• Npint

איך הקסקדה רלוונטית לחיים... הכמיהה לסמכות, תלותיות, ולמה אני לא מסוגל לבחור אפילו בגד ?

עודכן ב: לפני יומיים


המודל המדעי לסטראס אומר: במוח יש מנגנון מובנה שמתעדף משימות על פי הצורך (הקסקדה). כמו רשת מסילת רכבות, מנגנונים אוטומאטיים סוגרים ופותחים מסלולים במוח ובגוף, ושולחים "קרונות עמוסים" בחמצן וסוכר לאזורים במוח ובגוף בהם הם הכי נחוצים במצב נתון. אם צריכים להלחם, מוותרים זמנית על עיכול מזון, ומזרימים דם לשרירים הגדולים. אם צריכים לפעול מהר, מוותרים על חשיבה ביקורתית ולמידה ומרכזים חמצן וסוכר בפעילות אוטומאטית שנבנתה בעבר.

איך זה רלוונטי לחיים?




סטראס הופך אותנו לממלאי הוראות - כמהים למנהיג יודע כל. המוח שלנו, מוותר על יכולת הבחירה.


אנחנו מכירים את זה מחיי היומיום: ככל שרמת הלחץ והמתח גבוהים יותר, החשיבה הביקורתית, הלוגית, המנתחת ובוחרת - מושתקת. אנחנו עובדים יותר על אוטומאטים: אוטומאטים אישיים, כאלה שסיגלנו לנו במשך החיים, או, ברמת מתח גבוהה יותר, אוטומאטים אבולוציוניים, שירשנו מקודמנו במהלך התפתחות החיים והמכוונות הביולוגית לשרידה לפני הכל. גם מבחינת הטבע - פיקוח נפש דוחה כל, וכמאמרו של הפילוסוף לוינס שחווה מלחמות עולם: אצל רובנו, המלחמה משעה את המוסר.


כשהחשיבה הביקורתית מושתקת, והמוח עובד על אוטומאט, גוברת הנטיה והנכונות לקבל הנחיות מדמות סמכותית, ממנהיג שיודע מה לעשות. אנחנו "מקטינים ראש"... . זה לא רצוני. זה אוטומאטי מובנה. צריך להיות מאד מודע לכך ולנסות להתנגד, ועדין כשהסטראס גובר זה מעבר לרצוננו.


למה זה קורה?

בסטראס גבוה מאד המוח חוסם באופן אוטומאטי על המעגלים המוחיים שמאפשרים לנו יכולת החלטה, לא מתייעץ איתנו, לא נשמע לרצוננו. חסימה זה מונחת על ידי מעגלי שרידה במוח (קסקדת השרידה), ובריגעי משבר קשים וסטראס גבוה, ההחסימה של האזורים הנוגעים לרצון ובחירה עצמאית, קורה במהירות, ואינו רצוני או מודע.


התוצאה: כשמגיעים לחוסר אונים ביולוגי - אנחנו לא יכולים להחליט או לבחור.



איך זה רלוונטי להתמכרויות וטראומות בילדות?


בקבוצות שלנו, כשאנחנו מדברים על חוסר אונים ביולוגי אנחנו בד"כ פותחים בסבב הרגשה במסגרתו כל אחד אומר: "מה זה חוסר אונים בשבילי " - בקבוצה כזו שכללה משתקמים רבים שעברו טראומה - כמה מהם ענו תשובה שכאילו אינה קשורה לעניין - "חוסר אונים בשבילי זה ... שאני לא יכול להחליט על שום דבר. אפילו כשאני צריך לבחור איזה ז`אקט לקנות בחנות... אני לא יכול להחליט". זוהי אמירה שאינה טריביאלית. מה מקורה של תופעה הזו?


תשובה אחת מהירה אומרת: סמכתי על מישהו בעבר, הוא תקף אותי, סימן שאני לא יכול לסמוך על עצמי שאני יודע לבחור נכון... הסבר לוגי שהתשובה אליו יכולה להיות: אוקיי, אבל איך זה קשור לבחירת בגדים?


מחשבה על מה קורה בזמן חוסר אונים ביולוגי, על חסימת היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי ועל היתרון האבולוציוני של חיבור כלל הקבוצה להוראותיו של המנהיג הסמכותי, יכולה לתת הסבר ביולוגי למקור הבעיה: כשאדם מגיע לחוסר אונים ביולוגי נשללת ממנו באופן ביולוגי היכולת לקבל החלטה.


יש ש"סוחבים" בעיה זו הלאה. לא יכולים להחליט על בחירת בגד... מתקשים לקבל החלטות. חוששים מתגובת המשפחה. פעמים רבות תגובת המשפחה למקרים של תקיפת ילדים על ידי בני משפחה או מורה, מדריך או מדריכה בתנועת הנוער, רב או בעל סמכות אחרת (בחברה החרדית), היא "איך הסכמת?!" "איך סמכת על הבנאדם הזה?" " למה לא התנגדת?" "למה לא התחמקת. גם אצלי ניסו, תמיד מנסים אבל ידעתי מה לעשות". "לי זה לא היה קורה!" . פעמים רבות זו תגובה של פליאה. לא מצליחים להבין איך לא חמקנו בזמן, איך לא "הרחנו את הסכנה". ואכן, עד שלא חווים את זה קשה להבין את התחושה המדהימה שקורת כשמנגנון אוטומאטי משתלט עליך ואתה מוצא את עצמך נכנע ומשותק, אתה קופא מפחד והלב שלך מתמלא ב"אהבה" או "הערצה" או התבטלות מפני הכוח של התוקף.


התגובות הנ"ל של בני המשפחה מעצימות ומאששות את התחושה של הנפגע שהוא אשם בחוסר האונים שלו. שהוא אשם במה שנכפה עליו חיצונית ופנימית, על ידי מנגנוני השרידה של המוח. מעצימים את תחושת חוסר היכולת להחליט ולהגיב נכון.


וזו נקודה שיש לתת את הדעת עליה ולטפל בה. להסביר את מקורה. ולהסביר שחוסר היכולת לקבל החלטות הפיך. צריך להתאמן על החלטות "קטנות". על בחירת בגד. להסביר לעצמי שלא באמת חשוב מה יהייה הבגד שאבחר, שמה שאנחנו רוצים לשקם זה את היכולת לבחור ולהחליט. בני משפחה ומטפלים צריכים להיות מודעים לבעיה זו ולשבח את יכולת ההחלטה ללא קשר אם הבגד הוא הבגד האופטימאלי, והמחיר הוא המחיר הכי זול בעיר. או ביקום.. באופן זה יכול המשתקם להתחיל לאושש את יכולת החשיבה הבוחרת שלו, את יכולת קבלת ההחלטות. יתחיל בשיקום תחושת חוסר השליטה והתלותיות שחווה.


הדבר חשוב כי התמכרות מובילה אדם למצב של חוסר אונים ביולוגי. למצב בו המתח שאני חש מחוסר נטילת הסם או מחוסר שימוש בהתנהגות הממכרת, רב כל כך שהפחד ליפול לחוסר אונים ביולוגי דוחף בעוצמה אדירה לשימוש. וחשוב לדעת ש"רגע לפניי" או מוטב, שניים או יותר רגעים לפני, קימת נקודת בחירה.


כדאי לדעת שגם אם אני אדם שמתח מוביל אותי במהירות למצבים פאסיביים על קסקדת השרידה, גם אם אני "רץ במהירות על קסקדה", קימת נקודת בחירה. צריכים להיות מודעים אליה, להכיר מתי היא מגיעה, ולחזור ולהזכיר לעצמי ש"עונש המוות בוטל". מצב החרום בוטל. המוח שלי פשוט צריך לחזור ולסלול את המסלול של הבחירות האישיות, אותן אני חושש לעשות. חשוב להתחיל להתאמן על בחירות קלות (בחירת בגד בחנות) ומשם להמשיך הלאה. חשוב לעשות את זה כדי לסלול שוב את המסלול העצמאי, שאינו תלוי באדם סמכותי (שעשה לי רע) . המסלול שנחסם בזמן הטראומה.


לסיכום: מצבים של חוסר אונים ביולוגי יכולים לגרום לאדם לאבד את יכולת ההחלטה העצמאית ולהפוך אות לתלותי, לכזה הנוהה אחרי אנשים סמכותיים גם אם הם מזיקים לו. יש להתאמן באופן מודע על קבלת החלטות עצמאיות. לסלול מחדש את הדרכים שנחסמו בזמן הטראומה. זה אפשרי!



הרחבה

הכמיהה לסמכות בת לחץ אינה אופינית רק לטראומות או התמכרויות. למטה מובאות דוגמאות לכך. דגשת הגורמים ללחץ, ואפיון מצבים בהם רואים כניעה לסמכות בחיי היומיום הנורמאטיביים.

ב

מצבים של כמיהה והליכה ב"עיניים עצומות" אחרי דמות סמכותית : דוגמאות מחיי היומיום,

ומה ההגיון האבולוציוני?

למנהיגים במשטרים מדכאים דוגמאת צפון קוריאה חשוב שהעם יהייה נתון בפחד קיומי, סטראס כלכלי, ובורות. ככל שהעם מפוחד יותר הוא "אוהב" יותר את המנהיג. (גם תחושת "האהבה" המשולבת ביראה עמוקה - היא ממקור ביולוגי. ראו כאן ).


מקור הרגעה חשוב הוא להיות חלק מחברה. לכן שליט מדכא יגביר השיסוע והחשדנות כלפי השכנים, וקבוצות אתניות שונות, יעודד הלשנה, גם בקרב בני המשפחה, יתנגד לדת - שמעודדת קהילתיות, וישתמש בעקרון הידוע של הפרד ומשול.


כשאנחנו גבוה על הקסקדה החשיבה העצמאית מנוטרלת, יש נטיה להשען על דמות סמכותית.

נסו להיזכר בתחילת תקופת הקורונה. השידורים ברשתות התקשורת התרכזו בנושא אחד: סכנה! סכנה! סכנה! האויב (וירוס הקורנה) היה לא מוכר ולא ידוע. בישראל חווינו בידוד חברתי וריחוק ממשפחות גם בחגים על פי חוק! ומהטלבזיה נשקפה אלינו ערב ערב דמות סמכותית ואבהית שלימדה את החילוניים ביננו, איך לקנח את האף .... בשידור חי! וזה נראה נורמלי והגיוני... לא ניתן להעלות על הדעת שהדבר יתרחש בשעות שאינן שעות חרום ולחץ.


חוקרי משטרה מכירים תכונה זו היטב. לא פעם תהיתי מדוע אנשים בחקירה רושמים עדויות מפורטות על דברים שלא עשו. אבל כשחושבים על מעגל הסטראס וזוכרים שבמצב של לחימה או בריחה החשיבה הביקורתית מושתקת, נקל להבין איך ניתן לגרום לאדם לבחור בפרשנות לא סבירה בעליל, או להודות במשהו שהוא לא עשה רק כדי לרצות את הדמות החזקה והסמכותית בסביבה, במטרה אוטומאטית מובנית להשען על כוחה, לתת לה להוביל. להימנע מגלישה על הקסקדה למצבי קפא והתנתק. שיטת ה"שוטר הטוב והשוטר הרע" עושה גם היא שימוש בתכונות הקסקדה. תפקיד השוטר הרע להגביר את רמת הלחץ, להריץ את הנחקר על הקסקדה - ואז מגיע השוטר ה"טוב", והנחקר כמה לשוחח איתו, לתת לו להוביל, להישמע ל"הצעותיו" של "זה שיודע".....


גם בחיי היומיום אנחנו עדים להליכה אחרי המנהיג. גם בחיי היומיום - גם ללא מצבי לחץ אקוטיים. מה ההגיון הביולוגי בקיומם של מנגנוני המחזקים את התלותיות שלנו? הסבר פשוט הוא שמנהיג הוא "זה שיודע את הדרך". המוח עובד פעמים רבות בתנאי אי וודאות. אנחנו צריכים לנווט את חיינו בעולם. לא יכולים לדחות את החיים לאחר כך. במיוחד כשהדבר דורש החלטות מהירות. ולכן סביר לחקות את "זה שיודע". בדיון של קבוצת חשיבה, נחזור על דעותיו במילים שלנו, בהצבעה, נראה מה הוא אומר ונעשה כמוהו. כשאנחנו ילדים - נחקה את התנהגות הורינו... כיוון שכך, מעגלי הסינכרון בין אנשים, חיקוי, והליכה אחרי דמות סמכותית, חזקים וכוללניים, והם מצב בסיסי בילדות, ואף בבגרות ומתעוררים כשאנחנו נמצאים במצב לא מוכר ומסכן חיים. .


כשהתנאים משתנים, כשאנחנו נמצאים בסביבה לא מוכרת, בתנאי חיים שהשתנו באופן קיצוני, בעיתות משבר, מגפה, או אפילו כשאנחנו בעיר זרה או בעולם עם מנהגים שונים (רומא..), אנחנו דבקים באדם המקיים 2 תכונות: שיש לו רקורד מוכח של הצלחות, או שהוא מעמיד פנים כאילו הוא כזה. 2. שפת הגוף שלו, תווי פניו, וצליל הקול שלו - מעידים שהוא רגוע, לא חש במתח. הקול שלו נמוך ורדיופוני יחסית, לא מתכתי. קול גבוה מעיד על לחץ (ראו קסקדת השרידה במהלכה במתח גבוה נחסמים דרכי הנשימה והקול הופך לצווחני יותר). לדבר זה חשיבות כי בזמן לחץ , כשהחשיבה ההגיונית שלנו חסומה, אנחנו מחפשים אדם שיכול לחשוב ולתכנן.


מה עושים כדי לשפר את המצב?

  1. משתדלים להוריד את רמת הלחץ ככל הניתן. מעבר לצרכים הגופניים - הורדת מימד הבדידות חיונית. חיבור לחברה, לקהילה, ולקבוצת תמיכה אוהבת.

  2. אימון בקבלת החלטות. תוך מודעות לחשיבות האימון בכך.


קבלת החלטות אצל מכורים ומשתקמים מהתמכרות

מנטורים מדגישים למשתקמים מהתמכרות את חשיבות נקודת הבחירה. רגע לפני שמגיעים לנקודת האלחזור על הקסקדה, ועדיף 2 רגעים לפני - עיצרו לבחור. בשלב הזה זה אפשרי. התאמנו על זה! בקבוצות בהם הדרכנו שמענו משתקמים בשלבים מתקדמים אומרים: בשבילי חוסר אונים (או רמז אליו) הוא נקודת בחירה! בדיוק הפוך מהתחושה שהיתה בשלב הראשוני. אם כך - הנסיון מראה שזה אפשרי!



איך מורידים מתח? איך נשארים בעלי חשיבה עצמאית ושולטים בהחלטותינו?


רמת הלחץ של האדם מורכבת מסכום הלחצים המופעלים עליו. חלקם ניתנים לשליטתנו, ואחרים לא. ניתן להוריד לחץ על ידי טיפול בגורמי לחץ שיש לנו שליטה עליהם. בדידות היא גורם לחץ מרכזי. והורדת תחושה זו יכולה לגרום להקלה רבה!


אנונימוס, מנטור וותיק ומכור נקי טורח לשנן שוב ושוב לחניכים והמודרכים שלו שיש להזהר מהעכבר: להזהר ממצבי מעוררי סטראס: עיף, כועס, בודד רעב. אנחנו היינו מוסיפים: גם רגשי אשמה ובושה כגורמי סטראס חזקים. ולפיכך, המסקנה מהקסקדה שהצגנו בשאלות קודמות: לכולנו עדיף להיזהר כשהעכב"ר ב"א... להתאמן בלזהות איפה אני על הקסקדה, לנסות להיות חלק מקבוצה, לעזור לאחרים, להכין כלים מראש למקרה הצורך, פרוצדורות אוטומאטיות וסכמות פעולה, ולהשתדל להמשיך לנטר מה קורה לי כדי לנסות להשאיר את החלק הקוגנטיבי בפעולה.


בעיתות רגיעה כדאי להתאמן על קבלת החלטות פשוטות יחסית ולשים לנו למטרה - לבצע פעולת בחירה. לא משנה התוצאה: צאו החוצה, קנו בגד, והתחילו להזיז את המחסום שמונע מכם לבחור. ואם לא הספקנו לעצור את הדהירה על הקסקדה, ניתן לנתח בדיעבד מה קרה ולהיות מודעים למה שקורה לנו. זה עוזר.





לינקים לפוסטים רלוונטיים

קסקדת המתח והשרידה

איפה אני על הקסקדה

קסקדת המתח והשרידה אצל נשים.

קסקדת השרידה וחוסר אונים ביולוגי בתאורי מקרה של אנשים שחוו פגיעה מינית.

התמזגות עם התוקף והיחס בין אהבה לשנאה.

איך מרגיש חוסר אונים ביולוגי במצבי קיצון הדגמה



הערה : .

מחשבות נוספות שהתעוררו בי בעקבות חשיבה על הנושאים הנ"ל בקשר ל"הליכה אחר המנהיג" ואינן קשורות ישירות לנושא.


חשוב להדגיש שהנהייה אחרי מנהיגים או מובילים היא תכונה בסיסית הקימת אצל כולנו, והוכחה כיעילה בתנאי אי וודאות. מה ההגיון הביולוגי בקיומם של מעגלי חיקוי והליכה אחרי המנהיג?


מבחינה של קרב: ברור שעדיף לחבור יחד ולהלחם "כאיש אחד", ואז רמות המתח גבוהות מאד אצל כלל האוכלוסיה, ומופעלים מנגנוני שרידה מובנים. אולם לא כולנו אנשים בגיל הקרב. האם יש הסברים נוספים, יומיומים יותר למעגלי חיקוי וסינכרון עם זה שיודע?


הסבר אחד הוא שלפעמים, לחלק מהאנשים, נוח ובטוח יותר ללכת אחרי מישהו שחש אמיץ, חזק ובטוח בעצמו. אם תהייה סכנה הוא ילחם בה ואנחנו נספיק לברוח (דמיינו לדוגמה אמא אווזה ואחריה שורה של ברווזונים).


כשהתנאים משתנים, כשאנחנו נמצאים בסביבה לא מוכרת, בתנאי חיים שהשתנו באופן קיצוני, בעיתות משבר, מגפה, או אפילו כשאנחנו בעיר זרה או בעולם עם מנהגים שונים (ברומא התנהג כרומאי..), אנחנו דבקים באדם המקיים 2 תכונות: שיש לו רקורד מוכח של הצלחות. 2. שפת הגוף שלו, תווי פניו, וצליל הקול שלו - מעידים שהוא רגוע, לא חש במתח. "יודע מה לעשות". הקול שלו נמוך ורדיופוני יחסית, לא מתכתי. קול גבוה מעיד על לחץ (ראו קסקדת השרידה במהלכה במתח גבוה נחסמים דרכי הנשימה והקול הופך לצווחני יותר). לדבר זה חשיבות כי בזמן לחץ, כשהחשיבה ההגיונית שלנו חסומה, אנחנו מחפשים אדם שיכול לחשוב ולתכנן. בהתקיים תנאים אלה, או לכל הפחות התנאי השני, נלך בתנאיי אי וודאות אחר המנהיג. או מורה הדרך.


דוגמה לחיקוי מנהיג בחיי היומיום היא הנהייה אחרי משפיענים או ידוענים - הם הצליחו בגדול להגיע למטרה שמניעה אנשים רבים: להיות משמעותיים, להיות עשירים, להיות במרכז (ולכן כנראה בטוחים ולא בודדים...), ולכן כדאי לחקות אותם, להתלבש כמותם, להיות מעורים בכל פרט מחייהם ו"ללמוד". דוגמה נוספת - איש העסקים אילון מסק - המצליח מאד כלכלית בתקופה זו - כל "ציוץ שלו בטוויטר אודות הביטקוין מעלה או מוריד את ערך המטבע הוירטואלי הזה במהירות והאחוזים ניכרים.


להליכה אחרי המנהיג ולחיקוי שלו יש הגיון ביולוגי. אולם מכורים לתלותיות לומדים אט אט להוריד את רמת המתח שלהם, לייתר את הצורך ללכת אחרי הדמות החזקה והבטוחה, בונים שוב ושב את תחושת המסוגלות שלהם לקבל החלטות בנושאים מקטון עד גדול. לראות ש"עונש המוות בוטל". לא כל החלטה היא הרת גורל. ויש דרכים ומקומות שאנחנו יודעים להגיע אליהם בלי וויז, בלי מישהו אחר שיחליט. ככל שמתאמנים על כך בונים וסוללים יותק דרכים ברשת הנוירונים של המוח. ומתחילים לעזור לאחרים, לשמש להם דוגמה. להנהיג אותם, להפוך לאלה היודעים להבחין בעצמם בין טוב ורע.



סטראס והתמכרות. נטיה לחשדנות, פרשנות יצירתית שלילית.

אצל מכורים הגעה למצבי סטראס בעיתית במיוחד, כיוון שהמסלולים האוטומאטיים אצלם במוח מובילים לבררת המחדל שנחרתה במוחם בעוצמה בעבר: שימוש. סטראס הוא מצב מסוכן למשתמש שמנסה להיגמל כי הוא מוביל להתנהגות או לשימוש בחומר שעל פי ניסיונו מביא לו הקלה רגעית. מאפשר לו לשחרר זמנית את כמות הלחץ שנבנתה אצלם במהירות גדולה ובעוצמה רבה.


בעת סטראס אחנו נוטים, כולנו, לפרשנות אוטומאטית של מאורעות על פי הרצונות והחלומות שלנו, אנחנו מפרשים דברים לפי ההרגלים שלנו, אנחנו עיוורים לפרשנויות אחרות של המצב כי החשיבה הביקורתית מושתקת, ואנחנו נוהגים על פרשנותה של הרשת המובילה אצלנו, המחשבות שלנו זורמות למקומות הסלולים במוחנו, לאוטוסטרדות המוכרות של המחשבה האוטומאטית. או על פי תחושות עלבון וכעס מהעבר, שאינם רלוונטיים עוד. או על פי פחד שמעורר חשדנות שמכוונת אותנו לפרשנות שלילית של המתרחש.


אמר לנו מכור בהליך שיקום, אני יכול "להבין" מהיום עד מחר, אבל כשאני נתקל במוקש ריגשי אני שוכח הכל. אני לא רואה את אשתי, ההורים שלי, הילדים שלי, הערכים שלי. הכל נעלם. ..



23 צפיות0 תגובות