פוסט זה מורכב משני חלקים - החלק הראשון מביא דוגמאות מקוריות של מתמודדים - שגם אחרי שהבינו המשיכו לראות דמויות מאימות מולם כשהלכו ברחוב ונאלצו להמציא שיטות לברר אם זהו דמיון או מציאות. החלק השני מדבר על מנגנוני המוח הקשורים להבנה, למידה וזכירה בעקבות שימוש בניירוטריט וב CBT.
חלק א - הבנה יכולה לעזור - דוגמאות
שמיעת קולות או ראית מראות - שאינם קימים במציאות מעוררים בד"כ מתח חרדה בושה ופחד. שאלות כמו: מה קרה לי? אני משוגע/ת? מי השתלט עלי? אלה הם כוחות מיסטיים? שידורי מחשבה? מה עושים? איך נפטרים מזה? כולם יצחקו עלי/יתרחקו ממני - וגם: מה קורה עם הילד /ילדה שלי? איך מטפלים? למי לפנות לעזרה? טיפול תרופתי? אחר?
--
מתח וחרדה מגבירים את התופעה. הבנה יכולה לענות על רבות מהשאלות וכך להוריד את המתח
(לא אתם לא "משוגעים", זוהי תופעה מוכרת שיכולה לקרות לכולן/ם, אלה הסיבות להיווצרות התופעה, בדרכים כאלה ואחרות ניתן להתמודד איתה).
מתן מענה על השאלות לכשעצמו - מוריד את המתח ומקטין את התופעה. מפנה מקום לטפול בתופעות או במתחים האחרים עימהם מתמודדים, מפנה מקום לעיסוקים אחרים ולעשיה ועיסוקים שעושים טוב.
להלן דוגמאות לאנשים שעשו שימוש בניירוטריט וב CBT כדי להתמודד עם מצוקות שונות. ב שני המקרים, ההסבר הרציונאלי המלווה בהדגמות, בשלוב עם דמות סמכותית שנתפסה כמקור ידע, והורה מעורב שנרגע מההסברים והקרין בטחון, עזרה לייצר את "מחלף ההבנה". ובשני המקרים הדבר פתח פתח להתנסויות עצמאיות שאיפשרו להתמודד בהצלחה עם חשיפות חוזרות לתמונות ולקולות.
שיטות של מתמודדים:
סיפר לנו מטפל שליווה את ע. את הסיפור ששמע מפיו:
בתקופה שבה שמעתי קולות וראיתי דמויות מאיימות נתקלתי בניירוטריט.
קראתי על נושא ההזיות ושמיעת הקולות והבנתי שיש לכך בסיס ביולוגי. [1-6].
אמא שלי קראה איתי את ההסברים והייתה מעורבת ורגועה. ככל שידעתי היא לא התרגשה מהענין ותמכה בי באופן שוטף.
השתכנעתי שזה לא משהו מיסטי. זה הוריד את הלחץ הכללי - אבל הדבר היה מטריד מאד.
במיוחד ראיתי מראות בזמן שעברתי ליד חלונות שהשתקפו בהם אורות - אז הרכבתי וילונות על החלון.
אז שינו "הדמויות את ה"טקטיקה" - כשהייתי הולך ברחוב ראיתי אותן עומדות מולי. מאיימות ומפחידות מאד.
זה הציב בפני בעיה: יכולתי ללכת עם ההגיון, לאזור אומץ ו"ללכת דרכן".
הבעיה היא שהזיות זה דבר מאד מוחשי.
לא יכולתי להבדיל אם לפני באמת עומד אדם או שאלו הן דמויות פרי דמיוני/מחשבותי/חששותי.
בסוף מצאתי פתרון:
הלכתי בכיס עם מטבעות. וכשהייתי מתקרב ורואה מולי דמות מאימת כזו, הייתי זורק/מגלגל כאילו במקרה מטבע שיפגע לה בנעל. אם המטבע היתה עוברת דרך "הדמות" ידעתי שזו הזיה - והדמות היתה מתפוגגת מיד! עם הזמן וההתנסויות החוזרות הבעיה פחתה בצורה משמעותית ביותר.
דוגמה נוספת: בתקופה ש ר. שמע קולות באופן אינטנסיבי הציעה לו המטפלת שלו שיטה מוכרת היטב עליה קראה באתר בו חולקים אנשים ששומעים קולות את החוויות ודרכי ההתמודדות שלהם. שיטה זו הגבירה את תחושת השליטה שלו: היא הציעה לו לעודד קולות פנימיים שהם חברים. כאלה שאומרים לו דברים טובים, עונים לקולות המציקים והמאשימים. הוא הצליח להתווכח עם הרעים, והיה לו חבר קבוע עם קול אופייני שאפילו עזר לו במשחקי מחשב. אפשר לקרוא עוד על איך משתמשים בשיטה זו מטפלים ב CBT ברפרנס 6 למטה ריגשי אשמה, שמיעת קולות וטיפול משולב באמצעות CBT, מציאות מדומה, ואווטרים.
סיפרה לנו מטפלת CBT שמטפלת במטופלים רבים שחווים OCD פעיל:
אני מטפלת ברבים המגיעים אלי עם תופעה מטרידה מאד של שמיעת קולות המאיימים עליהם - אם לא תעשו כך או כך - נפגע בכם ובמשפחה שלכם. הדבר גורר תחושות קשות של חרדה וטקסים מסובכים בנסיון להקל עליה.
הדרך בה אני עובדת היא כפולה: אני מסבירה להם בדרכים שונות (ניירוטריט היא אחת השיטות) - איך המוח שלנו יכול לייצר קולות או מראות - ומדגימה להם שיש להם יכולת לשלוט על הקולות והמראות שהם רואים. השיטה מוכרת היטב וחקורה ונקראת CBT.
לשם הדגמה היא תארה לנו טיפול בילדה קטנה שפחדה מדרקונים: הסוגריים מתארים את תגובת הילדה.
סיפרתי לה סיפור שהיו בו דרקונים. היא הקשיבה רוב קשב.
אחר כך :
גרמתי לה להטיל ספק בכך שדרקונים אמיתיים - לדוגמה: את יודעת שדרקונים לא באמת אמיתיים? אם הם היו אמיתיים מה היה קורה לפה שלהם כשהם היו יורקים אש? [נשרף], מה היה קורה לבטן שלהם אילו בערה בה אש? [מתבקעת] .
בעצם - אנחנו, כמו הסופרים יכולים להמציא דרקונים. ..
באיזה צבע הדרקון שאת רואה? [אדום] את יכולה להחליף לא את הצבע נניח לוורוד? [לא! (נענוע ראש נמרץ}], אני דווקא נהנית להחליף.. : ) עכשו אני רואה דרקון בצבע ירוק עם עיגולים סגולים, ... עכשו אני רואה דרקון צהוב עם נקודות .... וכו. [הילדה מחיכת ומצטרפת].
ומה נעשה עם האש? אולי במקום אש יצא לדרקון מהפה .... או ... ... ?
וככה המשיך המשחק [התשובת נעו בסוף מ נזלת ל סוכריות M&M).
וכעת, ניתן היה להוסיף נידבך קוגנטיבי נוסף. שיחקנו יחד בספר שהכיל תמונות של הרפתקאות בארצות שונות. והסברנו שאנשים הסין המציאו דרקונים וקישטו בהם את החומות שלהם כדי להפחיד אנשים זרים שלא הכירו את החיות האמתיות בארץ סין... וכו וכו -
----
בחדר הטיפול, הוסיפה המטפלת, אני נוקטת בשיטה דומה: לנערה שראתה באמבטיה דמות נטולת פנים לבושה בקפוצון שחור שכיסה לה את הראש - הצעתי להחליף לקפוצון את הצבע. לנער ששמע קולות מצווים הצעתי לשנות את דרך האמירה של הדמות. להוסיף סימן שאלה למשפט. להוסיף קולות צחוק. לדבר בקול דק וילדותי. וכן הלאה.
-
חשוב לציין שהשילוב עוזר - הסבר עוזר ומנרמל, מוריד מתח, מוריד חשש ממשהו מיסטי, משחרר את החשיבה לפטנטים שיפוגגו את ההזיה וצריך גם להתנסות באופן ממשי ביכולת ובשליטה.
חלק ב - פעולה יכולה לשכנע
פעולה סוללת דרכים חדשות במוח
ראיה של מראות שאחרים לא רואים (הזיות) ושמיעת קולות שאחרים לא שומעים (שמיעת קולות) הם חלק מהתופעות השכיחות שאנשים חווים במצבים של מתח גבוה ובעקבות שימוש בקנביס וחומרים משני תודעה.
תופעות אלה שכיחות גם במצבים של OCD פעיל, במצבים של פוסט-טראומה שמלווה ברגשי אשמה כבדים, או בפלאשבקים, ובמצבים שונים אחרים [ ראו למטה רשימת פוסטים קודמים באתר[ 1-8]].
המייחד את התופעות הנ"ל שהן נחוות כממשיות. שומעים קולות שכאילו הם מגיעים מהאוזניים, מבחוץ. רואים מראות של דמויות מאימות שנותנות הוראות - כאילו הן איתנו בחדר (בפינה חשוכה של החדר, מעבר לחלון, בריצוד של אור בשלולית מים, בהר שמקבל דמות פנים וקול, באמבטיה.., דמויות הולכות מולנו ברחוב... קולות שנשמעים מלחשים באוזננו או צועקים עלינו, נותנים הוראות או כאלה שמעודדים.. ).
חוויות כאלה מעוררות פחד גדול, הן מהדמויות והן מהתחושה של חוסר שליטה, רגשות שליליים שמתעוררים, פחד רב, ובחלק מהמקרים חשש ש"אני משוגע", "לא נורמאלי", שונה מאחרים.
כשחווים שמיעת קולות או ראיית הזיות, אנחנו נוטים לתת לכך פרשנות כלשהי, של"אורה" נוסעות המחשבות שלנו: טלפתיה, כוחות מיסטיים, דמויות עם כוחות על, או מקור לא ידוע שמעורר בנו פחד עצום. לא משנה מה הפרשנות - ההנחה הפנימית שלנו היא שאלו הם קולות חיצוניים לנו.
הניירוטריט מסביר איך נוצרות תופעות כאלה - לא כוח מיסטי חיצוני, לא אנשים שהשתלטו לי על המוח, לא שגעון... - קימים במוח מנגנונים מובנים לעיבוד אינפורמציה. ובתנאים של מתח גבוה, כשבמוח "נשפכות" כמויות גבוהות מאד של דופמין ואדרנלין והמוח רץ במהירויות גבוהות מאד - התופעות האלה יכולות לקרות לכולם. והעיקר "לא לפחד כלל"..!
הניירוטריט מציב סימן שאלה במקום שבו קודם לכן היה סימן קריאה!
מה עושים בניירוטריט?
בניירוטריט אנחנו מציגים הסבר מנגנוני לתופעות, ומדגימים באמצעים שונים שגם ללא מצבי דחק גם ללא שימוש בחומרים אפשר לחוות תופעות כאלה [1-9] - כולנו יכולים לשמוע את ה"פסנתר המדבר" [5] בפוסט על שמיעת קולות, לראות תנועה ספירלית של עננים (או "נחשים") - כשלמעשה הם תנועה נייחת [7]. לראות בניין הופך לדמות אדם ולהיפך - כשמשתמשים במשקפי-תלת מימד.. [9] הדגמות כאלה חיוניות, והבנה של המקור לתופעות עוזרת.
מה מייצרת ההבנה?
חישבו לרגע על המוח כרשת דרכים. כשחווים שמיעת קולות או ראיית הזיות, אנחנו נוטים לתת לכך פרשנות כלשהי, של"אורה" נוסעות המחשבות שלנו: טלפתיה, כוחות מיסטיים, דמויות עם כוחות על, או מקור לא ידוע שמעורר בנו פחד עצום. לא משנה מה הפרשנות - ההנחה הפנימית שלנו היא שאלו הם קולות חיצוניים לנו. וזה מפחיד מאד.
הבנה יכולה לעזור.
לאחר שמוצג הסבר רציונאלי, מלווה בהדגמה ומשכנע מספיק, (כלומר ללא סתירות),
נוצרת במוח פרשנות אלטרנטיבית.. ונוצר "מחלף ההבנה".
הדבר חיוני!
במקום בו קודם היתה דרך ברורה וישרה - הסבר יחיד ומהיר ומפחיד ("זה משהו חיצוני לנו")
נוצר סימן שאלה - נוצר הסבר אלטרנטיבי, נוצרה לתודעה שלנו אפשרות בחירה .
אנחנו מקבלים שיתכן שזוהי תופעה שהמוח שלי מגבש.
הדבר מוריד מהפחד, וזה חיוני. אבל לא פותר את הבעיה באופן מידי.
למה לא מספיק להבין?
תשובה: המוח בנוי מרשתות של נוירונים. רשתות של נוירונים הן קבוצות של נוירונים שיכולות לפעול ביחד. כשהמוח בוחר פנייה או הסבר - פרושו שהוא בחר כיוון, שקבוצות נוירונים שפעלה בעוצמה גדולה "מצביעה" ותומכת באחת הפרשנויות. כדי שהמוח שלנו ישנה את הבחירה שלו או את הפרשנות שלו לגבי שמיעת קולות כדי שהוא - יבחר ל"פנות" בדרך ההבנה - הוא צריך הרבה עדוויות לכך (חזרות), בהקשרים שונים שהתעלמות מהקולות לא גורמת לאסון, שהדמות המפחידה מולי היא רק בדמיון שלי ואני יכולה.ה לשנות אותה כרצוני. וש..גם הדמות האחרת שאני רואה - נוצרת במוח שלי וכן הלאה.
התנסויות חוזרות ומוצלחות כנ"ל מחברות הרבה נוירונים שיפעלו יחד בתמיכה לפרשנות ההבנה. ככל שהפחד שלנו גדול יותר, יש צורך במשקל נגד גבוה יותר נגדו - כי לפחד (או לרגש בכלל) יש יכולת "ללחוץ על הגז" של הפרשנות המפחידה. ככל שיש למוח שלנו יותר עדויות/התנסויות ליכולות שלנו לשלוט בסיטואציה - קבוצות גדולות יותר של נוירונים שהשתתפו בהתנסויות המוצלחות האלה - מצטרפות לכף המאזניים - עד שהן מכריעות את הכף, מקהות את הפחד, ומשכנעות את המוח שבטוח לבחור באלטרנטיבה שיצר מחלף ההבנה.
לדוגמה - בתנאים של הזיה פעילה - אדם יכול להיות בטוח שפרצה שרפה. הוא חווה כאילו יש ריח של שרפה (נוירונים שמפענחים ריח - פעילים ללא שיש סיגנל ממקור חיצוני), רואה מולו אש מרצדת (נוירונים של ראיה מופעלים באמצעות גרויים פנימיים ללא שיש סיגנל חיצוני תואם) , מרגיש מחנק של עשן. שומע צעקות לעזרה ... .. כל אחת מהתחושות האלה נוצרת במוח כתוצאה של פעילות לא מסוננת במוח, ופרשנות עצמאית של המוח לרעשים פנימיים לא מסוננים שמפעילות המחשבות - פרשנות שמפעילה קבוצות של נוירונים. ככל שמספר גדול יותר של חושים משתתף בחוויה - הן משכנעות יותר. כדי לנצח את הפרשנות הזו יש להפעיל משקל נגד גדול יותר. חשיפה חוזרת לחוויות האלה - ושימוש בכלים שונים כדי לפוגג אותם בונה מסלול אלטרנטיבי - שמצליח להוות משקל נגד לתופעה. (קשר חזק נבנה חז"ק: חזרות, מרווחות בזמן לאורך זמן, בהקשרים /בהזדמנויות שונות).
חשוב להדגיש נקודה זו: כדי שהמוח ישתכנע בצורה עמוקה לא די בהסבר קוגנטיבי או בהדגמה בודדת. יש צורך בהתנסויות חוזרות ובהצלחה עם ההתמודדויות. גם בהטיית הכף לעבר הסבר מדעי יש צורך לחזור ולסלול את דרך החשיבה שמאפשרת ההבנה. (במוח, למידה פרושה שינויים פיזיים היוצרים קישורים חדשים במוח, וקשר חזק נבנה חז"ק - כלומר בעזרת חזרות, מרווחות בזמן, לאורך זמן, בהקשרים שונים).
גישת ה- CBT הוא דוגמה לפרקטיקה טיפולית הנשענת על הסבר קוגנטיבי בצרוף הקניית כלים להתמודדות התנהגותית עם התופעות השונות. חשיפה חוזרת לגרויים המפחידים - והצלחה בהתמודדות איתם עוזרת. דוגמה מחקרית לכך ניתן לקרוא בפוסט ריגשי אשמה, שמיעת קולות וטיפול משולב באמצעות CBT, מציאות מדומה, ואווטרים.
לסכום פרק זה:
שאלה: הבנתי שבניירוטריט, כמו גם ב CBT אנחנו מציעים למתמודדים בבעיות השונות הסברים קוגנטיביים אלטרנטיביים, וגם מציעים ומתאמנים איתם על ביצוע הדרגתי של דרכי פעולה אלטרנטיביות -למה צריך להתנסות בפועל בדרכי פעולה שונות?
תשובה - האימון סולל את דרכי המוח והמאורעות בהם - לא רחצנו את הידיים אלף פעמים ובכל זאת לא קרה אסון, לחצנו יד לילד המגעיל ולא קרה אסון, הלכנו לישון בחושך (ואבא/אמא ישנו לידינו בהתחלה על מזרון...) ולא קרה אסון, עלינו לאוטובוס (שקול סגירת הדלת שלו הקפיצו אותנו למאורע עבר ולהיתקף חרדה) - והכל היה בסדר. שוב ושוב ושוב. בתחילה יש קונפליקט - בין אמונה פנימית שיקרה אסון , להסבר רציונאלי (מלווה בהדגמה, בהתנסות, בהתנהגות אלטרנטיבית). עם הזמן וההצלחות - נוצרת תשתית שמאפרת למסלול החדש להשתלט על האמונות, החששות וההתנהגויות מהם סבלנו.
למנגנון שמאפשר לנו ללמוד מהנסיון ולשנות את האמונות וההתנהגויות שהפריע לנו בעבר ראו הסבר על המנגנון המוחי שנקרא בספרות "המנצח לוקח הכל". שימו לב שגם כדי להסביר את העקרון אנחנו משלבים הסבר + הדגמה. כי הסבר יכול לגרום למנוד ראש ל האא, הבנתי. ההדגמה מערבת קבוצות נוירונים רבות אחרות שמעגנות את המילים התאורטיות - להתנסות חושית יציבה ומשכנעת, "הא הבנתי והרגשתי והגוף והחושים שלי איששו את מה שאמרת". נסו בעצמכם.
------------
THE WINNER TAKES ALL
כשהמוח נמצא בקונפליקט בין 2 פרשנויות הוא בוחר אחת מהן ונוקט בגישה של המנצח לוקח הכל. במיוחד כשתופעה מלווה בפחד - המוח "קופץ" למסקנה. וכשהמוח בוחר במסקנה או בפרשנות כלשהי הוא חוסם פרשנויות אחרות. זהו עקרון בסיסי במוח - המנצח לוקח הכל, מסיע את המחשבות במסלול החשיבה שנבחר. מפנה אליו את הקשב ו"לא רואה" אפשרויות אחרות.
כדי להמחיש נקודה זו של נקודת הבחירה ומה היא עושה כשיש קונפליקט או בחירה (גם בלי שפחד מעורב בעניין) התבוננו בציור שלפניכם. מה אתם רואים: זקן או גבר צעיר?
https://www.facebook.com/1528236457500048/photos/a.1540200769636950/1550666495257044/?type=3
אצל אנשים רבים התמונה הראשונה שקופצת לראש היא הפרשנות שלפנינו אדם מבוגר עם פה עם קמטים..
הוא גדול, תופש את מרכז התמונה ואת הפרשנות הנבחרת - וחוסם פרשנויות אחרות.
רק אחרי התבוננות ממושכת ניתן לגלות שיש פרשנות אחרת לתמונה זו. מסתתרת בה גם תמונה של איש צעיר - הפונה במבטו הצידה ולאחור - מתבונן מעבר לכתף שלו והלאה. כל גודל ראשו ממצח עד פרופיל הסנטר שלו, קטן כאפו של הזקן.
שימו לב שמשנבחרה פרשנות היא הופכת להיות ה"מנצחת" ו"חוסמת" (עושה אינהיביציה) לפרשנות השנייה. המחשבה נוסעת בדרך שלה. ככל שנוסיף יותר פרטים ומשמעות לחלקי הפנים של הגבר הצעיר יהייה קל יותר לראות אותו מיד - גבר צעיר עם סנטר נחוש, צלקת לכל רוחב הצוואר, מתבונן לאחור, וכולו בנוי מקווי המתאר של אפו של הזקן. ראו בתחתית הפוסט דוגמאות נוספות לתמונות נוספות שממחישות אפקט בחירה בפרשנות אחת שחוסם באופן אוטומאטי ולא מודע פרשנות אחרת.
כוחה של האלטרנטיבה - או
או למה חשיפה חוזרת לגרוי מפחיד - והתגברות עליה - עוזרת - להיפטר מהבעיה
כשהמוח נמצא בקונפליקט בין 2 פרשנויות הוא בוחר אחת מהשתיים ונוקט בגישה של "המנצח לוקח הכל". ללא הסבר קוגנטיבי או הבנה - קשה לגרום למוח להרפות מהפרשנות המיסטית - ולא "לקפוץ למסקנה".
כשהמוח קופץ למסקנה הוא חוסם פרשנויות אחרות. ולהיפך - כשאנחנו בוחרים במודע לבחור בפרשנות שמדובר באשליה ושימוש במנגנונים מוכרים של המוח - אנחנו חוסמים את החיבור בין הדמות המאימת לפרשנות המיסטית ומחלישים את הקשר בינהם.
אימון וחזרות בהקשרים שונים, התנהגויות בהקשרים שונים ("חשיפה חוזרת" והצלחה בה) מחזקים את מצד את הפרשנות האלטרנטיבית - הרציונאלית, ובנוסף, מחלישים את הקשר בין הדמות או הקול המאיימים לפרשנות המיסטית (על פי חוקי הב - פועלים ביחד נקשרים יחד, פועלים לבד - נבנים בנפרד).
כל בחירה בהסבר הלוגי והתנסות - ללא פגיעה - משחררת במוח דופמין. נרשמת במוח כהצלחה. מחזקת את המסלול שממחיש - זוהי אשליה - אני יכול.ה לשלוט בה.
לסיכום:
הסבר מנגנוני, הבנה, והדגמות של הניירוטריט מאפשרים יצירה של "מחלף הבנה" במוח - מציעים הסבר אלטרנטיבילהסבר האוטומאטי שמדובר בקולות חיצוניים. מרגיעים את הפחד. מאפשרים חשיבה.
חשיפה חוזרת והדגמות מוצלחות לכך שמדובר באשליה יצירת דמיוני וריגשותי, (כלומר כל פעם שמתנסים ומצליחים לשלוט בסיטואציה, מתנגדים לקולות ולא קורה כלום וכו) - ם - אנחנו מחזקים את החיבור במוח בין הדמות המאימת, הקול המפחיד וכו - להסבר שמדובר באשליה. כל הצלחה כזו מחלישה את הקשר בין הדמות המאימת - לפרשנות שזהו כוח מסטי שלא בשליטתי.
מנסיון של רבים הדבר מקל מאד על המצוקה ועל התסמינים.
נקודה למחשבה נוספת על מנגנוני המוח:
שימו לב לכך שכמו בכל תהליך למידה וזכירה במוח - שיטות ה CBT הכוללות הסבר קוגנטיבי וחזרות על התנהגויות מייטיבות - נשענת על חוקי הלמידה וההשתנות במוח: חוקי הב ואנטי הב (פועלים יחד נקשרים יחד, פועלים לבד נבנים בנפרד), ובכללי חז"ק - למידה ושינוי דורשים חזרות, מרווחות בזמן, לאורך זמן, בהקשרים שונים. הרוצים לקרוא על אופני הלמידה והזכירה במוח מוזמנים להרחיב ולקרוא בפוסטים הנוירופדגוגיים - לדוגמה - איך מחברים מידע חדש לידע קודם - מאיים של ידע - לזכירה, חשיבה והבנה
---
חשוב לציין שהשילוב עוזר - הסבר עוזר ומנרמל, מוריד מתח, מוריד חשש ממשהו מיסטי, משחרר את החשיבה לפטנטים שיפוגגו את ההזיה, וצריך גם להתנסות באופן ממשי ביכולת ובשליטה - ליצור במוח ודרך הגוף סטטיסטיקה של תמיכה והצלחה.
--
דוגמאות נוספות לעיקרון "המנצח לוקח הכל"
ולחשיבות ההבנה ובניית אלטרנטיבה
אותו מצב-(נניח שמיעת קולות או ראית חזיונות)
יכול להוביל ל 2 פרשנויות:
קול חיצוני מיסטי,טלפתי וכו
או
תחושת קול/תמונה שמייצר המוח שלנו (כמו בחלומות)
כשאנחנו במתח גבוה/פוחדים/או כשהמוח רץ
ועימו הפרשנויות השונות
כל בחירה מובילה אותנו לתחושות, רגשות, רמת מתח ועשיה שונים.
בחירה בדרך ההבנה חוסמת אוטומאטית את הדרך האחרת.
לעניין זה ראו גם את הפוסט: רשת ברירת המחדל מה עושה המוח כשאני "לא עושה כלום" ולמה אני לא מצליח להניע את עצמי לפעול
*****
תודה לסיביטיסטית אסנת (אוסי) שיאון שהסבירה, פרטה, ונתנה דוגמאות.
ולאלה ששאלו ושיתפו - אתם יודעים מי אתם.
לקריאה נוספת ראו:
6.