top of page
  • Npint

נוירופדגוגיה ולומד-עצמאי: אוטונומיה, מוטיבציה פנימית, והורדת חסמים

עודכן: 12 במאי


מהי למידה עצמאית? מהי מוטיבציה פנימית? מהי אוטונומיה בלמידה, מה חוסם אותה? ואיך בתכלס מורים מצליחים לגרום לתלמידים להפוך ללומד עצמאי?

.

ע"פ : קרן טייטר, ד"ר אהוד נורי וד"ר יעל עדיני


פוסט זה מבוסס על מצגת שהכנו במשותף בנושא לומד עצמאי. הפוסט עונה לשאלות הנ"ל ועוד אחרות ומפנה להרחבות במידת הצורך.

הוא גם מדגים את הדרך בה להבנתנו ניתן ורצוי לבנות את שדה הידע הנוירופדגוגי: הוא נכתב כתוצאה מ- שאלה של אשת חינוך (קרן טייטר),

דיאלוג נוירופדגוגי (בין קרן, אהוד, ויעל), והוא הושלם באמצעות התנסויות של מורים אליהם התוודענו במפגשים עם מורים, תוצרים של מורים ודוגמאות להתנסויות שלהם - ול"קיר ההצלחות " שלהם בו הם תארו מגון דרכים שעבדו עבורם בהטמעת למידה עצמאית בכיתות. לשיטת בניית הידע הזו בבית הספר אנחנו קוראים בי"ס שד"ה .


המצגת להלן הוכנה על ידינו במשותף - כשקרן מצביעה לכל אורך הדרך על שאלות, חסמים, דרכי חשיבה, הדגשים החשובים למורים ואנשי חינוך, ואנחנו משלימים את הנדרש מהכיוון הנוירו-ביולוגי.








נקודת המוצא להרצאה: שאלה של מורים:





שימו לב: למידה עצמאית היא למידה פעילה. לא הקשבה פסיבית.

היא כוללת התנסות מעשית של הלומדים ומובילה לתוצרים שנבנו על ידיהם.

למידה עצמאית כוללת התנסות פיזית עצמאית (לומדים ללכת, לשחות, לפתוח קופסאות). ו/או

הקשבה/קריאה/צפיה פעילה, כזו המחברת את המידע החדש עם ידע קודם או התנסויות וניסויים חדשים. בסוג למידה זה הלומד שואל שאלות פנימיות, מנסה להבין (כלומר לקשר) את המידע החדש לידע הקודם

במטרה להגיע למטרה ותכלית/תוצרים מוגדרים היטב.


למידה עצמאית היא למידה בה יוצרים תוצרים, על סמך הנלמד או על סמך המצאות, חיבורים יצירתיים של חלקי ידע קודמים - תוך ניסוי ותעיה. התוצרים יכולים להיות רעיוניים או פיזיים.


להרחבה ראו גם


*****


כולנו מכירים את דחף הלמידה וההתנסות של ילדים צעירים המנסים בעצמם ("אני! , אני! ") לבצע פעולות שונות. אולם איכשהו דחף זה נראה כאילו הוא דועך עם השנים, לפחות אצל אנשים לא מעטים. לפחות בכל הקשור לבית הספר.


שאלה: האם קיים אצל בני אדם/בעלי חיים דחף ללמידה עצמאית שאינו תלוי ברצון להשיג "משהו אחר"?


מחקר שבחן שאלה זו נערך ב 1949.

בני הזוג הארלו, והחוקר מאייר ערכו את את הניסוי הבא:



אל כלוב ניסוי זה הוכנסו הקופים בשעות הבוקר, כשהם שבעים ואחרי שנת לילה. כל קוף שהה בכלוב נפרד. בתחילת הניסוי נפתחה דלת הכלוב אל מסדרון שהוביל לכלוב הניסוי, שם היה מונח המתקן הנ"ל. והקוף עבר מיוזמתו לכלוב הניסוי. כל קוף נכנס לכלוב בנפרד.



מסקנת החוקרים: קיים בבעלי חיים דחף ללמידה/למניפולציות על מתקנים מורכבים/לא מוכרים. דחף זה אינו תלוי בדחפים גופניים שרידתיים.


למה זו המסקנה?

שוב לחץ שרידתי מוכר לא פעל על הקופים. הם היו שבעים, ישנו היטב בלילה שלפני. ועדין, הם נתקלו בחפץ שהיה מורכב במספר חלקים ומיד ניסו לברר מה אפשר לעשות איתו. הזיזו פינים, משכו בשרשרת, שיחקו במתקן עד שלמדו את רצף הפעולות שמאפשר פתיחה של המכסה.


כל הקופים עשו כך. מכאן שהנסיונות האלה מסתמכים על "תוכנית פעולה" מולדת, המניעה אותנ לחקור את העולם. אולי נמצא משהו מועיל..


ככלל, שתי מערכות מוחיות מרכזיות מניעות אותנו לפעולה. מערכת הדחק (רעב, קור, פחד,... וכו) ומערכת התגמול המוחית. אם קיים גורם מאיים, או מחסור במזון, שתייה וכו, אנחנו חשים במתח גובר ודחף לשנות את המצב לטובה (מחפשים מזון, אוכלים, צדים, בונים מחסה או מכינים בגדים).

ללא דחק חיצוני, אנחנו, ובעלי חיים אחרים חוזרים על פעולות שהמוח מתגמל עליהם: מחקרים מראים שהמוח מתגמל אותנו באמצעות חומרים כימיים לדוגמה דופמין ואופיואידים - חומרים אלה גורמים לנו הנא, תחושת חיות וכוח, ואנחנו בנויים באופן הגורם לנו לחזור ולחפש תחושות נעימות אלה.


הנסיונות החוזרים של הקופים להפעיל את המתקן בניסוי הנ"ל מעידה על כך שהם מתוגמלים על נסיונות חשיבה ולמידה. שאחרת לא היו עושים את זה. ומכאן מסקנת החוקרים: מערכת הרוורד מתגמלת בעלי חיים (ואנחנו בכללם) על חקירה של העולם, בחינה שלו, ולמידה. יותר מזה, מערכת התגמול יוצרת התניה בין למידה להנאה. יש בכך הגיון אבולוציוני. ככל שאתה מתנסה, חוקר ולומד יותר את העולם - יש סיכוי שתמצא משהו מועיל, ושימושי. כמו כן מגוון הפתרונות לבעיות שאתה מכיר, גדול יותר - וסיכויי השרידה שלך גדלים.


איך אנחנו יודעים שחשיבה ונסיונות להבין מתגמלים?

מנסיוננו אנחנו יודעים שמערכת הרוורד מתגמלת אותנו במנות דופמין נאות על הבנה, פתרון חידות ועל נסיונות מניפולציות במתקנים לא מוכרים. אנחנו מכירים הנאה זו מחיי היומיום - זו אותה תחושה נעימה שאנחנו חווים כשאנחנו מבינים משהו מורכב יותר, אותו "אהה, הבנתי!" שנותן תחושה של שמחה ועונג.


מנסיוננו אנחנו גם יודעים שכשאנחנו לא עושים כלום, המוח מפעיל עלינו את שוט השיעמום, ואנחנו מזיזים את עצמנו, פועלים, מנסים, מתנסים - כדי להמלט מתחושה רעה זו אותה משרים עלינו מנגנוני ה"מקל והגזר" המניעים אותנו לפעולה.


חשוב ולא טריביאלי:

קיומו דחף להנעה של המוח, חקירה עצמאית, ולמידה - מוביל להבנה שלמידה היא בעלת ערך שרידתי. כלומר - בהינתן התנאים הנכונים - תלמידים ירצו להתנסות בפעילויות לא מוכרות, ירצו ללמוד.ולהתפתח ...


מהם התנאים והחסמים המאפשרים למידה עצמאית?

השאלה הנשאלת כעת היא - מהם התנאים החיוניים להיווצרתה של למידה עצמאית. ללא שוט הציונים ודירבון ההורים. צעד להבנת הדחף ללמידה והחסמים ללמידה עצמאית נעשה בחלקו השני של הניסוי הנ"ל.


******


איך משפיע דחק על למידה סקרנית/חקרנית לשמה?


להשלמת הניסוי: ולהבנה מעמיקה יותר של הנושא, החוקרים חזרו על הניסוי , אבל הפעם כשבעלי החיים היו שרויים בדחק.

הפעם, התוצאות היו שונות מאד -



הקופים הרעבים הריחו את הצימוקים - וה"למידה לשם הנאה" נדחקה לשוליים. הצורך השרידתי הדוחק יותר ניצח. והם עברו לאוטומטים - הפעלת כוח מהיר ואגרסיבי בנסיון להשיג את המזון.


מסקנה - סטראס מקלקל למידה ספונטאנית לשם הנאה - סטראס גבוה מהווה חסם ללמידה עצמאית. למידה עצמאית צריכה להעשות בנחת. כשיש פנאי וכשיש פניות. כשהמוח פנוי לשוטט בזיכונות קודמים, ליצור קישורים חדשים ותובנות חדשות, פנוי לחשיבה יצירתית מהנה.


רגש גבוה ומצבי מתח מקלקלים למידה לשם למידה. (למה זה קורה, ומה הרציונאל הביולוגי לכך ראו בהרחבה בפוסט השקד, קליפת-הדעת, והמלומד - או - כשהרגש וההיגיון מתחרים ב "הורדת ידיים", הבנה יכולה לעזור - בקטגוריה סיפורים ומנגנונים).



מה ניקח איתנו לארגז התובנות והכלים:


מוטיבציה פנימית היא מוטיבציה שאינה נובעת מאיום חיצוני או דחק. היא גורמת הנאה ויש לה ערך אבולוציוני.




איך נוצרת מוטיבציה פנימית? מה חוסם למידה עצמאית?


כשמופעלת מוטיבציה פנימית - המוח משחרר חומרים כימיים שעוזרים ללמידה. מגבירים את יכולות זיכרון העבודה. מאפשרים למערכת הקשב להגביר את המידע והידע הרלוונטיים למשימה, מפעילים תהליכי זכירה אינטנסיביים יותר. חומר כימי מרכזי המקושר לכל התהליכים האלה נקרא דופמין.




במוחות של כולנו יש אזור ספציפי שנקרא VTA. הוא ליבה של מערכת התגמול המוחית. הדופמין מיוצר באנוירונים היחודיים שב VTA. אצל כולנו יש מלאי מוכן מראש של דופמין במחסנים קטנים הנמצאים בקצות הנוירונים ב VTA. אבל - לא תמיד המערכת מוכנה לשחרר את הדופמין הזה לצורכי למידה. תנאי חשוב לשיחרור הדופמין (הכסף הכימי) לצורכי למידה או משימה מסוימת הוא ה"צפי להצלחה".


מערכת ההנעה והתגמול במוח עורכת באורח קבע חישובי עלות תועלת - עבור כל משימה שאנחנו בוחרים ומנסים לבצע: מה המשימה שבחרנו, האם הצלחנו להגיע למטרה וכמה זמן זה לקח לנו.


אם מצליחים בד"כ - מתגבשת אצלנו תחושת מסוגלות עצמית, ובבואנו למשימה יש לנו למוח הערכה שנצליח והוא משחרר משאבים לביצוע המשימה (סוכר, חמצן, נוירוטרנסמיטורים). אחרת "אין לנו מוטיבציה" - המוח לא מקצה למשימה משאבים ואנחנו חשים בחוסר מוטיבציה, "חוסר כוח" וחוסר רצון לבצע את המשימה.





במילים אחרות - המוח מחשב על סמך נסיון העבר מה הסיכוי שנצליח במשימה.

כשאין צפי להצלחה המוח לא משתף פעולה, הבנקאי של המוח (הVTA) לא משחרר דופמין,

ואנחנו מרגישים ש"אין לנו מוטיבציה". בפועל זה גורם לכך שקשה להתרכז לאורך זמן, קשה לחשוב באופן יצירתי, קשה להבין ולא מצליחים ללמוד...


דוגמאות מחיי היומיום




לסיכום:






חלק ב




אחת הבעיות בלמידה בכיתה היא משחק ה"חם-קר" שהמורה משחק עם התלמידים - אין קריטריון ברור למה הכיוון לתשובה הנכונה ורק תשובות של המורה - יופי נכון, או לא, לא בדיוק - אינם טובים מספיק כדי לאפשר התקדמות מתאימה. לעומת זאת - אם אנחנו רוצים להבין משהו. אם מוצג לפנינו אתגר בר השגה וחופש פעולה לנסות לפתור אותו בעצמנו, אם אנחנו מעונינים לענות על שאלה כלשהי , לפתור בעיה שבחרנו, להסביר לאחרים - לפתוח בעצמנו קופסה, ללמוד ללכת, להבין שפה זרה - לבנות מגדל של קוביות או שעון קיר - יש לנו קריטריון פנימי ברור להצלחה. או שאנחנו מבינים או שלא. או שהמגדל עומד יציב או שהוא מתמוטט... בלמידה עצמאית יש לנו מטרה ותכלית ברורים והם המגדלור שמכוון אותנו, מתוכנו, בלי מילות השבח או ההיסתיגות של המורה. כמורים או הורים עלינו לדעת ולהפנים - המוח בנוי ללמידה עצמאית ולחקירה והתקדמות תוך ניסוי ותעיה. בהינתן תגמול פנימי מספק - מטרות ברורות ורמת קושי המאפשרת הצלחה - תלמידים ילמדו בשמחה. ראו עד כמה הם שקועים בלימוד משחקי המחשב שלהם - מתאמנים ללא סוף... במשחקים אלה המטרה ברורה, האתגר בר השגה, הצעדים קטנים דיים ומתאפשר רצף הצלחות שמספק להם דופמין עד בלי די...



למה הכוונה במילה משמעות בשקף הנ"ל:



חשוב לזכור - לעבור מעמדה של מורה שמכתיב חומר למורה המלווה תלמידים בלמידה עצמאית היא מיומנות שיש ללמוד. לא סתם ללמוד: יש ללמוד אותה מהתנסות. למידה עצמית ! לפיכך על צוותי ההכשרה להדריך וללוות את המורים בדרכם להפוך למורים מלווים ללומדים עצמאיים.






השיטה שלנו ליצירת נוירופדגוגיה היא שיטת השד"ה : שאלה (של מורים), דיאלוג בין חינוך/ידע פדגוגי ומטרות חינוכיות - לחקר המוח, והתנסות בשטח. בחינת ההצעות והתובנות הנוירופדגוגיות שגובשו תוך כדי דיאלוג - ודרכי התבטאותם בשטח. ההרצאה הנ"ל גובשה במסגרת קורס של מט"ח למפ"מרים של משרד החינוך. על "קיר ההצלחות" הוירטואלי של הקורס הציגו מורים הצלחות שלהם בהדרכת לומדים עצמאיים. זו היתה שנת קורונה - ולא היתה ברירה אלא לאפשר למידה כזו . להלן דוגמאות מקיר ההצלחות וניתוח נוירופדגוגי שלנו ע"פ הקריטריונים שהוזכרו למעלה.



להרחבה אודות מערכת התגמול המוחית -

פוסט זה שייך לקטגוריה סיפורים ומנגנונים. הוא מתחיל בסיפור קצר ועובר לתאור רחב של מערכת התגמול המוחית - המוח הבנקאי, דילמת השיפוצניק, צפי לרוורד, ודרקון הכישלון. ומומלץ מאד.

. והמאמר לא על המוטיבציה האינדבידואלית לבדה... תחת הלשונית - מאמרים






לסיום - דוגמה מהתנסות מוצלחת במיוחד של מורה בהפעלת מוטיבציה פנימית ולמידה עצמאית סמדר בקורס נוירופדגוגיה במסגרת מרכז הפסג"ה בפ"ת תשפ"א. שימו לב איך סמדר התגברה על חסמים, הורידה דחק, איפשרה יציאה ממקום בטוח, העלאת סטטוס חברתי ממקום בטוח. איפשרה בחירה והצליחה בגדול! שווה לשמוע את ההקלטה ביוטיוב ואת ההתרגשות בקולה כשההשקעה הרבה שלה סוף סוף הצליחה.


"דילמה : אני מלמדת הבנת הנקרא בכיתה ט . הכיתה כיתת מב"ר.

המטרה שלי: שיפור יכולת הקריאה והרחבת אוצר המילים של הלומדים.

אתגר: התלמידים אינם מבצעים את מטלת הקריאה, מתחמקים מלהקריא לפני כולם, ואינם מתקדמים.

מה לעשות? איך ניתן להגביר אצלם את המוטיבציה? להפוך אותם ללומדים עצמאית?


שווה לשמוע את ההקלטה ביוטיוב ואת ההתרגשות בקולה כשההשקעה הרבה שלה סוף סוף הצליחה.


21 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page