טראומה, חוסר אונים מוכתב ביולוגיה, וחווית ההתנתק - הדגמות, שיחות, והבנה
- Npint
- 8 באפר׳
- זמן קריאה 11 דקות
עודכן: לפני יום 1
אנשים שחוו טראומות שונות (לדומא: אונס, שבי, שואה, מלחמה, סף-מוות ...) חווים לעיתים חוויות פוסט טראומתיות של התנתקות. אחרים חווים חוויות התמזגות. אחרים חווים את שתיהן... רבים מהסובלים מתביישים בתופעה. לא מבינים את מקורה. סובלים מאד.
גם הצופים מהצד הרואים אדם שחווה "איבוד הכרה", או התנתקות, בסגנון זה לא מבינים מה קרה שם.
חוויות התנתק , חווית התמזג - ואיבוד הרצון החופשי תקציר לממהרים..
מה קורה כשאנחנו "על הקסקדה"
אחת החוויות שחווים אנשים ששרדו "תופת" היא עלייה חדה ומהירה מאד על "קסקדת המתח והשרידה"**.
"קסקדת המתח והשרידה" היא אפליקציה מוחית מולדת. היא מופעלת במוח באופן אוטומאטי בזמנים של מתח גבוה וסכנה קיומית, או בזמנים שאנחנו מאמינים שאנחנו בסכנה כזו.
הקסקדה כוללת הפעלה של רצף אפליקציות מוחיות בסדר בעל חוקיות קבועה: כשהמתח עולה מתחילים בעוררות ודריכות, עוברים ל"הלחם וברח", ואחר כך - ניטלת מאיתנו באופן ביולוגי, מולד, אוטומאטי, היכולת להניע את הגוף, הצוואר מתהדק כדי שלא נוכל לצעוק, ו"על הדרך" הצוואר החנוק מונע מאיתנו מעבר חופשי של חמצן ויציאה החוצה של CO2 ומגבירים מאד את רמת המתח הפנימית.
מורידים את רמת החמצן ומעלים את רמת ה CO2 ולבסוף,
כשהמצב נואש ואנחנו חסרי אונים לחלוטין מול אימת המוות ונוכחותו המתקרבה - קיים מצב של "התנתק". מצב בו אנחנו מעבר לטוב ולרע, מעבר לפחד והאימה המחרידה.
המוח מוצף באופיואידים (בדומה לאופיום ממקור טבעי) וחומרי הרדמה וריפוי. יש החווים בשלבים אלה התאחדות עם היקום, עם העולם, או, כאשר הטראומה שלהם נוצרת בגלל שמישהו תוקף אותם - אף התאחדות עם התוקף (זה מהווה אחר כך מקור לריגשי אשמה כבדים, מקור למתח וסיוטים עד כדי הזיות וסיוטים וחלומות על עונש, גיהנום ושבעת מדורי השאול... ).
באתר פוסטים רבים המתייחסים לטראומות שונות, פגיעה מינית, חרדה ועוד.
ראו
זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו"
מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה].
טראומה וחמשת השלבים של קסקדת השרידה - התנתקויות, איבוד תחושת זמן, וקטטוניה. הבנה יכולה לעזור
לינקים לנושא הזיות, שמיעת קולות, ומצבי תודעה שונים - פוסט מתעדכן
דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
טראומה, חוסר אונים ביולוגי וחווית ההתנתק - הדגמות למי שלא חווה טראומה חשוב לראות את ההדגמות האלה ואת האופן בו חלק מאנשים שחוו טראומה מדברים לעיתים על החוויה.
הקדמה
אחת הבעיות של אנשים המטפלים בטראומות או של בני משפחות קורבנות שחוו חוסר אונים ביולוגי, או חווית התנתק היא - שמי שלא חווה חוויה מוחצת זו מתקשה לדמיין אותה.להבין מה מתרחש במהלכה בגוף, בנפש, במוח...
"לי זה לא היה קורה" חושבים אלה שלא חוו זאת,
"למה לא צעקת?! למה לא התנגדת?!" "לי זה לא היה קורה!"
- האמנם?!
מסתבר שמי שלא חווה לא יכול לדעת. אולי כן, ואולי לא ...
יפים לעניין זה דבריו של הפילוסוף הצרפתי המשפיע זאן-פול סארטר (1905-1980).
בשיחות שלו עם בני לוי [2] התייחס סארטר לאופן בו כותבים פילוסופים אודות מצבי נפש של האדם.
לדבריו, בהכרותו את דרך כתיבתו, ודרך הכרותו עם פילוסופים שונים - הגותם כוללת התייחסות גם למצבי נפש שונים אותם הם מכירים רק מכיתביהם של אחרים ... והראיה הזו אינה שלמה, ולדבריו, לעיתים שגויה לחלוטין.
"דיברתי על היאוש, אבל לא ברצינות, דיברתי עליו כי דיברו עליו, כי זו היתה האופנה... אני עצמי מעולם לא הייתי מיואש, וגם לא ראיתי את הייאוש באופן כלשהו כתכונה היכולה להימצא בי..." .
"אני מוצא זאת אצל פילוסופים רבים, בשאלת הייאוש ובכל שאלה פילוסופית אחרת: הם דנים בה בעקבות אחרים, ואחר כף אט אט, הם חדלים לדבר עליה בהכירם בכך שמבחינתם אין לה תוכן, שהם נוטלים אותה מאחרים" (מתוך הספר תקווה עכשיו. שיחות בין סארטר המבוגר לפילוסוף הצעיר בני לוי - שנערכו עד 1980 בערוב ימיו של הפילוסוף).
"מעולם לא הייתי מיואש, [....] , מעולם לא חשתי חרדה" אומר סארטר הבוגר.
וזאת, מדגיש בני לוי, "מפיו של המחבר של הישות והאין שכתב בזמנו "בחרדה נוכח האדם בחירותו"
רק כשבגר, והיה על סף המוות הודה - אף פעם לא חוויתי חרדה. קראתי מה שכתב אודותיה היידיגר וחשבתי על הנושא לוגית.... מי שחווה חרדה יודע מה סארטר אולי לא ידע - חרדה בשום אופן אינה חירות!!! [או אולי סארטר הבין שחרדה היא ההיפך מחרות..].
איך ממחישים?
לשמוע מאדם על חווית חוסר האונים הביולוגית (עדות שמיעה) אינה משולה לחוויה הטראומטית של קפא או התנתק על הקסקדה. לא די לשמוע אדם מסביר חוויה בה הגוף והרצון "נחטפים" ע"י אוטומטים של המוח , כשאבני הבסיס של כל מה שהאמנת אודות רצונך החופשי ואודות הייותך בעל "עצמי שהוא סיבת עצמו", מתמוטטים וממוטטים עליך את עולמך. יש צורך בהמחשה אחרת כדי להבין שמדובר במשהו השונה מהיומיום המוכר.
איך אם כך מדגימים למי שלא חווה מהו חוסר אונים ביולוגי? איך נותנים כלים לאלה החווים התנתקויות להבין מה קורה כשהם "נשאבים לעבר" ע"י טריגר, או בגלל היזכרות בארוע הטראומטי, וחווים התנתקות?
להלן 2 הדגמות לחוסר אונים ביולוגי/התנתקות. בהדגמה הראשונה השתמשנו במסגרת מפגשי ניירוטריט. המשתתפים שחוו כולם טראומות בילדותם - קראו לה "משל האיילה". ההדגמה השנייה מדגימה בצורה מצמררת תופעת "התנתק" - שארעה במשפט אייכמן בעת עדותו של שורד השואה קצטניק.
רגע קצטניק ניצב על דוכן העדים, איש רציני, מכובד, כריזמתי ומרשים מאד, ובמשנהו שניות ספורות אחר כך, היה שרוע על הרצפה - רפוי אברים כגוויה... וכשאנחנו מתבוננים בכך אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים. רגע העד יחיאל דינור (קצטניק) ניצב על דוכן העדים ומדבר כאדם שחווה חוויות קשות, ואנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להבין אותו, ובמשנהו, במהירות לא נתפסת הוא מנותק מעצמו ושוכב כגוויה. החוויה מצמררת...
נתחיל בהדגמות/המחשות ונמשיך במענה על שאלות הנוגעות לכך.
הדגמה - 1 - חוסר אונים ביולוגי
טראומה מתמשכת, סטראס גבוה ופחד מוות נוכח וחזק, יכולים להוביל אותנו
למצביי קפא והתנתק על הקסקדה
מצבים אלה הם מצבים של חוסר אונים חוסר אונים ביולוגי.
זהו אינו חוסר האונים המוכר לנו בחיי היומיום.
נמחיש בעזרת סירטון על אילה שנלכדה על ידי ליאופרד ואינה יכולה לזוז -
שימו לב לסירטון.
חישבו מה היה קורה לכם אם הייתם במקומה, איך הייתם נראים מה הייתם עושים...
אני לא בטוחה שאתם חושבים שהייתם מגיבים כמו האיילה [ראו להלן את התגובה שלי לסירטון].
. אולם אנשים שחוו טראומה/פגיעה מינית בילדותם - הזדהו מאד עם האיילה. בסדנאות שונות בהם שוחחנו אודות חוסר אונים ביולוגי, הם הביעו משאלה שבני המשפחה שלהם יראו את הסירטון כדי שיבינו קצת ממה שקרה להם... הם קראו לסירטון "משל האיילה". מבחינתם, כשצפו בסירטון, זוהי חוויתם..
ממליצים לחוות בסירטון עצמו. הוא לא קל לצפיה, ואם זו היא החוויה - יש בו כדי להמחיש.
Impala in and slowly out collapsed immobility.
Impala in and slowly out collapsed immobility.
כשראיתי את הסירטון הזה נשמתי נעצרה. האילה שוכבת "בזרועות" הלאופרד. צאוורה חשוף, פיו על פיה. כמו ילד שצופה בסרט רציתי לצעוק לאילה - תברחי! הוא הולך לטרוף אותך.... זה בטח מצב נורא חשבתי
הלב שלי דופק בפחד ובהזדהות. רק שלא הבנתי שאני לא מבינה מה משמעותה הביולוגית של תחושת חוסר האונים בו שרויה האילה. ואם צפיתם כמוני והרגשתם שאתם מבינים בצורה שלמה מהו חוסר אונים עבור שורד טראומה, הנה זווית נוספת - תגובות של אנשים שחוו את הדברים בעצמם.
מהו חוסר אונים בשבילי?
את מפגשי הניירוטריט בנושא חוסר אונים אנחנו פותחים ב"סבב הרגשה" בו כל אחד מתבקש להגיד:
חוסר אונים בשבילי הוא: ...
רק אחר כך אנחנו מציגים בקצרה את הקסקדה, ואת הסירטון או כפי שהוא נקרא בד"כ בפי החברים לקבוצה, משל האיילה.
ההשפעה של הסירטון משמעותית ועדיף לחוות מפגש זה בקבוצה קטנה שמאפשרת התבטאות לכולם.
התשובות שניתנו לשאלה בפתיחת המפגש, עוד לפני כל הסבר או הדגמה, גרמו לנו לחשיבה עמוקה.
הנה כמה מהתשובות של אנשים שחוו על עצמם את "משל האיילה", ומשתתפים בתוכנית 12 הצעדים:
חוסר אונים זה הכי קרוב שיש ........
חוסר אונים זה אחדות הניגודים .....
חוסר אונים בשבילי הוא נקודת החלטה.
חוסר אונים ... אני לא יכול להחליט על כלום, אפילו כשאני רוצה להחליט איזה זקט לקנות אני לא יכול לבחור,
חוסר אונים זה הכי קרוב שיש ........ וזו הבושה הכי גדולה שלי....
(אם גם אתם חוויתם הרגשה כזו אולי יעזור לכם להבין את הבסיס הביולוגי של תחושת ההתמזגות עם האויב/התוקף. ראו לדוגמה הפוסטים זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו" התמזגות עם התוקף, רגשי אשמה, וההיחס בין אהבה לשנאה
חוסר אונים, אימה עצומה ותופעת התנתק!
דוגמה 2 - עדותו של קצטניק
אנשים שחוו טראומה שכוללת אימת מוות מוחשית - שבי, שואה, מלחמה - נושאים לעיתים את הזיכרון הנורא ולא מצליחים להשתחרר ממנו. מעת לעת המוח שלהם מפעיל את זיכרון הארוע והגוף והנפש "נחטפים" וחוזרים בפלאשבאק לעבר. החוויה היא כאילו אנחנו בטראומה בזמן אמת - ובהתאמה - אנחנו טסים על הקסקדה. ולעיתים אף קופאים, מתנתקים, ו"מאבדים הכרה".
מבין כל התופעות על הקסקדה תופעת ה"התנתק" הכי פחות מוכרת. ו"זוכה" לעיתים לפרשנויות ציניות, חסרות הבנה..הסירטון הבא מדגים אותה.זהו קטע קצר בין כ 3 דקות בו ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן.
לצפייה לחצו כאן עדותו הקצרה של קצטניק מובא כאן
כשראיתי את הסירטון נעצרה נישמתי. ככל שהעדות מתקדמת ומתחילים ללחוץ על קצטניק הוא מתקשה לנשום, זה בחוסר אונים, קם ממקומו, מנסה לברוח, חוזר ומנסה לשלוט בעצמו - ואז, כשהשופט פונה אליו בטון סמכותי ותקיף - האיש המכובד למראה הזה, הכריזמתי, ורב הכישרון, מתמוטט במהירות אדירה ונופל על הארץ - מוטל רפוי אברים כגוויה...
כמה פעמים פנו אליו בטון כזה או דומה לו - שומרים נאצים באושוויץ? כמה פעמים היתה נפשו תלויה על חוט השערה, תלויה בגחמותיהם של אנשים תקיפים אלה? כמה פעמים "התנתק" ונפרד מגופו - רפוי כגוויה בקושי נושם - עפר לרגליהם? - ככה נראית "התנתקות" טראומתית... האם נוכל לסמוך על כך ש"לנו זה לא היה קורה" ?
הערך האבולוציוני בתופעת ההתנתק
נקודה חשובה להבין לגבי תופעת ההתנתק בה חוזים בסירטון: זה אינו "איבוד הכרה" של יומיום. מדובר בתופעה הנובעת מרמת סטראס גבוהה במיוחד, במהלכה משוחררים למוח חומרים ממקור פנימי, מרגיעים ומרדימים חוסמים תחושת גוף ומוליכים לעיתים לתופעות יחודייות. ראו לדוגמה את הפוסט "נוירוני מראה וכוח גדול ממני" .
הבנת נושא חוסר האונים הביולוגי חשובה להבנת תופעות כמו התמזגות עם התוקף, ויש לה חשיבות שרידתית. התבוננות בדי-נור/קצטניק השוכב רפוי כולו, מנותק, פניו למטה (בצד שמאל) מתמזגות בשטיח, נראה כמו גופה! נראה אדם מת! היא ממחישה את הרפיון העצום וחוסר האיום הקורן ממנו, את התחושה שאנחנו מתבוננים בגופה. כאילו האדם שלפנינו מת. עפר לרגלי התוקפן. זה מסביר גם את היתרון האבולוציוני של מצב זה. מסביר למה אנשים תוקפנים או בעלי חיים תוקפניים לא ממהרים "לטרוף" אדם המצוי במצב כזה. שלבים אחרים על הקסקדה עלולים לעורר תוקפנות ואגרסיה או את יצר הצייד. אבל לא מצב התנתק.
דוגמה:
בתמונה למטה ילדה שנכנסה למצב "קפא" על הקסקדה. הגוף מתוח, האגרופים קפוצים, הפה פעור - מאמרים מדעיים מתארים תגובה זאת כתגובת "הילחם או ברח" שקפאה.
תגובת תוקף אגרסיבי אל הילדה הקפואה עם אגרופיה הקפוצים - עלולה להיות "לירות בה"!!
לעומת זאת, תמונתו של די-נור/ק.צטניק השרוע ברפיון אברים ראשו נבלע בשטיח השחור,
נראית אחרת ובצפייה, נחווית אחרת, ומעוררת רגשות אחרים.
למעוניינים, בסוף הפוסט יש הפניות שונות להרחבה.
עוזר להבין מה קורה במוח במצבי סטראס כאלה. מה קורה בזמן הלוצינציות והזיות ככל שהן קורות בעת הפלאשבקים, להבין את ההתמזגות עם התוקף שקורת לפעמים, ולהבין את מנגנון האשמה, למה לעיתים חשים אשמה מייסרת בעקבות מצבי טראומה, שבי, אונס, ושואה נפשית וגופנית ( זוהי אשמה מוכתבת אבולוציה.. הבנה עוזרת! )
למה חשוב להבין את תופעת ההתנתק
אנשים נוהגים לשפוט אחרים מתוך חוויות שחוו בעצמם. כולנו מכירים מחיי היומיום תופעות של "הלחם או ברח" . במהלך חוויות כאלה אנחנו עלולים לצעוק ללא שליטה, ל"הלחם" באחרים ו"שישרף העולם"... בלי להתחשב בהשלכות. אבל תופעת "התנתק" אינה מוכרת לאנשים שלא חוו אותה. עדותו של קצטניק טלטלה רבים מאד בארץ ובעולם. זו היתה עדות ללא מילים על חוויה איומה שהמעבר למילים. (וממילא כשאנחנו על הקסקדה (ציר ה HPA מופעל) הזיכרון האפיזודי שלנו מנותק, וכך גם הקוגניציה, הרצון החופשי, ועצם הסוביקטיביות שלנו...).
אבל לא כולם הגיבו באותו אופן לעדות זו.
הפילוסופית היהודיה ילדית גרמניה - חנה ארדנט. תארה את המאורע שראינו בסירטון העדות היא אומרת: "כשנעצר לראשונה י לנשום, חש אפילו מר האוזנר [התובע במשפט] שיש לעשות משהו בעניין ה"עדות" הזאת, ובעדינות רבה, בנימוס רב, הוא קטע אותו .." "אולי יורשה לי להציג לך שאלות אחדות, ... גם אב בית הדין מצא הזדמנות להתערב: מר די-נור, בבקשה, בבקשה, הקשב.."
"בתגובה התעלף העד המאוכזב שנפגע כנראה עמוקות, ולא ענה עוד על אף שאלה."
(אייכמן בירושלים עמ-233-234).מתוך מאמר של שושנה פלמן בספר חידת קצטניק 2023, עמוד 215.
מאוכזב?! נפגע עמוקות בגלל שרצו שיענה?! תאטרלי?! האם ראינו אותה עדות?
אשריה של ארדנט שלא חוותה את חוויתה המוחצת של האימה, וההפיכה לאוביקט המופשט מהסוביקטיביות, ל"מת שאינו מת". [יתכן גם שכמנגנון הגנה היא חסמה את אזורי הרגש והאמפתייה באמצעות ריחוק ומתן הסבר "לוגי פילוסופי" מרוחק. מרוחק, ובה במידה רחוק עד מאד מהמציאות האיומה ].
לנוכח תגובות מסוג זה כלפי שורדי טראומה חשוב להדגיש ולהסביר את המקור הביולוגי/שרידתי לתגובה זו. היא קימת בבעלי חיים כמו שמדגים סירטון האיילה בדוגמה למעלה, ובבניי אדם - כפי שמדגימה עדותו הנדירה של קצטניק. [בספר הצופן, קצטניק מסביר את מקור חוסר היכולת שלו לענות לשאלות חקירתיות בטראומה שחווה כשנחקר בגסטאפו].
נדגיש: תגובת ההתנתק אינה רצונית, זו אינה תגובה בסדר גודל של חיי היומיום שלנו. אינה דרמטיזציה של "אישה היסטרית" או של אמן "מאוכזב"** זוהי חוויה מוחצת - ולעיתים טראומטית מאד, טראומה בפניי עצמה. ברטרוספקטיבה לחוויה כזו אנחנו נחרדים מכך שהפכנו לאובייקט. נטוליי רצון וקוגניציה.. הבנה עוזרת להשיב את הרוח ..
למה לא כולם מגיבים לטראומה באותו אופן?
הטייבה להסביר זאת נעמה גרונוולד: בעת טראומה לא כולם באותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים... ככל שההפתעה גדולה יותר, התוקפים פרועים יותר, הציפייה לטוב בעת הארוע שמתהפכת עליך גדולה יותר - התגובה קשה יותר. ככל שיש פחות זמן להתכונן ולצפות לארוע, התגובה קשה יותר. מוח יצירתי ומאגרי נוירוטרנסמיטורים מוכנים מראש גדולים יותר [2], מצב ריגשי בעת הארוע שונה, או חברים בסביבה שתומכים או משפחה תומכת - כולם משפיעים מאד.
"לא תשפוט!"
אחרי מקריי אונס, שכיח שאנשים צופים בנאנסת הכנועה וחושבים בליבם: "לי זה לא היה קורה". זיכרו בבקשה שכשאתם חושבים על כך אתם חושבים על חוויות שלא חוויתם ושונות לגמרי מהיומיום המוכר. מקרים בהם "חוקי המכניקה של ניוטון אינם פועלים" ... , כמו במקרה שמדגים קצטניק בעדותו - אתם לא חוויתם ממקור ראשון את מלוא קשת ההשפעות של קסקדת השרידה כשאפליקציות אוטומטיות של המוח נוטלות את הפיקוד על אופן התגובה שלנו .. חשוב מאד להפנים את זה.
כך, לכל אלה המזדהים עם תמונות של גיבורים שי"לא נשברו" זיכרו לא כולם חוו אותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים. קצטניק היה אדם חסון, כריזמתי מאד, רגיש, עם מוח פעיל ויצירתי וכושר הבחנה עמוק וחכם מאד. הוא היה חדור מטרת נקם בגרמנים, ועדין, חווה ניתוקים. הוא הצליח להרים מפעל סיפרותי מכר מליוני עותקים מספריו, וקיבע את זכר השואה ואופן זיכרונה בישראל ובעולם .. ועדין - הוא חווה ניתוקים והתנתקויות, לעיתים נכנס לכך מרצונו ולעיתים, כפי שראינו - לא מרצונו. בעשרת הדיברות לעיתות קרב ומצוקה כדאי להוסיף את הדיברה "לא תשפוט" את עצמך. אהבה עוטפת עוזרת והקרב הגדול והלא מתפשר של משפחותיהם ורבים אחרים שהצטרפו למאבק להחזרתם של החטופים והחטופות עוזר.
שולחים את כל אהבתנו ותמיכתנו. הבנה ועשיה עוזרים. תנו לזמן זמן ... אוהבים.
תודה למגיבים ולשואלים שהגיבו לפוסט זה במיילים. אתם יודעים מי אתם. עזרתם לי מאד.
1.. "Fear and the Defense Cascade: Clinical Implications and Management Harvard Review of Psychiatry.
איור של הקסקדה ראו ב :דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
למעונינים: קצטניק ניסה כל חייו להבין את מה שקרה לו באושוויץ. בגיל 67 הוא עושה נסיון אחרון וחוזר לזיכרונותיו הטראומתיים הפעם תחת הפעת LSD, בעזרת מטפל הולנדי ידוע. הטיפול הוקלט והוא מובא בספר שהוא כתב הצופן (א.ד.מ.ע). קטעים ממנו מופיעים בסרט השיבה מהפלנטה האחרת.
רפרנסים לדוגמה
ראו פוסטים על התמזגות עם התוקף , ו"אהבה" ממקור שרידתי
הפוסט ... הכמיהה לסמכות, תלותיות ולמה אני לא מסוגל לבחור אפילו בגד. נותן הסבר מבוסס נוירוביולוגיה למה הרקע של המשתתפים מוביל למצב של חוסר יכולת לבחור ועל מה צריך להתאמן כדי לשפר את המצב.
עדיין צריך להבין במה בוחרים בנקודת הבחירה ולמה זה מפחיד. ראו בעניין זה גם צעד 3 - והתייחסות לצורך לבחור לסמוך על כך שכשניטלת השליטה הרצונית אפשר לסמוך על "הנהג".
פוסטים רלוונטיים:
דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו"
קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי
מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה
Comments