצב. הוא יכול להפוך לנסיך חלומות אם האישה תהייה מכילה דייה. אוהבת ואימהית.


מי מהגישות צודקת? מהי הדרך הנכונה? - התנ"ך בסיסי יותר בגישתו. ההתיחסות שלו אל האישה - כאדם חופשי.



When he saw ho lovely and desirable she was he was filled with joy, and, all foul and dirty as he was, jumped round about her, end eavouring by his pawing and nuzzling to show some sign of his affection. But she, when she found he was soiling her beautiful dress, thrust him aside; whereupon the pig said to her, 'Why do you push me thus? Have I not had these garments made for you myself?' Then she answered disdainfully, 'No, neither you nor any other of the whole kingdom of hogs has done this thing.' And when the time for going to bed was come the young girl said to herself, 'What am I to do with this foul beast? This very night, while he lies in his first sleep, I will kill him....


But the queen felt all the tenderness of a mother towards him, and loved him very dearly in spite of his brutal person, and could not endure the thought of being parted from him;

https://web.archive.org/web/20111106044404/http://www.surlalunefairytales.com/facetiousnights/night2_fable1.html




1. Taylor, S. E., Klein, L. C., Lewis, B. P., Gruenewald, T. L., Gurung, R. A., & Updegraff, J. A. (2000). Biobehavioral responses to stress in females: tend-and-befriend, not fight-or-flight. Psychological review, 107(3), 411–429. https://doi.org/10.1037/0033-295x.107.3.411


2. Taylor SE. Tend and Befriend: Biobehavioral Bases of Affiliation Under Stress. Current Directions in Psychological Science. 2006;15(6):273-277. doi:10.1111/j.1467-8721.2006.00451.x


3. von Dawans, B., Ditzen, B., Trueg, A., Fischbacher, U., & Heinrichs, M. (2019). Effects of acute stress on social behavior in women. Psychoneuroendocrinology, 99, 137–144. https://doi.org/10.1016/j.psyneuen.2018.08.031


.

4. Turner, R. A., Altemus, M., Enos, T., Cooper, B., & McGuinness, T. (1999). Preliminary Research on Plasma Oxytocin in Normal Cycling Women: Investigating Emotion and Interpersonal Distress. Psychiatry, 62(2), 97–113. doi:10.1080/00332747.1999.11024859


הפרשה מוגברת של אוקסיטוצין כאמצעי להורדת לחץ קיצוני. עד שהלחץ פג..

5. Love T. M. (2018). The impact of oxytocin on stress: the role of sex. Current opinion in behavioral sciences, 23, 136–142. https://doi.org/10.1016/j.cobeha.2018.06.018


6. respi, B. J. (2015). Oxytocin, testosterone, and human social cognition. Biological Reviews, 91(2), 390–408. doi:10.1111/brv.12175

url to share this paper: sci-hub.do/10.1111/brv.12175


מקור אפשרי לתגובות שונות בין אנשים לתוקפנות: הבדלים ברמת הטוסטטורון והאוקציטוצין שלהם. בד"כ לנשים (בגיל הפיריון) לוילדים יש רמות אוקציטוצין גבוהות יותר. לגברים בגילאיי הפריון טוסטטורון גבוה יותר. שני ההורמונים האלה פועלים באופן הפוך. אוקציטוטין מגביר חיברות וקשר. טוסטטורון פועל בצורה הפוכה ומעודד התנהגויות מרוכזות בעצמי והתנהגויות א-סוציאליות.

oxytocin motivates, mediates and rewards the cognitive and behavioural processes that underlie the formation and dynamics of a more or less stable social group, and promotes a relationship between two or more individuals. Such relationships may be positive (eliciting neurological reward, reducing anxiety and thus indicating !tness-enhancing effects), or negative (increasing anxiety and distress, and thus motivating attempts to alleviate a problematic, !tness-reducing social situation).


I also present evidence that testosterone exhibits opposite effects from oxytocin on diverse aspects of cognition and behaviour, most generally by favouring self-oriented, asocial and antisocial behaviours.



ביולוגית, אוקסיטוצין מופרש בצורה מוגברת בעת הנקה, ובעת קיום יחסי מין. לשילוב של אוקסיטוצין וטוסטסטרון אחרי מין יש השפעה הפוכה על גברים ונשים: גברים נרדמים, נשים הופכות למאד ערניות.


המקור לתמונות באיור : משמאל, הגירסה הגברית,

מאת ארטמיזיה ג'נטילסקי - Web Gallery of Art:  

תמונה (אופטיקה)  Info about artwork, נחלת הכלל,

https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=775068


מימין, גירסה לוחמנית יותר באתר של גילי חסקין.https://www.gilihaskin.com/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/yael/



במרכז תחריט עץ של אמן לא ידוע מתוך עבודה באומנות של יעל דיליאן, ח2

https://vgbible.wordpress.com/2011/06/04/%D7%99%D7%A2%D7%9C-%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%A8%D7%90-%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%98-%D7%A2%D7%A5-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%9F-%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%99/


"

"אלימות מינית, אני לא יודעת למה, זאת פצצת האטום של הנפש האנושית.

היא מפרקת את הגרעין האטומי שממנו בנויה הנפש. ככה הנפש מגיבה וכך מגיב הגוף. "

מרווה זוהר. שורדת אונס בגיל 12.

ואני שואלת את עצמי, האם ידע על הקסקדה יכול לעזור לחיבור ? האם נקמה יכולה להקים? ולמה לעיתים מבקשות הקורבנות להעמת עם התוקף כדי שיודה באשמתו? האם זה מתוך רצון להסתייף עימו להשיב להן את מעמדן ועליונותן ששחק?

87 צפיות0 תגובות