בשיחה עם A הוא אמר לי: הבעיה ארוכת השנים שלי עם הפגיעה המינית בילדותי היתה ש X התייחס אלי כמו חפץ. כאילו התכלית היחידה שלי היא המעשה עצמו. לא היתה שום הכרה בי כאדם שלם. בעל רצון ויכולת. הדבר קבע את מסלול חיי. חלפו כמה עשורים עד שהצלחתי להשתחרר מתוצאות המעשה הנורא הזה.
בהסתכלות מבחוץ קשה מאד להבין למה. למה שדעתו של אדם שפגע בך, שהתייחס אליך כחפץ, שנטל את נישמתך - תהייה נחשבת? מה קורה במפגש הנורא הזה שמותיר חותם כה קשה וארוך שנים.
לקח לי שנים למצוא רמזים ודעות שיכולים להסביר נושא זה.
טראומה מינית, כוללת זוג אנשים. התוקף הוא האדון. הקורבן הוא העבד [1]. נטול רצון ונטול יכולת להתנגד מטעמים ביולוגיים (מצבים של קפא והתנתק על הקסקדה), במצב תודעתי נפשי של ילד שממילא במצב נחות מול מבוגרים בהם הוא תלוי, טרם פיתח עצמאות וטרם ביסס הכרה עצמית רחבה המבוססת על התמודדות ואינטרקציות מגוונות עם אנשים ומקומות. ובזמן התקיפה - הוא עלול לחוות "התמזגות עם התוקף". התמזגות כזאת בין שליט לנשלט - מצמצמת את חשיבתו של הקורבן וממזגת אותה עם מחשבתו של האדון. התוקף חושב: אשמה... בושה... חפץ.... אתה אשם, אתה עלוב, אתה לא יותר מחפץ - וכך ... עד מה שהדבר נורא ואיום - כך מהדהד אחריו הקורבן במחשבתו, מסתנכרן עם הרגש העז שלו: אני אשם, זה מגיע לי, אני אפס, אני חפץ, איש אינו מעונין בי משום טעם אחר, אינני יכול לחשוב בעצמי ... .
אפקט זה מועצם ביולוגית כי בזמן תקיפה מינית, כשהנשימה נחסמת, מופעלת קסקדת השרידה בעוצמה, ומנטרלת ביולוגית את יכולת החשיבה, הרצון העצמי, התנועה והיכולת להתנגד. המוח מוצף באופיואידים, ואצל העבד גם באוקציטוצין (הורמון האהבה), דופמין-ואדרנלין מעורבים יחד ויכולים ליצור תחושה של חיות קיצונית למרות הכאב וההפגיעה, והערוב הזה בין פעולה של מנגנונים ביולוגיים המיועדים לשרידה ובין תוקף חזק ותוקפני - מבלבלת מאד.
קשה להבין את זה מנקודת מבט של אדם בוגר שגדל בסביבה בטוחה. שלא חווה זאת.
אבל אם נחשוב על המשרתים של שליט קוראה הצפונית: מייבבים מפחד, מביטים בעיניים שטופות אהבה ופחד בשליט שלהם, כמהים להתמזג עם כוחו, - ברי וברור שהם לא מסוגלים לחשוב על שום דבר חוץ מאימת מוות והערצה עיוורת למנהיג. האדון קובע את טווח חשיבתו של העבד.
מי שלא חווה את עוצמת הכוח של חיבור ביולוגי מסנכרן במצב של חוסר אונים וכניעה עמוקה, מוכתבת ביולוגיה - יתקשה להבינה. השבוי במחנה שבויים הנושא עיניים מבוהלות לסוהר שלו , הכלוא במחנה השמדה בשואה המתמזג במקרי-אימת מוות עם השליט העומד מולו, הילד הכורע תחת כובד משקלו של התוקפן - ללא אוויר בראותיו - האדון קובע במקרים רבים את טווח חשיבתו של ה"עבד". את תוכנו ....
גם ביומיום - המנהיג הוא בדרך כלל "ראש גדול" והחיילים "ראשי גפרור"... יש לכך ערך שרידתי - להתמזג עם המנהיג ולעשות כדבריו "כאיש אחד".
אבל חשוב לדעת שהמלחמה בה נלחמים שורדי טראומות מיניות, אחרת. המלחמה שלהם היא מלחמה על הרוח שלהם. אלה מהם הבוחרים לנקוט בשיטה של "חיקוי המנהיג" ותוקפים מינית אחרים - או הופכים לצרכני זנות, מגלים שהם נכנסו למרבה הזוועה למעגל אימה בה תקיפת אחרים והפיכתם לחפץ לא מתקנת את הדברים [2]. הרצון המובנה של האדם לזכות בהכרה ממישהו אחר מחפש אדם שיכיר בך. הפיכת הקורבן לחפץ אינה מאפשרת זו - כי מה הטעם בכך שמשהו דומם ונטול נפש יכיר בכוחך, משל השולחן יכיר בך או הכסא. [2]. (לעניין זה ראו עבודתו של הגל, ועבודתה של גסיקה בנג'מין [2] בה היא מעלה הסבר זה ומסבירה אותו לעומק].
ניתן לצאת מהלופ - אם מצליחים לצאת מעמדת העבד. אם מצליחים לנתק את יחסי האדון עבד עם התוקף, לצאת מהמעגל המוגבל של המחשבה אליו כבלה אותי מחשבתו של האדון. להצליח לכעוס על התוקף.
[ צעד זה מאד לא טריבאילי - במיוחד לנפגעי טראומה שעצם העלאת איזכורים אודותיה קשה עד בלי הכל. קימות שיטות התערבות פסיכולוגיות (לדוגמה IPT) שבה מתאמנים עם המטופל על ערור היכולת לכעוס].
בשיטת 12 הצעדים המותאמת לנפגעי תקיפה מינית לאורך זמן (המכורים לתלותיות) אחד השלבים היותר מתקדמים הוא השלב בו מנסים להצליח לכעוס על התוקף. עד אז הנפגעים מוצאים בשבילו תרוצים, חוזרים ומכים על חטא שלא חטאו בו עם תחושת אשמה אישית...
מה יכול לעזור בשיחרור מרגשי האשמה והחיבור אדון-עבד עם התוקף? מה יכול להוציא מכלא החשיבה המצומצמת אליו כבל אותי החיבור עם התוקף? 1. מודעות, והכרה שניתן לנתק את הקשר הזה. כי גדלתי, והתפתחתי ואני כבר לא ילד. 2. הבנה של קסקדת השרידה ואופן הפעולה שלה שכולל השתלטות של מנגנונים מוחיים מולדים על הרצון שלי והפעולות שלי, תוך שיחרור חומרים שגורמים להתמזגות עם התוקף, ואף חוויה של אחדות הניגודים, של קפיאה והתנתקות. 3. עבודה בקבוצה של נפגעים שעברו חוויות דומות מקלה על האפשרות לראות את הדגם החוזר. לעיתים, בשלבים מתקדמים בתוכנית, מה שצריך לעשות זה להסתכל מבחוץ על הסיטואציה -
שאל מדריך את אחד החניכים: אני מבין שאתה בטוח שאתה הוא האשם... אבל - מה היית עושה אם התוקף שלך היה עושה אותו דבר לבת שלך? - "הייתי הורג אותו!" הייתה התשובה המידית....
המסע לשיחרור הרוח משלשלאות העבדות, לשיחרור הרוח והחשיבה ממגבלות תחום החשיבה המצומצם והמצמצם שכפה עלי התוקף שראה בי חפץ, - אינה פשוטה - אך אפשרית!
צעד ראשון בדרך הוא להבין - של מי המחשבה הזו שיש לי במוחי שלי אודות עצמי... עם דרך חשיבתו של מי אני עדין מזדהה... להבין את השוני המהותי ביננו. איננו אדם אחד! להקיף עצמי באחרים מייטיבים ולהבין שמגיעים לי חיים טובים יותר! אני שווה את זה.
תודה לכל אלה ששוחחו איתי, שיתפו, תרמו מעצמם, מנסיונם, מידיעותיהם, מחשיבתם. נתנו תקווה לאחרים. אתם יודעים מי אתם .... יעל. 13-02-22. ת"א.
פוסטים רלוונטיים נוספים בנושאים קשורים:
[1] אדון ועבד כאן מתייחס לעבודתו של הגל : הפנומנולוגיה של הרוח. המאמר אודות הכרה עצמית ויחסי אדון - עבד.
[2] בנג'מין, ג'. "הכרה והרס: מתווה של אינטרסוביקטיביות". בתוך עורכים: מיטשל וארון. פסיכואנליזה
התייחסותי: צמיחתה של מסורת. ת"א: תולעת ספרים. 2013 . עמ': 228 261
מאיר עיניים לקרוא על קסקדת המתח והשרידה כדי להבין את הבסיס הביולוגי - קסקדת המתח והשרידה. באתר זה יש מספר פוסטים המתארים את הקסקדה. איבוד תחושת הגוף במצבי קיצון וטראומה, ואת הנושא של נוירוני מראה כבסיס להתמזגות עם התוקף.
פוסטים רלוונטיים נוספים בנושאים קשורים:
"הנשמה שלי יצאה מהגוף באותם רגעים שנאנסתי כי לא יכולתי להתמודד עם זה. ...
"האונס שעברתי פירק ופיזר אותי לחלקים כמו פאזל. אחר כך הייתי הייתי צריך לאסוף אותם ולהרכיב מחדש במשך שנים. הייתי צריך להחזיר את הנשמה שיצאה מהגוף שלי בגיל שבע, לקום מתוך המוות ולהחליט שאני חי" (ע. נאנס על ידי דודו ביום הולדתו ה 7. השתקם וחזר לחיים בגיל 31)