• Npint

התמזגות עם התוקף, וההיחס בין אהבה לשנאה.

עודכן ב: ספט 7



בפוסטים שונים באתר זה כתבנו מזוויות שונות אודות על קסקדת השרידה והמתח, ומצבי ההגנה הפאסיביים קפא והתנתק. במהלכם של מצבים אלה חווים הנפגעים מצבי אימה איומים, וחוסר יוכלת לשלוט בגוף, קפיאה: חוסר יכולת לצעוק או לדבר, גרון חנוק מפחד, ליטראלי, חוסר יכולת לצעוק או לדבר, חוסר יכולת להזיז את הגוף (דריכות קפואה), ולבסוף, בעקבות הזרמה מאסיבית של חומרי הרגעה ושיתוק (אופיואידים) ממקור טבעי בגוף, מאבדים תחושת גוף, רצון עצמי, חשיבה, ואף את עצמם.. תאור חוויות כאלה במהלך טיפולים ע"י הקורבנות ניתן לקרוא בפוסט קסקדת השרידה וחוסר אונים בתאורי מקרה של אנשים שחוו פגיעה מינית).


בפוסט הנוכחי נתמקד בתוצר קשה נוסף של מצב זה: התמזגות עם התוקף.


סיפרה לנו מטפלת ותיקה: אחד הדברים המפתיעים הוא הטרנספורמציה הגופנית שעוברים לפעמים מטופלים שחוו טראומה מתמשכת, כשיש טריגר שמפעיל את זיכרון הטראומה. לא אחת ראיתי מטופל שלמראה סימן קטן, זעיר, אפס קצהה של אגרסיה, הם משנים את פניהם. מדמות ילד תמים ופעור עיניים לזאב טורף, בעל פנים אכזריות וגוף דרוך, מוכנים לתקיפה. ניתן ממש לראות את התוקף שלהם מול העיניים...




התמזגות עם התוקף והיחס בין אהבה לשנאה

חוויות חוסר השליטה בגוף ובנפש הן חוויות קשות ואף מוחצות. במיוחד כשלא מוכנים אליהן ולא מבינים את מקורן. התנהגויות אוטומאטיות ואובדן תחושת הגוף, יכולים לגרום ל"התמזגות" זמנית עם התוקף, כמו שרואים ב"משל האיילה", והצפה בתחושה של "אהבה" עזה לדמות המאיימת! הדמות השליטה. לדבר הגיון ביולוגי. ככל שה"אהבה" עזה יותר, ה"ליאופרד" רגוע יותר, והסיכוי לשרידה או הצלה רב יותר. במקרים של פגיעה מתמשכת כמו בתאור המקרה הנ"ל נוצרת אצל הנתקף פגיעה עמוקה בתחושת המסוגלות האישית, תלותיות, וכניעה מתמשכת לתוקף ולעיתים גם התמכרות לתלותיות.


ללא הכרות עם המנגנון הביולוגי, הדבר יכול לבלבל ולהציף רגשי אשמה, תחושת חוסר ערך, אובדן העצמי, כעס, בושה, יאוש .... . גם הידיעה שהמנגנון ביולוגי לא תמיד עוזרת. מה? שאלתי את עצמי, אין לי יכולת להתגונן? תמיד אפול לאוטומאטים? הסתבר לי בהמשך שזה זמני מאד. והורדת רגשי האשמה היא צעד חשוב. והכעס מרפא.


חשוב לדעת, ואף מפתיע לגלות, שמחקרי מוח מראים שאהבה ושנאה מפעילים במוח אזורים רבים משותפים, רק שבזמן ה"אהבה" החלק הביקורתי לא פועל במוח [1]. הוא מונחת, נעשית לו דה-אקטיבציה. זה גם מה שקורה במצבים במצבים הפאסיביים של פעילות קסקדת השרידה. במצבים אלה החלק הביקורתי מנותק באופן אקטיבי ע"י תוכנית השרידה של המוח, ואיבוד תחושת הגוף מקשה על הפרדה בין העצמי לאחר, כך אנחנו יכולים בשלב מסוים של הקסקדה "לאהוב" אבל לא לשנוא. עם חלוף הסכנה, המוח הקוגנטיבי, הביקורתי, שב לפעולה. האזורים המוטוריים החיוניים לתיכנון פעולה (ופעילים משמעותית בזמן "שנאה") שבים לפעולה, ועימם היכולת לשנוא. ואז, השנאה והכעס לתוקף יכולים לעלות. ומסתבר אז שכעומק ה"אהבה" המאולצת שרידתית, עומק השנאה [3] והצעד הראשון בדרך להחלמה הוא: להפנות את הכעס לאדם אליו הוא צריך להיות מופנה: לתוקף עצמו.


אם הכל כל כך הגיוני אז למה קשה כל כך לכעוס על התוקף? אנחנו רואים את זה שוב ושוב. במיוחד במקרים מורכבים של פגיעה מתמשכת. בקבוצות של מכורים לתלותיות רואים שלכעוס על מי שפגע בנו הוא צעד משמעותי ולא פשוט לביצוע. מוצאים בשבילו הצדקות, מתחמקים מלעשות את הצעד, גם בתוך קבוצה של 12 הצעדים, שחובקת ומבינה וחוותה חוויות דומות.



מה גורם לנו ל"אהוב"

אחד הגורמים שגורם לנו ל"אהוב" אנשים, או מונע מאיתנו לכעוס עליהם, או לשנוא אותם, או להיפרד מהם, הוא המחשבה שאנחנו דומים להם [3, 5 ,4]. מחקרים מראים שאנשים אוהבים יותר אנשים שהם חושבים שהם דומים להם בערכים ותחומי העניין. דומים להם בגישה, בעמדה כלפי דברים.


בשלב זה חשוב להבין. אחד הדברים שגורמים לנו ל"אהוב" או להרגיש קרוב לאדם הוא לא מה הגישה האמיתית שלו, לא הדמיון האמיתי - אלא מה שאנחנו חושבים שמניע את השני... במחקרים התגלה שלדוגמה בנושא בגידות בחיי הנשואים, ברוב המקרים, אנחנו מנחשים מה השני חושב או מאמין בו מתוך מחשבה שהוא פועל ממניעים דומים לשלנו. שהוא כמונו [4]. ושאנשים שדואגים לאחרים ואיכפת להם מאחרים, משליכים ( project) את הרגשות שלהם על כוונות האחר ורצונותיו [5], וכך, מוצאים בשבילו תרוצים... . וזה מבלבל! ומטעה מאד! אז לא!



סיפר מדריך ותיק, שאחד החניכים שלו לא יכול היה לכעוס על התוקף שלו.

החניך מצא עבור התוקף תרוצים. הוא יכול היה להסביר ארוכות למה הוא עצמו אשם, למה זה לא היה נורא כל כך... עד שלבסוף שאל אותו המדריך: תגיד, נניח שהבן שלך היה נתקל בסיטואציה דומה, מה היית עושה לתוקף שלו? והתגובה הספונטאנית היתה: הייתי הורג אותו! וזו הייתה נקודת מפנה. ברור היה לו שהוא והתוקף שונים. מספיקה נקודה אחת ברורה כדי להפוך את התמונה, ולשנות את תחושת הזהות והחפיפה המוטעה כל כך הזו.


ההבנה עד כמה אנחנו שונים מהתוקף חיונית להחלמתנו.


קימות סיבות רבות לבחור בדרך של חסד ועזרה לזולת כדי להחלים מהתמכרות. לצאת מהריכוז העצמי נשלט הדחפים של ההתמכרות, לדרך אלטרנטיבית של חשיבה על האחר, והתחברות עם העולם לטובה.


כאן אנחנו רצים להדגיש נקודה נוספת: בחירה בעזרה לזולת ובדרך של חסד מאפשרת לנו להפריד בין העצמי שלנו, ובין התוקף. מדגישה את השוני ביננו. מאפשרת לנו לכעוס עליו, לשנוא אותו, להתנקות ממנו, להפרד מהמאורע הרע והאיום שקרה לנו. ולבחור בחיים, לאפשר לעצמי להיות מוקף באהבה, כי מגיע לי יותר!

ולבחור בדרך של חסד שמפרידה אותי מהתוקף, מדגישה את השוני ביננו.

ולצאת, לא רק גופנית אלא גם ריגשית ממצב הקפא! המצב הקשה והמייסר כל כך.

ולדעת שאנחנו אהובים.



אנחנו ניגשים לנושא ההחלמה מתקיפה המינית וטראומה ברגשות אהבה כבוד ויראה. מקווים אנו שהבנת המנגנונים הביולוגיים שבבסיס ההתנהגויות האוטומטיות שמופעלות בזמן שרידה, "אהבה", כעס ושנאה, תקל על ההתמודדות. נענה כמיטב יכולתנו על כל שאלה או השגה שפוסט זה מעורר. ונשמח לכל הבהרה, או שיתוף שיכולים לסייע לאחרים ולאחרות.



פוסטים קשורים


1. קסקדת השרידה וחוסר אונים ביולוגי בתאורי מקרה של אנשים שחוו פגיעה מינית




מקורות :


1. הנירוביולוגיה של שנאה.

Zeki, S., & Romaya, J. P. (2008). Neural correlates of hate. PloS one, 3(10), e3556

https://doi.org/10.1371/journal.pone.0003556

אהבה רומנטית ושנאה מפעילים אזורים רבים שחופפים בינהם ואינם חופפים עם רגשות אחרים דוגמת פחד או כאב. דבר זה עשוי להסביר את היכולת לעבור מרגש אחד למשנהו והקשר ההדוק בינהם. אולם בעוד אהבה מנטרלת אזורי חשיבה שיפוטית, ותיכנון, לא כך הדבר בשנאה שדורשת יכולת חשיבה שיפוטית, הערכת כוונות היריב, תיכנון פעולות כדי לפגוע בו או לנקום בו.

"Unlike the study of romantic love, when we observed a deactivation pattern that included frontal, temporal and parietal regions of the cerebral cortex (Bartels & Zeki 2000 [1]), the deactivation pattern observed in this study (y/a/: about hate) was much more restricted......

..... whereas in romantic love, the lover is more likely to be less critical and judgmental regarding the loved person, it is more likely that in the context of hate the hater may want to exercise judgment in calculating moves to harm, injure or otherwise extract revenge."


2. הנירוביולוגיה של הענישה: על הצורך גם האלטרואיסטי להעניש למען הצדק. וההיררכיה החברתית.

Seymour B, Singer T, Dolan R. The neurobiology of punishment. Nat Rev Neurosci. 2007;8(4):300-311. doi:10.1038/nrn2119

3. עומק השנאה כעומק ה"אהבה". ועל הקשר בין אהבה והזדהות, והערכה שיש דמיון ביננו...

Jin, W., Xiang, Y., & Lei, M. (2017). The Deeper the Love, the Deeper the Hate. Frontiers in psychology, 8, 1940. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2017.01940


4. דמיון בערכים ומשיכה/אהבה רומנטית

Buunk, B., & Bosman, J. (1986). Attitude Similarity and Attraction in Marital Relationships. The Journal of Social Psychology, 126(1), 133–134. doi:10.1080/00224545.1986.9713583 


5. איך הראש משחרר את הלב.

Lemay, E. P., Jr, & Clark, M. S. (2008). How the head liberates the heart: projection of communal responsiveness guides relationship promotion. Journal of personality and social psychology, 94(4), 647–671. https://doi.org/10.1037/0022-3514.94.4.647

In 5 studies, the authors tested predictions that (a) people project their own felt communal responsiveness onto partners, perceiving partners to be just as caring and supportive as they are, and (b) projected perceptions guide perceivers' orientation toward further promotion of communal relationships.


In other words, when one cares for a partner and desires a communal relationship with a partner, he or she perceives that the partner harbors similar sentiments


Results suggest that those who care for partners often project that care and that this projection guides their relationship promotion






33 צפיות

          ,    נירופדגוגיה ישראלית,   פדגוגיה עצמית,  חקר מוח יישומי,    התמכרות,    ניירוטריט 

 ד"ר אהוד נורי             ד"ר יעל עדיני 

 

 

כל הזכויות שמורות ©