21-10-23
מלחמת ה -7 באוקטובר 2023 - שמחת תורה תשפ"ד. בדרום - מחבלים טרוריסטים בסגנון דאעש פורצים לקיבוצים וישובים מעוטף עזה, רוצחים, טובחים, אונסים, שורפים, חוטפים ... גוררים גופות של חטופות ערומות ברחובות עזה.. הם פרצו גם לבית באופקים בו שהה זוג מבוגר, גבר ואישה. הבעל קפא מפחד. אצל האישה פעלה קסקדת המתח והשרידה הנשית. היא התחברה איתם, דאגה שיאכלו "כדי שלא יהיו עצבניים", שרה להם, וכל זאת כשבחוץ מקיפים את הבית כוחות ישראליים שמנסים לחלץ את בעלה ואותה. וכך כתבה עליה נירית אנדרמן ב 19-באוקטובר בעיתון הארץ:
"אך מעל כולן הזדהרה לה, איך לא, רחל אדרי מאופקים שכבר הפכה לגיבורת תרבות של ממש. האישה הזאת לא איבדה עשתונות כאשר חמישה מחבלים חמושים פלשו לביתה והחזיקו בה ובבן זוגה לאורך שעות ארוכות. היא לא הפסיקה לדבר איתם ולשיר להם ולהציע להם אוכל ושתייה למרות שהנשק שלהם היה מכוון אליה כל הזמן. והיא העמידה פנים כאילו היא באמת דואגת להם, כאילו באמת אכפת לה מהם, והיתה כנראה כל כך משכנעת עד שהם קנו את זה ולא סחטו את ההדק. 20 שעות המחבלים חסו על חייה וחיי בן זוגה בזכות ההצגה שאדרי הרימה שם, ואולי הזכירה להם את האמא הפרטית שחיכתה לכל אחד מהם בבית."
ציור קיר של רחל אדרי בתל אביב. צילם מוטי מילרוד
תגובת החברה
כמו במקרה התנכ"י של יעל וסיסרא - הקהל כולו קושר כתרים לרחל על התושיה וקור הרוח שהפגינה.
"מפגן התושייה המרשים של אדרי שהוכיחה את מה שאף גנרל לא היה מעלה בדעתו – שאפשר לנצח מחבלים באמצעות שימוש מושכל בעוגיות – הפך אותה במהירות לגיבורת הרשתות. סרטוני אנימציה הציגו אותה כוונדר וומן, כרזות תעמולה מחויכות הציבו איור שלה לצד סיסמה ציונית גאה ("אכלו עוגיות רחל, לתפארת מדינת ישראל"), ודפי צביעה בכיכובה הופצו להנאת הילדים. קונדיטור בעל יוזמה אפה "עוגיות רחל מאופקים" וחילק אותן לשוטרים וחיילים תחת הסלוגן "שיהיה מה להציע", והיה מי שאפילו הלך וקיעקע את דמותה על זרועו." (מתוך המאמר של נירית אנדרמן בעיתון הארץ 19 באוקטובר 2023 ).
איך הצליחה רחל לתפקד בזמן שבעלה קפא?
קסקדת ההגנה והשרידה
המוח והגוף שלנו מכוונים לשרידה. מערכות הגוף מנטרות באופן רציף את המצב שלנו ומגיבות במהירות לאיומים פנימיים וחיצוניים. הדרך בה פועלת מערכת השרידה המולדת שלנו למצבים מסכני חיים נקראת בספרות קסקדת ההגנה והשרידה. הקסקדה מופעלת בזמן איום חיצוני או פנימי, ומתפתחת בשלבים: בעת מתח או סכנה, בשלב הראשון אנחנו נדרכים, הופכים להיות ערניים יותר, חושבים מהר יותר, נעים מהר יותר וכולי, (מתח חיובי) אחר כך נעלמת החשיבה הרציונאלית ואנחנו נכנסים למוד של מלחמה או בריחה (fight or flight), ובמקרים בהם המוח מזהה שאין לנו אפשרות לברוח או להלחם - אנחנו עוברים למצב של קפא! (freeze ) או למצב של התנתק. במצבי קיצון "קפא" פרושו - ממש קפיאה. נוקשות שרירים - כמו נציב מלח. כמו אשת לוט שהביטה לאחור ו"קפאה". לא יכולים להניע את הגוף, ולאחרים קשה להניע אותנו. שיתוק נוקשה עם תודעה במצב ערני. אנשים שחוו את זה או ראו את זה במהלך ההתקפה על מקומות שונים בעוטף - היו המומים כשנתקלו בזה בזמן התקפת הפתע. הדבר נוצר על ידי הזרקה של חומרים משתקים לאזורים המוטוריים. במקביל הגרון הולך ומתהדק ולא יכולים להוציא קול. יש לדבר הגיון אבולוציוני והוא מתואר בהרחבה בפוסט על הקסקדה. מבחינתנו - חשוב להבין שחלק מרכזי בטראומה הוא המצב הזה בו ניטלת מאיתנו היכולת להניע את הגוף שלנו. לצעוק, לזוז, לנשום, - ניטל מאיתנו הרצון החופשי. והטבע האבולוציוני לקח פיקוד על הגוף שלנו.
טפלי ואהבי
שלושת ה Fים (fight flight freeze ) מוכרים, לפחות בשמם. מוד מוכר פחות של קסקדת השרידה הוא מוד פעולה ביולוגי אוטומאטי שנקרא בספרות המחקרית "טפלי ואהבי" (tend and befriend). ראו [1,2,3]. מוד פעולה זה נחקר בעיקר אצל נשים, אצלן בזמן מתח גבוה וסכנה שרידתית קיים לעיתים קונפליקט: הן לא יכולות להלחם, בד"כ הן חלשות יותר מהתוקף, הן לא יכולות לברוח ולהשאיר אחריהן את הילדים (או חסר ישע אחר). ובמקום ה Fים מופעל אצלן מוד פעולה אוטומאטי אחר: אהבי וטפלי... מוד הפעולה הזה מתוגבר באמצעות הפרשה של אוקסיטוצין, [5,4] "הורמון האהבה" והקשר. בזמן קרב וכשאין מוצא - התגובה לתוקפנות יכולה להיות תגובה "אוהבת", האוקסיטוצין המופרש מציף את "הלב" ב"אהבה". המוח הביקורתי נחסם, ומופעלים אוטומאטיים מולדים, מגובים בהפרשת הורמונים וניירוטרנסמיטורים שונים. במצב זה הקורבן יכול להתמזג עם דרך חשיבתו של התוקפן ולהינצל. (להרחבה ראו כאן).
הקסקדה הנשית ודאי עזרה גם במקרה של רחל אדרי. הדאגה לבעלה, הרצון להגן עליו, בנה בחוץ שחיזק אותה, וקסקדת השרידה הנשית - שהזריקה אוקציטוצין לדמה, הורידו את רמת הלחץ ואיפשרו לה לתפקד. אפשרו לה לזהות אינטואיטיבית את הצרכים והמתח של המחבלים בביתה. לטפל בהם, להרגיע אותם, לשיר להם (מוריד מתח), להסתנכרן איתם, להאכיל אותם. להתנהג כאם אוהבת. יתכן ורחל פעלה באופן "מושכל", יתכן והיא "הרימה הצגה". אבל אין ספק שהפעלת מוד הפעולה "טפלי ואהבי" ומנגנון הפעולה הביולוגי המולד - הם אלה שדאגו לכך ש"ההצגה" תצליח. אפשרו את האמפתיה, והקשר. לא לחינם המחבלים השתכנעו. דורות של אבולוציה פיתחו מנגנון זה.
הצורך להציל את בעלה, בנה וכוחות החילוץ מחוץ לבית, שהיה בסמוך, עזרו לרחל לא לאבד את העשתונות, לא להגיע למצבי קיצון על קסקדת השרידה, אפשרו לה מצד אחד להפגין תושיה, קור רוח, ועשייה שהצילה אותה ואת בעלה. ומצד שני (ובעצם ראשון) להזדהות עמוקות עם צורכי המחבלים, לקלוט אותם, להרגיש את הצרכים שלהם, לחוש שהם בטח רעבים ומתוחים מאד, לנהוג כאמא, להפעיל אוטומטים שרכשה במשך החיים כשהרגיעה ילדים או מבוגרים, שנהגה בוודאי בחום - כלפי ילדים, בני משפחה, או אורחים בבית. - זהו עיקרה של קסקדת השרידה - אוטומטים אבולוציוניים שלא בשליטתנו, ואוטומטים אישיים שרכשנו בחיינו, מופעלים. ובינהם אנחנו שורדים. ככל שרמת הלחץ, האימה, ההפתעה, וחוסר האונים גוברים האוטומטים האבולוציונים שולטים.
אוטומטים אבולוציונים בפעולה.
האימפלה בסירטון ניצלה..
Impala in and slowly out collapsed immobility.
למה אני מתעקשת להסביר את זה?
חשוב להבין את זה כי אותם מנגנונים של חיבור לתוקף - קורים לפעמים גם במקרים אחרים - במקרים של אונס ושל שבי. מקרים של תוקפנות איומה וחוסר אונים. במקרים אלה מופעלת קסקדת השרידה. לעיתים במוד של קפא, לעיתים במוד של הלחם. לעיתים במוד המסובך של "אהבה" מוכתבת ביולוגיה על ידי האוטומטים של המוח ובמקביל ובו בזמן שנאה איומה וגועשת - של העצמי החושב, עצמי שהאוטומטים של המוח מונעים את הפעולה שלו. הסיפור של רחל חשוב מאד כי הוא מדגים את הרציונל הביולוגי של קסקדת השרידה הנשית - שהובילה להצלתה ולהצלת בעלה.
קסקדת השרידה הנשית פעלה גם במקרה הקיצוני יותר המתואר בתנ"ך - בסיפור של יעל וסיסרא. סיסרא שר הצבא האימתני של האויב נכנס בעיצומו של קרב עם ישראל להסתתר באוהל של יעל אשת חבר הקיני. היא הציעה לו חלב (מים ביקש חלב נתנה...), התנהגה כאוהבת. עד כדי כך שהוא, ששהה באוהל של אויב שלו, ביקש שתשתמור עליו בשנתו.... ואחרי שנרדם מסופק קמה יעל, תקעה לו יתד ברקה, והרגה אותו. ובין רגליה נפל כרע שדוד...
העם קשר ליעל כתרים ושר שירי הלל לכבודה. אפשר לקרוא על זה עוד בפוסט על קסקדת השרידה הנשית.
כמו במקרה של רחל אדרי התגובה של החברה בסיפור התנכי היתה שמחה והערכה רבה. "תבורך מנשים באוהל יעל, תבורך!".
מלחמה ואונס
במקביל לרחל שתיפקדה באופן שעורר התפעלות,שמחה, והקלה, בין השאר בעזרת מוד הפעולה האוטומאטי "טפלי ואהבי", יש קבוצה שלמה של נשים שחוו במהלך התקיפה אונס אלים במצב של אימה וחוסר אונים. קבוצות של גברים בטבח מטורף, מגבירים אלה את פעולתם של אלה. טראומה כזו יכולה להיות אסון הופך עולם. לצד התוקפנות והתקיפה מצד התוקפים הרצחניים, תוקפנות, אכזריות, ואימה שלא תעלה על הדעת, היא כוללת בתוכה הפעלה של מנגנונים פנימיים מוכתבי השרדות, הורמונים שמוזרקים לגוף על ידי קסקדת השרידה, תחושה של אובדן שליטה על הרצונות שלי, על הגוף שלי. והחוויה הזו, ללא מודעות למה שקרה, יכולה להיות מוחצת. איזה מנגנונים פועלים במצבים מלחמה ואונס? איזה מנגנונים משותפים פעלו אצל רחל ואצל המותקפים והמותקפות בעוטף?
התמזגות עם התוקף והיחס בין אהבה לשנאה
במיקרים של אימת מוות, אנחנו עולים גבוה מאד על הקסקדה, ומגיעים למצבים פסיביים, בהם המוח נוטל שליטה על הגוף שלנו, ועל הרצון החופשי שלנו. אין שליטה בגוף, אין יכולת הפעלת רצון חופשי! הופכים לרובוטים. חוויות כאלה של חוסר השליטה בגוף ובנפש הן חוויות קשות ואף מוחצות. במיוחד כשלא מוכנים אליהן ולא מבינים את מקורן. התנהגויות אוטומאטיות ואובדן תחושת הגוף, יכולים לגרום ל"התמזגות" זמנית עם התוקף, כמו שרואים ב"משל האיילה", והצפה בתחושה של "אהבה" לדמות המאיימת! לדבר הגיון ביולוגי. ככל שה"אהבה" עזה יותר, ה"ליאופרד" רגוע יותר, והסיכוי לשרידה או הצלה רב יותר. ככה גילה והתעצב מוחם של השורדים במהלך האבולוציה. כולנו צאצאים של אלה ששרדו, וזו התוכנית שהם הורישו לנו. זה אוטומאטי וללא הכנה ותוכנית מראש ואימון ארוך עלייה זה יכול לקרות לכולם. ללא הכרות עם המנגנון הביולוגי, הדבר יכול לבלבל ולהציף רגשי אשמה, תחושת חוסר ערך, אובדן העצמי, כעס, בושה, יאוש .... . גם הידיעה שהמנגנון ביולוגי לא תמיד עוזרת. "מה? שאלתי את עצמי, אין לי יכולת להתגונן? תמיד אפול לאוטומאטים? הסתבר לי בהמשך שזה זמני מאד. והורדת רגשי האשמה היא צעד חשוב. והכעס מרפא".
אם מישהי או מישהו או מישהו חוו תחושת "אהבה" וכניעה לתוקף - חשוב לדעת, שזו לא! אהבה . מפתיע לגלות, שמחקרי מוח מראים שאהבה ושנאה מפעילים במוח אזורים רבים משותפים, רק שבזמן ה"אהבה" החלק הביקורתי לא פועל במוח [3]. הוא מונחת, נעשית לו דה-אקטיבציה. חלק מקסקדת השרידה - בעיקר אצל נשים שיש להם ילדים ואינן יכולות לברוח - כוללים מסלול יחודי המוכר בספרות המדעית בשם: טפלי ואהבי. קסקדת השרידה בצרוף פחד, מנתבת את המוח הורמונאלית (אוקסיטוצין) למה שנראה מבחוץ כ"אהבה". זוהי פעילות הורמונאלית לא רצונית, שהתפתחה אבולוציונית כיוון שבפועל היא מונעת קרב אבוד מול כוח פיזי עדיף, ומרגיעה את האגרסיות של התוקף. עם חלוף הסכנה ה"אהבה" לכאורה, עשויה להפוך לזעם ומלחמה. ראו קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי
ברשימת הצעדים בדרך להחלמה אחד הצעדים החשובים הוא להרשות לכעס על התוקפן לעלות! לא לעשות לו שום הנחות. לא לקחת על עצמנו אשמה. לכעוס עליו בכל העוצמה, בכל השנאה שנאגרת מוחבאת, ללא מוצא. כי זה נכון. וזה צודק. ולענישה של האשם האמיתי, של התוקף, יש תפקיד [5]. וגם ללכת הלאה.
ולבחור בחיים, לאפשר לעצמי להיות מוקף באהבה, כי מגיע לי יותר!
ולבחור בדרך של חסד שמפרידה אותי מהתוקף, מדגישה את השוני ביננו.
ולצאת, לא רק גופנית אלא גם ריגשית ממצב הקפא! המצב הקשה והמייסר כל כך.
לקריאה נוספת ומרחיבה ראו גם
טראומה, כשהנפש "יוצאת מהגוף", ואח"כ, כשהרוח מסרבת לחזור. מה קורה במוח? הבנה יכולה לעזור
לקריאה על תאורים של הקסקדה של נשים שחוו אונס - מרגע שנחסם האוויר לראות ראו
אונס והתנהגות החברה
במקרה של בעיה קולקטיבית ההמון מזדהה עם הגיבורות, אבל במקרה של אונס בחיי היומיום-לא במלחמה - אנשים לא מבינים ומאשימים בסגנון של "לי זה לא יקרה". גרוע מכך, הנפגעים עצמם שלא מבינים ולא מבינות מה קורה להם מאשימים את עצמם.ן, ואין קהל גדול ורחב שיגבה ויאדיר אותם ואת התנהגותם ותחושתיהם. שימנע מהם להדרדר לעיתים למצב מוכתב ביולוגיה של רגשי אשמה ובושה. שיגיד להם זו לא! אהבה - אז כדאי לזכור - אלה הם אותם מנגנונים! גם אנחנו שלא חווינו את האימה צריכים לדעת שהמלחמה בה נלחמים שורדי טראומות מיניות, היא הרבה מעבר לחלק הפיזי. המלחמה שלהם היא מלחמה על הרוח. והבנה של כולנו יכולה לעזור.
נקמה ומלחמה
נקמה חשובה כדי להוציא ממצב של חוסר אונים. מראים את זה בספרים, מראים את זה בסרטים, רואים את זה בחיי היומיום. טקסי מלחמה קמאים מראים אנשים ונשים רוקדים סביב מדורה ואוכלים את הלב של האויבים שלהם, ליטראלי. בעיתות שלום, אחרי אונס, העמידה מול התוקף והכנסתו לכלא, הוקעתו על ידי החברה עוזרת. בזמן מלחמה - הנקמה בטובחים, הרוצחים, השורפים והאונסים - חשובה ושולחת מסר ברור של תמיכה ושייכות ושותפות גורל.
הנקמה בחוטפים ושולחיהם חשובה כדי להקים על הרגליים, כי היא אומרת - מה שנעשה לכם ולכן הוא איום מכל דמיון. הוא פשע נורא. ואנחנו נהרוג את מי שעשה את זה.
אנחנו, כחברה.
אנחנו שולחים את האהבה והאכפתיות שלנו
המילים דלות לתאר את התחושות
שאלה נוספת: למה לא כולם מגיבים באותה צורה. מה משפיע על התגובה?
מקור אפשרי לתגובות שונות בין אנשים לתוקפנות: הבדלים ברמת הטוסטטורון והאוקציטוצין שלהם. בד"כ לנשים (בגיל הפיריון) ולילדים יש רמות אוקציטוצין גבוהות יותר. לגברים בגילאיי הפריון טוסטטורון גבוה יותר. שני ההורמונים האלה פועלים באופן הפוך. אוקציטוטין מגביר חיברות וקשר. טוסטטורון פועל בצורה הפוכה ומעודד התנהגויות מרוכזות בעצמי והתנהגויות א-סוציאליות.
בתמונה: חוסר אונים מוחלט. מצב קיצון על הקסקדה. אילה בזרועותיו של ליאופרד, נראים כזוג נאהבים.
האימפלה במקרה זה - ניצלה
Impala in and slowly out collapsed immobility.
נקמה בקרב: במסגרת המלחמה שאין לה שם 2023 מוקדשת תשומת לב לקימום תחושות השפלה וכעס.
המפקדים דואגים לאפשר ליחידות צה"ל השונות לסגור מעגל.
לוחמי גולני שחבריהם נהרגו ביום הראשון של המלחמה כבשו את בנין הפרלמנאט הפלסטיני בעזה, הצטלמו בו עם דגלי ישראל וגולני והשמידו את המבנה.
לוחמי השיטת שמסגרת משט המרמרה - סגרו מעגל כשהשתלטו על מבנים של הקומנדו הימי של החמאס ופוצצו את האנדרטה שהוקמה לזכר משט המרמרה.
לקריאה נוספת ראו
זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו"
קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי
קסקדת השרידה - כפי שהיא משתקפת בספרות הקלינית בתאורי מקרה של אנשים שחוו חוסר אונים ביולוגי
נוירו-מלחמה: רגשי אשמה,הצורך בעשייה ושייכות, ו"רצון חופשי" - מה מפעיל אותנו
רפרנסים
1. Taylor, S. E., Klein, L. C., Lewis, B. P., Gruenewald, T. L., Gurung, R. A., & Updegraff, J. A. (2000). Biobehavioral responses to stress in females: tend-and-befriend, not fight-or-flight. Psychological review, 107(3), 411–429. https://doi.org/10.1037/0033-295x.107.3.411
2. Taylor SE. Tend and Befriend: Biobehavioral Bases of Affiliation Under Stress. Current Directions in Psychological Science. 2006;15(6):273-277. doi:10.1111/j.1467-8721.2006.00451.x
3. von Dawans, B., Ditzen, B., Trueg, A., Fischbacher, U., & Heinrichs, M. (2019). Effects of acute stress on social behavior in women. Psychoneuroendocrinology, 99, 137–144. https://doi.org/10.1016/j.psyneuen.2018.08.031
.
4. Turner, R. A., Altemus, M., Enos, T., Cooper, B., & McGuinness, T. (1999). Preliminary Research on Plasma Oxytocin in Normal Cycling Women: Investigating Emotion and Interpersonal Distress. Psychiatry, 62(2), 97–113. doi:10.1080/00332747.1999.11024859
הפרשה מוגברת של אוקסיטוצין כאמצעי להורדת לחץ קיצוני. עד שהלחץ פג..
5. Love T. M. (2018). The impact of oxytocin on stress: the role of sex. Current opinion in behavioral sciences, 23, 136–142. https://doi.org/10.1016/j.cobeha.2018.06.018
6. respi, B. J. (2015). Oxytocin, testosterone, and human social cognition. Biological Reviews, 91(2), 390–408. doi:10.1111/brv.12175
url to share this paper: sci-hub.do/10.1111/brv.12175
מקור אפשרי לתגובות שונות בין אנשים לתוקפנות: הבדלים ברמת הטוסטטורון והאוקציטוצין שלהם. בד"כ לנשים (בגיל הפיריון) לוילדים יש רמות אוקציטוצין גבוהות יותר. לגברים בגילאיי הפריון טוסטטורון גבוה יותר. שני ההורמונים האלה פועלים באופן הפוך. אוקציטוטין מגביר חיברות וקשר. טוסטטורון פועל בצורה הפוכה ומעודד התנהגויות מרוכזות בעצמי והתנהגויות א-סוציאליות.