יש אנשים שעוברים טראומות והם מתחילים לחוות אחר כך הזיות. בלי שלקחו סמים משני תודעה.
המוח של עצמם משחרר, כמו בעת קרב שרידה, כמויות גדולות מאד של דופמין ואופיואידים והם רואים מראות, שומעים דיבורים, חשים תחושות, ללא נוכחות פיזית של האנשים האחרים - בסביבתם.
זו יכולה להיות חוויה של הזיה שמשולבת במציאות. לדוגמה : אני הולך ברחוב ופתאום מגיחה מולי דמות עם סכין שמנסה לפגוע בי, או, אני במקלחת ופתאום מופיעה דמות עם קפוצון ומאיימת שאם לא אתקלח במים קפואים הוא יפגע במשפחה שלי.
לחילופין זו יכולה להיות חוויה שנתפסת כאילו היא במקום אחר. ביקום אחר שלא ברור מה הוא. אולי גהינום או תופת עם דמויות שטניות המתעללות בי, אולי פלנטה אחרת, לדוגמה - כוכב האפר, או פלנטת אושוויץ, עם חוקי טבע משלה ובה הזמן "נע על גלגלי זמן אחרים".
עוזר להבין איך המוח מייצר מצבים כאלה. ומעודד לדעת שהבנה יכולה לעזור מאד.
[ניתן לקרוא באתר על הזיות, שמיעת קולות, שערי התודעה, על תכונת הפריקות של המוח, על פלסטיות מוחית, על מערכת הרוורד ועל איווסקה על מנגנון האשמה במוח, OCD וטיפול להורדת רגשי אשמה והזיות באמצעות אווטרים, פוסטים בקטגוריה נוירו-מלחמה כולל בנושא פלאשבקים, ריח שנדבק ונשאר נוכח, על חשיבה מנגנונית, לראות הדגמה על איך המוח פותר קונפליט, ועוד].להרחבה על חרדה, הזיות ו"סרטים" ראו
** את המטאפורה המושגית הפלנטה האחרת, התאור כוכב האפר, או פלנטת אושוויץ טבע האיש המיוחד יחיאל די-נור, או בשמו הסיפרותי ק.צטניק . שחי לדבריו "בשתי פלנטות" נפרדות. העדות הקצרה שלו במשפט איכמן הותירה רושם בל ימחה על הצופים והעולם, ומאפשרת לנו הצצה, וכלים לחשיבה, אודת טראומה והזיה רב חושית. מומלץ לקרוא ולו רק את ההקדמה לספר החדש - חידת ק.צטניק (דצמבר 2023)
מה קורה כשאנחנו "על הקסקדה"
אחת החוויות שחווים אנשים ששרדו "תופת" היא עלייה חדה מאד על "קסקדת המתח והשרידה"**. "קסקדת המתח והשרידה" מופעלת במוח בזמנים של מתח גבוה וסכנה קיומית. היא כוללת הפעלה של אפליקציות מוחיות בעלת חוקיות קבועה: כשהמתח עולה מתחילים בעוררות ודריכות, עוברים ל"הלחם וברח", ואחר כך - ניטלת מאיתנו היכולת להניע את הגוף, הצוואר מתהדק כדי שלא נוכל לצעוק, ו"על הדרך" הצוואר החנוק מונע מאיתנו מעבר חופשי של חמצן ויציאה החוצה של CO2 ומגבירים מאד את רמת המתח הפנימית. ולבסוף, כשהמצב נואש ואנחנו חסרי אונים לחלוטין מול אימת המוות ונוכחותו המתקרבה - קיים מצב של "התנתק". מצב בו אנחנו מעבר לטוב ולרע, מעבר לפחד והאימה המחרידה. המוח מוצף באופיואידים (בדומה לאופיום ממקור טבעי) וחומרי הרדמה וריפוי. יש החווים בשלבים אלה התאחדות עם היקום, עם העולם, או, כאשר הטראומה נוצרת בגלל שמישהו תוקף אותם - התאחדות עם התוקף (זה מהווה אחר כך מקור לריגשי אשמה כבדים, מקור למתח וסיוטים עד כדי הזיות וסיוטים וחלומות על עונש). [יש באתר פוסטים רבים הנוגעים לקסקדת השרידה, וויסות, חוויות אונס, התמזגות עם התוקף, היחס בין אהבה ושינאה, ומוד פעולה שנקרא טפלי ואהבי ומניע פעולות ומציף את "הלב" ב"אהבה" מוכתבת שרידה ואפליקצית מוח ומונע מהורמונים נוספים. לעניין הקסקדה ראו גם כהשלמה חשובה את הפוסט "חזרת פתאום" מה קורה ללוחמים בראש, את הפוסטים על חרדה ואיך היא היא מיוצרת במוח, ואת הפוסט העדכני המלווה במצגת ודוגמאות מחיי בית הספר והמלחמה האחרונה, מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה].
מבין כל התופעות על הקסקדה תופעת ה"התנתק" הכי פחות מוכרת. ו"זוכה" לעיתים לפרשנויות ציניות, חסרות הבנה..
הסירטון הבא מדגים אותה.
זהו קטע קצר בין כ 3 דקות בו ק.צטניק מעיד במשפט אייכמן.
תזכורת והדגמה - חוסר אונים ביולוגי
טראומה מתמשכת, סטראס גבוה ופחד מוות נוכח וחזק, יכול להוביל אותנו למצביי קפא והתנתק על הקסקדה. על נושא זה כתבנו רבות. חוסר אונים ביולוגי אינו חוסר האונים המוכר לנו בחיי היומיום.
הוא מעבר לחוסר האונים של היומיום. הוא מנוהל על ידי אפליקציות שרידה מולדות שנטועות במוחנו [1].
בעבר המחשנו חוסר אונים כזה בעזרת "משל האיילה"
כאן אנחנו מביאים סירטון ובו עדותו של ניצול השואה ק.צטניק (יחיאל דינור) במשפט אייכמן.
קטע סירטון עם עדותו הקצרה של קצטניק מובא כאן

לצפיה לחצו כאן
התגובה שלי לסירטון היתה ריגשית מאד. המוח שלי רחש במחשבות על מהן הלוצינציות, דיסוציאציות, הזיות טראומטיות. חשבתי על איך אנשים בפוסט טראומה חווים את הטראומה שלהם שוב ושוב, שומעים קולות, רואים מראות, מסרבים להסכים עם האפשרות של "הבנאליות של הרוע". מצויים בקונפליקט עם ההזדהות מוכתבת הביולוגיה אך המאד מאד מודחקת לעיתים עם התוקף. לא מצליחים לגשר בין העולמות**.
חשבתי ועדין חושבת על המטאפורה המגשרת המופלאה של ק.צטניק על הפלנטה האחרת, "פלנטת אשוויץ" שם יש חוקי טבע אחרים, שם הזמן נע באופן אחר, על גלגלי זמן אחרים ... שם האנשים לא חיים ולא מתים.... ועל ההדגמה החזקה של עליית המתח, במקביל אליה נסיונות לקום ולברוח, ("הם צופים בי .." אומר קצטניק בדברו על ההולכים למשרפות. "הם הולכים ואני נשאר" הוא אומר בתכתובת אחרת.) ***, אולי הכריע אותו המעבר הלא נשלט לפלנטת אושוויץ, אולי קולו של השופט לנדוי שמדבר אליו בקול סמכותי טירגט את הווית מחנה ההשמדה - (כפי שהציעה פרופסור שושנה פלמן במאמרה [3] ), כך או כך, - דינור עובר באופן מיידי למצב התנתק. ממחיש לנו את האוטוסטרדות המהירות שנסללו נחרטו במוחו בזמן ההיותו באושוויץ, עת חייו היו כקליפת שום, חסרי ערך, תלויים בגחמותיהם של אנשים סמכותיים. עת היה לא חי ולא מת....
במשפטים נהוג לומר למושבעים: תמחקו את המשפט האחרון מהפרוטוקול.. את הרושם הזה לא ניתן למחוק.
ב"התנתקותו" והפיכתו לרגע לגוויה, מת שאינו מת, המחיש קצטניק בצורה הופכת בטן, קצה קציה של השואה.
@@@@@
מה מקור התחושה שמדובר בפלנטות אחרות? איך הניירוטריט יכול לעזור?
מצאנו שבמקרים שונים הסבריי הנוירוטריט יכולים לעזור. מורידים את המימד המיסטי של חוויות ה"סרטים".
להסבר מפורט ראו:
כלי עזר לדוגמה: הדגמה ויזואלית לאיך המוח פותר קונפליקט. זקנה-צעירה. תכונת הפריקות של המוח. חוסר איזון בין הגיון ורגש. השקד-וקליפת הדעת , חוסר וויסות, פלסטיות מוחית, הקשר/ההקבלה בין סמים ממקור חיצוני לחומרים שהמוח משחרר ממקור פנימי, על מאגרי נויורטרנסמיטורים של אנשים יצירתיים במיוחד, על חרדה ומנגנון המתח על מקורם הביולוגי/שרידתי של ריגשי האשמה, המנגנונים יוצרי ההזיות ועוד. על כל אלה יש פוסטים באתר. הסבר מפורט על איך המוח מייצר "סרטים" ראו בפוסט
הערך האבולוציוני בתופעת ההתנתק
נקודה חשובה להבין לגבי תופעת ההתנתק בה חוזים בסירטון: זה אינו "איבוד הכרה" של יומיום. מדובר בתופעה הנובעת מרמת סטראס גבוהה במיוחד, במהלכה משוחררים למוח חומרים ממקור פנימי, מרגיעים ומרדימים חוסמים תחושת גוף ומוליכים לעיתים לתופעות יחודייות. ראו לדוגמה את הפוסט "נוירוני מראה וכוח גדול ממני" .
הבנת נושא חוסר האונים הביולוגי חשובה להבנת תופעות כמו התמזגות עם התוקף, ויש לה חשיבות שרידתית. התבוננות בדי-נור/קצטניק השוכב רפוי כולו, מנותק, פניו למטה (בצד שמאל) מתמזגות בשטיח, נראה כמו גופה! נראה אדם מת! היא ממחישה את הרפיון העצום וחוסר האיום הקורן ממנו, את התחושה שאנחנו מתבוננים בגופה. כאילו האדם שלפנינו מת. עפר לרגלי התוקפן. זה מסביר גם את היתרון האבולוציוני של מצב זה. מסביר למה אנשים תוקפנים או בעלי חיים תוקפניים לא ממהרים "לטרוף" אדם המצוי במצב כזה. שלבים אחרים על הקסקדה עלולים לעורר תוקפנות ואגרסיה או את יצר הצייד. אבל לא מצב התנתק.
דוגמה:
בתמונה למטה ילדה שנכנסה למצב "קפא" על הקסקדה. הגוף מתוח, האגרופים קפוצים, הפה פעור -
תגובת תוקף אגרסיבי עלולה להיות "לירות בה"!!

לעומת זאת, תמונתו של די-נור/ק.צטניק השרוע ברפיון אברים ראשו נבלע בשטיח השחור,
נראית אחרת ובצפייה, נחווית אחרת, ומעוררת רגשות אחרים.

למעוניינים, בסוף הפוסט יש הפניות שונות להרחבה.
עוזר להבין מה קורה במוח במצבי סטראס כאלה. מה קורה בזמן הלוצינציות והזיות ככל שהן קורות, להבין את ההתמזגות עם התוקף שקורת לפעמים, ולהבין את מנגנון האשמה, למה לעיתים חשים אשמה מייסרת בעקבות מצבי טראומה, שבי, אונס, ושואה נפשית וגופנית ( זוהי אשמה מוכתבת אבולוציה.. הבנה עוזרת! )
למה חשוב להבין את תופעת ההתנתק
אנשים נוהגים לשפוט אחרים מתוך חוויות שחוו בעצמם. כולנו מכירים מחיי היומיום תופעות של "הלחם או ברח" . במהלך חוויות כאלה אנחנו עלולים לצעוק ללא שליטה, ל"הלחם" באחרים ו"שישרף העולם"... בלי להתחשב בהשלכות. אבל תופעת "התנתק" אינה מוכרת לאנשים שלא חוו אותה. עדותו של קצטניק טלטלה רבים מאד בארץ ובעולם. זו היתה עדות ללא מילים על חוויה איומה שהמעבר למילים. (וממילא כשאנחנו על הקסקדה (ציר ה HPA מופעל) הזיכרון האפיזודי שלנו מנותק, וכך גם הקוגניציה, הרצון החופשי, ועצם הסוביקטיביות שלנו...).
אבל לא כולם הגיבו באותו אופן לעדות זו.
הפילוסופית היהודיה ילדית גרמניה - חנה ארדנט. תארה את המאורע שראינו בסירטון העדות היא אומרת: "כשנעצר לראשונה י לנשום, חש אפילו מר האוזנר [התובע במשפט] שיש לעשות משהו בעניין ה"עדות" הזאת, ובעדינות רבה, בנימוס רב, הוא קטע אותו .." "אולי יורשה לי להציג לך שאלות אחדות, ... גם אב בית הדין מצא הזדמנות להתערב: מר די-נור, בבקשה, בבקשה, הקשב.."
"בתגובה התעלף העד המאוכזב שנפגע כנראה עמוקות, ולא ענה עוד על אף שאלה."
(אייכמן בירושלים עמ-233-234).מתוך מאמר של שושנה פלמן בספר חידת קצטניק 2023, עמוד 215.
מאוכזב?! נפגע עמוקות בגלל שרצו שיענה?! תאטרלי?! האם ראינו אותה עדות?
אשריה של ארדנט שלא חוותה את חוויתה המוחצת של האימה, וההפיכה לאוביקט המופשט מהסוביקטיביות, ל"מת שאינו מת". [יתכן גם שכמנגנון הגנה היא חסמה את אזורי הרגש והאמפתייה באמצעות ריחוק ומתן הסבר "לוגי פילוסופי" מרוחק. מרוחק, ובה במידה רחוק עד מאד מהמציאות האיומה ].
לנוכח תגובות מסוג זה כלפי שורדי טראומה חשוב להדגיש ולהסביר את המקור הביולוגי/שרידתי לתגובה זו. היא קימת בבעלי חיים כמו שמדגים סירטון האיילה בדוגמה למעלה, ובבניי אדם - כפי שמדגימה עדותו הנדירה של קצטניק. [בספר הצופן, קצטניק מסביר את מקור חוסר היכולת שלו לענות לשאלות חקירתיות בטראומה שחווה כשנחקר בגסטאפו].
נדגיש: תגובת ההתנתק אינה רצונית, זו אינה תגובה בסדר גודל של חיי היומיום שלנו. אינה דרמטיזציה של "אישה היסטרית" או של אמן "מאוכזב"** זוהי חוויה מוחצת - ולעיתים טראומטית מאד, טראומה בפניי עצמה. ברטרוספקטיבה לחוויה כזו אנחנו נחרדים מכך שהפכנו לאובייקט. נטוליי רצון וקוגניציה.. הבנה עוזרת להשיב את הרוח ..
למה לא כולם מגיבים לטראומה באותו אופן?
הטייבה להסביר זאת נעמה גרונוולד: בעת טראומה לא כולם באותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים... ככל שההפתעה גדולה יותר, התוקפים פרועים יותר, הציפייה לטוב בעת הארוע שמתהפכת עליך גדולה יותר - התגובה קשה יותר. ככל שיש פחות זמן להתכונן ולצפות לארוע, התגובה קשה יותר. מוח יצירתי ומאגרי נוירוטרנסמיטורים מוכנים מראש גדולים יותר [2], מצב ריגשי בעת הארוע שונה, או חברים בסביבה שתומכים או משפחה תומכת - כולם משפיעים מאד.
למה לא כולם רואים הזיות אחרי טראומה?
ראו הסבר נוסף בפוסט יש אנשים ש"אלרגיים" לגראס. אסור להם לגעת. מיהם ואיך זה קשור ליצירתיות ?
אנשים עם קסקדת שרידה משמעותית, תלולה, כאלה שחוו חוויות מתח גבוה (לדוגמה ספורט תחרותי), או טראומה, כאלה שנולדו מראש עם מאגרי נוירוטרנסמיטורים זמינים מוכנים, אנשים חכמים, יצירתיים וכו - אינם זקוקים לסמים משני תודעה כמו קנביס ואחרים. בעת מתח גבוה מיוחד, מצוקה נפשית, תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, יסורי נפש שונים, או מצוקה חזקה אחרת או אחרת, הם לעיתים "טסים" על הקסקדה (כמו שראינו שקרה לק.צטניק בסירטון), והמוח שלהם משחרר בבת אחת כמויות גבוהות של דופמין ואופיואידים. אם בקנביס, חומר ממקור חיצוני גורם ל VTA לשחרר כמויות גבוהות של דופמין בבת אחת, הרי אצלם אין צורך ב קנביס שיעשה את זה. ציר ה HPA במוח (מנגנון המתח) משחרר עם עליית רמת המתח מה"עובר ושב" שלהם בכפתורי הסינפסות, + ממאגרי החרום שיש להם - כמויות נכבדות של סמי-מוח הגורמים ל"עצירת" החלק החושב והמודע לעולם סביבנו, ריצה מהירה של המוח, והיווצרות הזיות.
האם יש יתרונות במוח עם הרבה דופמין זמין?
כדאי לדעת שהלהיווצרות מאגרי דופמין גבוהים בסינפסות כתוצאה מטראומה או ממצבי מתח גבוה יש גם יתרונות. הדבר מאפשר להתרכז במהירות ובעוצמה רבה, לזכור היטב ולחשוב ביצירתיות רבה, להבין הבנה עמוקה, ולהיות בעלי כושר מטאפורי גבוה. ברמה הפרקטית - אפשר להתרכז יום לפני המבחן, ללמוד את כל החומר עם חבר או חברה תומכים, ולהוציא ציון גבוה מאד. חלק מחיילי צה"ל שנפצעו פצעים מסכניי חיים בקרב והיו על סף המוות, מגלים לעיתים, אחרי השיקום, שקיבלו "מוח מתוגבר"... כך גם ראינו במפגש עם אנשים שחוו טראומות קשות ומתמשכות בילדות - גילינו אז שרבים מהם היו בעלי חשיבה זריזה ומקשרת מאד, והפליאו ביכולת המטאפורית וההבנתית הלא שכיחה שלהם. חשוב אבל להבין: כדי לעשות שימוש ביכולות אלה צריכים לפעול להורדת לחץ. להיות עם סביבה אוהבת תומכת ומכילה. כי סטראס גבוה - חוסם את החשיבה.
"לא תשפוט!"
אחרי מקריי אונס, שכיח שאנשים צופים בנאנסת הכנועה וחושבים בליבם: "לי זה לא היה קורה". זיכרו בבקשה שכשאתם חושבים על כך אתם חושבים על חוויות שלא חוויתם ושונות לגמרי מהיומיום המוכר. מקרים בהם "חוקי המכניקה של ניוטון אינם פועלים" ... , כמו במקרה שמדגים קצטניק בעדותו - אתם לא חוויתם ממקור ראשון את מלוא קשת ההשפעות של קסקדת השרידה כשאפליקציות אוטומטיות של המוח נוטלות את הפיקוד על אופן התגובה שלנו .. חשוב מאד להפנים את זה.
כך, לכל אלה המזדהים עם תמונות של גיבורים שי"לא נשברו" זיכרו לא כולם חוו אותה סערה, באותה סירה, ועם אותם משוטים. קצטניק היה אדם חסון, כריזמתי מאד, רגיש, עם מוח פעיל ויצירתי וכושר הבחנה עמוק וחכם מאד. הוא היה חדור מטרת נקם בגרמנים, ועדין, חווה ניתוקים. הוא הצליח להרים מפעל סיפרותי מכר מליוני עותקים מספריו, וקיבע את זכר השואה ואופן זיכרונה בישראל ובעולם .. ועדין - הוא חווה ניתוקים והתנתקויות, לעיתים נכנס לכך מרצונו ולעיתים, כפי שראינו - לא מרצונו. בעשרת הדיברות לעיתות קרב ומצוקה כדאי להוסיף את הדיברה "לא תשפוט" את עצמך. אהבה עוטפת עוזרת והקרב הגדול והלא מתפשר של משפחותיהם ורבים אחרים שהצטרפו למאבק להחזרתם של החטופים והחטופות עוזר.
שולחים את כל אהבתנו ותמיכתנו. הבנה ועשיה עוזרים. תנו לזמן זמן ... אוהבים.
תודה למגיבים ולשואלים שהגיבו לפוסט זה במיילים. אתם יודעים מי אתם. עזרתם לי מאד.
איור של הקסקדה ראו ב :דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
למעונינים: קצטניק ניסה כל חייו להבין את מה שקרה לו באושוויץ. בגיל 67 הוא עושה נסיון אחרון וחוזר לזיכרונותיו הטראומתיים הפעם תחת הפעת LSD, בעזרת מטפל הולנדי ידוע. הטיפול הוקלט והוא מובא בספר שהוא כתב הצופן (א.ד.מ.ע). קטעים ממנו מופיעים בסרט השיבה מהפלנטה האחרת.
רפרנסים לדוגמה
ראו פוסטים על התמזגות עם התוקף , ו"אהבה" ממקור שרידתי
הפוסט ... הכמיהה לסמכות, תלותיות ולמה אני לא מסוגל לבחור אפילו בגד. נותן הסבר מבוסס נוירוביולוגיה למה הרקע של המשתתפים מוביל למצב של חוסר יכולת לבחור ועל מה צריך להתאמן כדי לשפר את המצב.
עדיין צריך להבין במה בוחרים בנקודת הבחירה ולמה זה מפחיד. ראו בעניין זה גם צעד 3 - והתייחסות לצורך לבחור לסמוך על כך שכשניטלת השליטה הרצונית אפשר לסמוך על "הנהג".
פוסטים רלוונטיים:
דוגמה למפגש ניירוטריט בעקבות משל האילה (חוסר אונים ביולוגי) - חקר המוח להבנה עצמית
זאת - לא! אהבה - קסקדת השרידה, חוסר חמצן, CO2, ואופיואידים - כשהגוף שלנו "חונק את עצמו"
קסקדת השרידה אצל נשים - אוטומטים, הורמוני "אהבה" שרידתיים, והרגע שאחרי
מה קורה לי במוח כשאני על הקסקדה - בחוסר וויסות, כעס, פחד, חרדה ... - הסבר ודוגמאות לדרכי פעולה
Comments